ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לב המועדים
משמרות כהונה : את עבודת המקדש בין כלל הכהנים היו מחלקים לפי משפחות לעשרים וארבע קבוצות שנקראות "משמרות" לעבודה שבועית במקדש [כל קבוצה זכתה לעבוד במקדש פעמים בשנה] (תענית כו, א, רש"י תמיד כז, א ד"ה אמרי התם, רמב"ם כלי המקדש פרק ד הלכה ג).
בית אב: לכל משמר היה ראש משמר, והוא היה מחלק את המשמר לשש (רש"י תמיד כז, א ד"ה אמרי), ויש אומרים לשבע (רע"ב תמיד א א) קבוצות קטנות על פי משפחות, כל קבוצה נקראת בית אב וכל בית אב היה מקבל יום אחד מתוך השבוע שבו אנשיו עובדים בבית המקדש (רמב"ם כלי המקדש ד יא).
שינת הכהנים (תמיד א א כה, ב, מידות א ח)
בלילה שלפני העבודה היו הכהנים ישנים בבית המוקד [חדר שנמצא בצד ימין של העזרה] בקירותיו של חלק מבית המוקד היו קבועות אבני גזית רחבות בצורה מדורגת שעליהם היו ישנים זקני בית אב (תמיד שם רע"ב ד"ה והיה), והצעירים היו ישנים על הרצפה (מידות א ח), הטעם שלא היו מביאים מיטות אמר אביי לאו אורח ארעא לעיולי מיטות לבית המקדש (תמיד כו, ב). כשהיו ישנים היו לובשים את בגדי החול ואת בגדי הכהונה היו מקפלים לידם ולא תחת ראשיהם כיון שיש בגדי כהונה שיש בהם כלאים כגון אבנט ואין היתר להשתמש בהם אלא בשעת עבודה (רע"ב שם ד"ה ומניחים), ויש אומרים שהיו מניחים תחת ראשיהם.
לב המועדים (56)
הרב יהודה לב
43 - איסור שעטנז – איסור אכילת בשר וחלב ואכילת דם
44 - יום בבית המקדש – סדר עבודת הכהנים בבית המקדש
45 - הלכות והליכות בעניין "סדר הקרבת קרבן פסח"
טען עוד
עבודה הראשונה שהיתה במקדש התחילה בכל יום עם עלות השחר היא תרומת הדשן כדכתיב (ויקרא ו ב ג ) "זאת תורת העולה.. והרים את הדשן אשר תאכל האש על המזבח ושמו אצל המזבח", מה היא תרומת הדשן הכהן היה לוקח את האפר והגחלים שכבו מעל המזבח החיצון [מזבח הנחושת] שהצטברו משריפת האימורים, ושיעורו לא היה קבוע פעם לוקח הרבה ופעם מעט רק שלא יפחות ממלא קומצו, ויורד מהמזבח ומניח על רצפת העזרה והיה נס ונבלע במקומו (ע"פ רש"י יומא כ, א ד"ה תורמין). [כשהתרבה הדשן על גבי המזבח היו מוצאים אותו את מחוץ לעיר].
הכנת הכהנים לעבודה ראשונה תרומת הדשן (תמיד א ב כ- כו, א)
הכהנים שהיו רוצים לזכות בעבודה זו היו קמים מוקדם לפנות בוקר קודם שמגיע אחראי על הפייסות מברכים על הטבילה וטובלים, הטעם בטבילה לפי שאין אדם רשאי לעבודה עבודה עד שיטבול (משנה יומא ל, רע"ב ד"ה משכים) ומברכים על הלבישה (עיין מעשה בקרבנות ח"ב) ולובשים ארבעה בגדי כהונה.
הפיסות בבית המקדש (יומא ב ב- ד)
ארבע פייסות היה בכל יום בבית המקדש, פייס ראשון מי יתרום את תרומת הדשן, פייס זה היה בבית המוקד שאר הפיסות היו בלשכת הגזית, פייס שני מי יקריב את קרבן התמיד של שחר וי"ג כהנים זכו בה, פייס שלישי חדשים לקטורת מי יקטיר את הקטורת, פייס רביעי חדשים עם ישנים מי מעלה את האברים מן הכבש למעלה.
הממונה על הפייסות הכהן שהיה ממונה על עריכת הגורלות בין הכהנים מי יזכה לעבוד בבית המקדש ובאיזה עבודות, מגיע לבית המוקד [היכן שישנים הכהנים] היה מגיע בזמן קריאת הגבר או סמוך לפניו או לאחריו והיה דופק מבחוץ הכהנים שנמצאים שם פותחים לו, והוא קורא לכל מי שקדם בבוקר וטבל להשתתף בפייס הראשון על הזכות בתרומת הדשן (תמיד א ב).
צורת הפייס (יומא כה, א)
מסכמים מראש מנין שיהיה יותר גדול ממספר הכהנים שרוצים להקריב היו נעמדים בעיגול, הממונה אומר להם הוציאו אצבע, הממונה בוחר אדם מסוים ומוריד את כובעו לסימן שממנו התחיל ומתחיל לספור ממנו את כולם עד שמגיע למספר שנקבע מראש, הכהן שאליו הגיע הממונה במספר זכה בפייס, הפייס הראשון תרומת הדשן (יומא ב א רע"ב שם ד"ה ואם).
בדיקת העזרה (תמיד א ג).
כשגמרו את הפייס לפני תחילת העבודה נכנסים הכהנים לעזרה לבדוק שכל כלי השרת נמצאים במקומם ולא חסר שום דבר, הממונה לוקח מזקני בית אב את המפתחות של העזרה ובהם הוא פותח פתח שנקרא פשפש ונכנס דרכו לעזרה יחד עם כהנים שטבלו שנושאים בידיהם אבוקות, חלק מהכהנים היו פונים ימינה ומקיפים את העזרה מימין וחלק פונים משמאלה ומקיפים את העזרה משמאל בסיום הסיבוב נפגשו שתי הקבוצות בלשכת עושי החביתין [שנמצא ליד שער ניקנור] ואומרים אלו לאלו "שלום הכל שלום" ואז מעמידים את הכהנים שיתחילו בהכנות להכנת מנחת חביתין שקרבה לאחר התמיד.
קידוש ידים ורגלים (תמיד א ד – כח, א)
לפני תחילת העבודות צריך כל כהן לקדש ידיו ורגליו מן הכיור, הכהן שזכה בתרומת הדשן היה הולך לבדו לאור אש המערכה לכיון הכיור שנמצא בין הכבש של המזבח לאולם היה מעלה את הכיור מהבאר מברך ומקדש ממנו ידיו ורגליו.
בגדים בשעת תרומת הדשן
בגדים שבהם היה הכהן תורם את הדשן היו פחותים משאר הבגדים שלובשים בשאר העבודות ומנין דכתיב (ויקרא ו ד) "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן" (יומא כג, ב, רמב"ם הלכות תמידין פרק ב).
צורת תרומת הדשן (תמיד א ד)
לובש את בגדי הרמת הדשן, מקדש ידיו ורגליו, לוקח את מחתת הכסף שנמצאת בין הכבש למזבח, עולה על גבי המזבח מפנה את הגחלים לצדדים מברך על תרומת הדשן ונוטל גחלים מן הפנימיות המאוכלות, לאחר מכן הוא יורד מהמזבח פונה לצד ימין ומניח את הגחלים על הרצפה מרחק שלש טפחים מהכבש במקום שנקרא בית הדשן.
הכנה מזבח החיצון (תמיד ב א – כח, ב)
אחרי שתרם הכהן את הדשן, מכינים הכהנים את המזבח החיצון, הכהנים היו רצים לקדש את ידיהם ורגליהם לפי שכל כהן שבא לעבוד בכל עבודה שהיא במקדש צריך לקדש ידיו ורגליו מהכיור, ניקוי המזבח הכהנים לוקחים את המגרפות - יעים (תויו"ט ד"ה נטלו) ואת הצינורות - מזלגות (תוי"ט שם ד"ה ואת) ועולים לראש המזבח על מנת להעביר את איברי העולה ואימורי הקרבנות שלא נשרפו, בתחילה היו מסדרים מסביב למזבח, ואם לא היה מקום מניחים גם על הכבש אל מול הסובב ולאחר מכן היו מעבירים את האפר אל הערימה הגדולה שהיתה באמצע המזבח הנקראת תפוח.
שלושת המערכות שבכל יום אליבא דר' יוסי (יומא מג, ב, תמיד ב ד)
בכל יום היו מסדרים ג' מערכות על גבי המזבח, קודם שסידרו את המערכות היו בוזקים מלח על גבי הכבש כדי שלא יחליקו (עירובין קד, א)
מערכה ראשונה היא מערכה גדולה שעליה מקטירים את קרבן תמיד ואת שאר הקרבנות והיתה נמצאת בדרום המזבח
מערכה שנייה היתה בצד מערב המזבח רחוק מקרן מערבית דרומית ד' אמות לצד צפון שמשם היו לוקחים גחלים לקטורת של מזבח הפנימי שמקטירים בבוקר ובצהרים
מערכה שלישית לקיום תמידי של אש המזבח כדכתיב (צו ו ו) "והאש על המזבח תוקד בו" ואין לה מקום קבוע (רע"ב תמיד ב ד ד"ה מערכה גדולה).
הכנת מערכת ראשונה שניה ושלישית (ב ג – כט א)
הכהן שזכה בפייס בתרומת הדשן הוא זוכה לסדר את שלושת המערכות ואחיו הכהנים היו עוזרים לו להוליך את גזרי העצים למזבח ולהעלותם עד המזבח, הוא מניח את העצים החדשים ויוצר את המערכה הראשונה, את העצים מניח עם רווח ביניהם באופן שיגעו ראשי הגזרים בתפוח
סידור מערכה שניה ושלישית לאחר מכן בוחרים עצי תאנה יפים ומהם מכין הכהן את המערכה השניה, ואז מעלה שני גזרי עצים נוספים למערכה ראשונה ובנוסף לב' מערכות אלו מעלה עצים גם למערכה שלישית.
אחר שסידרו את המערכה הראשונה חוזרים הכהנים ולוקחים את האברים והפדרים שלא נשרפו לגמרי שנמצאים בין צדדי המזבח והחזירום לצידי המערכה והם נשרפים שם וי"א שהיו עושים זאת אחרי שהניחו את איברי התמיד על המערכה (המפורש בתמיד כט, א), לאחר מכן לוקחים אש ממדורת בית המוקד ונותנים תחת המערכה ומדליקים את העצים.
הפייס השני הכנות לשחיטת קרבן התמיד (תמיד ג א - ל, א)
אחרי שסידרו את המערכה ולפני שחיטת התמיד ושאר עבודות הקרבן עשו פייס שני, פייס זה היה נערך בלשכת הגזית ובפייס הזה זכו שלושה עשר כהנים, בעבודת התמיד והסולת והחביתין והיין וכן לדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה.
בדיקה אם הגיע זמן שחיטת התמיד (תמיד ג ב – ל, א, יומא ג א – ב))
אמר להם הממונה על הפייסות לכהנים צאו וראו על ידי שיעלו על החומה או מקום גבוה שבמקדש, ויראו אם הגיע זמן שחיטה לפי שהשחיטה פסולה בלילה דכתיב (ויקרא יט ו) "וביום זבחכם", הכהן עולה למקום גבוה שבמקדש מסתכל למזרח וכאשר רואה שהאיר צד מזרח אומר האיר פני כל המזרח, מתיא בן שמואל אמר שאומרים לו העומדים בעזרה האיר פני מזרח עד חברון ואומרים עד חברון כדי להזכיר זכות ישני חברון (רע"ב יומא ג בד"ה עד שבחברון) והוא אומר הן.
הבאת הכבש בדיקתו ממום (תמיד ג ג – ד – ל, א)
הבאת הטלה: אומר להם הממונה על הפייסות לכהנים להביא את הטלה מלשכת הטלאים שבבית המוקד לקרבן תמיד, ובלשכת הטלאים לא היה פחות משש טלאים מבוקרים ממום (ערכין יג, א), הביאו טלה שנבדק ד' ימים שאין בו מום לאור האבוקות, ואף על פי כן לפני השחיטה בודקים שוב שאין לו מום, הכהן הזוכה בשחיטה מביא את הטלה לטבעות שבצד המזבח [בצד ימין של העזרה] השקאת הטלה לפני השחיטה היו משקים את הטלה מים כדי שיהיה נוח לפשוט את עורו (תמיד כט, א).
הוצאת הכלים מלשכת הכלים : מלבד זה היו מוציאים מלשכת הכלים תשעים ושלוש כלים הנצרכים לעבודות השונות (תמיד ג ד), את הכלים היו מניחים על שולחן העשוי מכסף שנמצא משמאל לכבש.
לקיחת הקרבן למקום השחיטה : (תמיד ג ה - ו) הכהן שזכה בשחיטת התמיד היה הולך למקום השחיטה יחד איתו היו הולכים הכהנים שזכו בהעלאת האברים לכבש, הכהנים שזכו בדישון המזבח הפנימי ודישון המנורה היו הולכים אל ההיכל.
בית המטבחים (מידות ג ה, מידות ג ח)
עשרים וארבע טבעות: בצפון העזרה מכיון שקרבנות קודשי קדשים שחיטתם דווקא בצפון היו קבועים שם עשרים וארבע טבעות שבהם היו מכניסים את ראש הבהמה בשעת השחיטה, כדי שלא תוכל לנענע ראשה לכל משמרת טבעת משלה, מקומם בצפון העזרה, הטבעות סודרו מדרום לצפון בשש שורות ארבע בכל שורה ויש אומרים בארבע שורות שש טבעות בכל שורה.
פתיחת שערי ההיכל (תמיד ג ה - ו)
מימין ומשמאל לשער ההיכל היו שתי פתחים, הכהן האחראי על פתיחת השער לוקח ב' מפתחות, נכנס לאולם וניגש לפתח הקטן הימני, בעזרת מפתח אחד פותח את המנעול שנמצא מולו, ובעזרת המפתח השני פותח מבפנים את המנעול דרך פתח זה הוא נכנס לתוך חדרון [תא] וממנו נכנס להיכל הוא פונה שמאלה לעבר השער הגדול, מסיר את הבריח והמנעולים ופותחו פתיחת השער היתה נשמעת עד יריחו (תמיד ג ח).
בנוסף לפתיחת השערים פותחים גם את דלתות העזרה, והכהנים תוקעים, תקיעה תרועה תקיעה.
דישון מזבח הפנימי (תמיד ג ט – ל, ב)
לאחר פתיחת השערים נכנס להיכל הכהן שזכה בדישון המזבח ולוקח את הטני, טני הוא כלי שפיו רחב העשוי מכסף והניח את הטני על הרצפה, היה חופן בידיו את האפר והפחם שנמצא על גבי המזבח ונותן לתוך הטני ובסוף שנשאר קצת מן הדשן ולא היה יכול לחפון ביד היה חופן במכבדה [כמין מטאטא] לתוך הטני (תפארת ישראל יכין).
הטבת המנורה (תמיד ג ט – ל, ב)
אחריו מתחיל הכהן שזכה לדישון את המנורה, ביאור הדבר שהיה מסיר את השמן הישן והפתילה הישנה ואת הדשן [האפר] ונותן לתוך הכוז, כוז הוא כלי קטן מאוד העשוי בצורה עגולה ופיו צר (עיין רא"ש ד"ה כוז), ונותן שמן חדש ופתילה חדשה, כמה נרות דישן: נכנס ומצא תמיד שתי נרות דולקים ותחילה מטיב רק חמש נרות, ואף אם היו דולקים מכבה אותם ומטיב את הנרות (רע"ב ד"ה ומצא). ואת השתים הנותרים היה מטיב רק לאחר הקרבת קרבן התמיד, הטעם שמתחלק לשתים: לפני שנאמר בפסוק (שמות ל ז) "בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות" חילק את ההטבה לשתיים.
ג' מעלות לפני המנורה (תמיד ג ט)
ג' מדרגות היו לפני המנורה, הכהן היה עולה על המדרגות והיה מדליק לפי שהמנורה הייתה גבוהה י"ח טפחים שהם ג' אמות, לאחר שהטיב את הנרות היה מניח את הכוז על מעלה השניה והיה יוצא עד לאחר זריקת דם התמיד שאז חוזר להשלים את הטבת שתי הנרות.
שחיטת קרבן התמיד (תמיד ד א)
לאחר פתיחת השער הכהן שזכה בשחיטת התמיד שוחט, מקום השחיטה על קרן צפונית מערבית של מזבח החיצון, על הטבעת השני שנמצאת ליד המזבח תמיד של בין הערביים היה נשחט על קרן צפונית מערבית של המזבח משכיבו על צד שמאל ומכניס ראשו לתוך טבעת השניה משמאל ומטה את ראשו לדרום ופניו למערב לכיוון המזבח (תמיד ד א).
צורת השחיטה (תמיד ד א- ל, ב)
לא היו כופתים אותו דהיינו לא היו קושרים את הכבש בשתי ידים יחד או בשתי ידים רגלים, והטעם: כדי שלא לעשות כחוקות הגוים שכך הם שוחטים אלא קושר היד עם הרגל כעקידת יצחק (רע"ב שם ד"ה לא וד"ה אלא).
הכהנים שזכו בהולכת אברים למזבח היו אוחזים את הכבש בשעת השחיטה (תמיד ג ה), לידו עומד הכהן שזכה בקבלת הדם ומקבל את הדם לצורך זריקתו על גבי המזבח.
זריקה (תמיד ד א)
הכהן שזכה בזריקה עומד ליד השוחט ואחרי השחיטה היה מקבל את הדם, אחרי שקיבל את הדם הולך עם הדם לצד מזרח ועומד מרחק מועט מהמזבח וזורק את הדם בכלי שתי מתנות שהם ארבע למטה מן חוט הסקרא שהוא החצי המזבח, ואת הדם שנשאר היה שופך אל החור שנמצא ביסוד המזבח ומקום השפיכה על היסוד הדרומית משמאל לכבש.
ניתוח הכבש והכנת האברים להקרבה (תמיד ד ב)
אחרי הקרבת קרבן התמיד וזריקת דמו, היו לוקחים את אברי התמיד לבית המטבחיים את האברים מחלקים לששת הכהנים שזכו בהולכתם למזבח ומניחים את האברים על חצי הכבש ולמטה במערבו ומולחים את האברים כדכתיב (ויקרא ב כ) "על כל קרבנך תקריב מלח".
בית המטבחים ננסים: בית המטבחים היה נמצא בצפון המזבח והיו קבועים בו שמונה עמודי אבן נמוכים והיו נראים כמבנה אדם ננס ולכן נקראו ננסים, עמודים אלו היו מסודרים מדרום לצפון בארבע שורות, בכל שורה שני עמודים, העמודים היו פחות משאר עמודי העזרה כדי שיהיה נוח לפשוט בהם את הקרבן, על כל עמוד היה מונח חתיכה מרובעת מעץ ארז ועל הריבוע של העץ הארז היו תולים כמין אונקלות כמין ווין שעליהם תולים את הבהמה.
בכל ריבוע היה שלוש ווי"ן אחד על גבי השני כדי שיהיה מתאים לתלות בהמה גדולה ובהמה קטנה, כשהיו מפשיטים בהמה גדולה הביאו שולחן משולחנות השיש והניחו עליו את חלקה התחתון של הבהמה.
וכן היו מדיחים את אברי הקרבן על השיש, לפי שהשיש מקרר ושומר על הבשר שלא יסריח (רע"ב תמיד ד"ה על שולחנות).
קרבן התמיד היה בא עם מנחת נסכים ומנחת חביתין
מנחת נסכים: צריך להביא עם קרבן התמיד מנחת סולת שנקראת מנחת נסכים הכהנים לוקחים עשרון סולת ורביעית ההין שמן מערבבים יחד ונותנים בידו של מי שזכה בהולכה למזבח.
מנחת חביתין: הכה"ג צריך להביא בכל יום מנחת חביתין יחד עם קרבן התמיד (פרשת צו ויקרא ו יב), צורת עשיית המנחה הכהן הגדול מביא עשרון סולת שלם מביתו ללשכת עושי החביתין שהיה ליד שער המזרחי בעזרה ומקדישו דהיינו שמניחו בתוך כלי שרת הכהנים היו חוצים את הסולת לשני חצאים, ולאחר מכן מחלקים כל חצי לשישה חלקים, כך שנמצא י"ב חלקים מביא ג' לוגין שמן ומחלקים לי"ב חלקים אחר כך לוקח קומץ לבונה ומחלק לשתים ונותן חצי קומץ על השש החלות שמקריב בבוקר וחצי על השש חלות שמקריב בערב, מערבבים כל חלק משנים עשר החלקים עם חלק מכמות השמן ויוצרים שנים עשרה חלות וחולטים אותם במים רותחים, וי"א בשמן רותח ואחר כך אופים בתנור ומטגנים כל חלה במחבת עם שארית השמן שלה ולאחר שמוכנים לוקחים ששה חלות לבוקר ושש לבין הערביים ויש אומרים שחוצים כל חלה לשנים ומניחים חצי אחד להקרבה בין הערבים (רמב"ם מעשה הקרבנות פרק יג ב – ג).
הולכה למזבח
ששת הכהנים שזכו בפייס בהולכת אברי התמיד היו הולכים לכיון המזבח ואיתם היו הולכים הכהנים שזכו בהולכת מנחת הנסכים ומנחת החביתין, וכן הכהן שזכה בניסוך היין היה לוקח את היין ומניחים את כל הדברים בחצי התחתון של הכבש בצידו הימיני ומולחים היטב את אברי התמיד.
תפילה בבית המקדש (תמיד ה א – לב, ב)
אחרי ששחטו את התמיד והניחו את האברים בחצי המזבח היו חוזרים ללשכת הגזית לקרוא קריאת שמע
אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם היו מברכים ברכה אחת שהיא ברכת "אהבה רבה" ו"ברכת יוצר" היו מברכים אחרי שזרחה החמה (רע"ב שם ד"ה אמר), אחרי ברכת "אהבה רבה" היו קוראים את "עשרת הדברות" שהם עיקר התורה, אח"כ היו קוראים ג' פרשיות של שמע, "שמע" "והיה עם שמוע" "ויאמר", ואח"כ ברכו ג' ברכות "אמת ויציב" וחתמו "גואל ישראל", ברכת עבודה הייינו רצה שהתפללו שהקרבן יתקבל (רא"ש תמיד ריש פרק חמישי) וברכת כהנים בלא נשיאת כפים ובשבת היו מוסיפים ברכה למשמר היוצא "מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין"....
הגרלה להקטרת הקטורת – פייס שלישי (תמיד ה ב – לב, ב)
אחרי התפילה אמר להם הממונה חדשים לקטורת באו והפיסו, דהיינו מי שלא זכה עדיין להקריב קטורת יטיל גורל ביניהם לפי שהקטורת מעשרת וכהן שהקריב שוב לא היה מקריב זכה מי שזכה (רע"ב ד"ה חדשים).
פייס רביעי חדשים עם ישנים היו עושים הגרלה נוספת מי מעלה את האברים מהכבש למזבח לעיל המשנה כתבה שהכהנים שזכו בפייס השני הניחו את האברים על חציו של הכבש והכהן בפייס רביעי היה מעלה את האברים מהכבש לראש המזבח.
ממה היתה עשויה הקטורת: הקטורת הייתה עשויה מאחד עשר סממנים כמו שמזכירים בתפילה, היו מכינים אותה פעם אחת בשנה בשביל כל השנה, צורת הכנתה לוקחים צרי ציפורן חלבנה ולבונה משקל של שבעים מנה, מור וקציעה שבולת נרד וכרכום במשקל שישה עשר מנה, מהקושט לוקחים שנים עשר מנה, מקילופה שלושה מנים, מהקינמון תשעה מנים, את הציפורן מנקים עם בורית לבנה ואחר כך שורים אותה ביין קפריסין או יין אחר שהוא לבן, שוחקים כל מין ומין ותוך כדי השחיקה אומרים "הדק היטב היטב הדק" מפני שהקול יפה לבשמים, מערבבים יחד ומוסיפים כיפת הירדן מלח סדומית ומעלה עשן (כריתות ו, א).
בכל יום היו לוקחים מלשכה של בית אבטינס שם היה מונח הקטורת כמות של מנה ומחלקים לשנים אחד היו מקטירים בבוקר והחצי השני היו שומרים לבין הערביים.
הורדת בגדי כהונה (תמיד ה ג – לב, ב)
כהנים שלא עלו בגורל היו הולכים לאחראים שהיו מפשיטים אותם מבגדי כהונה ולממונה קראו "פנחס המלביש" (שקלים א ה, מדות א ד), בתחילה היו מפשיטים בגדיהם מלבד המכנסיים ואחרי שלבשו את בגדיהם בגדי החול היו מפשיטים את המכנסיים והיו מניחים אותם על גבי חלונות בלשכת הגזית (רא"ש) שהיה רשום על כל חלון מכנסיים כתונת מצנפת ואבנט והיו מניחים כל בגד במקומו (רע"ב תמיד ה ג ד"ה וכתוב).
הקטרת הקטורת (תמיד ה ד - לב, ב)
הקטורת מוקטרת על המזבח הפנימי, הכהן הזוכה לקח את הכף המחזקת ג' קבים, בתוך הכף היה כלי שנקרא בזך שבתוכו היה מונח הקטורת והכהן היה מוליך ביחד את הכף הגדולה עם הבזך בתוכו
שלושה כהנים היו משתתפים בהקטרת הקטורת האחד זכה להקטיר את הקטורת, השני זוכה במחתה ותפקידו להעביר גחלים למזבח הקטורת, והשלישי אוהבו או קרובו של המקטיר נכנס ועוזר לו בהכנות להקטרה.
צורת הקרבת הקטורת (תמיד ה ה – ו, לג, א)
הזוכה להוליך את המחתה ניגש למערכה השניה עם מחתה העשויה מכסף מפנה את הגחלים לצדדים ולוקח מהגחלים הפנימים, יורד מהמזבח ומכניס למחתה קטנה יותר שעשויה מזהב, ומכיון שהמחתה השניה קטנה יותר חלק מהגחלים היו נופלים לריצפה והכהן היה מטאטא אותם לאמת המים שבעזרה.
הכהנים הולכים לכיון ההיכל כשהם עוברים בין האולם למזבח לפני העלייה במדרגות האולם, אחד מהכהנים היה לוקח כלי שנקרא מגרפה וזורק לרצפה ובזריקה זו נעשה קול רעש גדול שזה תזכורת לכהנים להתכונן לכניסה להיכל ולהשתחוות אחר כך.
הוצאת הטני (תמיד ו א)
לפני שמתחילים את עבודת הקטורת נכנס הכהן שדישן את מזבח הקטורת ומוציא את הטני [כלי שהכניס קודם שיש בו שאריות האפר שניקה מהמזבח] ומוציא את הטני ומשתחווה ויוצא.
הקטרת הקטורת (תמיד ו ב -ג, לג, א)
הכהן שמחזיק את המחתה עם הגחלים שופך את הגחלים על גבי המזבח, ומישר בעזרת שולי המחתה, משתחווה ויוצא, הכהן שזכה להקטיר מוציא את הבזך מתוך הכף נותן לכהן הנוסף שנכנס יחד עימו, והכהן שופך את הקטורת מהבזך לידי הכהן וכן את הקטורת שנשפכה בכף משתחווה ויוצא, לאחר שיצאו הכהנים וקיבל רשות מהממונה להקריב היה מברך על ההקטרה ומקטיר, הכהן מערה את הקטורת על גבי הגחלים שעל המזבח מתחיל מהצד הרחוק מגופו ומשם הולך ומקריב את ידיו אל גופו בסיום הקטרת הקטורת משתחווה ויוצא מההיכל.
הטבת שתי הנרות
לאחר הקטרת הקטורת נכנס הכהן שזכה בדישון המנורה ומטיב את שני הנרות שעדיין לא דישן אותם, מנקה אותם ואז נוטל את הכוז כלי שבו הפסולת שניקה את חמשת הנרות שהיה מונח על גבי המדרגות משתחווה ויוצא.
בסיום עבודות האלו נכנסים כל הכהנים להיכל להשתחוות בפישוט ידיים ורגלים.
הקטרת התמיד
לאחר הקטרת הקטורת היו מקריבים את אברי התמיד על מזבח החיצון, הכהן שזכה בפייס בהעלאת אברים מעלה אותם מחצי הכבש ומעלה מוציא את גיד הנשה ומשליכו לתפוח, מברך על הקטרה וזורק את האברים לתוך מערכת האש ומסדרם בתוכם.
ברכת כהנים (תמיד ז ב)
לאחר מכן הכהנים מברכים את העם, צורת הברכה : הכהנים עומדים על מדרגות האולם ומגביהים את ידיהם מעל ראשיהם והמקריא מקריא להם את פסוקי ברכת כהנים וכשמגיעים לשם ה' היו אומרים את השם המפורש.
היו מקרבים את מנחת הנסכים ואת מנחת החביתין וניסוך היין
לאחר ברכת כהנים היה הכהן עולה לראש המזבח מולח את מנחת החביתין ומקטיר אותה, יורד לוקח את מנחת החביתין יורד ומגיש אותה לפני המזבח, מולח בראש המזבח ומקטיר אותה (תמיד ז ג – ד, לג, ב).
ניסוך היין ושיר של יום: הכהן שהקטיר את האברים מעלה את היין לראש המזבח על מנת לנסכו בזמן שהכהן עולה היו שתי כהנים נעמדים על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידיהם הסגן היה עומד על קרן המזבח וסודרים בידו תקעו הריעו ותקעו, באו למי שהיה אחראי על כלי שנקרא צלצל ועמדו בב' צדדיו המנסך המתין עד שהסגן היה מניף בסודרים והקיש בצלצל תקעו הכהנים בחצוצרות ופתחו הלווים בשיר ואז היה מתחיל בניסוך הכהן היה שופך את היין לתוך ספל המחובר למזבח והיין היה נשפך דרך החור שבתחתית והיה יורד לשיתין (רמב"ם פ"ו ה"ז).
מעשיהם של הכהנים במשך היום
במהלך היום הכהנים היו מקריבים קרבנות יחיד שאנשים היו מביאים, קרבנות קיץ המזבח אם קורה שבזמן מסוים במהלך היום אין קרבן קרב על גבי המזבח, הכהנים מקריבים עולת נדבה שנקרא קיץ המזבח הבאות מכספי הציבור שנותר במקדש (רמב"ם שקלים ד ט).
לשכת הגזית במשך היום הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית ודנים ביחוס הכהנים ובשאר הדינים וההלכות שמובאים אליהם להכרעה (רמב"ם סנהדרין ב ב משניות מידות ה ד).
"ואת הכבש השני תעשה בין הערביים"
היו שוחטים וזורקים תמיד של בין הערביים, ולאחר מכן היה הכהן מדשן את מזבח הקטורת ומוליכים את איברי התמיד לכבש, ומקטירין קטורת של בין הערביים בסיום העבודות הללו נכנסים כל הכהנים להיכל מי שזכה בהקטרת הקטורת מקטיר גם את מנחת הסולת ומנחת החביתין, לאחר מכן מנסך את היין כמו בבוקר ואז הלוים אומרים שירה ותוקעים בחצוצרה כמו בבוקר.
סיום עבודת היום בבית המקדש
את סיום עבודת בית המקדש חותמים עם הדלקת נרות המנורה הכהן עולה על ג' מדרגות המנורה ומדליק את הנרות (יומא טו, א).
שעות הערב בבית המקדש
עבודות המרכזיות מסתימות עם סיום היום, ומותר רק להקטיר אברים וחלקי הקרבן שנותרו מהקרבן שנזרק דמם קודם
הכהנים מסיימים את אכילת הקרבנות שהם "קודשי קודשים" מהקרבנות שהוקרבו במהלך היום, ואת המנחות, הממונה נועל את ההיכל מבפנים ויוצא דרך התא שמצפון ההיכל אל עבר הפתח שבקצהו פשפש ונועל אותו מבחוץ, כמו כן נועלים את כל שערי העזרה, הממונה מניח את המפתחות מתחת לטבלה הקבועה בריצפה בבית המוקד וישן עליה.ת
שמירה בבית המקדש (תמיד א א כו, א – מידות א ב)
בשעות הלילה הכהנים והלווים שומרים מסביב העזרה ולהר הבית, הטעם בשמירה מפני כבוד המקדש (רע"ב ד"ה בשלשה). ישנו איש שממונה על כך ששומרי הר הבית לא ירדמו ונקרא "איש הר הבית" ובסמכותו להעניש את מי שנרדם, השמירה נעשית בעשרים וארבע מקומות בשלושה מקומות הכהנים שומרים ובעשרים ואחד מקומות הלוים שומרים, הכהנים שומרים במקומות שבתוך העזרה והלוים מחוצה לה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
