ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- זכויות יוצרים
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
תיאור המקרה: אביו של התובע הדפיס ספר בתחום המחשבה היהודית. היות שהספר עורר ביקורת, רצה התובע לחזור ולהדפיס את הספר עם מבוא שבו הוא מבהיר את כוונתו של אביו. אחיו של התובע הדפיס מהדורה של ההוצאה החדשה בניו יורק, וקודם שהספיק התובע להדפיס את הספר גם בארץ, קדם הנתבע, צילם את המהדורה שיצאה בניו יורק, והדפיסה בארץ.
התביעה : התובע טוען, שבהיותו בנו של מחבר הספר, יש לו את הבעלות על זכויות היוצרים של הספר. ולכן הוא דורש:
א. לאסור על הנתבע להמשיך ולהדפיס את הספר.
ב. להעביר את הספרים שכבר נדפסו לידיו.
ג. לקבל את ההכנסות מהספרים שכבר נמכרו.
ד. לקבל לידיו את לוחות ההדפסה על מנת שהנתבע לא ידפיס עותקים נוספים.
תשובת הנתבעים : הנתבע טוען, שהספר נדפס במקור בלא סימון המעיד על זכויות יוצרים (©) כמקובל. מלבד זאת, הנתבע טוען שזכויות יוצרים אינן עוברות בירושה.
פסק הדין : בית הדין קיבל את עמדת התובע לחלוטין.
הנימוקים: בתשובת הרי"ף (מובאת כאן מתוך שו"ת הרשב"א חלק ו סימן רפו) נאמר:
" שאלה: אחד מן החברים גנב ספרי פירושים לחברו וכשתבעו ממנו נשבע שבועה חמורה שלא יחזירם לו עד שיעתיק אותם, ויש שהורו שמותר לגונבם. תשובה: הגנב והמורה כולם טעו ושלא כדין עשו, שזה שהורה שמותר לעשות כן והורה לו משום שמתלמד דברי תורה שהיא מצוה ומותר טעה, משום שאמרו לולב הגזול והיבש פסול ואיתמר עלה משום דמצוה הבאה בעבירה הקב"ה שונאה שנאמר ביה אוהב משפט שונא גזל בעולה..."
הרי"ף קובע, שאסור לגנוב ספר פירושים, אף על פי שגונב רק לשם לימוד תורה, ואסור גם להעתיק את הספר לאחר שנגנב, אף אם מתכוון להחזיר את המקור לידי בעליו.
על תשובת הרי"ף הקשו האחרונים מכמה מקורות:
א. בתוספתא (בבא קמא פרק ז הלכה יג) נאמר:
"אבל המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו, אף על פי שנקרא גנב זוכה לעצמו, שנא' לא יבוזו לגנב וגו'. סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם כל מה שבידו, שנ' ונמצא ישלם שבעתים וגו'".
ב. המרדכי (בבא מציעא פרק ג סימן רצג) כותב:
"המפקיד ספר תורה אצל חברו גוללו כל י"ב חודש, ולא יקרא בו לכתחילה. פירש רב יהודה גאון, כשם שאסור לקרות בו כך אסור להעתיק ממנו אפילו אות אחת שלא ברשות, משום דמרעי ליה לפרעון. והני מילי בבור ועם הארץ, אבל חבר ותלמיד חכם מותר לקרות בו ומותר להעתיק ממנו ואפילו לכתחילה שלא ברשות, והוא שאין לו כיוצא בו. לפי שכשהפקידו אצלו יודע היה שהנפקד חבר וילמוד בו ואדעתא דהכי הפקד אצלו... ושמא הטעם משום דאיתא במדרש משלי על הדֵין קרא לא יבוזו לגנב כי יגנוב, שאין לבזות מי שגנב דברי תורה ומעתיקן. מספר המקצועות".
בתוספתא לא מבואר באיזה מקרה בדיוק מדובר, ולכן קשה להקשות משם על דברי הרי"ף. אבל מדברי המרדכי יש יותר מקום לומר שהם סותרים לדברי הרי"ף, שהרי בטעם השני משתמע שמותר לגנוב דברי תורה על מנת להעתיקם.
דברי המרדכי נפסקו בהגהות הרמ"א לשו"ע (חו"מ סימן רצב סעיף כ), ושם הובא רק הטעם הראשון. הסמ"ע (סקמ"ה) הבין, שההיתר של המרדכי נובע מכך שהמפקיד מרשה להעתיק את הספר. אבל אם לא היה מרשה, משתמע מדבריו שאסור להעתיק. ולדבריו אין סתירה בין דברי המרדכי לדברי הרי"ף. אולם הש"ך (סקל"ה) כותב, שרק לגבי הקריאה צריך רשות מהמפקיד, שכן מזיק את הספר בשעה שקוראו; אבל אם כבר יכול לקרוא, רשאי גם להעתיק, אף שמקפיד על ההעתקה.
לדברי הש"ך יש לומר, שהרי"ף דיבר דווקא במקרה שהבעלים לא רצה שהגנב יקרא, ולכן אסר על הגנב להעתיק. אבל אם הבעלים לא היה מקפיד על הקריאה, לא היה הרי"ף אוסר את ההעתקה, אף שעל כך הבעלים מקפידים.
כל האמור בסעיף הקודם נגע להעתקת ספר ללא רשות בעליו, אע"פ שמדובר בספר מצוי, והבעלים על הספר אינם בעלים על זכויות היוצרים. השאלה של זכויות יוצרים אינה קשורה לבעלות על חפץ מסויים, אלא לבעלות העקרונית שיש לאדם על המצאה או רעיון שחידש.
בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה קמא חלק א סי' מד) כתב, שברור שיש לאדם זכויות יוצרים בדבר שחידש:
"והנה כל דבריו תמוהים, דזה ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים על פני תבל פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם, והרי בלאו הכי אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו. והרי נודע שר' אברהם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין, כל ימיו קבל שכרו מהקיר"ה בווארשא; ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם. וזה דבר שהשכל מכחישו, ומעשים בכל יום שהמדפיס חבור יש לו ולבאי כוחו זכות".
לעומת זאת, מדברי שו"ת בית יצחק (יו"ד סי' עה) עולה, שזכויות יוצרים אינן קיימות מצד עצמן. אמנם אם ניתן להרוויח משום שדינא דמלכותא הוא שיש זכויות יוצרים, הרי כתב היד מגלם בתוכו את הרווח שניתן להפיק ממנו, וממילא אסור להעתיק אותו ולפגוע ברווח זה, והיורשים יורשים את הרווח יחד עם כתב היד, ואסור להפסיד גם אותם.
נמצא, שלדעת הבית יצחק, זכויות יוצרים אינן קיימות באופן מהותי על פי ההלכה, אלא שהיות שהן מקובלות מצד החוק והמנהג, ממילא יש לדבר תוקף גם על פי ההלכה.
נוסף על האמור לעיל, יש לדון בשאלת השגת גבול.
במשך שנים רבות היה קיים מוסד ההסכמות. עיקרן של ההסכמות נועד לשני תפקידים: האחד, לדאוג שלא יודפסו ספרים האסורים בקריאה. והשני, להגן על רווחיהם של המדפיסים. החתם סופר (בשו"ת חלק חושן משפט סימן מא, ובחלק ו סי' נז ד"ה מזה נראה לי) כותב, שהיות שאי אפשר להדפיס ספרים אלא בהוצאות מרובות ואדם לא יוכל להסתכן בהדפסת ספרים אם הוא צופה שלא יהיה לו רווחים, אם לא תהיה תקנה למניעת הדפסה אף אדם לא יסכים להדפיס ספרים ותיבטל הדפסת ספרי קודש והדבר יפגע בלימוד התורה. וזו הסיבה למנהג ההסכמות.
מוסיף החתם סופר, שהיות שיש מנהג כזה, אף אם במקום מסוים הטילו את החרם שלא כדין, סוף סוף המדפיס היה יכול להניח שכולם יקנו אצלו, וממילא חל איסור להדפיס עכשיו, כדין 'מרחיקים מצודות הדג מן הדג' - שהואיל והדייג הראשון היה יכול להניח שכל הדגים ייכנסו לרשתו, שוב אין השני יכול לפרוס שם רשת נוספת.
דין זה של 'הסכמות' רלוונטי גם בספרים שאינם מחידושו של המחבר, אלא רק מחמת העובדה שהוא טרח והוציא הוצאות על הדפסתם.
נוסף על כל האמור לעיל, המנהג המקובל הוא להגן על זכויות היוצרים, משום שהדבר מועיל וחיוני לכלל הסוחרים.
הדבר מעוגן גם בחוקי המדינה, ועל חוקים מעין אלו, הנוגעים לחיי הנפש של הכלל, ושייכים לדיני גניבה ודיני נזיקין, לכולי עלמא שייך דינא דמלכותא דינא. ולכן, גם החולקים על השואל ומשיב יודו, שבמקום שיש בזה דינא דמלכותא, לכולי עלמא ישנה זכות קניינית על זכויות יוצרים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
