ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
- ספריה
- קומי אורי
- י - על התשובה
בכל שנה המפגש שלנו עם א' בתשרי הוא שונה. לא הרי המפגש שלנו בשנה שעברה בא' בתשרי התשס"ו, שבו היינו אחרי גירוש אלפי יהודים מבתיהם, אחרי ההרגשה שקיים סדק בערבות ההדדית וחשש שקיימת התנתקות של חלקים מהעם מהקשר לארץ-ישראל ומא-לוהי ישראל, כהרי המפגש שלנו עם א' בתשרי בשנה שקדמה לה.
הנה אנחנו עומדים בערבו של ר"ה התשס"ז, כאשר אנו רואים את "תשובת המשקל" גם מצד האזרחים והחיילים וגם מצד הפוליטיקאים, את הגילויים של אהבת ישראל, את הנכונות להתאמץ בשביל ארץ-ישראל, התקרבות הלבבות לא-לוהי ישראל וגמילות החסדים האדירה שמקיפה את כל החוגים.
אין לי ספק שעמידתם העיקשת של תושבי גוש-קטיף, חבל עזה וצפון השומרון על אמונתם, על אהבת הארץ שבהם, על אהבת ישראל הבוערת בהם, הפיחה רוח גבורה בעם כאשר בתודעה הלאומית "נצרבו" המראות מלאי ההוד מצד אחד של התושבים והמצטרפים אליהם ומעשי העקירה הנוראים מצד שני.
על הפסוק הנקרא בר"ה: "וה' פקד את שרה כאשר אמר" כתוב במדרש רבה: "הקב"ה הוא בעל הפיקדונות, מה שמפקידים אצלו הוא מחזיר. עמלק הפקיד אצלו קוצים, והוא מקבל ויקבל חזרה קוצים. שרה הפקידה אצלו מצוות ומע"ט ותקבלם חזרה". עם ישראל הפקיד במשך השנה הרבה מצוות ומעשים טובים, הרבה מסירות נפש למען קדושת העם תורה והארץ. על כן אנו מקווים שנקבלם בחזרה מהקב"ה וכפליים.
כוח התשובה גדול מכוח הנבואה
התשובה עומדת במרכזם של החודשים הבאים עלינו לטובה. כשאנו מתבוננים בפסוקי התשובה בתורה ובנביאים אנו מבחינים שלתשובה תמיד מצטרף "אח תאום" והיא הגאולה. בתורה: "ושבת עד ה' א-לוהיך... ושב ה' א-לוהיך את שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים... ומל ה' את לבבך" (דברים ל' ב'-ג'). וכן בנביאים: "ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם... וזרקתי עליכם מים וטהרתם מכל טומאותיכם... ונתתי לכם לב חדש" (יחזקאל ל"ו כ"ד-כ"ו).
למה הדבר דומה? לאדם המהלך בשתי רגליו, כאשר הוא צועד צעד ברגל אחת הרגל השנייה נמשכת אחריה, וכאשר צועד ברגל השנייה הרגל הראשונה נמשכת מאליה. וכך הוא הולך ומתקדם.
הרב זצ"ל מזכיר עניין זה באורות התשובה: "התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה אל רוחה ואל תכונותיה-באמת אור של תשובה יש בה" (י"ז ב'). וכן באגרות "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת" (אגרת שע"ח ומופיע גם בהקדמת "אורות התשובה").
בכך מכוון הרב זצ"ל לדברי המהר"ל מפראג על הגמרא ביומא פו עמוד א: "אמר ר' יוסי הגלילי גדולה תשובה שמביאה גאולה". כשאדם חוזר בתשובה הריהו נגאל מהיצר הרע הנקרא מלך ובזה יוצא לחירות, ובכך הוא משפיע על הגאולה והיציאה לחירות מהאומות המושלות על ישראל. ראיה לדבר, יום הכיפורים, שהוא יום גאולה לנפש האדם היוצאת לחירות מהיצר הרע, הוא גם היום שבו יוצאים העבדים לחירות והאדמות חוזרות לבעליהן, ועל כך נאמר בפסוק: "ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם, ובכל ארצכם גאולה תתנו לארץ" (ויקרא כ"ה י'). יוצא אם כן שיום הכיפורים מרכז בתוכו גם את התשובה וגם את הגאולה (נתיבות עולם, נתיב התשובה).
על קשר זה עומד ר' צדוק הכהן מלובלין: כאשר בוחנים את אישיותו של חזקיהו המלך רואים שהוא ראוי היה להיות משיח - עניין הגאולה. ומאידך אומר לנביא ישעיהו "כלה נבואתך וצא" כאשר הנביא הוכיחו על חטאו. לימד אותו חזקיהו כי כוח התשובה גדול אפילו מכוח הנבואה. ולכן אף בנו מנשה, שהמשנה בפרק "חלק" בסנהדרין מונה אותו בין אלה שאין להם חלק בעולם הבא, בכל זאת, מכוח התשובה הקב"ה חתר לו חתירה תחת כיסא הכבוד, וקיבל את תשובתו. יוצא מכאן שבראייה של מי שראוי להיות משיח, כוח של התשובה הוא כוח אדיר המסוגל להתגבר על כל המכשולים (תקנת השבין עמ' 13).
עלייה עם ברכה
כדי להתעורר לתשובה, התורה קובעת כמצווה מרכזית בראש השנה את תקיעת השופר. רבינו סעדיה גאון מונה עשר סיבות לכך. והסיבה התשיעית להזכירנו קיבוץ נידחי ישראל שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (מתוך המחזור). הרב זצ"ל מתייחס לביטוי "שופר גדול" ושואל - האם מדובר על "גדול" מבחינה פיזית בלבד?
אלא ודאי מדובר על עניין פנימי יותר. כידוע ישנה הקבלה בין השופר לגאולה. בשופר ישנן דרגות שונות: השופר המהודר הוא שופר העשוי מקרן של איל. ואילו שופר העשוי מקרן של בעל-חיים כשר גם בו יוצא ידי חובת תקיעת שופר, אך לא לכתחילה. פחות ממנו הוא שופר העשוי מקרן בעל-חיים טמא או שופר שעשה אותו גוי, שאם אין לו בשום אופן שופר אחר יכול לתקוע בשופר זה ולצאת בו ידי חובה אבל לא יברך עליו. כך גם בעניין הגאולה ישנן שלוש דרגות: העלייה לארץ-ישראל מתוך האידיאל לשוב לארץ אבותינו, ולקיים את המצוות התלויות בארץ, זוהי ודאי הגאולה המהודרת. פחות ממנה העלייה לארץ ממניעים לאומיים, כמו כל העמים כך אנו רוצים מדינה משלנו. גם זוהי עלייה מבורכת. אך בסוג השלישי המדובר בעלייה לארץ כאשר "האדמה בוערת מתחת לרגליים" והגויים רודפים אותם, או אז נזכרים בארץ-ישראל. זוהי גם עלייה, אך אין לברך עליה. לכן אנו מתפללים ומצפים ל"שופר גדול" - שהגאולה והעלייה לארץ יבואו מתוך האידיאל הגדול דווקא.
בתפילת העמידה אנחנו מזכירים את השופר בכל ימות השנה ולא רק בראש השנה "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו". התפילה והבקשה הזו מסתמכת על הפסוק "כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו" (ישעיהו י"ח ג'). אם נשים לב נראה שהסדר שונה בין דברי הנביא המקדים את הנס-הדגל לפני השופר. ואילו בתפילה מקדימים קודם את השופר לנס-הדגל. הרב זצ"ל מסביר זאת בכך שבתפילה מבטאים אנשי כנסת הגדולה את השאיפה והכמיהה שהסדר יהיה כך שקודם תהיה הגאולה הרוחנית ואח"כ הנס-הדגל המסמל את הגאולה הפיזית-הלאומית, אך הנביא הרואה למרחוק רואה איך הדברים יתרחשו במציאות ריאלית שבה תבוא קודם הגאולה הלאומית הרמוזה בנס- הדגל ורק אחר כך יבוא תהליך הגאולה הרוחנית הנרמז בשופר.
בימים אלו אנו רואים איך שניהם משתלבים יחד כאשר דגלי מחנות הצבא על כל חיילותיו משתלבים עם ריבוי התפילות ולימוד התורה, עם ריבוי מעשי החסד ואחדות ואהבת ישראל , לשלמות גדולה.
ארץ לבנון ובית המקדש
הארץ הצפונית לנו נקראת "לבנון" כשם בית-המקדש, שנקרא כך על שם שהוא "מלבין חטאיהם של ישראל", כך המציאות שהקב"ה סובב על-ידי המלחמה עם אויבינו מלבנון כדי שעל ידם "ילבינו חטאיהם של ישראל" ומתוך כך יתגלה משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
בירמיהו פרק ו' פסוק א' נאמר: "העיזו בני בנימין מקרב ירושלים ובתקוע ת קעו ש ופר ו על ב ית ה כרם שאו משאת, כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול", הנביא ירמיהו מייעץ לנו לחזור בתשובה כדי להמנע מהרעה הנשקפת מן הצפון וזו היא למעשה הפעם היחידה בתנ"ך שהמילה תשובה נרמזת בראשי תיבות לפי הסדר.
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
