ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
הנביא עמוס זועק (ג' - ח', ו'): "אריה שאג מי לא ירא", "אם יתקע שור בעיר ועם לא יחרדו".
תפקידו של חודש אלול הוא בראש ובראשונה לעורר, לזעזע ולהזכירנו עורו והתעוררו, קרב יום המשפט שבו כל באי עולם יעברו לפניו כבני מרון. החובה המוטלת עלינו לפשפש במעשינו ולשוב בתשובה שלימה לפני אדון הסליחות.
השאלה החוזרת ונשאלת היא איך נכנסים לעבודת האלול? ואיך הדרך להגיע לתשובה אמיתית?
הגה"ק רבי ישראל מסאלאנט זצוקללה"ה באיגרת הידועה ("אור ישראל" סימן י"ד) כותב: "מלפנים כאשר ידעתי, כל איש אחזו פלצות. מקול הקורא קדוש, אלול" על כך התאונן הגרי"ס לפני קרוב למאה וחמישים שנה והוא תולה את ירידת הפחד בשני דברים: בריפיון לימוד המוסר ובהעדר אווירת הפחד שהיתה אצל גדולי היראים שפחדו ורעדו ואווירה זו השפיעה על כולם ובהעדר אותה אוירה אין את אותה יראה. ומסיים הגרי"ס: "באין שורש מנין יבואו עלין".
רעיון מאמר זה הוא בהתאם לדברי הגרי"ס הנ"ל ומטרתו לנסות ולהכניס עצמנו לאווירת ה"אלול" ע"י קריאה באורחותיהם של גדולי ומאורי ישראל וגודל יראתם ועל-ידי כך לצייר לעצמנו ולנסות לחוש ועל-ידי כך להבין.
הא למה אנו דומים, לתינוק שעתיד לא עלינו לעבור ניתוח ורואה שהוריו והסובבים אותו בוכים ומודאגים, הוא אינו מבין על מה ומדוע הם מפוחדים, אבל הוא כן מבין שאם הם בוכים יש דברים בגו; זהו גם כן מצבנו. יתכן שגם אם עדיין לא הגענו למדרגת יראתם, אך כשנתבונן ונראה שארזי הלבנון חלו ורעדו מאימת הדין, נבין גם אנו במה דברים אמורים ונעורר עצמנו לשוב בתשובה בלבב שלם.
ה' יזכנו לכתיבה וחתימה טובה, אכי"ר!
"יהודים! אלול הגיע! חיזרו בתשובה" (הגרי"ס מסאלאנט)
חודש אלול - ימי רצון
בספר "חיי אדם " (תחילת הלכות ראש השנה) כתב, וזו לשונו: "באהבת הקב"ה את עמו ישראל, הרבה להיטיב אותנו, וציונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא. ואף שהתשובה יפה בכל עת, מכל מקום חודש אלול הוא מובחר ומוכן יותר, שמקובל תשובתו משאר ימות השנה. לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת נבחרנו לעם. שכשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות בי"ז בתמוז, ואחרי זה עלה משה בהר והתפלל, ואמר לו הקב"ה פסֹל לך, ונתרצה ליתן לו לוחות שניות. ואז עלה בראש חודש אלול, ונשתהה שם עד יום הכיפורים שהיה גמר כפרה. ומובא ב'תנא דבי אליהו': ישראל היו נוהגים כל אותם ימים צום ותענית. ויום אחרון שבכולם, דהיינו בעשרה בתשרי, גזרו תענית ולנו בתענית. ולפיכך נקבע אותו יום דהיינו יום הכיפורים, לכפרה לעולם.
ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז, לכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד רחמים למעלה, והם ימי רצון. ולפי שכשעלה משה, תקעו בשופר במחנה להודיע לישראל שלא יטעו עוד (כמו שטעו כשעלה לקבל לוחות ראשונות), לכן גם אנחנו נוהגים לתקוע בשופר בכל יום מראש חודש אלול. ותוקעין בכל החודש חוץ ערב ראש השנה, כדי להפסיק בין תקיעות רשות לחובה. ויש מקומות שתוקעין גם במנחה. ויש מתחילין מיום א' של ראש חודש, ויש מיום ב'. ועיקר התקיעות הוא לעורר לב העם, ולהחריד ליבותם שיעוררו ליבותם לתשובה. כי כן טבע קול השופר להחריד, כמו שכתוב (עמוס ג'): 'אם יתקע שופר בעיר, ועם לא יחרדו'.
וחייב כל אדם על-כל-פנים להכין את עצמו ליום שיכנס למשפט לפני ה' בראש השנה שלושים יום קודם, בתשובה ותפילה. ויתן כל ליבו רק בעבודת ה'. ונתנו רמז לזה - "א ני ל דודי ו דודי ל י" (שיר השירים ו', ג'), ראשי תיבות אלו"ל. ולכן ירבה בכל החודש בתשובה ותפילה וצדקה ...". עכ"ל (ועיין ב'פרקי דרבי אליעזר' פמ"ו; ובטור או"ח סי תקפ"א).
וכך כתב בספר "מטה אפרים" (תחילת סימן תקפ"א), וזו לשונו: "מראש חודש אלול ואילך הם ימי הרחמים והסליחות וימי רצון. ויש לכל אדם לעורר ליבו בתשובה ולעשות לכפר את אשר חטא על הנפש מיום היותו, ולמען יזכה בהישפטו כשבת המלך על כסא דין ביום הרת עולם". עכ"ל. ועיי"ש ב"אלף המגן" שמביא מספר "אור המאיר" שנתן עוד טעם לשבח למה נקראו ימי רצון, משום שאין לך אחד מישראל שלא יעורר ליבו בקירבו עתה בחודש אלול. ולהיות שעתה זמן תשובה כל אדם, נמצא שנשלם בזה רצון הבורא יתברך. כי לכיוון זה היתה עיקר הבריאה וימים יוּצרו רק לעובדו יתברך. ולכן ימים אלו מראש חודש אלול ואילך נקראים ימי רצון , ימים שעלו ברצונו יתברך, כי כך עלה ברצונו הקדום. ע"כ.
עוד כתב שם ה"מטה אפרים" (בסעיף י'): כבר ביארנו כי החודש אלול הוא מעותד לתשובה. והירא את דבר ה' יש לו לפשפש במעשיו, וישב קודם סעודתו וקודם שינתו ויחשוב עם נפשו למצוא עוונו להתחרט ולהתוודות עליו 'ושב ורפא לו' (ישעיה ו', י'). ויוסף אומץ בקיום המצוות וכו'. עיי"ש.
החיוב להתחזק כל יום ביראת שמיים
אמר מרן בעל ה"חזון איש" זצוקללה"ה : שמִבלי התחזקות כל יום ביראת שמיים, עלול כל אחד מאיתנו חס ושלום להיטבע בים של בוץ רוחני. והוסיף ואמר: הרי אנו רואים מחז"ל שבאמצע סוגיות חמורות בענייני הלכה, פתאום מופיעים דברי אגדה, כי הרגישו שצריכים להתחזק ביראת שמיים. עכ"ד. ובאמת, בארבעים יום האחרונים ששהה משה רבנו ע"ה בהר, מאז ששמעו קול השופר בראש חודש אלול, היו ישראל מתחזקים כל יום, עד כדי ניהוג צום ותענית.
"משנכנס אלול מרבין בתשובה"
בספר מהרי"ל (תחילת הלכות ימים נוראים) כתב, וזו לשונו: "כתוב (ירמיה ד', ג'): 'נירו לכם ניר, ואל תזרעו אל קוצים'. על כן צריך כל אדם להסיר השורשים הרעים ורוע מעלליו מן ליבו, קודם יום הדין של ראש השנה. וירגיל את עצמו כל ימי אלול , להיות רגיל בהן בעשרת ימי תשובה. ואמר שכתב בא"ח: שכל ימי אלול ישב כל אדם קודם סעודותיו וכו' וישתומם על עצמו ויפשפש במעשיו להתוודות עליהן בימי תשובה העולין לקראתו. ע"כ. עוד שם: טעם תקיעה משנכנס אלול. כדאמרינן: משנכנס אלול מרבין בתשובה [ועיין ב"ספר היראה" (לרבנו יונה מגירונדי) שכתב: "משנכנס אלול עד מוצאי יום הכיפורים, יהא חרד וירא מאימת הדין"], וסמך לדבר: ''ומל ה' א ת ל בבך ו את ל בב זרעך" (דברים ל', ו') ראשי תיבות אלו"ל. ולכן תוקעין, להזהיר ולהזריז העם לתשובה. משל למלך כשבא לצור על עיר, וכן הצופה על המגדל כשרואה חיילות באים על עיר, דרכם להריע לתקוע להזהיר העם שיהו עומדים על משמרתם. ע"כ.
חרדת אלול
בספר "אור ישראל" (סימן י"ד) מובא מכתב מהגה"ק רבי ישראל מסאלנאט זצוקללה"ה, בענין חודש אלול, וזו לשונו: "מלפנים כאשר ידעתי - כל איש אחזו פלצות, מקול הקורא קדוש אלול. החרדה הלזו נשאה פריה להתקרב לעבודתו יתברך שמו, איש לפי ערכו וכו'. וממשיך לבאר שם כי עתה - חרדת האלול כמעט נכבתה רחמנא ליצלן (ה' יצילנו). וכותב שאחת מהסיבות היא ההתדמות, אשר האדם הוא רק כקוף, לעשות כמעשה אחרים, במלבושים וכיוצא. בזאת, כאשר ספו תמו גדולי היראים, אשר חרדתם מאימת המשפט התראה על פניהם, ועשתה רושם בלב הסרים אחריהם, אם אין שורש מאין יבוא עלין וכו'". עכ"ל.
והנה אם דברים כאלה נכתבו מלפני כמה וכמה דורות, כאשר עדיין חיו ארזי הלבנון, גדולי תורה ויראה, ואלפים ורבבות תמימים החרדים לדבר ה', מה נאמר ומה נדבר אנחנו, יתומים של יתומים, אשר בימינו נתקיים - תהיה האמת נעדרת, ויראי ה' ימאסו וכו' וכו', בעוונותינו הרבים. הרי הרמב"ם כותב (בהלכות דעות פ"ו, ה"א): "דרך ברייתו של אדם, להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו ..." עכ"ל. ודבריו נאמרו על כל הדורות והזמנים, שכן הוא טבעו של אדם. אמנם בזמננו, השמיענו הגר"י מסאלאנט כי כהאדם נעשה כקוף, לעשות כמעשה אחרים בלי שום מחשבה ודעה והתבוננות כלל. והלוא רוב העולם, בזמננו, מזלזלין בחודש אלול כאילו שמעולם לא דיברו בזה כלום חז"ל הקדושים והראשונים והאחרונים זצ"ל. ואם כן האדם, אשר בטבעו מתרשם ומושפע ממעשיהם של חבריו, איך יתכן בעולם שיתחזק כראוי, בזמננו, בחודש אלול, כאשר חבריו - רובם ככולם - מתרשלים לגמרי בדבר זה. וענין זה צריך עיון רב ועצה גדולה, כי הוא נוגע בנפשנו.
(נלקט ונערך בעיקר מתוך הספרים: "קדוש אלול" ו"ימי רצון").
בהתקדש אלול
מסופר על מרן ה"חפץ חיים" זצוקללה"ה (תולדות ה"חפץ חיים", עמ' קח): סח לנו רב גדול אחד: פעם נזדמן לי להתפלל עם רבנו בבית-הכנסת, בשבת מברכים ראש חודש אלול, וכשהתחיל החזן לומר את המילים "ראש חודש אלול יהיה ביום" ... הזדעזע רבנו ויירתע כל גופו והתפרץ בבכי גדול, עד שאימה ופחד נפלו על כל קהל המתפללים.
סיפרו תלמידי הגרי"ס מסאלאנט זצוקללה"ה (הגהה ב"ספר המכתבים", עמ' פט), שתפילת המוסף שלו בשבת קודש מברכים ראש חודש אלול - אחרי שקול קורא קידש אלול זיעזע אותו -
היתה כבר תפילה של אלול, הרגישו את ההבדל בין תפילת המוסף לבין תפילת שחרית שקדמה לה. מסופר על מרן ה"חפץ חיים" זצוקללה"ה (תולדות ה"חפץ חיים", עמ' קח): סח לנו רב גדול אחד: פעם נזדמן לי להתפלל עם רבנו בבית-הכנסת, בשבת מברכים ראש חודש אלול, וכשהתחיל החזן לומר את המילים "ראש חודש אלול יהיה ביום" ... הזדעזע רבנו ויירתע כל גופו והתפרץ בבכי גדול, עד שאימה ופחד נפלו על כל קהל המתפללים.
סיפרו תלמידי הגרי"ס מסאלאנט זצוקללה"ה (הגהה ב"ספר המכתבים", עמ' פט), שתפילת המוסף שלו בשבת קודש מברכים ראש חודש אלול - אחרי שקול קורא קידש אלול זיעזע אותו -
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
