ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
- שבת ומועדים
- חנוכה
- חנוכה בראי דורנו
ימי החנוכה הם ימים של הלל והודאה על הניסים ועל הנפלאות שעשה ה' לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. אלו הם גם ימי התבוננות ולימוד מאותם מאורעות גדולים, כיצד התגברו ישראל על המשבר הקשה שפקד אותם בימים ההם.
אויבי ישראל היוונים רצו לעקור את האמונה מעם ישראל, הם רצו שנכתוב על קרן השור שאין לנו חלק באלקי ישראל חס וחלילה (בראשית רבה פרשה ב, סי' ד ועוד). הלחץ של היוונים הלך וגבר עד שנעשה בלתי נסבל. רוב עם ישראל לא יכלו לעמוד בלחץ וכוח ההתנגדות הלך ונחלש. על רבים החלו להימאס המאבקים הארוכים על שמירת האמונה היהודית, הם לא יכלו לסבול יותר את השנאה של הגויים אלינו בשל אמונתנו המיוחדת, והתקשו לעמוד בבדידות ובעוינות, במלחמות ובקורבנות הנגרמים בשל היותנו עם שונה מכל העמים. כקריאתו של אבנר אל יואב "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?" (שמואל ב ב, כו), כך קראו אותם אנשים: די למלחמות, די לשפיכות הדמים, די להסתגרות, נהיה ככל העמים ונפסיק להיות שונים ושנואים. הם אמרו כי קדושת החיים עדיפה וקודמת לאמונה ולמנהגים העתיקים.
קמו משוררי שלום ואחווה, קמו אידיאולוגים שהחלו לעקור מתוכם כל דבר שמייחד אותנו ומבדיל אותנו מאחרים. ביטלו את השבת, את המילה, החלו להתמסר לאלילי יוון ולתרבות היוונית, ולחמו בכל דבר שיש בו ריח של יהדות. חלק מן העם כבר חש קרבה אל הגויים יותר מאשר אל אחיו היהודים שעדיין דבקו בתורה ומצוותיה. הם מצאו שפה משותפת עם הגויים, ולא יכלו לסבול את בני עמם הקיצוניים המקלקלים להם את התקווה הגדולה, את חלום השלום והפיוס, את החלום של 'מזרח תיכון חדש'.
היו אמנם כאלו שהזהירו מסכנת ההתבוללות, אבל דבריהם לא נשמעו. הם היו מיעוט וגם הם היו מפורדים בתוכם, כל חוג דתי פסל את חברו והעם היה קרוע ושסוע. היוונים ניצלו זאת וכפו עלינו לעזוב את אמונתנו. עד שקם זקן אחד אמיץ מלא רוח של אמונה ומסירות-נפש, הרים את דגל האמונה וקרא "מי לה' אלי" (שמות לב, כו), "מי כמוך באלים ה'" (שם טו, יא). מתתיהו מכריז מרד על היונים, והמרד מתחיל ממשפחה אחת, מתתיהו ובניו, ועמהם יחידים שעושים פעולות גרילה ומתנפלים על היוונים. עדיין אין ציבור גדול שמתגייס למלחמה, הוא מתחיל לבדו ומצטרפים אליו עוד ועוד אנשים עד שהצליחו להתגבר על היוונים ולהדוף אותם מן השלטון על ארץ ישראל.
מתתיהו איחד את הכוחות הרוחניים המפורדים, ועורר את הניצוץ הפנימי שהיה קיים בלבבות אך היה מכוסה. רוח של תשובה וגבורה אחזה בעם ישראל, וכך קם ושיחרר את ארצו "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" 1 . עם ישראל טיהר את בית המקדש, חזר לבריאותו הרוחנית ולעבודת ה' וקיום התורה ומצוותיה.
גיבור אחד, מאמין גדול עשה כל זאת בעזרת ה'.
מהפכות של יחידים
זהו הלימוד שאנו לומדים מאותם ימים: תיתכן מהפכה רוחנית בזמן קצר, ואיש אחד יכול להיות המתחיל והמעורר. אנו רואים זאת בכל דבר, כל דבר גדול מתחיל מיחידים. המכבי של דורנו בעיני הוא מורנו ורבינו הרב צבי יהודה זצ"ל, שלימד אותנו גבורה מסוג חדש ומיוחד. הוא לימד שיכולים להיות מעטים ועם זאת להיות בטוחים שננצח ונוביל. לפני קום המדינה שאלו את הרב: "מי מבטיח לנו שהמנהיגים של המדינה יהיו מנהיגים ששומרים תורה ומצוות, והמדינה תתנהל על פי התורה?" ענה להם הרב צבי יהודה: "מי צריך להבטיח לנו? הרחוקים? הגויים? אנחנו צריכים להבטיח לעצמנו שהמדינה תהיה על פי התורה". הביטחון שלנו הוא שלא להישען על אחרים, אלא לסמוך על עצמנו.
בעבר היו דיונים האם לפרוש ממפלגה מאוחדת עם אחרים ולהקים מפלגה של אנשים שיותר דומים לנו. לדעתי, נקודת המוצא היא מידת הביטחון ומידת האמונה שלנו. מי שמאמין שהוא חזק ושביכולתו להשפיע איננו מפחד להיות עם הרבים, הוא מצטרף אליהם ואומר: "למרות שאנחנו רק מעטים, אנו נשענים על ריבונו של עולם, ויש לנו על מי להישען על אבינו שבשמים (עי' משנה סוטה מט, ב), ואנו נהיה אלה שנשפיע על הרבים".
לא צריכים לפחד ולברוח, לא צריכים לחרוג, צריך להיות אמיצים ובעלי אמונה. נקודת המוצא היא אמונה גדולה ובטחון גדול בריבונו של עולם, שכאשר אנו הולכים בדרך הנכונה ממילא בוודאי ריבונו של עולם יעזור לנו, ואז מי יוכל לעכב ולהפריע לנו? מי יוכל לעצור בעדנו? הרי אנו הולכים בדרכו של ריבונו של עולם.
לכן נקטתי בעמדה שעלינו להישאר יחד. העובדה שמפלגה רוצה להתפשט ולפרוס את חסותה גם על יהודים מסורתיים שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות ורק מחבבים את הדת, זו מעלה, ככל שכוחנו יגדל כך השפעתנו על הציבור תהיה גדולה יותר.
פעם שהיה דיון על לימודים ביום שישי ועלתה הצעה שיום זה יהיה יום חופשי בבתי הספר, שבחתי רעיון זה. כתב לי רב חשוב, שאם לא ילמדו ביום שישי עלולים הילדים להיות מושפעים לרעה מן הסביבה, משום שלא תהייה להם מסגרת מסודרת ומגוננת. אמרתי לו: להיפך, אם בימי שישי לא ילמדו בבתי ספר, נוכל לבנות חוגים בבתי הספר שלנו ובבתי הספר החילוניים, ולמשוך את ציבור התלמידים לתורה. מדוע תמיד לפחד ולחשוב שכל תופעה היא נגדנו? כאשר נפעל ונשפיע - נצליח.
בעיני, הדבר הגדול ביותר שעשה הרב חיים דרוקמן זצ"ל, הוא השינוי שחולל בתנועת בני עקיבא והנוער הציוני הדתי בכך שהכווין את המהלך לכיוון התורני.
בהתחלה הייתה שאיפה להקים קיבוצים, שביסודם עמד הרעיון של שוויון ושותפות וגם של יישוב הארץ, אלו היו האידיאלים והשאיפות. לרב חיים הייתה הזכות להקים את הישיבה הציונית הראשונה, ישיבת כרם ביבנה (מרכז הרב נוסדה קודם לכן, אך לא הייתה כל כך ידועה). ישיבת כרם ביבנה החלה מקבוצה קטנה של תלמידים, שזכיתי להיות חלק מהם, ששאפו להמשיך וללמוד תורה. מקבוצה קטנה זו התפשטה דרך גדולה ועצומה של כל תלמידי החכמים של תורת ארץ ישראל, דרך איתנה וחזקה של תלמידי חכמים הולכים וגדלים, שהולכת ומתרחבת ומתעמקת.
גם ההתיישבות ביהודה ושומרון התחילה מקבוצה קטנה של תלמידי מרכז הרב, שהקימו את גוש אמונים. לאחר מכן מפעל זה גדל וגדל, וכיום, ברוך ה', יהודה ושומרון מיושבת באופן יוצא מן הכלל.
הכול התחיל מיוזמה קטנה. הראשון היה הרב חנן פורת ז"ל שנולד בכפר עציון עוד לפני מלחמת השחרור, ורצה לחזור ולהקים את הכפר שחרב. אחר כך, קבוצה נוספת שהתחילה התיישבות בחברון, בראשות הרב לוינגר והרב דרוקמן זצ"ל ועוד תלמידי מרכז הרב. מיוזמות אלו התפתח מהלך גדול מאד. גם בית אל התחילה מקבוצה קטנה של שש עשרה משפחות, שמונה משפחות של הישיבה ושמונה משפחות של קבוצה נוספת של בעלי בתים ומגרעין זה קם יישוב שלם. כל יישוב קם כך, ממספר בודדים שהחלו את ההתיישבות במקום.
חשיבות האמונה בעצמנו
מכאן שגם יחידים יכולים לעשות דברים גדולים מאד. לשם כך צריך אמונה, שנאמין בכוחות שלנו.
הרב אומר באורות 2 : "גדולים אנחנו... טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החידלון מהכרה של אתה בחרתנו."
עלינו לדעת שאנו גדולים. אסור לשכוח וזו טעות לשכוח שאנחנו נבחרנו על ידי ריבונו של עולם "אם נדע את גדולתנו אנו יודעים את עצמנו 3 ".
ראשית כל, עלינו לדעת שאנו שייכים לעם גדול, וכל אחד מאתנו הוא חלק מן הגדולה של עם ישראל שבו בחר הקב"ה.
ההסתכלות הזו להחזיק מעצמנו מיוחדים וגדולים יכולה להיראות כגאווה והתנשאות על אחרים, אך הכרת הגודל אינה גאווה אלא הכרת התפקיד, הכרת הייחוד. אדם יכול להיות גדול מאד ועניו מאד. משה רבנו היה גדול מכל אדם על פני האדמה, ואף על פי כן היה עניו מכל האדם, גדולה אמיתית הולכת ביחד עם ענווה.
מפורש בפסוק מדוע בחר הקב"ה בנו "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז), ומדייקים חז"ל "אתם ממעטין עצמכם לפני" (חולין פט, א), כלומר משום שעם ישראל הם ענווים בחר בנו הקב"ה, מפני שהעניו יכול לשאת באחריות גדולה וכבדה מאד. דווקא העניו יכול להיות מנהיג, משום שאין לו עצמיות, ולכן יכול להיות שייך לכלל כולו. מנהיג צריך להיות אדם שיכול לצאת מן הפרטיות שלו, לא הפרטיות שלו מעסיקה אותו, אלא העולם, הציבור, עם ישראל. המחשבה שאנחנו גדולים אינה גאווה והתנשאות אלא תפקיד ואחריות.
האמונה בכוח ומעלת לומדי התורה
על דברי מרן הרב ניתן להוסיף הדרכה לבני התורה.
עלינו לדעת את ערכה הגדול של התורה ואת ערכם הגדול של לומדי התורה. אם אדם לא מכבד את לימוד התורה שלו, את ההתקדמות התורנית שלו, זו אינה ענווה, אלא חוסר הכרה בערך התורה. אם אנו יודעים שהתורה היא דבר ה', ויש בה גדולה עליונה נפלאה, ממילא כל מי שנוגע בה ועוסק בה, התורה מרוממת אותו, מוכרח להיות כך. וכל שעוסק בה יותר, היא יותר מרוממת אותו, ומעלה ומגדלת אותו. זו ההסתכלות הנכונה על לומדי התורה, מפני שזו ההסתכלות הנכונה על התורה, שהיא דבר ה', היא המקור של קיומו של עולם, היא התוכן העמוק והקדוש, והיא שנותנת לעולם את המשמעות שלו. העוסק בתורה הוא מתעלה (עי' אבות פ"ו מ"ב).
בני תורה צריכים להיות מלאי אמונה גדולה, שמחה וביטחון גדול מאד, עם הרבה עוצמות, לחלום חלומות, לשאוף שאיפות ולעשות דברים גדולים. זו החובה שלנו, לומדי התורה. הלומד תורה לשמה, מצד אחד היא נותנת לו מלכות וממשלה, ומצד שני מלבשתו ענווה (עי' אבות שם מ"א), הענווה הולכת יחד עם מלכות וממשלה.
התמודדות עם אתגרי הזמן
אם נאמין יותר בעצמנו, נוכל לעשות הרבה דברים גדולים. עלינו להתמודד בדור הזה, בתקופה הזאת, עם כל הגירויים הקיימים, ואנו נתבעים לגדל את הכוחות שלנו.
כשאנחנו ממלאים את הנפש יותר ויותר באהבת ה', ומתוך כך אהבת התורה, ואהבת ישראל עמו וארצו, ממילא אנו מסלקים מאיתנו דברים אחרים. זוהי הדרך הבריאה - לא דרך של בריחה אלא דרך של התמלאות בקודש, לסלק את החושך על ידי אור ולא על ידי מקלות, הדרך האחרת לא מועילה. צריך להתמלא באור, בתוכן חיובי וזה מגדיל אותנו וממלא אותנו.
צריכים לעשות מאמץ גדול להתמלא עוד יותר באהבת ה' ובאהבת התורה, ולהרגיש שינוי, שאכן אנו אוהבים יותר את התורה. כיצד מתבטאת אהבת התורה? ממש מצפים ללימוד, יותר שמחים על כל לימוד חדש שלומדים ועל כל הבנה חדשה שיודעים. גם כל מעשה חסד שעושים, להרגיש שאנחנו עושים את רצון ה' מתוך אהבת ה' ואהבת עמו ישראל. כשהפעולות יהיו עמוקות יותר, הן תמלאנה אותנו יותר וגם תפעלנה יותר.
התעלות עצמית משפיעה חוצה
הזכרנו שיחידים עשו מהפיכות גדולות. דעו לכם שכל אחד שמתעלה בעצמו כבר משפיע על הסביבה, אפילו שעדיין לא עשה דבר בפועל כדי להשפיע על אחרים, עצם ההתעלות שלו כבר מעלה אותם. כמובן, אין די בכך, אלא צריך לשאוף לפעול הלאה ולהשפיע.
זהו עניינם של ימי החנוכה שמוסיפים והולכים בהתעלות רוחנית. ודאי שיהיו שיעשו דברים גדולים, וכבר נעשים דברים גדולים, אך לא נסתפק בזה, צריכים לעשות מהפכה, והכל תלוי בהתעלות הרוחנית שלנו. שנזכה בעזרת ה' להיות מוסיפים והולכים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
