ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
אברהם אבינו כבש רחמיו על בנו לעשות רצון קונו, כבש רחמיו ואהבתו לבנו אבל לא הפסיק לאהוב את בנו ולרחם עליו בזמן העקדה. ונראה שזה היה רצון ה', שימשיך לאהוב את בנו ולרחם עליו למרות הציווי לעקוד אותו. כאשר הקב"ה מצווה אותו לקחת את בנו יחידו, הוא מדגיש שהוא בנו האהוב מכל "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק", ואעפ"כ עליו לכבוש רחמיו לכבוד קונו.
אנו מוצאים את אברהם ובנו הולכים יחדיו וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו כאב ובן באהבה, האב קורא ליצחק כל הזמן בני, ויצחק קורא לאביו אבי.
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱ-לֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:
כמה אהבה עולה משיחה זו ביניהם, דבר שלא נזכר במקום אחר בתורה, אהבתם הגלויה מעצימה את הניסיון, ובמיוחד בשביל אברהם איש החסד, שבפרשה זו מסופר על הכנסת אורחים שלו חסד אין סופי כלפי "ערביים המשתחווים לאבק רגליהם", ומלמדם הכרת טובה לקב"ה בורא העולם, פגשנו בפרשה גם את אברהם שמלמד זכות על סדום ומתפלל להציל אותם, ומתווכח עם בורא עולם בדבור שנשמע עזות פנים,
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
והקב"ה לא כועס עליו, אדרבה מגלה לו סוד הפיכת סדום כדי שיתווכח על כך, וכך יתברר הצדק האלוקי במשפטו אתם, ומשם למדנו מצוות תפילת שחרית, פרק יט פסוק כז (פרשת וירא): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה': רואים עד היכן מגיעה מידת החסד של אברהם וכאן הוא מצווה לעקוד את בנו, ואינו מתווכח כלל אלא עושה רצון בוראו, למרות השאלות שיש לו על הציווי הזה, כי הוא מבין שזו המצווה המוטלת עליו.
עד כמה האהבה לבנו התחזקה בשעת העקדה אנו לומדים מדברי המדרש הבא ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז קא:
אמר ליה יצחק אבא מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה ואפר שלי הולך לאמי ותניחהו, וכל זמן שתראהו אמי תאמר זהו בני ששחטו אביו, אבא מה תעשו לזקנותיכם, א"ל בני יודעים אנו שמיתתנו קרובה מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו.
וישם אותו על המזבח [כ"ב, ט] עיני אברהם בעיני יצחק ועיני יצחק בשמי שמים והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות א"ל בני הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך, באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, באותה שעה הן אראלם צעקו חוצה וגו' עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט אמרו מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו, שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה מיד אל תשלח ידך אל הנער [כ"ב, י"ב]:
איזו מורכבות של רגשות יש כאן, מצד אחד יצחק מבקש מאביו לעשות רצון יוצרו "ושורפני יפה", התורה מעידה שגם לאחר שנודע ליצחק מצוות העקדה "וילכו שניהם יחדיו" באותה אמונה ורצון לקיים רצון בוראם, ומצד שני יצחק אינו מאבד את הרגישות שלו לצערה של אמו, מה תאמר כשתשמע שנשחט "זהו בני שחטאו אביו", כמו כן הוא דואג להוריו "מה תעשו לזקנותכם", ואברהם עונה לו "בני יודעים אנו שמיתתנו קרובה מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו", כלומר הוא בטוח שאהבת ה' אליהם נשארה כפי שהייתה, והטוב ביותר שזכו לו עד עתה ימשיך להיות עד יום מותם.
בכל השיחה הזאת אברהם לא מסית את עיניו מעיניו של יצחק, "עיני אברהם בעיני יצחק", ודמעות נושרות מעיניו לעיניו, קומתו משוטטת בדמעות, והוא מתפלל "יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך, באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ".
לכאורה קשה מה מקום יש לתפילה זו שהקב"ה יזמין קרבן אחר תחתיו, הרי הוא מצווה לעקוד את בנו, האם יש מקום להתפלל לבטול מצווה? אלא שאברהם מבין שלמרות המצווה שעליו לעשות שהוא אינו מערער עליה, רצון ה' שהוא יבקש על חיי בנו, במיוחד שכך הובטח "כי ביצחק יקרא לך זרע", והיה בטוח שגם זה יתקיים מכל מקום באופן מופלא ונסתר, כי הקב"ה הוא כל יכול, ואפשר יעשה דבר והיפוכו, אברהם הכיל את שני הדברים התובענות הנראות הפוכות, לעשות רצון קונו לעקוד את בנו ולכבוש רחמיו, ובעת ובעונה אחת להתפלל על חיי בנו, כי גם זה רצון ה' שיבקש עליו, ובזכות שהבין כך את עומק רצונו של מקום, זכה שיאמר לו "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי", זאת היא יראת שמים האמיתית שהקב"ה חפץ בה.
"מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה", מה הייתה התפילה שאברהם נענה בה בהר המוריה? לפי דברינו לעיל ההכוונה לתפילה של אברהם אבינו שהקב"ה יזמין קרבן אחר תחת יצחק.
וכך נראה לפרש את האמור אחרי זה: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו", המפרשים התקשו לפרש את המילה "אחר" - אחר מה? 1 ועל פי הנ"ל אחר תפילתו של אברהם שהתקבלה ברצון, כי היא הייתה חלק מהניסיון.
ואכן בסופו של דבר התברר שבזכות העקדה התקיים "כי ביצחק יקרא לך זרע", כי מיד אחרי זה הקב"ה מבשר לו על לידת רבקה זיווגו של יצחק 2 , וכך מביא השל"ה הק' בשם הזוהר הק' שבעת העקדה כביכול יצחק נברא מחדש ונעשה ראוי להוליד, וכך גם באור החיים הק', ונמצא שהבלתי אפשרי קרה בזכות העקדה, בבחינת "בדמיך חיי", בזכות מסירות הנפש התקיימה ההבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע".
אנו בימים שאנו חווים מסירות נפש של חיילנו שלוחמים בגבורה, וכמה קורבנות כבר הקרבנו, ושמעתי מהורים שכולים והורי חטופים שמצד אחד בוכים על קורבנם, ומצד שני מדברים דיבורי גבורה מתוך אמונה שזה רצון ה', ובטוחים שאם הקב"ה עשה את זה הרי זה הטוב ביותר שצריך להיות בתקופה זו לקירוב הגאולה. וזה צריך לחזק את כולנו למחשבות מורכבות כאלו, אנו מאמינים שכל מה שקרה זה משמים בהשגחה פרטית מיוחדת, ומתוך אהבה שהקב"ה אוהב אותנו, מי שמתבונן רואה את הנסים הגדולים שקורים אתנו ומשגיח עלינו ברחמים גדולים, כמו כן אנו מבחינים בהתעוררות של תשובה וחזרה למקורות שלא הייתה כמותה, להבין לנו אנו כאן בארץ ישראל, מה תפקידנו כעם ה', ואין זה אלא חבלי משיח, אבל יחד עם הביטחון הזה שהכול לטובה, הקב"ה מצפה מאתנו שנתפלל שיאמר לייסורנו די, לשחרור החטופים, לסיום המלחמה בניצחון ישראל, ולבקש שהקב"ה יצמיח ישועה עתה בנגלה לעינינו, הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ, ונצפה לישועתו הקרובה בנגלה ממש, ושמחת עולם על ראשם בגאולה שלימה.
^ 1.רש"י: "אחר - אחרי שאמר לו המלאך (לעיל פסוק יב) אל תשלח ידך, ראהו כשהוא נאחז". אבן עזרא:
"אחר נאחז אחר שנאחז בסבך בקרניו."
^ 2.בראשית פרק כב פסוק כ - כג: וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:
רש"י: אחרי הדברים האלה ויגד וגו' - בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, בשרו הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו אחרי הדברים האלה הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
