- פרשת שבוע ותנ"ך
- וירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
לכן יפה הקשה "החזקוני" (מבעלי התוספות. ונוסיף כאן על דבריו) והרי יש דיעה במדרש (ב"ר מד) כי "כל מקום שנאמר 'אחר' (המעשה) הוא סמוך. ואם כתוב 'אחרי' הוא זמן מופלג אח"כ". ויש שם הסובר לדרוש להיפך. אבל ע"פ הגמרא (סוטה לג ע"ב ורש"י שם ד"ה אחרי דרך) "אחר" הוא לשון סמוך. ובעניננו הרי כתוב "אחר", משמע סמוך?! וכאמור מגיל שנגמל יצחק ועד לעקידה, עבר זמן רב! לכאורה דברי חז"ל (סנהדרין פט:) הם דרוש ולא פשט.
מכל המפרשים המפורסמים רק רשב"ם מטפל בבעיה זו (דברי ר"י אברבנאל בענין אינם מספיקים) וכך דבריו:
"כל מקום שנאמר 'אחר הדברים האלה' מחובר על הפרשה של מעלה וכו'. אף כאן, אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם, ונתן לו שבע כבשות הצאן. וחרה אפו של הקב"ה על זאת. שהרי ארץ פלשתים בכלל (גבול ארץ) ישראל, והקב"ה ציוה עליהם 'לא תחיה כל נשמה' (דברים כ, טז). וגם ב(ספר) יהושע (יג, ג. וכן טו, מה-מז) מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל. לכן האלוקים ניסה את אברהם (כלומר) קינתרו וציערו כדכתיב 'הניסה דבר אליך תלאה'? (איוב ד, ב) 'על נסותם את ה'' (שמות יז, ז) וכו' וכו'. כלומר נתגאית בבן יחיד שנתתיך, לכרות ברית ביניכם וביניהם? ועתה לֵך והעלהו לעולה, ונראה מה הועילה כריתת ברית שלך. וכן מצאתי אחר כן במדרש של שמואל (פרשה י"ב) עכ"ל.
טענה מעין זה נמצא גם במדרש ב"ר (נד, ד). ה' כעס על אברהם שכרת ברית עם הפלשתים.
"אמר לו הקב"ה: אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני? חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות. אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני? חייך כנגד כן (הם) הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלוהן חפני ופנחס ושמשון ושאול וג' בניו (כולם נהרגו ע"י הפלשתים). וכמו כן בניו מחריבים מבניך ז' משכנות, אהל מועד וגלגל נוב וגבעון ושילה ובית עולמים תרין (פעמיים)".
הרי שאע"פ לנהוג מנהגי דרך ארץ עם אוה"ע, אבל לא לכרות עצהם ברית ידידות. אלא שרשב"ם חידש כאן ומפרש שדוקא מפני חטא זה הגיע לאברהם שעת צער וצרה של העקידה.
רש"ר הירש כתב (בפרשת תולדות) כי יש לנו ללמוד לא רק ממעלותיהם של אבות האומה, כי אם גם מן חסרונותיהם ושגיאותיהם, ללמוד מה לא לעשות. והלך בזה בעקבות חז"ל שמצאו בכל אחד ואחד מגדולי האומה דבר שיש עליו ביקורת. כן אנו בימינו ללמוד מהנ"ל לא לחפש קרבתם וידידותם של אוה"ע. והעושה כן, ענוש ייענש. כי ה' חושש שנלמד מאורחות חייהם ומן ערכיהם המשובשים.
(מאמר צדדי, ארץ הפלשתים, כולל עזה וגוש קטיף, היא ממש ארץ ישראל, כדברי רש"י על דברים א, ז וכן ב, כב. וטועים בזה מקצת רבנים בזמננו).
נשוב לבאר לימוד נוסף מפרשת העקידה.
"ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה וכו' ויירש זרעך את שער אויביו" (בראשית כב, טז-יז).
הנה בספר דברי הימים א (טז, טו- טז) כתוב "זכרו לעולם בריתו, דבר ציוה לאלף דור. אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק". תמה שם פי' רד"ק היכן מצאנו במקרא שה' נשבע ליצחק לתת לו את א"י? והנה בכמה מקומות הבטיח ה' ליצחק לתת לו את א"י, אבל חסרה בכולם ביטוי "שבועה". ונתן רד"ק שם תשובה דחוקה שהשבועה לאברהם ולזרעו היא רק ליצחק, כמו שמפורש "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (בראשית כא, יב). וגם רמב"ן (על בראשית כו, ג) נתן תשובה דחוקה אחרת. אבל נראה שענין השבועה ליצחק מפורש בסוף מעשה עקידת יצחק. כי ה' סיים שם: "כי יען אשר עשית את הדבר הזה וכו' ויירש זרעך את שער אויביו" (פסוקים טז-יז). וכמו שתרגם אונקלוס: "וירתון בנך ית קרוי סנאיהון". וברור שמלחמות אלו לא נאמרו על כיבוש חו"ל כי אם על כיבוש א"י. (כן כתב "ביאור חדש", של ר' יצחק שמואל ריגיו, נפטר שנת תרט"ו). וכאן היתה השבועה לזרעו של אברהם, כלומר ליצחק. זאת אומרת, בזכות מסירת נפש של העקידה, אנו נזכה לירושת ארץ ישראל. וכאשר אנו קוראים פרשת עקידה בכל בקר ובקר, ראוי לנו לחשוב על סיום נפלא זה, שבזכות מעשה יצחק נזכה לארץ ישראל.
ואמר מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, כי יצחק שהיה "עולה תמימה" ומעולם לא יצא מארץ ישראל (רש"י בראשית כו, ב), בשמו רמוזים ארבע מן שמות ארצנו. שם יצחק הוא ראשי תיבות: (ארץ) ישראל, (ארץ) צבי (כתובות קיב.), ארצות (חיים) (ירושלמי כלאים פרק ט ה"ג), (ארץ) הקדושה. והוא שהתרעם על עשו, מחריב ארצנו (מגילה ו.).
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הנאה ממעשה שבת
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
ללמוד להתייחס
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה לשמור על הקדושה?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת