ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
ואכן, נוהג מקובל הוא, (וכך לצערנו נוהגים קברניטי המדינה במאורעות האחרונים), שעל ההצלחות כולם אוהבים לקחת קרדיט, אך בכישלונות כולם מאשימים את כולם.
את הפתגם הזה כולם מכירים, אך שימו לב לתובנת העומק הבאה, שהיא הצד השני של הפתגם – כשיש אבות רבים – יש הצלחה, אך כשהיזם נותר יתום – יש כישלון!
כלומר - מי שחכם ורוצה להצליח, מחבר אנשים נוספים לעשייה שלו, והם עוזרים ומסייעים לו, כי גם הם רוצים להיות מאבות ההצלחה. אך מי שרוצה שההצלחה תהיה נחלתו הבלעדית, סופו שנותר יתום ללא עזרה, ואז יש כישלון...
עיקרון זה מסייע במצבים נוספים.
למשל, בעבר נהגו מלכים מסויימים, להתחתן עם בנות מלכים אחרים, וכך המדינות הפכו להיות שותפות, נמנעו מלחמות, ובני המדינה השכנה אהדו את המלך, שהרי – הוא משלנו!
ואולי כאן גנוז מהלך עמוק המחובר מאוד לעיר קדשנו ירושלים.
כולנו יודעים שעם ישראל מורכב משבטים וחלקים שונים. שני בתי ישראל המרכזיים הם בית רחל ובית לאה, ובגאולת העתיד הם מיוצגים גם על ידי שני משיחים (משיח הוא מלך, מלך המשיח, שנמשח בשמן המשחה) – משיח בן יוסף מרחל, ומשיח בן דוד מלאה.
בתחילה נמשח שאול למלך על ישראל. שאול הוא משבט בנימין, בית רחל אימנו, ומייצג את משיח בן יוסף המקדים את משיח בן דוד.
אולם, חטא שאול, ודוד בן שבט יהודה, מבית לאה אימנו, נמשח למלך. כעת נפתחה הדלת למשיח בן דוד, אך תפקידו של מלך לאחד סביבו את כל העם, ולכן כחלק ממלכותו עליו לחבר אליו גם את בני רחל, המונהגים בידי משיח בן יוסף, כנבואת יחזקאל (לז) לעתיד: "הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֤ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם... וְנָתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד... וְעַבְדִּ֤י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם...".
שאול שמרגיש שדוד עתיד לרשת אותו, רודף את דוד, אך דווקא היורשים העתידיים, ילדיו של שאול, אוהבים מתחברים לדוד. יהונתן בן שאול כורת ברית עם בית דוד (שמואל א, כ) ומיכל בת שאול אוהבת את דוד ומתחתנת איתו (שמואל א, יח, כ). בכך גנוזה תקוות האחדות.
אולם, שאול רודף את דוד, ובזה מפסיד למעשה את ההמשכיות שלו. דווקא בגלל שהוא רצה להיות האב היחידי למלכות, לצערנו נותרנו עם כישלון יתום.
בהמשך שאול מנסה להכות את דוד בחנית, מיכל בת שאול מבריחה את דוד מהבית, והאחדות מתפרקת. באותה שעה נס דוד אל שמואל. הבריחה לשמואל מבטאת את הבנתו של דוד שדרושה כאן אחדות. שמואל הוא מי שהמליך את שניהם, ולכן הוא הדמות המאחדת את שניהם.
והנה, דווקא בשעת הבריחה, רגע קשה של פירוד, הולכים שמואל ודוד ל – ניות ברמה. דורשים על כך חז"ל (זבחים נד), כיוון שבתורה כתוב שיום אחד יבנה בית המקדש ב"מקום אשר יבחר ה'", אך לא כתוב היכן הוא אותו מקום, צללו באותה שעה שמואל ודוד לעומק הסוגיא, לברר היכן הוא מקום המקדש, המכונה ניות – נויו של עולם.
נמצא, שבאותה שעה, כשלא זכינו לאחדות המלכים, זיכו אותנו שמואל ודוד בירושלים ומקום המקדש, "עיר שחוברה לה יחדיו", עיר שמאחדת אותנו ו"עושה את כל ישראל חברים".
ועדיין נותר החלום, שבכל זאת יתאחדו שני הבתים איחוד מוחלט. אם היינו זוכים, אולי היה נולד בן לדוד ומיכל, בן לבית דוד ונכד לבית שאול, והמלך המשותף היה מאחד את כל בית ישראל, וכולם היו אומרים – הוא משלנו!
והנה מגיע הרגע הגדול. דוד הופך למלך, מיכל בת שאול חוזרת אליו, הוא כובש את ירושלים, ומעלה אליה את ארון ברית ה'. ירושלים תהפוך להיות 'תלפיות – תל שכל פיות פונים אליו', נקודת האחדות של ישראל.
אך מה עם הנסיך המשותף?
באותה שעה, דוד מפזז לפני ארון ה', ומיכל בת שאול משקיפה בעד החלון, וחשה שדוד לא נוהג כבית אביה. הוא לא מכבד מספיק את המלכות, ונוהג כאחד הריקים. היא גוערת בדוד, והוא עונה לה, שלפני ה' גם המלך מבטל את כבודו.
ועל כך נאמר (שמואל ב ו, כג) – " מיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה". (יש שיטות בחז"ל שביום מותה או לפני כן היה לה בן, אך יש מהמפרשים שם שסוברים שלא היה לה כלל).
זכינו בירושלים. לא זכינו בעוונותינו למלך משותף, נחלקנו לשתי ממלכות, ויצאנו לגלות ארוכה.
אך התקווה עודה מפעמת בליבנו. זכינו ושבנו לירושלים, ומכוחה בעזרת ה' עוד נזכה ויתגלה בה ארון האלוקים, והמלך המשותף שיאחד את בית יוסף ובית דוד, והיו לאחדים בידיו!
שיחות ליום ירושלים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"
הדברים נאמרו במסיבת יום ירושלים התשס"ג, בישיבת מרכז הרב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
