ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- פדיון שבויים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
מי כמו חז"ל אשר בעינם החדה שמו לב לכל ניב וביטוי במקראות קודש. "ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד, ח). שואלים חז"ל מדוע אין הכתוב מספר במפורט מה אמר קין להבל? ואם התורה אינה מחשיבה לכלום את תוכן הנושא, מדוע בכלל לרשום שאמר לו משהו? אלא בכל זאת לימוד יש כאן. קין היה מתווכח ורב עם הבל. לא לשם איזה דבר עניני מסוים אלא "סתם". כי חיפש עילה וסיבה מדוע "לחסל" אותו. לכן לא חשוב לדעת על איזה ענין מפורט הם דברו, אלא קין בחר תכסיס ותרגיל כדי שיהא לו חימום לב והתרגשות לקום ולרצוח את אחיו. "ומתוך כך" קם קין על הבל אחיו (מדרש בראשית רבה, כב).
אבל מדוע כתוב מלת "ויקם"? הכי קין היה שכוב לארץ שצריך לומר "ויקם"? אמנם כן, מתוך ההתגוששות עמו, קין היה מכה ופוצע בו ע"י אבן בכל חלקי גופו, כי טרם ידע היכן נשמתו של הבל יוצאת, ורק בסוף פגע בו בצוארו וגמר אותו (סנהדרין לז ע"ב). אמרו חז"ל: "התאחזו זה בזה ונצח הבל את קין ונפל תחתיו. וכשראה קין כך, התחיל צווח: 'הבל אחי, אל תעשה לי רעה!' וריחם עליו והניחו. ועמד והרג אותו" (מדרש תנחומא, בראשית, ט'). כלומר, מדת חנינה, לא מיושמת במקומה הראוי, היא שעלתה לו להבל בקטיעת חייו.
כמה יפה אמרו במדרש: "טב לביש לא תעביד, וביש לא ימטי לך!" (בראשית רבה, כב, ח) כלומר אל תיטיב עם המושחת, ובכך לא יצליח לעשות לך רעה! אבל "רחמנות" שלא כדין, היא אחת הסיבות שנהרג המיטיב, והוא אפילו קצת אשם בדבר. הרי קין היה מושכב מתחת רגלי הבל, והיה בידיו של הבל "לגמור" אותו כדין כל "רודף", שאמרו חז"ל "הבא להורגך, השכם להורגו". ומי שעובר על דברי חז"ל, אין לו אלא להאשים את עצמו על התוצאות, על המשך נסיונו של הרודף להשיג את מזימתו גם אחרי שיקום מהעפר.
מדובר אצלנו על "עיסקא" הנרקמת בין ממשלת ישראל ובין אויבינו הנוראים, הערבים הנלחמים בנו. הם ישחררו את שלושת החיילים שחטפו, ואנו נשחרר מאות מחבלים. כבר הזכרנו במאמר קודם (באתר זה) בשם "פדיון שבויים, לא בכל מחיר", שההלכה אוסרת נתינת כופר מעל לפרופורציה. והרי זה רק יעודד את החוטפים להשתדל בכל יכולתם לחטוף עוד חיילים ואזרחים! ועוד הזכרנו שם טעם נוסף, כי ע"י שחרור רוצחים הרי אנו מיד בזאת גם מסכנים חיי יהודים אחרים. כבר הזכיר אליקים העצני סטטיסטיקה שהתפרסמה כי מאה ושלושים וארבעה מתוך מחבלים ששוחררו בעבר, חזרו לרצוח שוב יהודים (הוא לא הזכיר כמה הם מספר ההרוגים, שהם לכאורה עוד יותר ממספר המשתחררים). והרי ממשלה העושה כזאת, היא שותף לפשע, היא נושאת באחריות לכל ההרוגים העתידיים! אם נניח שהיתה תמורה הולמת לשחרר אסיר אחד תמורת אחד; אבל אם הערבי חשוד לרצוח שוב אין שום היתר בעולם לשחרר אפילו מחבל אחד. וכי מי התיר להציל שבוי אחד ע"י סיכון לנפש יהודי אחר תמורתו? הזכרנו כאן שלערבים המחבלים שצה"ל עצר ותפש יש דין "רודף", גם אחרי שנכלאו. הטרוריסטים הערבים פועלים מחמת אמונה דתית, ומועדים הם לחזור ולרצוח למען הבטחת גן עדן. כיצד אפשר להתיר שחרורם? גם למען הצלת שבויים שלנו, אפילו אם יהיו במספר מרובה גדול מאד, אין שום היתר לדבר. מה לעשות? צריכים לפעול נגד כנופיותיהם בצורה מלחמתית תקיפה הרבה יותר מאשר נהוג עד כה בידי ממשלותינו החלשות.
אלא מה? יש ענין לממשלה שלנו ליצור כותרות בעתונות, למען הסחת דעת הציבור מטענות אחרות שיש נגד הממשלה על מחדלים ועיוותים רבים, בהם הם מואשמים בדעת הקהל. אמנם יודעים הם כי אין עוד מדינה בעולם המשחררת רוצחים פליליים תמורת שבויים. וגם יודעים הם כי נסיון העבר הוכיח שלא התרככו אויבינו ולא הגמישו שנאתם, מפני שום מחווה שהחווינו. אבל הרי "ריוח" של יום אחד מנוחה מן זעף הציבור, גם הוא יקר בעיני הממשלה. ולכן אנו עדים להפרחת "ספין תקשורתי" כזה.
אין יותר טוב מאשר להטות את אוזנינו לעצות מועילות של חז"ל. אמרו: "טוב לאדם רע אל תעשה, ולא יגיע לך רעה!" אם קין כבר היה נרפש באדמה תחת רגלינו, והוא כלוא בבתי סוהר שלנו (ואמנם לא בצענו בו דין עונש מוות כראוי, כי "ריחמנו" עליו). כעת "ויקם קין" הוא קם על רגליו וגומר מזימתו נגד הבל אחיו. כי אחיו (במקרה שלנו, הממשלה הנואלת) הוא הבל, ודיבוריו הבל, ומעשיו הבל, ותוכניותיו הבל. אין בו דעת. לכן גם הוא אשם על כל מה שנעשה אחר כך.
עלינו לזעוק בכל פורום ציבורי. על כל אדם לקום על רגליו ולזעוק נגד הטפשים והמעוותים המנהלים את מלחמותינו נגד הטרור הערבי, די כבר! תחזרו לשמוע עצת התורה! יש דין ויש דיין, גם אתם תתנו את הדין על כך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
