ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
כך אומר גם ה'אור החיים' על מה שכתוב אצל אברהם "וירא אליו ד'", שד' לא התגלה אליו בשם הידוע לו בציבור – אברהם, אלא על פי מהותו – "אליו". כך גם לגבי "ואתה תצווה" – משה הוזכר בלשון נוכח מפני שהוא הגיע לדרגה גדולה כזו שד' פנה אל מהותו הפנימית, משום שמסר נפשו על כלל ישראל.
באחד החגים בישיבה, ברגע האחרון נמנע מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק מלמסור שיחה מסיבה מסוימת. למחרת ביקשו ממנו התלמידים להשלים את השיחה על החג. הרב נענה, אך במקום לדבר על החג הוא הביא ירושלמי שאומר שאנחנו איננו יכולים כלל לדבר על רבי יוסי מפני שאין אנו מכירים את גדלותו. אני חושב שבכל שנה גם אנחנו מרגישים שאיננו יכולים לומר את הדברים הנכונים על מורנו ורבנו. האם אנחנו יכולים להכיר את גדלותו האמיתית?
הרב יצחק הוטנר כותב במכתב לרב צבי יהודה שרק אחרי הרבה זמן הוא מרגיש שהוא מבין יותר את דברי הרב זצ"ל, והוא מרגיש עכשיו שהוא תלמידו יותר. כך גם לגבי מורנו ורבנו – ככל שעוברות השנים אנחנו מגלים עד כמה הוא צדק בכל דבר שאמר, עד כמה הוא ידע לראות למרחוק, גם כאשר אנשים חשבו שהוא איננו מחדש דבר, או אפילו אומר דברים שאינם מובנים דיים.
על משה רבנו כתוב שנתן מסווה על פניו. אין הכוונה דווקא למשה, אלא לאדם שכל כולו פנימיות, שאינו מדבר בחיטובי לשון וכדומה. החסרונות האלו הם רק למי שלא ידע לראות בראייה פנימית. גם המסווה שהיה בקולו ובדיבורו של הרב צבי יהודה לא הפריע לתוכן שהוא העביר. המסווה הזה לא היה רק בדיבור שלו, אלא בכל אורחות החיים שלו – במבנה הבית, באופן הלבוש. בלי גינונים, הסתפקות במועט – גם זה היה חלק מהמסווה שהיה על פניו.
לא לשתוק – לדבר נכון
ברוב שנותיו של הרב צבי יהודה הוא היה ספון בביתו בלימוד, בכתיבה ובעריכה של ספרי הרב זצ"ל – בתחילה ספרי ההלכה ולאחר מכן ספרי האמונה. רק מתוך שהוא הוריד את הדברים של הרב זצ"ל מעולם האצילות לעולם העשייה הוא זכה להשפיע על כל העולם.
לא כל דברי הרב זצ"ל ירדו לעולם בשעתו, ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל נטה ידו בביאור הנעשה בעולמנו, בארץ ישראל ובמדינת ישראל – שאין לך גאולה גדולה מזו. על אחת כמה וכמה פועליו המעשיים של הרב זצ"ל – ייסוד הישיבה המרכזית וייסודה של הרבנות הראשית שהם שני צנתרי דדהבא – הוא מסר את נפשו עליהם לשומרם מכל פגעי טרוטי עיניים והדומים להם.
אנשים שהכירו את הרב לפני כן ידעו את כוחו. הרב יהושע הוטנר סיפר שבזמן שהוא היה בפולין נודע לו על פטירתו של הרב מטבריג, והוא נהג בכי של שלושה ימים, ואז פרסם בפולין מודעות אבל ופרטי אזכרה שתיערך לזכרו. באזכרה הספיד אותו הרב צבי יהודה לעיני המוני אנשים, אף שהוא לא הספיק להכיר אותו כל כך.
מעל הכול הייתה שמירת הלשון. שמירת הלשון אין עניינה כמו שהעולם מבין, שיש מצווה לשתוק. אחד מקנייני תורה הוא "מיעוט שיחה". העולם מבינים שהכוונה היא לא לדבר. הגאון מווילנה מפרש להפך – צריך גם לדבר קצת, ולא רק ללמוד ללא הפסקה. החפץ חיים על אף שמירת לשונו לא היה שתקן, אלא הוא הצליח לנווט את הדיבור נכון ולא לדבר לשון הרע. הדיבור הוא המראה של האדם. הסגנון כידוע תלוי באדם. אדם שמרגיל את סובביו ואת עצמו לדבר בהתלהמות מפסיד את העיקר. יש מושג שנקרא "צניעות הדיבור", כמו שכותב רבנו יונה. הדבר היחיד שהרב צבי יהודה שינה בישיבה הוא להזיז את תפילת מנחה מאחת לאחת ורבע, כדי שיספיקו ללמוד שמירת הלשון לפני התפילה, ומתוך כך הוא זכה שדבריו יושמעו ויתקבלו בכל העולם. לצערנו חדרו למחננו סגנונות שהם יותר "מולדת חוץ" מאשר "מולדת בית". גם אם הנושאים הם כאלו שיש לדבר עליהם – לא כל הרוצה יבוא וייטול.
"כל אדם שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים". בספר אור לנתיבתי פירש הרב צבי יהודה שהכוונה היא שהדברים יישמעו לעצמו. אחרי שהוא יאמין בדברים שהוא אומר ויחיה לאורם – גם אחרים ישמעו ויאמינו לדבריו. אחרי שלא שמעו פעם אחת לדבריו, הרב צבי יהודה בא ואמר לרב אברהם רמר – "נראה שאין לי מספיק יראת שמיים".
הרב צבי יהודה הוציא מן הכוח אל הפועל את הדברים שהרב זצ"ל כתב עליהם. לדבר על סגולת ישראל, לדבר על אהבת ישראל, לדבר על קדושת ארץ ישראל, לדבר על קדושת האדם - זה דבר אחד. אבל לחיות את כל הדברים הללו, להביא אותם לידי ביטוי עכשיו בכל אחד ואחד – לזה לא כל אחד זוכה. הרב צבי יהודה חי את קדושת ישראל, חי את קדושת הארץ, חי את כל מה שהוא הוציא מפיו, בניגוד לאלו שכאשר הם צריכים להוציא משהו מהפה – כגון בענייני ארץ ישראל – הם אינם אומרים אותו, ולא מדין שמירת הלשון.
פורים בוודאי מכפר
בגלל התמסרותו לישיבה ולכתבי הרב זצ"ל, לא הספיק הרב צבי יהודה להוציא לאור את כל הדברים שהוא אמר וחשב, ורק תלמידים הביאו לדפוס שיחות ושיעורים שלו. היה עוד דבר אחד שהוא זיכה בו את כולם – ההערות הנפלאות שלו על הספר עולת ראי"ה. שבת אחת התפללנו בביתו, והוא אמר לנו שצריך לדייק במילות התפילה לא פחות ממה שמדייקים במילות הגמרא והראשונים. אחר כך הוא התייחס לברכות בברכת המזון – הברכה הראשונה "הזן את העולם כולו בטובו", והברכה השנייה "נודה לך ד' אלוקינו על ארץ חמדה טובה ורחבה". הוא אמר – שימו לב, הברכה הראשונה מדברת על כל העולם ולא רק על עם ישראל. בברכה זו לא מודים לקב"ה ישירות אלא בגוף שלישי – "הזן את העולם כולו בטובו וכו'". כשמגיעים לדבר על ארץ ישראל – שם כבר מדברים בלשון נוכח, מפני שככל שהדברים הם בעלי משמעות גדולה יותר, צריך להודות לקב"ה עוד יותר.
הוא לימד אותנו גם לגבי מה שאומרים "מגדיל ישועות מלכו" ו"מגדול ישועות מלכו", שמכיוון שהשבת מופרשת מימי החול – בה צריך לומר את הפסוק שמובא בספרי הנביאים, ולא כמו בימי החול שבהם אומרים פסוק מספר תהילים.
הרב צבי יהודה לא רק חיזק תורה, תפילה וארץ ישראל, הכול במקשה אחת, אלא לולא הוא הרים את הכפפה, לולא זעק את הזעקה הגדולה על ארץ ישראל – ייתכן שהדורות שהיו באים אחריו היו "נבוכים הם בארץ". אמירה אחת, דיבור אחד - השפיעו כל כך, נתנו כוחות כה רבים לנושא עיקרי ומהותי כל כך במשנתו של מורנו ורבנו זצ"ל.
כל האמור לעיל על אחת כמה וכמה שמורנו ורבנו הסתלק בפורים, ביום ש"הדור קיבלוה". השפת אמת אומר ש"הדור קיבלוה" בימי אחשוורוש, מפני שבזמן מתן תורה היה עמלק בעולם, ולכן היו צריכים לכוף עלינו הר כגיגית. לעומת זאת בפורים, שכילו בו את עמלק – היה בנו הכוח לקבל את התורה ללא כל כפייה.
בהלוויה של הרב צבי יהודה זצ"ל הספידו אותו גדולי עולם. הרב גורן הספיד ואמר שיום הפורים בעיקרו הוא משתה ושמחה, יום גדול ליהודים, ויום הפטירה של הרב צבי יהודה חל בו, מפני שזהו היום שמחלק בין פרזים למוקפים. רבנו ניסים כותב בשם הירושלמי שהחילוק הזה הוא דווקא על פי ימות יהושע בן נון, כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל. ממילא מתאים הדבר שביום הזה של הפורים ניתן כבוד לרצי"ה שנתן כבוד גדול לארץ ישראל, ולא רק נתן בעצמו, אלא עמל להנחיל זאת לדורות הבאים אחריו.
חז"ל משווים את פורים ליום כיפור. ביום כיפור יש מחלוקת בין חכמים לרבי אם עיצומו של יום מכפר או שרק אם עשה תשובה. אומר הרב חרל"פ: המחלוקת הזו היא רק לגבי יום כיפור, אבל לגבי פורים ודאי שעיצומו של יום מכפר. משום כך כתוב שיום כיפור הוא כְפורים. על אחת כמה וכמה שמיתתם של צדיקים, כמו הרב צבי יהודה, מכפרת ביום הזה.
יהי רצון שתורתו תעמוד לנו להמליץ טוב בעדנו ובעד ערי אלוקינו, להגדיל אורה של תורה לשפע חי ממרומים על כל ישראל.
הרב יעקב שפירא הוא ראש ישיבת מרכז הרב וחבר מועצת הרבנות הראשית
מתוך ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
