ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
בחנוכה אנו מציינים שני ניסים נס המנורה ונס המלחמה: את נס המנורה אנו מפרסמים בהדלקת נרות החנוכיה, ואת נס המלחמה אנו מזכירים ב'על הניסים' בתפילה ובברכת המזון.
יש הבדל בין שני סוגי הניסים הללו – נס המנורה היה נס על-טבעי, כאשר מצאו שמן טהור שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו את נרות המנורה שמונה ימים. אך נס המלחמה היה נס טבעי. כך עולה מכמה מקורות:
אדם ששכח לומר על הניסים בברכת המזון, כותב הרמ"א 1 שכאשר מגיע ל'הרחמן' יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו...".
ושואל על כך הבכור שור 2 :
וקשה לי, דודאי מוכח בברכות (ס, א) דאין להתפלל שיעשה לו נס... אמתניתין דהמתפלל יהי רצון שתלד אשתי זכר – הרי זו תפלת שוא, ולא מהני רחמי... קשה, אמאי הוה תפלת שוא? הרי הוא מתפלל שיעשה לו גם כן נס, כדרך שנעשה לרחל וללאה! אלא דהמתפלל שיעשה לו נס הרי זו תפלת שוא! [ואם כן, איך אפשר לבקש ש"הרחמן יעשה לנו ניסים ונפלאות"?]
ומתרץ בשתי דרכים:
אפשר לחלק, דודאי יחיד לא יתפלל על הנס, דמאן יימר דחזי לזה, אבל אם מתפלל שלרבים יעשה ניסים, כנוסח "הרחמן יעשה לנו ניסים", שפיר דמי...
עוד יש לחלק בין ניסים של טבע העולם, כ מלחמות החשמונאים, לבין ניסים שלא כדרך טבע העולם כלל, כגון להחליף נקבה שתיעשה זכר . וכיוצא בזה הוה תפלת שוא, וצריך להיזהר שלא יתפלל שיעשה לו נס היוצא מטבע העולם.
האבודרהם 3 מביא בשם ה"ר אשר מלוניל שברכת 'שעשה לי נס במקום הזה' מברכים רק על נס שמחוץ לטבע. ושואל על עצמו, אם כך, כיצד מברכים 'שעשה ניסים' על נס חנוכה:
הא דמברכין בין אניסא דרבים בין אניסא דיחיד, דוקא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם או מדרך התולדה, כגון: מעברות הים... אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה – אינו חייב לברך שעשה לי נס במקום הזה... ובחנוכה לאו משום מעשה דיהודית מברכין שעשה נסים, אלא משום פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול ולא היה להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים, שהיה כמעשה אליהו ואלישע.
הטעם העיקרי: נס המלחמה
ויש לשאול: מהו הנס העיקרי שעליו נתקנו ימי החנוכה, האם נס המנורה או נס המלחמה?
נראה להוכיח מהרמב"ם שנס המלחמה הוא העיקר. הרמב"ם פותח את הלכות חנוכה 4 בכך ש"בבית שני כשמלכו יוון גזרו גזרות על ישראל... ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
ורק בהלכה ב' כותב: "וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור", ועל פי זה רק מסביר מדוע תיקנו חכמים שמונה ימים.
וכך מסביר הרב רבינוביץ זצ"ל בספרו יד פשוטה 5 את דברי הרמב"ם:
ומפני זה התקינו ימי שמחה והלל וכו' – דברי רבינו כאן חוזרים על כל האמור עד כה, הוי אומר מפני הניצחון קבעום ימי שמחה והלל, ומפני ההדלקה מן השמן התקינו שיהיו שמונה ימים.
וכן מבואר במשך חכמה 6 :
והבור ריק אין בו מים – הרואה מקום שנעשה לו נס מברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה', הפירוש כדברי אבודרהם, דוקא שיצא מדרך הטבע. והא דמברך על נר חנוכה, משום שנעשה נס בפך השמן שזה נגד הטבע. והנה עקר הנס לנצחון מלכות אנטיוכוס, וישראל קיבלו מלוכה מאתיים שנה. ולזכרון צריך להאיר נרות ולזה סגי בחזותא בעלמא, אך להורות על נס פך השמן צריך דוקא דיהא 'שלטא ביה עינא' תוך עשרים אמה. ורמז לזה – שהיה מאיר בתוך ההיכל, ופתחו של היכל גבוה כ' אמה (מידות ד, א).
ביאור דבריו: עיקר הנס הוא אכן הניצחון על מלכות אנטיוכוס והשבת המלוכה לישראל מאתיים שנה (ולכן בתפילה אין מזכירים את נס פך השמן, אלא את המלחמה שהיא עיקר הנס), אבל כיוון שתיקנו לומר את ברכת "שעשה ניסים" – שאותה אין לברך אלא על נס היוצא מגדר הטבע, כמו שכתב האבודרהם – תיקנו לברך על הדלקת הנרות. אם ההדלקה הייתה לזכרון נס נצחון המלחמה, היה אפשר להדליק גם למעלה מעשרים אמה, כיוון שאין מעשה ההדלקה אלא זיכרון לנס הניצחון, ולא נועד שיראו את הנר בעצמו; אבל אם מתקנים להודות על נס פך השמן, צריך שיראו את הנר דולק, לכן יש לתקן שלא ידליקו גבוה מעשרים אמה. ועוד, זכר למנורה שבבית המקדש, שהייתה בהיכל והאירה לחוץ, וגובה פתח ההיכל היה עשרים אמה ולא יותר.
בהמשך דבריו משווה זאת לנס של יוסף:
עיקר הנס הוא מה שהעלוהו מהבור, ומסיבות ההשגחה נעשה לשר על כל מצרים. אך הברכה צריך לברך על דבר יוצא חוץ מהטבע. וזה שאמר ר' תנחום (שבת כב, א): 'אבל נחשים ועקרבים יש בו', והיה נס יוצא מטבע העולם, ולזה בירך 'ברוך שעשה לי נס'.
נס המנורה מוכיח על נס המלחמה
באופן פשוט ניתן להסביר שהעיקר הוא נס המלחמה, משום שהתוצאות של נס זה היו משמעותיות יותר: יציאה משעבוד לגאולה, המשך מלכות ישראל ועבודת המקדש יתר ממאתים שנה.
אך במהר"ל 7 ישנה הסברה יותר מהותית: הקב"ה חולל את נס המנורה רק כדי לגלות לנו שנצחון המלחמה היה בהשגחת ה'. וז"ל:
עיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה ה' יתברך, ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך.
וכך כתב גם בחדושי אגדות (שבת כא, ב):
ואם תאמר: וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, ולא היה זה רק לעשות מצות הדלקה, היו קובעין חנוכה? וכל נס שחייב להודות ולהלל הוא בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה, וראיה כי בעל הניסים לא הזכירו הנס של הנרות כלל!
ויש לומר שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל מה שנצחו את היונים, רק שלא היה נראה שהיה נצחון על ידי נס ה' יתברך שעשה זה ולא מכחם וגבורתם, ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס המלחמה גם כן.
כך ניתן ללמוד מדברי ר' צדוק 8 שמסביר מדוע נס חנוכה לא ניתן להיכתב. וזו לשונו:
נס חנוכה לא ניתן לכתוב, כי לא היה נס מופלא בשידוד הטבע, שבכח הניצוח אשר ברא ה' יתברך לנצח ולהתגבר על זולתו – נצחו החשמונאים לבני יון. ועם היותם מועטים, כבר יארע זה על דרך המקרה שינצחו מועטים למרובים, וגם בהיות המעט גבורים. ואינו אלא נס נסתר, שאינו נגלה ונתפרסם לכל באי עולם שלא יוכלו להכחיש, ובעל כרחם יודו כי ה' אלקים חיים הוא מלך עולם, וכדרך ניסי מצרים ודור המדבר, שנאמר: "כי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם" (יהושע ב, ט).
ולכאורה תשובה זו אינה מובנת – הרי בחנוכה ארע גם נס המנורה, שהוא נס מופלא בשידוד הטבע! אלא שלא על נס זה נקבעו ימי החנוכה.
מדוע נעשה הנס דווקא בשמן
אך על תשובת המהר"ל יש לשאול: אם הנס נעשה רק כדי שידעו שהמלחמה נעשתה בהשגחת ה', מדוע הנס לא נעשה במלחמה עצמה, כניסי כיבוש הארץ בימי יהושע, כגון נפילת חומת יריחו או העמדת השמש?
המהר"ל עצמו מתייחס לשאלה זו ועונה באופן הבא:
ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל... וה' יתברך ראה רשעתם שטמאו היכל שלו, וגם כן גזרו שמד לבטל התורה ומצותיה, ונתן כח ביד חשמונאי שהם כהנים עובדי ה' בהיכלו, ואלו נצחום דוקא ולא אחרים. כאשר נצחום טהרו את המקדש, וכאשר לא היה להם שמן נעשה להם נס שיוכלו לטהר ולחנך הבית, ולכך נקרא 'חנוכה' שהיו מחנכין את בית המקדש אחר שטמאו אותו בני יון. ולפיכך הנס הזה שנעשה בשמן, הוא הנצחון שנצחו ישראל היונים. כי הניצוח היה בשביל שטמאו את ההיכל, וה' יתברך רצה בעבודת ישראל ולכך נעשה הנס בנרות.
לענ"ד ניתן לענות על כך בעוד אופן, על פי הסברו של הרב זצ"ל בעין איה 9 מתי הקב"ה מנהיג את העולם באופן ניסי ומתי באופן טבעי. וזו לשונו:
...משובחים מאד הם הניסים בזמן ילדות האומה, והביאו את התכלית של דעת ד' וקרבתו, מה שלא היתה ההנהגה הטבעית יכולה להביא בשום אופן. אבל בהיות העם נעלה בהכרתו, אז טוב מאד שיתרגל בהנהגה שתביא אותו להחליף כח ולעסוק בשלמות וחריצות, בהרמת קרנו בכל הפרטים החמרים והמוסרים, מפני שיוכל כבר לשאוב דעת את ד' ממקור הטבע התמידי, "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'". על כן במלחמת העי, שכבר היו ישראל מלומדים בניסים, ודעת ד' היתה קרובה ללבבן, היה דבר טוב ושלמות במה שעסקו הם עצמם בהצלחתם. כי בודאי שלמות גדולה היא לאדם בהיותו עסוק לבדו בהצלחתו... אמנם בימי גדעון שירד העם פלאים במצבו הרוחני ושכח אל מושיעו, לא היתה ההנהגה הטבעית לישועתו מביאה אל המטרה, על כן היה צריך למעט בהשתדלות טבעית, וכביאור הפסוק (שופטים ח, טו): "למען לא יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי".
הרב מבאר שכאשר העם אינם מכירים את הקב"ה באופן שלם, אז הנהגה באופן של ניסים היא ההנהגה המתאימה. אך כאשר העם במדרגה גבוהה יותר, הנהגת הטבע היא ההנהגה הרצויה.
בזמן החשמונאים היו שתי קבוצות. בקבוצה אחת היו החשמונאים אשר נלחמו את מלחמות ה' והכירו בהשגחת ה' על עולמו בכלל ועל עם ישראל בפרט, ומכוח זה יצאו למלחמה מעטים מול רבים. קבוצה זו לא נצרכה להנהגה באופן של נס כדי לדעת שהצלחתם היא בהשגחתו של הקב"ה. ולכן "היה דבר טוב ושלמות במה שעסקו הם עצמם בהצלחתם".
אך הייתה בעם ישראל גם קבוצה של מתיוונים, שהיו במצב רוחני ירוד, והושפעו מתרבות יוון, שהיו בה פילוסופים שחשבו שהבורא אינו משגיח על העולם ומה שקורה בעולם הוא מקרי. בשביל קבוצה זו נעשה נס גלוי של הדלקת המנורה, שמגלה לנו שכל הניצחון היה בהשגחת ה'. וכדי שיהיה ניכר שהחשמונאים אינם צריכים את הנס, הוא נעשה בדבר חיצוני לעצם המלחמה.
שנזכה להאמין באמונה שלמה, ולראות את יד ה' הגלויה עלינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
