ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- פורים בראי דורנו
בספר דברים (כה, יח) נאמר על עמלק התיאור הבא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אלהים:
רש"י מביא שלוש אפשרויות שונות לפירוש המילים "אשר קרך":
אשר קרך בדרך - לשון מקרה.
דבר אחר: לשון קרי וטומאה. שהיה מטמאן במשכב זכור.
דבר אחר: לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך.
ננסה לעמוד על כל אחת מן המשמעויות שהביא רש"י לביטוי "אשר קרך": לשון מקרה, לשון טומאת קרי ולשון קור.
לשון מקרה
אור החיים 1 מבאר שעמלק לא היה יכול לדעת על מיקומם של ישראל כיון שהיו מכוסים בענן "ולא היה מקומם ידוע לעולם" על כן נאמר "'אשר קרך' – פירוש, יקר מקרהו וידע מחניהם בדרך". באופן מקרי נפגש עמלק עם ישראל ופגע בהם.
רבי צדוק הכהן מלובלין 2 מביא הסבר עמוק יותר לפירוש "לשון מקרה". עמלק הכניס בעם ישראל תודעה של מקריות, שאין משגיח ומנהל לעולם. ביתר הרחבה נסביר שעמלק גרם להם להטיל ספק באמונתם, ועל כך דרשו: עמלק = (בגימטריא) ספק. גם המן שהוא מזרע עמלק "הפיל פור הוא הגורל" - ביטוי לתפיסת המציאות כמקרית, שרירותית ולא כמציאות של השגחה אלהית.
וכך כותב רבי צדוק:
המן מתחילה הטיל גורל שהיה סומך על המקרה שזה קליפת עמלק דכתיב "אשר קרך" לתלות הכל במקרה.
המן הוא המשך משורש עמלק, שאין כל השגחה אלא הכל נעשה במקרה ועל כן הוא מטיל גורל שעל פיו יקבע יום הפורענות לישראל.
אך רבי צדוק מסיים "אבל באמת "הפיל פור הוא הגורל" בה' הידיעה הגורל הידוע מעתיקא רצון העליון שבאמת נהפך פור המן לפורינו". המן לא ידע שגם הפלת הפור היא ברצון ה' והוא המשגיח והמכוון את תוצאות הגורל, כך שכל מהלכיו יתיישרו עם רצון הבורא להיטיב עם ישראל.
בספר שמות, במלחמת ישראל עם עמלק נאמר על משה "ויהי ידיו אמונה". כנגד תפיסתו של עמלק שאין בורא ואין משגיח, מציב משה את אמונתם של ישראל שהינם מאמינים בני מאמינים ומשם הם שואבים את כוחם להילחם בעמלק.
לשון קרי וטומאה
בדברי רש"י מוזכרות שתי דרכים של הטלת הטומאה על ידי עמלק: לשון קרי וטומאה, וכן משכב זכור.
אנו יודעים שהטומאה באופן כללי נמצאת במקום שאין בו חיים (אדם מת או להבדיל, בעל חי מת, מטמאים), אך הפגיעה הקשה ביותר היא פגיעה במשמעותו של כוח החיים. בטומאת קרי, נעשה זלזול בכוח החיים, היכולת ליצור חיים יוצאת ללא הכוונה וללא משמעות. כמו כן, משכב זכור לוקח את יכולת יצירת החיים והמשכיות העולם ומפנה אותם לבטלה ולתאוה.
רבי צדוק 3 כותב: "אל אחר אסתריס ולא עביד פירין כדאיתא בזוהר וכן איתא בקידושין (מ.) עבירה אין לה פירות".
הכוחות השלילים במציאות אינם יכולים לפרות ולרבות, להוסיף חיים והמשכיות ועל כן אין להם פירות. וכך הוא כוח הטומאה.
לפי תפיסתו של עמלק, מה שיש בחיים הוא רק התאוה והנהנתנות. העולם החומרי בו אנו נמצאים לא יכול להגיע לעולם מתוקן, וממילא הדבר היחידי שקיים הוא הרגע הנוכחי והסיפוק שהוא יכול להביא עבור האדם.
עמלק מופיע בדרך של ישראל לקראת מתן תורה, בין יציאת מצרים למעמד הר סיני. עם ישראל שואף לתת משמעות ליציאה החומרית ממצרים, ועניין זה מנוגד לתפיסת עולמו של עמלק.
לשון קור וחום
האפשרות השלישית שמציע רש"י להבנת הביטוי "קרך" - היא לשון קור.
בספרי החסידות מבואר בדרכים שונות מהי אותה קרירות שהכניסו עמלק בישראל.
המגיד מקוז'ניץ בספרו עבודת ישראל 4 מבאר:
קרך הוא מלשון קרירות שהקר אותך מהתלהבות. שראוי להיות כל אדם בלבו כמוקד אש לפני ה' תמיד, והיצר הרע מקרר את האדם ומעצלו.
עמלק בדמות היצר הרע, הכניס קרירות בעבודת ה' של ישראל. יהודי מטבעו מרגיש ורוצה שתהיה בו התלהבות לדברי קדושה, שיעשה אותם בחפץ לב ובשמחה עצומה. עמלק פעל להכניס כבדות ועצלות, שקיררה את ההתלהבות וממילא יתכן והיהודי ימשיך לעשות את מצוות ה' אך לא באותה חיות שהיתה לו מקודם.
ממשיך העבודת ישראל וכותב:
ובא אליו בכמה מיני פיתוים ומתנכר בלבושים וענינים עד שמפתה את האדם ואומר לאדם מה לך תיגע לריק ותלד לבהלה הלא אתה עשית כמה עבירות עד אין מספר וכבד ממך הדבר לעשות תשובה כראוי... ועוד כהנה מדבר היצר הרע בלב האדם עד שמפילו בעצלות בעבודת השי"ת.
גם כאשר אדם רוצה לתקן את מעשיו יצר הרע מכניס בו עצלות שיישאר במצבו ולא יתקדם וישתנה. שלא ישוב בתשובה על חטאיו ויתייאש ממצבו.
העבודת ישראל מבאר שעמלק הכניס קרירות בעבודת ה', חוסר התלהבות, חוסר התרגשות, ציניות.
בכיוון אחר, מבאר בעל המאור ושמש 5 את עניין הקרירות:
לשון קרירות - שְכּיבה האש אהבתם וקיררו אותה, שהיו מתחלה בחמימות ובהתלהבות לאהוב זה את זה, ועמלק הביאם לידי קרירות וצינן את אהבתם מלאהוב אחד את חבירו. ועל ידי מה הִקרירם - על ידי התנשאות וגאוה, שעמלק גימטריא ר"ם שהוא לשון התנשאות וגבהות וגאוה.
הקרירות של עמלק היתה בתחום של בין אדם לחבירו. האהבה הקבועה שקיימת בין יהודים, היחס החם והשמחה בהצלחה ובמה שיש לחבר, הינם טבעיים לישראל.
מפני שעיקר הדבר שמביא לאהוב אחד את חבירו הוא על ידי שכל אחד ואחד שפל ומבוזה בעיני עצמו, שמוצא תמיד חסרונות בכל מעשיו ורואה את צדקתו ומעשיו של חברו וגדול מאד בעיניו - על ידי כן אוהב את חבירו והוא באחדות עמו.
כל יהודי רואה את עצמו כשפל ביחס לחבירו ומתוך כך רואה את מעלותיו של חבירו. מבט זה מביא לאהבה ולקשר הדוק בין השניים.
עמלק הגיע וצינן את אותה חמימות. הוא הכניס בלב ישראל גאוה (עמלק בגימטריא רם). וכאשר כל אחד מרגיש גבוה מחבירו הוא רואה בחסרונותיו של חבירו. "אם הוא גדול בעיני עצמו והוא בגאוה - אזי ממילא רואה חסרונות של חבירו, ועל ידי כן הוא שונא אותו לפי שחבירו שפל מאד בעיניו".
המאור ושמש מבאר שעמלק הכניס בנו קרירות בחיבור שיש בין כל ישראל, בין אדם לחברו.
מצוות חג הפורים ועניינו של יום באים כנגד השפעותיו של עמלק.
מצות קריאת מגילה הבאה לפרסם את הנס מורה לנו שאין מקרה בעולם, הכל נעשה בהשגחה ומאת ה', ואף ששמו של הקב"ה לא נזכר במגילה, אמרו חז"ל:
דרש רבי תנחום - נדדה שנת המלך, שנת מלכו של עולם (מגילה טו, ב)
ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן - כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש" - במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר "למלך" סתם - משמש קדש וחול (אסתר רבה ג, י)
הקב"ה הפך את פור המן לפורנו ובקריאת המגילה אנו מציינים את השגחת הקב"ה המופיעה בימי אחשורוש ובחיינו אנו.
מצות משתה ושמחה שעניינה התענגות שמביאה לידי שמחה והתעלות - "נכנס יין יצא סוד" (סנהדרין לח, א), באה כנגד מעשה עמלק שלא רואה כל תוכן של קדושה ושל משמעות נצחית בחיים בעולם הזה. בפורים אנו מכריזים שיש מקום למשתה ולשימוש בכל רצונות הגוף כאשר הם באים מתוך שמחה של מצוה, כאשר יש בהם תוכן וערך רוחני.
בספר 'עלי שור' תמה על דברי הגמרא במגילה שגזירת המן באה על שהלכו למשתה אחשורוש, איך אפשר להבין עונש כה חמור, על מעשה שלכאורה לא היה בו איסור ברור, שהרי דורשים חז"ל שישראל לא נכשלו שם במאכלות אסורות? מבאר הרב וולבה, על פי המהר"ל 6 , שכח הרע המיוחד של מלכות מָדָי ששלטה באותה תקופה הוא הרצון לבלוע עוד ועוד הנאות, וכיוון שזה היה הניסיון המיוחד של אותו הדור - על כן היתה התביעה כל כך גדולה כאשר לא עמדו בו.
לפי דרכינו נוסיף ונאמר שחז"ל תקנו בימי הפורים משתה ושמחה כתיקון לאותו מעשה ובעיקר לאותה השקפת עולם, שניתן לעשות משתה ולשמוח בו כראוי, אם בהזמנת קרובים ועניים ואם בנתינת עומק ותוכן לסעודה, כפי שכותב הרמ"א 7 : "טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר, "ליהודים היתה אורה ושמחה" ודרשינן: אורה זו תורה".
מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים באות להשריש את הקרבה והקשר שבין כל יהודי ליהודי, כדבריו של רבי שלמה אלקבץ בספרו "מנות הלוי":
ומשלוח מנות...כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה, היפך מה שאמר הצורר מפוזר ומפורד.
ומשלוח מנות איש לרעהו, כמו שהיה עניינם כאיש אחד להיקהל כל אחד עם חבירו, היפך איש צר ואויב, לשון רמיה, האומר עם אחד מפוזר.
הקרירות שהכניס עמלק בין היהודים באה לידי תיקון במצוות אלו.
הרב חרל"פ 8 מוסיף קומה נוספת בעניין זה.
מצוות אלו, משלוח מנות ומתנות לאביונים, באות להורות כי כל השנאה לעמלק אינה מצד אכזריות, כי אם אדרבה מצד הרחמים והחמלה על כל העולם כולו, שכן דוקא בזמן שמתעוררים בנו הרחמים על הזולת לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים - אז מוחקים אנו את עמלק מן העולם.
בפורים קיים התיקון למצב של הפירוד אותו אמר המן, על ידי משלוח מנות ומתנות לאביונים. יום זה הוא הזמן המתאים לביטול הרע, כיון שבזמן זה רגשי האהבה והקרבה, החמלה והעזרה מתגדלים והמאבק ברע נעשה מתוך מקום של תיקון וחיפוש הטוב ולא מתוך אכזריות או רשעות.
כמו כן, הקרירות בעבודת ה' שמביאה עצלות וכבדות וחוסר יכולת תיקון והתקדמות, מתוקנת בשמחה הגדולה שקיימת במהלך כל יום הפורים בפרט, ובכל החודש בכלל, "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט, א).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
