ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
התמדתו של ר' אברום הייתה ממש מפלאי הבריאה. עוד בהיותו בחור היה לומד 18 שעות ביממה, וראש ישיבת פונוביז', הרב ברוך דב פוברסקי, סיפר שהוא זוכר את עצמו כבחור צעיר מתפעל מר' אברום הלומד מעל עשר שעות רצופות בעמידה בלי לזוז מהמקום!
ובאותה התמדה המשיך ר' אברום עד זקנה ושיבה. גם בהיותו רב ראשי, וגם בהיותו מנהיג הציבור עם כל העול שהוטל עליו לצרכי הכלל, לא הפסיק מעולם מללמוד בהתמדה רבה ולנצל כל שניה ללימוד תורה.
תלמידו הרב יהושע מגנס סיפר על פעם אחת שהגיע בחג הסוכות לבקר את ר' אברום בדירתו הקטנטנה בשכונת גאולה. ר' אברום ישב בסוכה ולמד, והרבנית הכניסה את האורח אל הסוכה. הרב מגנס התיישב מול ר' אברום, בצד השני של השולחן. המרחק ביניהם היה פחות מחצי מטר, אבל ר' אברום היה שקוע כל כך בלימודו שהוא לא שם לב!
תולדות חייו:
פרק אחרון: לאחר כמעט מאה שנות עמל והתמדה בתורה, הרבצת תורה שבה זכה לגדל דור שלם, לייצר מהבסיס את עולם התורה הדתי לאומי ולהצמיח תלמידי חכמים וגדולי תורה מתלמידיו ותלמידי תלמידיו, הנהגת הדור והובלת השמירה על ארץ ישראל ושלמות התורה, התעייף הגוף החלש מכל המעמסה ששם עליו בעליו...
וכשנודע שר' אברום חולה, נקרעו שערי השמים. אלפים אלפים התחננו לרפואתו וכינסו עצרות תפילה, בכל מקום הוזכר שמו בבקשת רחמי שמים, ודור שלם שהוקם בעשרת אצבעותיו עקב בדריכות אחרי מצבו.
אך המצב המשיך והידרדר. וכשלראשונה נעדר הרב מהישיבה בתפילות הימים הנוראים, אין לתאר את הדאגה שהתפשטה. בבית החולים, בלילה האחרון בחייו, ליל חג הסוכות, עוד הספיקו לספר לו על הצלחתם של התלמידים החדשים בישיבה ולראות את השמחה הרבה שלו בכך.
מגיעות השעות האחרונות. ר' אברום ממלמל שוב ושוב בערפול: "לעשות טוב... להיטיב לאחרים..." וכשמגיע הבוקר ועם ישראל מקיים את מצוות "ולקחתם לכם פרי עץ הדר", נוטל הקב"ה בעצמו את פרי ההדר, מוציא את הצדיק מהעולם - פנה הודה פנה זיווה פנה הדרה... הבשורה מתפשטת: מורינו ורבינו האהוב והנערץ, ר' אברום, איננו.
עשרות אלפים של תלמידיו, תלמידי תלמידיו, דור שלם שגידל והמוני בית ישראל, נאספים ללוותו בדרכו האחרונה. היוצאת מהיכל ישיבת מרכז הרב - אשר עליה מסר את נפשו כמעט שבעים שנה ובה גידל את אלפי תלמידיו והעמיד דור שלם שלם של תורה, אל הר הזיתים, להיטמן צמוד לקודמיו בשושלת, רבותינו שמהם שאב, מכוחם פעל, ואת מורשתם שימר וגידל - מרן הרב קוק זצ"ל ובנו הרצי"ה. החוט המשולש לא ינתק, בחייהם ובמותם לא נפרדו.
דברים שבלב:
אוקי, אז עברנו את החגים, התעלינו בימים הנוראים, שמחנו בסוכות ורקדנו עם ספרי תורה בשמחת תורה. מה הלאה?
לפעמים יש הרגשה כזו, שהזמנים המיוחדים האלו הם חד-פעמיים בלבד. שאין לנו באמת יכולת לממש את הדברים הגבוהים בחיי היומיום שלנו. אנחנו מוצאים את עצמנו שואלים: לאן אנחנו ממשיכים מכאן, איך אנחנו לוקחים איתנו את המטען הרוחני הזה? אבל מהר מאוד הופכים את השאלה לתשובה: באמת אין איך. חוזרים לשגרה.
לא פלא, אם כך, שאנחנו גם מתייאשים מהסיכוי להגיע לפסגות, להיות אנשים גדולים במיוחד, גדולים בתורה, גדולים במידות, גדולים בעבודת ה'. אנחנו מסתכלים על המקום שבו אנחנו עומדים כרגע, מרימים את המבט אל המקומות הרחוקים ההם שבהם נמצאים האנשים הגדולים, מחזירים ככה את המבט הלוך ושוב כאילו מודדים את המרחק והלב שלנו אומר: עזוב אותך. איפה אתה ואיפה זה, אין לך באמת סיכוי.
וכשחושבים ככה, מחשבה יוצרת מציאות. אנחנו מוצאים את עצמנו נעים בסיבוב מעגלי: עולים בתשרי, יורדים בחורף, עולים בשבועות, יורדים בקיץ. נשארים כל הזמן קשורים לקודמת המוצא בחבל קצרצר שמאפשר רק תנועה הלוך ושוב, שגם אחרי מאה סיבובים לא מצליחה להשתחרר ולשעוט קדימה.
מה הפיתרון? לסוד הקסם קוראים התמדה. כשמתאמצים בקביעות, גם אם כל פעם מתקדמים טיפה ממש – זה הולך ומצטבר. פתאום אחרי שנה בנאדם מוצא את עצמו גבוה פי עשר מאיפה שהוא היה לפני שנה, כל יום הוא התקדם מעט, ופרוטה לפרוטה מצטרפת.
יצא לכם פעם להרתיח מים? כמה זמן לקח? תארו לעצמכם שאחרי כל דקה וחצי הייתם מכבים את הקומקום או את הגז, ומדליקים שוב אחרי עוד דקה. זה היה מצליח להתחמם מתישהו? כמובן שלא. גם אם במצטבר המים התחממו במשך שעה, ההפסקות שבאמצע הרסו את החימום כל פעם מחדש. אבל כשמחממים ברצף ובעקביות – מהר מאוד הם ירתחו.
ר' אברום תמיד היה מדבר עם בחורים צעירים על היכולת שלהם לגדול בתורה, ועל החשיבות של השקיעות בתורה בגיל צעיר, בלי להפסיק. בלי לתת למים להתקרר בין חימום לחימום... הוא לימד את כולם מהו כוחה של התמדה, וגרם גם לבחורים שלא ידעו כלום בתורה להאמין בעצמם, ללמוד בהתמדה ובעקביות, ולצאת תלמידי חכמים גדולים מאוד.
מתורתו:
חז"ל מספרים לנו שבהר סיני זכו עם ישראל ל"כתר תורה". מהו אותו "כתר תורה"? למה לא פשוט "קיבלו תורה"?
הסביר מרן הגר"א שפירא, שעל מעמד הר סיני התבטאו חז"ל בלשון "ישראל שעמדו רגליהם על הר סיני". עמידה היא לשון של קביעות ויציבות. ובמעמד הר סיני זכו עם ישראל לכך. וזהו "כתר תורה" – מי ששקוע בלימודו בהתמדה ובקביעות.
והמשיך ר' אברום והסביר שזה דקדוק דברי הרמב"ם "מי שנשאו ליבו לקיים מצוה זו כראוי לה, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה – לא יסיח דעתו לדברים אחרים" וכו'. הרמב"ם מסביר שעל ידי התמדה קבועה יכול אדם לזכות להתעטר בכתר התורה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
