ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
העולם המערבי נמצא היום בעימות בין שתי אסכולות – שמרנות מול חדשנות. לעיתים החדשנות מכונה בטעות ליברליזם, ביטוי שגוי עד מאוד, שכן ליברליזם איננו חדשני בהכרח – ליברליזם הוא אסכולה הדוגלת בחירותיות, חופש, והליברלים שייכים לאסכולה של פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון (שאינם סותרים בהכרח שמרנות).
לכן נמקד את עצמנו בציר הוויכוח הזה – שמרנות מול חדשנות.
שתי התפיסות מתבוננות בהיסטוריה של ההתפתחות האנושית ועומדים משתאים מולה – מדוע ואיך הגיעה האנושות להישגים כה מופלאים? מה יתרון האדם מן הבהמה?
השמרנים טוענים, כי האדם נתייחד בזה שהוא יכול להעביר את מורשתו הלאה לצאצאיו, למלל אותה ואף לכתוב אותה. להבדיל מבעלי החיים שלא ניחנו ביכולת זו, בני האדם מלמדים את צאצאיהם את חכמת חייהם, וכך מדור לדור נשמרת תבונת הדורות הקודמים.
החדשנים טוענים, מאידך, כי דווקא הסקרנות של האדם, המחפש תמיד כיצד לחדש וכיצד לעשות טוב יותר, היא שאפשרה לאנושות להגיע לאן שהגיעה (ועוד תגיע...). כל דור למד והפיק לקחים מן הטעויות של הדור הקודם, ופעל נכון יותר וטוב יותר, וכך נוצרה הקידמה.
ובכן, כל אחד מבין שניהם צודק. יש דבר מופלא ביכולת האנושית ללמוד מן הזקנים, ויש עוצמה אדירה ביכולת לנסות ולעשות את זה יותר טוב.
תורתנו הקדושה, תורת חיים, היא דוגמה מופלאה לכך – היא בנויה על מסורת אבותינו, בבחינת "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים פרק לב פסוק ז), אך גם את תחילתו של הפסוק אנו דורשים: "בינו שנות דר ודר", וכפי שפירש בעל חידושי הרי"ם זצ"ל מגור: "וכן שמעתי מפי אא"ז מו"ר ז"ל פ' הפסוק 'בינו שנות דור ודור', שיש בכל שנה ושנה הבנה חדשה בתורה" (שפת אמת לסוכות תרמ"א).
אנו אחוזים במסורת הדורות, מחויבים לה לחלוטין וממשיכים את הדרך הסלולה לנו מאבותינו ורבותינו, ובמקביל, בתוך נועם הגבולות הברוכים של ההלכה, אנחנו מחפשים תמיד מה יכול להיות טוב יותר, כיצד ניתן להתקדם לקראת אורו של משיח.
גם בעולם החול כך – מי שרק ישמר את מה שקיבל מאבותיו, לא יגיע לכלום. השמרנים יכולים לצעוק עד מחר נגד החדשנות, תוך כדי שהם נהנים מכל פלאי הטכנולוגיה בכל רגע ורגע, אפילו בשעה שהם כותבים מאמרי שטנה נגדה (כן, גם בעט ועיפרון, לא רק במחשב... כל כלי כתיבה הוא יצירה טכנולוגית מופלאה שלא חלמו עליה לפני מאתיים שנה, וכדי ליצר אותה היה צריך לחדש ולהפוך את העולם). מצד שני, הם בוודאי צודקים שהקידמה הפרוגרסיבית והאגרסיבית היא זוועת עולם – שכן היא רצה ריצת אמוק קדימה, שוברת בדרך כל דבר בבחינת 'עולם ישן עד היסוד נחריבה', ומשאירה אחריה אדמה חרוכה בדמות התמוטטות מוסד המשפחה, הזהות, הלאומיות, ועוד.
יש הקשבה
אז מהי דרך הביניים? אותה אנו למדים מימי חנוכה, וכפי שמלמדנו נכדו של בעל חידושי הרי"ם, ר' יהודה אריה ליב מגור (שפת אמת לחנוכה תרנ"ה): "כי נר חנוכה היא מצוה מתורה שבע"פ... ועל מצוה זו נאמר לא תסור כו' אשר יגידו לך מן המקום ההוא... ותורה שבע"פ לא נכתב מפורש, וצריך שאלה וחקירה כמ"ש שאל אביך ויגדך. ולכן יש מהדרין ומהדרין מן המהדרין שכפי מה שאדם מחפש לכנוס בהארות ימים האלה כך מתגלה לו".
שימו לב – חנוכה נושא בתוכו את ההפכים הללו: מצד אחד, הוא מצווה מחודשת, מצד שני למדים את חובת מצוותיו מן הפסוק "לא תסור". הסוד טמון ב"שאל אביך ויגדך". אין כאן סתירה. אנחנו שואלים את אבותינו, אך גם דורשים, מקשים, מתרצים, מעיינים, מחדשים בתורה שבעל פה, המחויבת לתורה שבכתב ולמסורת חז"ל, אך לא מפסיקה לשאול. לא מפסיקה להתקדם, להדר, להוסיף. רק בחנוכה אנחנו מוצאים תופעה מופלאה זו – ההידור, התוספת המחודשת, הפכה לנורמה.
איך בדיוק עושים את זה? זו השאלה הקשה. לי הקטן בוודאי שאין תשובה, אך ברור שהיא צריכה להיות מורכבת מנוסחה שלא מוחקת את העבר, שלא רצה תמיד לחפש את החדש מתוך הנחה שהוא תמיד יהיה טוב יותר, אלא מכירה בכוחו של העבר ועוצמתו, אך איננה פוסלת התבוננות מחודשת על המציאות המשתנה. את הדרך צריכים להורות לנו גדולי רבותינו, זקנינו יאמרו לנו, אבל אנחנו נשאל, אנחנו נחפש, והם ישיבונו דבר.
אנחנו פתוחים לשינוי – אבל אנחנו גם מכירים בקטנותנו מול הציווי האלוקי, כפי שנמסר לנו בתורה שבעל פה כמובן, שכן "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" (רס"ג), תורה שבכתב ותורה שבעל פה. זו יכולה להיות בשורת היהדות לעולם נבוך – הקרוע בין טירוף המערכות של הקידמה ההזויה המנתצת כל דבר ישן לרסיסים, לבין תופעת בומרנג של שמרנות לשם שמרנות.
זוהי דרך הדורשת מאיתנו הרבה זהירות, והרבה תשומת לב. אנחנו לא יכולים לבנות אותה לבד – אנחנו חייבים להישען על זקני הדור המצויים בתוכנו, ולהם ניסיון החיים העשיר ביותר. זכיתי ללמוד מכמה וכמה מהם, ואני יודע עד כמה הם קשובים לצעירים, כמה הם פתוחים להתחדשות, ובלבד שזו תעשה ביראת שמים וענווה.
אנחנו צריכים לקחת מימי החנוכה את התקווה הזו – לעולם יפה יותר, שאין בו שבירת כלים אלא תיקון כלים. לעומת היוונים ששברו כל כלי חרס במקדש בחמת זעם חדשנותם, אנחנו חיפשנו כד אחד קטן, שאיננו שבור, אלא חתום בחותמו של כהן גדול, וממנו הארנו את העולם כולו לדורי דורות.
הכותב הוא ראש ישיבת מוריה, גבעת הקטורת
מתוך העיתון ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
