ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- תשובה
- ספריה
- קומי אורי
- י - על התשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
מפרשת התשובה המופיעה בפרשת "ניצבים" ניתן ללמוד דברים רבים. מתברר שתהליך התשובה ותהליך הגאולה מחוברים זה לזה. "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו..." (ל' ב') ולאחר מכן "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים..." (ל' ג').
כשמתחילה תשובה חלקית (=עד ה'), המתבטאת בהתעוררות האומה מחנק הגלות וברצון לחזור לארצנו ולחיות בה חיי כלל, אף הקב"ה מסייע בידינו ומחזיר חלקים מהאומה לארץ-ישראל. בהמשך כותבת התורה "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך..." (לו' ו'), מזה למדים אנו שהתהליך הקודם שהביא מהפכות אדירות באומה מכוח מעשיה, ייעצר ויסתבך. אומנם התהליך חייב להמשיך ואינו יכול להיעצר חרף המשברים שבדרך. המשברים נובעים מכך שבתודעה שלנו עדיין לא שבנו ממש אל ה'. מבטיח לנו הקב"ה "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך..." הקב"ה "מתערב" בתהליך ופועל בנו (בעל כורחנו). הוא מל את לבבנו. מתוך הפעולה האלוקית ממשיכה הפעולה שלנו ביתר תוקף, "ואתה תשוב ושמעת בקול ה', ועשית את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום" (ל' ח'). ברור שהתהליך מורכב ומסובך, ועל כן יש תקופות יותר מאירות ויש תקופות חשוכות. ישנם המצליחים להתחבר רק בזמן ההארה ומתייאשים בזמן ההחשכה, אך המאמין האמיתי יודע שזהו סדר הגאולה, שהחושך הוא חבלי הלידה שמתוך כך ייצא אור גדול יותר. דברים אלו אנו צריכים לשים אל לבנו בעומק ובחוזק בתקופתנו, שרבים מתייאשים מחמת החושך והנסיגות בהתקדמות הגאולה (לימוד זה היה חוזר מו"ר הרב צבי יהודה קוק בשיחותיו על פרשת השבוע).
נחמה ליבוביץ מאירה, שהפועל "שוב" חוזר בפרשתנו שבע פעמים ובהוראות שונות. פעמים שהאדם הוא שב ופעמים שהקב"ה משיב. " והשבות אל לבבך..." (א') " ושבת עד ה' אלוקיך...", כאן האדם הוא השב, ואילו בפסוק ג', " ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך..." ה' הוא המשיב. אומנם בין שתי הפעמים שהקב"ה משיב, מופיעה השיבה שלנו "את שבותך". רש"י מעיר: "היה לו לכתוב והשיב את שבותך. רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת שלותם, וכשנגאלים הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם". דברים נפלאים אלו מלמדים על החיבור המופלא שבין ישראל לקב"ה, בין הדוד לרעיה. וכדברי הפסוק א ני ל דודי ו דודי ל י.
בהמשך כתוב: "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'..." (ל' ח'), ומתוך כך גם הקב"ה יפעל "כי ישוב ה' לשוש עליך..." (ל' ט'), ולבסוף התשובה השלמה: "כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (ל' י'). גם כאן התורה מחברת בין תשובת האדם לבין המעשה האלוקי.
אומה טהורה
כמו שביארנו לעיל בתהליך הגאולה, שישנם מצבים שונים של הארה והחשכה, כך גם בתהליך האישי של התשובה ישנן עליות ומורדות, וכל ירידה אמורה לתת לנו דחיפה לגילוי כוחות שהיו נסתרים מאתנו.
כשאנו מבינים את החיבור שבין תשובת האדם לכך שהקב"ה משיב אותנו, מתבררת לנו מהות התשובה. הגמרא במס' ע"ז (דף יז עמוד א) מספרת:
"אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס של דינרים בשכרה, נטל כיס דינרים והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר (=תשמיש) הפיחה (=רוח) אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בו דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות. אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו... אמר, שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש עלינו... אמר אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורים אותם רבי".
הסיפור צריך בירור עמוק. המהר"ל (פ"ח מנתיב התשובה) מבארו. מסופר על אלעזר בן דורדיא, וכידוע השם מלמד על מהות האדם. דורדיא אלו הם שמרים, דהיינו הפסולת של היין. וכאשר חטא בזנות בצורה מוקצנת עד שהיה דבוק לגמרי בעריות, הוא איבד את עצמיותו ואת אישיותו המקורית והוא נהיה כאותם שמרים בלא המקור, בלא היין. זהו שאמרה הזונה לאלעזר "כשם שהפיחה זו אינה חוזרת וכו'", שהרי הפיחה היא פסולת שאין בה ממשות ועל כן אינה חוזרת, כך ר' אלעזר איבד לגמרי את אישיותו, אין בו ממש, ועל כן לא שייכת בו התשובה. נראה כאילו מצבו של ר' אלעזר אבוד לחלוטין, ובהשקפה ראשונה אפשר לחוש פסימיות בנוגע לכוחה של התשובה.
אמנם ר' אלעזר, כששמע את דברי הזונה, הזדעזע (ישנם רגעים שבהם זוכה האדם להתנוצצות המצליחה לבקוע את כל המסכים. פעמים רבות מגיעים ברקים כאלו לאדם אך הוא אינו שם לב אליהם בגלל גסות נפשו, ובגלל שהאור הוא לזמן מועט מאוד, אך האדם חייב לנצל את רגעי החסד האלו ולעלות מהנפילה שנפל בה). ר' אלעזר חושב לקבל סיוע מגורמים חיצוניים כהרים וגבעות ושמש וירח, אך כולם אינם מסוגלים לעזור לו, כי הם צריכים לשמור על עצמם ועל תפקידם. מתוך כך הוא מבין שאם הוא יצליח להגיע לתפקודו ולעצמיותו, אולי יתכפר לו.
ובאמת הוא מצליח, אך כל זאת משום שקיימת בתוכו הנקודה האלוקית המקורית שנשארת בטהרתה תמיד. אדם הנופל בחטא בלילה, כשקם בבוקר הוא אומר: "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא", שהרי באמת נשמתנו טהורה. גם נקודה אלוקית זו רמוזה בשמו, שהרי הוא נקרא אלעזר, דהיינו שהנקודה האלוקית היא זו שעוזרת לו. נמצינו למדים ממדרש זה את כוחה של התשובה. גם במצב הירוד ביותר, שאדם משועבד לחלוטין ליצריו, והקשה שבהם הוא יצר העריות, עדיין אלוקיו בעזרו, אם רק ירצה. מדרש זה מלמדנו את ביטחוננו בתשובה וממילא שמחה בעבודת ה', שהרי בתוכי נמצאת תמיד הטהרה הקדושה.
מתוך לימוד החיבור של התשובה שלנו עם המעשה האלוקי המשיב אותנו, אנו לומדים את עומקה של התשובה. מתוך כך בטוחים אנו שהאומה ודאי תחזור בתשובה שלמה אל הקב"ה, שהרי נצח ישראל נמצא בנו. כשמתגלית הנקודה הנסתרת הזו, לא רק מזומן האדם לחיי עולם הבא, אלא גם נקרא רבי (כמו שמצינו במס' ע"ז), כך ועוד הרבה יותר מכך באומה כולה. כשמתוך הכיסויים וההעלמות תתגלה נקודת האמת הטהורה, תתגלה הסגולה הישראלית ביתר תוקף וביתר זוהר.
מי שמבין דברים אלו, ימשיך לפעול בכל כוחו לחשוף את הכוחות הישראליים, מתוך אהבה ומתוך ביטחון שהגאולה בא תבוא.
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
