ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
גדרי מצוות יישוב הארץ
פעילותו המעשית של הרב מוהליבר בעניין יישוב הארץ האפילה במידה רבה על התייחסות הגותית שלו לנושא. ניתן להבין מגמה זו בעזרת ניתוח גדריה של מצוות יישוב ארץ ישראל במשנתו. באחד ממאמריו המפורסמים "מטרת נסיעתי לארצנו הקדושה", משנת תרנ"א (1891), שפורסם בספר שיבת ציון, ביאר הרב מוהליבר, לאחר ניתוח דברי חז"ל ופסקי הרמב"ם והרמב"ן, שלמצוות יישוב הארץ שני חלקים: החלק הראשון של המצווה הוא הירושה - כלומר השגת בעלות על חלקים בארץ (בעבר באמצעות מלחמה ובזמן הזה בקניין כסף), והחלק השני הוא הישיבה בארץ. גם מצוות הישיבה מתחלקת לשני חלקים: החלק הראשון הוא ישיבת ארץ ישראל, היינו עצם הישיבה בארץ כפשוטה, והחלק השני והעיקרי הוא יישוב ארץ ישראל, היינו נטיעת כרמים, בניין בתים וזריעת תבואות וירקות.
ביטוי בולט לעמדתו נמצא במכתב שכתב לרב שמחה ביק ממוהילוב עוד בשנת תרמ"ו (1885). הרב מוהליבר ציין שם את תקוותו "לעלות לאה"ק [לארץ הקודש] ולפדות איזה כברת ארץ מידי זרים, ולקחת חלק ביישובה, לבנות עליה בתים, לזרוע שדות ולטעת כרמים". בהמשך מכתבו ציין הרב מוהליבר את המקורות בדברי חז"ל ובפסקי הרמב"ם לחשיבות העיסוק ב"חלק החומרי באה"ק" וציין כי "גם החלק החומרי באה"ק הוא רוחני מאוד נעלה, סולם מוצב ארצה" (שו"ת מהר"ש מוהליבר, סי' יט).
ביאור תמציתי לחשיבות החלק החומרי של יישוב הארץ נתן הרב מוהליבר באחד מסעיפי ברכתו לקונגרס הציוני הראשון, בשנת תרנ"ז (1897), שם הגדיר זאת כ"יסוד קיום לאומנו":
"גם צריכים כל 'בני ציון' לדעת ידיעה גמורה ולהאמין אמונה שלמה, כי 'יישוב הארץ', היינו לקנות אדמה ולבנות בתים, לנטוע פרדסים ולזרוע שדות, היא אחת המצוות היותר גדולות שבתורתנו, וישנם מקדמונינו האומרים כי היא שקולה כנגד כל התורה. והטעם הפשוט של גודל המצווה הזאת, באשר היא יסוד קיום לאומנו. האיש המאמין זאת הוא חובב ציון אמיתי בכל ליבו ונפשו ובלעדי הדעת והאמונה הזאת הנותן ידו אלינו הוא רק כנותן נדבה לצאת ידי כל הדעות".
מתוך עמדה זו היה אפשר גם לאגד בעלי השקפות שונות, כפי שציין הרב מוהליבר בכרוז שפרסם בזמן ההוא, בקריאה ליהודי אמריקה להירתם לתמיכה ביישוב הארץ:
"זה כחמש עשרה שנה החל הרעיון הקדוש יישוב ארץ ישראל להתפשט בין העם וכבר קנה ליבות רבים בכל המדינות, עשרים קולוניות נבנו בארצנו הקדושה ואחינו בצרפת, רוסיא, אנגליא ואשכנז ועוד, תומכים בידי האיכרים העובדים על הרי יהודה. בין התומכים האלה נמצא מכל המפלגות ומכל הכיתות והרעיון הנשגב הזה עומד למעלה מהן ומושך אחריו ליבות כולם, ובאמת כל איש ישראל המתבונן בו בשים לב מכל צדדיו וצידי צדדיו ימצא בו מה שתבקש נפשו והוא כמן הזה שכל אחד טועם בו טעמו האהוב לו. את האחד תמשוך המצווה הגדולה ש'שקולה כנגד כל המצוות' והשני רואה בו עקבתא דמשיחא, השלישי חפץ לייסד בקרב ישראל מפלגת איכרים עובדי אדמה ואחרי הרעיון והתבוננות רבה אינו מוצא מקום מוכשר לזה יותר מארץ אבותינו. הרביעי לב רגש בקרבו: ואומר ארצנו שממה ועלינו לבנותה, עמנו מפוזר ודורש מרכז ואיפוא מרכזו אם לא ארץ קודשנו? החמישי... השישי... וכן הלאה ונמצא כל ישראל מכוונים את ליבם למקום אחד" (ר' שמואל מוהליבר וציוני אמריקה, תלפיות ג, ג-ד).
משמעותו של חזון העצמות היבשות
השותפות בין חלקים שונים מעם ישראל למגמה לאומית אחת, שיסודה במצוות יישוב הארץ, הייתה מבחינת הרב מוהליבר ביטוי מהותי לתחיית רוחו של העם. ביטוי לכך נמצא בנאום שנשא בוועידת חובבי ציון הראשונה בקטוביץ', בשנת תרמ"ד (1884). בנאומו תיאר הרב מוהליבר את התחלת הפעילות המאורגנת ליישוב הארץ, כביטוי לתחייה הרוחנית של העצמות היבשות שבנבואת יחזקאל. שני שלבים חוזה יחזקאל, השלב הראשון "קרבו העצמות עצם אל עצם" - קירוב שנעשה באמצעות שטף האנטישמיות כלפי כל יהודי באשר הוא "בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו". ואולם בקירוב העצמות אין די כדי להחיות את הנואשים מתקווה האומרים "אבדה תקוותנו", ונדרש השלב השני: "ונתתי רוח בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם". שלב זה "הם המה הדברים אשר יש בכוחם להפיח רוח חיים בעצמות יבשות, לעורר את פינות עמנו לחיים חדשים, להסיר מאיתנו חרפת לאומים וכלימת גויים ולקיים בנו נבואת החוזה 'כי הנני אליכם ונעבדתם ונזרעתם ונושבו הערים והחרבות תבנינה'", היינו הפעילות הציבורית לבניין הארץ.
מתוך גישה זו מובנת גם תמיכתו של הרב מוהליבר בשיתוף פעולה בין דתיים לחילוניים בתנועת חובבי ציון, וניסיונותיו העקביים להחלשת המתחים סביב נושאים דתיים, בהתיישבות ובמוסדות החינוך שלה, שהתעוררו במיוחד במהלך שנות ה־90, אף שהדגיש תמיד ש"תורתנו שהיא מקור חיינו צריכה להיות יסוד תחייתנו בארץ אבותינו" (מתוך נאומו לקונגרס הציוני הראשון).
יישוב ארץ ישראל ושלבי הגאולה
יחד עם זאת חשוב גם לעמוד על היבטים נוספים בהגותו של הרב מוהליבר בנושא, שאותם ביסס כבר קודם לפרעות ברוסיה.
לפני מאה שנה בדיוק, בסיוון תרפ"ג (1923), ערך נכדו של הרב מוהליבר, ד"ר יוסף מוהליבר, קובץ מתוך כתבי סבו בשם "דעותיו והשקפותיו של רבי שמואל מוהליבר: ליקוטים מתוך כתביו", ובו כלל מאמר שנכתב בשנת תרל"ו (1876), עוד קודם שהחל הרב מוהליבר בפעילותו המעשית, והשופך אור על כמה נקודות חשובות בהגותו בנושא יישוב הארץ וזיקתו לגאולה.
את המאמר פתח הרב מוהליבר בניתוח פסוקי התורה המתארים את קיבוץ הגלויות לארץ ואת ההתעוררות הרוחנית שתבוא רק אחריה: "והביאך ה' א־לוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והיטיבך והרבך מאבותיך. ומל ה' א־לוהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' א־לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך" (דברים ל). כאן מצא מקור לאפשרות שבשלב הראשון של הגאולה לא יהיו ראויים ישראל למדרגת גאולה ניסית אלא למדרגת גאולה טבעית שתקדם לשלב הרוחני, וכדברי חז"ל: "זכו אחישנה לא זכו בעיתה" (בבלי סנהדרין צח ע"א). בהתעוררות הלאומית של עמי איטליה ויוון, ובעובדה שיהודים החלו מקבלים מעמד אזרחי ותופסים עמדות בכירות, הוא ראה ביטוי ממשי להתחלת התגשמות אפיק זה:
"ה' יתברך הבטיח לנו בתורתו 'וגם היותם בגויים לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם', א"כ איפוא תקוותנו לא תשוב ריקם שבאחרית הימים ניקח את עמדתנו לעם בפני עצמו בארצנו הקדושה, וזה יהיה בדרך הטבע, כמו שראינו, כי כבר האיר לנו קצה השחר, השגנו זכויות וחירות, ומאיתנו אנשים העומדים ברום המעלה בחוכמה, בכסף ובמשרה, וזהו אם לא זכו תהיה בעיתה, רוצה לומר שמעט מעט נתעלה מעלה עד שנשוב לארצנו".
שוויון הזכויות והטבת מעמדם של היהודים בארצות אירופה, שהצמיחו דמויות מפתח בכלכלה ובממשל מעם ישראל, היו אפוא לדעת הרב מוהליבר הוכחה ניצחת לאופיו של התהליך ולעובדה שמדובר בקירוב הגאולה: "הניסיון הוכיח לנו במשך המאה האחרונה כי ימי גאולתנו הולכים וקרבים [...] ובדרך כלל ברוב מדינות אירופא הננו עומדים על גרם המעלות ורק עוד מדרגה אחת או שתיים וגאולתנו תהיה בלי ספק".
בהתאם לאבחנה זו ביאר הרב מוהליבר אף את הפער שבין ההידרדרות הרוחנית הרבה האוחזת בעם ישראל לבין "תחת זה במצבנו הגשמי הנני הולכים הלוך וגדול עד כי הגענו למצב ההווה", תופעה שלדבריו לא רק שאינה סותרת את תהליך הגאולה אלא במידה רבה היא תוצאה כמעט הכרחית של אופייה של הגאולה בדרך הטבע. זאת משום שהאפשרות של עם ישראל להיגאל בדרך הטבע יכולה להתממש רק בהשתדלות דיפלומטית וציבורית נבונה באמצעות "החכמים הרוזנים והשועים מעמנו, הראויים לעמוד בהיכל מלך, הגבירים הגדולים אשר אין קץ לאוצרותם". מציאות זו התאפשרה רק הודות לכך ש"ה' יתברך בחמלתו על עמו אחר רוב תלאותיהם ומצוקותיהם התחיל להרים מצבם על פי דרכי הטבע במה שנתן בלב המלכים והשרים לקרב גם את האומה הישראלית לתת לפניהם חוקים ומשפטים צדיקים [שוויון זכויות]". במציאות כזו "הלוא כמעט הכרח היא" שתהיה גם הידרדרות רוחנית, שכן "כאשר ראו בני עמנו כי שערי ההצלחה פתוחים לפניהם החלו גם המה לבוא בשערים האלה ובלי שפה וידיעה אי אפשר לבוא בשערים הללו. מובן מאליו כשהתחילו להתחכם וגם להצליח הזניחו מעט מעט את התורה כאמור 'וישמן ישרון ויבעט'".
השגת עמדות מפתח כלכליות ומדיניות כרוכה אם כן באופן טבעי בקליטת התרבות והשפה האירופיות, הגורמות ממילא לתהליכי הידרדרות רוחנית. חשוב לציין שהרב מוהליבר ודאי לא תמך בהידרדרות זו. אדרבה, במהלך שנות ה־70 התבטא הרב מוהליבר במיוחד בנושאים חינוכיים וקרא לנקוט שינויים חינוכיים נדרשים כדי למנוע הידרדרות רוחנית. אבל היא גופא היה ברור לו ששינויים אלו חייבים לכלול שילוב של לימודי השכלה, לימוד שפת המדינה וחינוך לעיסוק במלאכות יצרניות. הוא שלל את האפשרות להתעלם מצורכי הזמן, כפי שדרשו רבנים רבים, והדגיש את הצורך "לאחד את התורה והחוכמה בעוד מועד", ומתברר שהוא גם לא התעלם ממילא מהמחיר שצורכי הזמן האלה גבו לפעמים.
ואולם הרב מוהליבר הדגיש כי אין זה כמובן השלב האחרון. המציאות הנזכרת היא כאמור חלק מתיאור השלב של השיבה ארצה, אך לאחריו יבוא השלב הרוחני, וכך ניסח זאת במאמרו:
"והיה אם ישאל האיש אשר לו לב רגש וחרד לאהבת התורה והאמונה לאמר הן כפי הדברים האמורים הלוא כ"ז סיבה מאת ה' להביא את ישראל ארצם ולאדמתם אבל האם עוזבי תורה ותוכחי אמונה המה ינחלו את הארץ? הזוהי תקוות ישראל לשוב אל ארצו ולהשליך את תורתו? ע"ז אשיב, נחכה נא מעט עד אשר נזכה לעלות לציון ועינינו תחזינה בבניין הר קודשנו וממשלת ישראל, אז ישפוך עלינו ה' את רוחו ממרום להפוך את לבבנו לעובדו באמת. וזה אשר רמזו לנו הכתובים הנ"ל 'והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד ה' וגו'' - הוא כל זמן ההווה והעתיד להיות עד אשר נשוב לארצנו, ואם כי הורם קרננו, אבל התורה והיראה הולכת וחסרה כנ"ל, על כן הבטיחנו ה' יתברך, כי כאשר נזכה לשוב לארצנו אז 'ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך וגו'".
הרב מוהליבר נפטר בביאליסטוק, בי"ט בסיוון תרנ"ח. עצמותיו הועלו ארצה ונטמנו בג' בכסלו תשנ"ב, באדמת מזכרת בתיה, שאותה ייסד. עם הגיע שנת המאתיים להולדתו של הרב מוהליבר זצ"ל (נולד בכ"ז בניסן תקפ"ד) ובמלאת 125 שנה לפטירתו, ראוי לחזור ולהעמיק בפועלו ובהגותו של אחד מהמאורות הגדולים של הדורות האחרונים. אזכרה ופעילויות נוספות סביב דמותו של הרב שמואל מוהליבר זצ"ל יתקיימו ביום חמישי י"ט בסיוון תשפ"ג בבית העלמין במזכרת בתיה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
