בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישב
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
14 דק' קריאה 62 דק' צפיה
מצווה לפרסם את ניסי המלחמה

והרשעה כולה בעשן תכלה
מדינת ישראל עברה מהפך גדול מאז שמחת תורה. עזה הוחרבה, ג'באליה נמחקה, סינוואר איננו, הניה גם איננו, מתקפת הטילים של אירן כשלה, אירן מלקקת את פצעיה. הביפרים חיסלו את הנהגת החיזבאללה והוא נשאר מרוסק, נסראללה נמחק, אסד ברח לרוסיה וישראל יוצאת מנצחת. על זה נאמר בנבואת מיכה "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל" (מיכה ה ז-ח). על כל הנצחונות הללו ועוד הרבה אחרים צריכים לומר הלל ותודות לה' בשירה ובשמחה.
מי עצר את החיזבאללה בשמחת תורה?
הודאה כפולה ומכופלת על כך שה' עצר את אלפי מחבלי החיזבאללה בשמחת תורה. כולנו יודעים כי החיילים שנלחמו בלבנון ראו את הביצורים והנשק הרב, ראו את התוכניות שהוכנו במשך עשר שנים ויותר לתקוף ישובים כמו שתקפו בעוטף עזה. הרכבים היו מוכנים לתקיפה במרחק של 6 דקות מזרעית, 10 דקות מקרית שמונה ונהריה, 30 דקות מצפת. בזמן כזה הגיעו מחבלים מרצועת עזה לאופקים בשמחת תורה בלי שום התנגדות.
למה לא נורו אלפי הטילים של החיזבאללה
מאות מיליוני דולרים השקיעו האירנים בהכנות למתקפה על ישובי הגליל. הכנות ליום שבו יתגשמו חלומותיהם להשמיד להרוג ולאבד את ישראל או לפחות לפגוע בה פגיעה אנושה. לקראת ההתקפה הזו הם בנו מערך של יותר ממאה אלף טילים שהיו אמורים לרסק את ישראל ולשבש את כל הפעילות שלה. אין מי שיכול להסביר למה אחז קפאון את המחבלים בצפון בשמחת תורה והם לא פלשו ולא ירו את אלפי הטילים שלהם באותו יום.
הסבר טבעי לניסים
אנשים משערים שנסראללה כעס ונעלב מסינוואר, לא קיבל את דעתו והחליט ללמד אותו לקח. גם אם ההשערה הזו נכונה היא לא גורעת מהנס. ניסי פורים התחילו בנדודי שנת המלך בגלל החשד של אחשורוש בעקבות הזמנת המן למשתה אסתר. מתוך כך הוא חושב מי עשה לי טובה ולא שילמתי לו. הכל הסבר הגיוני. הנצחון הזה נקרא "נס" למרות שהכל היה בדרך הטבע עם הסברים הגיוניים.
נס לא חייב להעשות דווקא בדרך של שינוי חוקי הטבע כמו קריעת ים סוף. הרב יונתן אייבשיץ כותב כי ניסים גלויים היו נדרשים בעת חולשה של עם ישראל, ביציאת מצרים נאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כי היינו חלשים. בשעה כזו רק ניסים גלויים היו יכולים לפתוח לעם ישראל את העיניים. כשעם ישראל גדל ומתחזק – אנו לומדים להודות לה' על הניסים שבאים בדרך הטבע ומודים גם עליהם בעל הניסים שעשית לאבותינו.
הודאה על ניסים בדרך הטבע
מהודאות דוד המלך, מפורים ומחנוכה אנחנו לומדים שגם על ניסים שבאים בדרך הטבע צריך להודות לה'. כך מתפלל דוד על נצחון במלחמה בדרך טבעית "לְדָוִ֨ד׀ רִיבָ֣ה ה֭' אֶת־יְרִיבַ֑י לְ֝חַ֗ם אֶת־לֹֽחֲמָֽי: הַחֲזֵ֣ק מָגֵ֣ן וְצִנָּ֑ה וְ֝ק֗וּמָה בְּעֶזְרָתִֽי: וְהָ֮רֵ֤ק חֲנִ֣ית וּ֭סְגֹר לִקְרַ֣את רֹדְפָ֑י אֱמֹ֥ר לְ֝נַפְשִׁ֗י יְֽשֻׁעָתֵ֥ךְ אָֽנִי: יֵבֹ֣שׁוּ וְיִכָּלְמוּ֘ מְבַקְשֵׁ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָח֣וֹר וְיַחְפְּר֑וּ חֹ֝שְׁבֵ֗י רָעָתִֽי: יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ ה֣' דּוֹחֶֽה: יְֽהִי־דַרְכָּ֗ם חֹ֥שֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּ֑וֹת וּמַלְאַ֥ךְ ה֗' רֹדְפָֽם" (תהילים לה). וכשדוד מנצח הוא מודה לה' "אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ". לא אסתפק בתודה הנאמרת בכל יום, אלא אודה לך באופן מיוחד, בקהל רב ועצום (ע"ע דברי הימים ב, פרק כ כא).
כל קהילה צריכה לארגן ארוע של הודאה
חובה להודות על כל הטוב הזה בתפילה, באשרי יושבי ביתך, בפסוקי דזמרא, בנשמת כל חי, בכל
שיר שאדם שר, בכל הלל של חנוכה. חובה לארגן בכל ישוב, בכל בית ספר, בכל בית כנסת וקהילה ארוע נרחב של הודאה על הניסים המרובים שהיו לנו. בכל קהילה יש מספיק חיילים שיכולים לספר לציבור על הניסים המדהימים שהיו לעם ישראל. "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו".
הודאה לה' – מביאה את מלך המשיח

יותר קשה להודות על נס שמתרחש בימינו
חכמינו קשרו את היכולת למלוך עם היכולת להודות בכך שסיפרו לנו כי חזקיה לא נהיה מלך משיח בגלל שלא הודה על הנס שהיה בימיו. הוא הודה לה' על נס היציאה ממצרים בימי קדם, אבל לא הודה על הנס שהיה בימיו. בחינת 'אין בעל הנס מכיר בניסו'. המסקנה הברורה היא כי אם אנחנו רוצים להמשיך את מלכות של מלך המשיח – אנחנו צריכים להרבות בהודאה על הניסים שבדורנו.
מתוך הודאה בא בטחון בגאולה
זאת הסיבה שבגללה שבט יהודה נקרא על שם ההודאה של לאה. דוד שבא משבט יהודה כתב את ספר תהילים שכולו מלא הודאות לה'. 17 פעמים כתוב "אודך" בתנ"ך, רובם המוחלט נאמר על ידי דוד המלך בתהילים (14 מתוך 17) עוד אחד בישעיהו (יב) "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי". פסוק זה מלמדנו שבזמן הגאולה נבין כי כל הצרות היו חלק מבנין הגאולה העתידית וגם עליהם נודה לה'. מתוך ההודאה נגיע לבטחון בהמשך תהליך הגאולה "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה".
הודאה שלא פוסקת
התודה לא צריכה להיות חד פעמית אלא מתמשכת "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (תהילים יג). היא גם צריכה להיות בכל העולם "אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים" (תהילים פרק נז י). כך אומר דוד המלך בספר שמואל (ב פרק כב נ) "עַל כֵּן אוֹדְךָ ה' בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר" מתוך ההודאה הזו יבוא מלך המשיח "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם".
המילה "הודו" נאמרת במיוחד על ידי דוד ושלמה
גם המילה "הודו" נאמרה במיוחד על ידי דוד ושלמה. המילה הזאת שמעודדת אנשים להודות נאמרה בתנ"ך 22 פעמים. מתוכם 19 על ידי דוד ושלמה. 15 על ידי דוד ועוד 4 על ידי שלמה המלך בחנוכת בית המקדש. גם ה-3 "הודו" הנותרים נאמרו בענין גאולה ונצחון על ידי ישעיהו, ירמיהו ויהושפט. "וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ: זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ" (ישעיהו יב). המסקנה חייבת להיות אם אנחנו רוצים גאולה ומשיח – אנחנו חייבים להודות לה' בכל מקום, בכל כיתה, בכל בית ספר, בכל ישוב.


המשמעות ההלכתית של פרסומי ניסא

מבטלין עבודת המקדש בשביל פרסום נס ברבים
חכמינו בגמרא קבעו כללי הלכה מיוחדים לפרסומי ניסא שעושים קידוש השם בעולם. אע"פ ש"אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש" (שבת דף קיט/ב) מבטלים אותם לפרסומי ניסא של קריאת מגילה. ולא עוד אלא שמבטלים את הכהנים מעבודתם בבית המקדש למקרא מגילה. "דאמר רב יהודה אמר רב כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה" (מגילה ג.).
והקשו חכמי התוספות (ד"ה מבטלין) " וא"ת ויעשו עבודתן מיד ואחר כך יקראו המגילה לבדם? וי"ל דטוב לקרות עם הצבור משום דהוי טפי פרסומי ניסא ". אע"פ שהם יכולים להתאסף בעזרה של בית המקדש ולקרוא את המגילה ביחיד או בכמה מניינים, קבעו חכמים שיבטלו את העבודה וילכו למקום שבו הכהנים ישמעו את המגילה ברוב עם.
מבטלין תורה לפרסום נס ברבים
מכאן לומדת הגמרא שצריך לבטל תורה כדי לשמוע מגילה. "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה ". והנה ידועה קושית הבית אפרים בשם בנו של הנודע ביהודה (בשו"ת בית אפרים או"ח סי' ס"ז) איזה ביטול תורה יש בזה, הלא דברי מגילה הם ג"כ דברי תורה? ותירץ ערוך השולחן (או"ח סי' תרפ"ז ס"ה) שהביטול תורה הוא בשעת ההליכה לשמיעת המגילה ברוב עם גדול ולא רק בבית המדרש של רבי שיש שם כמה מניינים.
פרסום נס – גם בתוך המשפחה

פרסום הנס – גם לעצמו ולמשפחתו
פרסום נס הוא לא רק ברבים אלא גם לאדם עצמו. כך אומרת הגמרא (שבת כד.) שמזכירים "על הניסים" בברכת המזון משום פרסום הנס. ואע"פ שברכת המזון אדם מברך לעצמו, או למשפחתו, זה נקרא פרסומי ניסא. וכן קבעו חכמים במשנה (פסחים דף צט/ב) בהקשר לסיפור נס יציאת מצרים "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי". והסבירה הגמרא שקופת הציבור משלמת עבור ארבע כוסות שישתה העני בביתו, משום פרסומי ניסא לבני משפחתו (פסחים קיב.) אע"פ שהוא יכול לספר את הנס בלי לשתות את ארבעת הכוסות.
פרסום הנס – גם בסיפור הנס

ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מדגיש כי לדעת רמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה (ד) מלבד ההידור מצווה להוסיף כל יום מימי החנוכה נר נוסף, יש מצווה להוסיף בכל יום עוד בסיפור ובהודאה לה' יתברך. אם אדם סיפר ביום הראשון של חנוכה זמן מסוים על הנס, יספר ביום השני יותר זמן וכן בכל יום ויום עד היום השמיני. "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק".
קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
הרמב"ם כנראה למד את הדברים מהגמרא (שבת כא/ב) ששואלת מה מיוחד בחנוכה שלא מתענים בו ולא מספידים בו? והגמרא מספרת על הנס של פך השמן ומסכמת " לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה ". וכיון שתיקנו את חנוכה להלל ולהודאה, הרי שלא מתאים בימים אלו להתענות או להספיד. מתוך הדברים הללו של הגמרא הבין הרמב"ם שהעיקר של חנוכה הוא לא רק הדלקת הנרות, אלא ההלל וההודאה. וכל מה שאנחנו מדליקים נרות הוא כדי להודות ולהלל.
הלכות הלל בחנוכה
לכן הרמב"ם פירט בפרק הראשון של הלכות חנוכה את הלכות ההלל ובפרק השני את הלכות הדלקת הנרות. שעיקר התקנה הייתה על ההלל וההודאה. לכן הוא גם קבע את ההלכה שצריך להוסיף בסיפור הנס במקביל להוספת הנרות הדולקים. ולכן כתב הרב בן איש חי "ויזהר בהלל של חנוכה, כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור, וכאן אומרים הלל גמור, שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה" (בן איש חי שנה ראשונה – הלכות חנוכה כח).
סעודה עם שבחות – סעודת מצווה
מכאן נקבעה ההלכה שאומרת כי אין מצווה מיוחדת לעשות סעודות בחנוכה כמו בפורים. "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה" (שו"ע תרע א). עם זאת כשמספרים את ניסי ה' בסעודה היא הופכת להיות סעודת מצווה. על כן כתב בהגהות הרמ"א כי כיון שאומרים בברכת המזון על הניסים, הרי כל סעודה הפכה להיות סעודת מצווה. " ועוד הרי בכל סעודה אומרים על הנסים ומהללים להקב"ה על הנס ועל גבורתן והוי פרסום הנסים". וגם השירים הופכים כל סעודה לסעודת מצווה (משנ"ב שם ט). " וכתב הרש"ל שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה – הכל סעודת מצוה ".


מדליק כל הלילה

פסיקת השו"ע להדליק מעבר לחצי שעה
העובדה שיש בהדלקת נרות חנוכה פרסום הנס גורמת לשינוי כללי פסיקת ההלכה בכמה וכמה דברים שיפורטו בהמשך. הראשון שבהם הוא הפסק של השו"ע, שבניגוד להרגלו לפסוק כהרמב"ם, פסק שצריך להדליק את הנרות גם אם עבר הזמן של החצי שעה. אע"פ שלדעת הרמב"ם (פ"ד ה"ה) מדליקים רק בחצי השעה הראשונה שאחרי השקיעה. "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה – מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה – אינו מדליק ".
אעפ"כ פסק השו"ע (או"ח תרעב, ב) שאפשר לברך על נר חנוכה כל הלילה: "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה – מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא וכו', ומיהו הני מילי לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק – מדליק והולך כל הלילה".
למה לא פוסקים שלא מברכים כשיש ספק ברכות?
הקשה המגן אברהם, איך פסק השולחן ערוך שאפשר להדליק עם ברכה כל הלילה נגד דעת הרמב"ם, ובפרט שבבית יוסף הוא עצמו כתב שמעבר לזמן של כלתה רגל מן השוק נחשב לספיקא דדינא עיי"ש. ותירץ היעב"ץ בספרו מור וקציעה (סימן תער"ב), וז"ל "ונראה ליישב קצת דעת השו"ע דמצוה זו דנרות חנוכה שאני ודאי דברכתה מעכבת, לפי שכל עיקרה לפרסומי ניסא, וכי מדליק בלא ברכה לא מידי עביד, דהרואה סבר לצרכו הוא דמדליק, ולא מינכרא מילתא כלל דלשם מצוה קעביד". לדעתו אין קיום למצוות הדלקת נרות אלא בברכה, שאם לא יברכו על הדלקת הנר יחשבו האנשים שזו הדלקת נר לצורך מאור. על כן פסק השו"ע שמדליקים בברכה ולא אומרים ספק ברכות להקל.
רק כשיש פרסומי ניסא
אמנם כל ההיתר של השו"ע הוא רק כשיש אנשים שיראו את הנרות ויתפרסם הנס על ידם. ולכן פסק מרן הרב אליהו זצוק"ל בספרו "היודע שיגיע לביתו לאחר חצי שעה מצאת הכוכבים – יאמר לאשתו (או לאחד מבני ביתו) להדליק בזמן. אך אם בשל כך תהיינה בעיות בשלום בית ימתינו עם ההדלקה עד שכולם נמצאים". שהרי אמרה הגמרא שנר ביתו דוחה נר חנוכה משום שלום בית.
וגם אם עבר חצי שעה מצאת הכוכבים יכול להדליק בברכה עד עלות השחר רק אם אחד מבני הבית ער. וכן המדליק בפתח ביתו או המדליק בחלון הסמוך לרחוב, וחלון ביתו גבוה פחות מעשרים אמה (=9.6 מטר) מהכביש, ויש שם עוברים ושבים – יכול להדליק בברכה עד עמוד השחר, ובלבד שישים בנר שיעור שמן שידלוק חצי שעה. ואם מדליק בפנים הבית, ואין מישהו ער ידליק בלי ברכה. וכן אם מדליק בחלון ואין עוברים ושבים – ידליק בלי ברכה.
מחביבות המצוה – גם הרואה מברך
עוד מצאנו הלכה מיוחדת בנרות חנוכה שהרואה את הנרות מברך. ואין הלכה כזו בפסח או בתפילין או בציצית או במצווה אחרת. וכתבו התוספות (סוכה מ"ו) שהסיבה לתקנה זו משום חביבות הנס. עד כדי כך שהלחם משנה הגדיל לעשות וקבע בדעת הרמב"ם שניתן לברך כמה פעמים בלילה אחד אם רואה נרות חנוכה כמה פעמים (ועיין בתשובות הרמב"ם סי' רכ"ב), אמנם להלכה רק אם אדם לא עתיד להדליק נרות חנוכה – יכול לברך על ראיית הנרות רק פעם אחת.
קטן – ידליק ויברך

פסק השולחן ערוך לגבי קטן
עוד הלכה מיוחדת בהדלקת נרות חנוכה נובעת מהכלל של פרסום הנס היא הדלקת נרות בברכה לילדים ולילדות עד גיל בר מצווה. והוא בנוי על דברי הבית יוסף (סי' תרע"ז) "כתוב בארחות חיים, קטן שהגיע לחינוך מדליק – כיון שמצוה דרבנן היא. והביאו הדרכי משה (סי' תרע"ה ס"ק א') וכך פסק בשו"ע (תרע"ז ב'): "קטן שהגיע לחינוך – צריך להדליק", ומכך שסתם מרן השו"ע, משמע שקטן צריך להדליק ולברך מדין חינוך". וכן כתב הלבוש (ג).
קושיה על השו"ע שרק אחד מדליק
והנה הקשו הפוסקים על דעת השו"ע שפסק (תרע"א ב') שהדלקה היא 'נר איש וביתו', כלומר שרק אחד מבני הבית מדליק, ושאר בני הבית לא מדליקים כדי שכל הרואים שמסתכלים על הנרות במשך החנוכה יראו שמוסיף והולך. ואם יהיו הרבה מדליקים לא יראו את ההוספה. ולפי זה הקטן הוא בכלל בני הבית, שאינם חייבים בהדלקה, וגם לאחר שיגדל הרי לא מדליק, ואם כן לכאורה לא שייך חינוך לגביו?
דעת המג"א שיש לקטן בית שלו
מכח קושיה זו תירץ מגן אברהם (ס"ק ח): "אפשר דמיירי שיש לו בית ", כלומר שפסק השו"ע על קטן שמדליק הוא בילד קטן מבר מצוה שיש לו בית בפני עצמו, ולכן מדין חינוך הוא מדליק בברכה, אבל קטן בבית הוריו – אינו מדליק, וכך כתבו בדעת השו"ע גם הפמ"ג (א"א ס"ק ח'), המשנ"ב (ס"ק י"ג) וכה"ח (ס"ק כ"ב), וכן כתב ביפה ללב (ח"ב סי' תרע"ה סעי' ג'), וכך משמע במקור חיים טור וברקת.
הפוסקים שאומרים כי מדליק גם בבית הוריו
ובאמת התירוץ הזה הוא קצת רחוק מהמציאות שיש ילד שיש לו בית בפני עצמו והוא פחות מגיל בר מצווה. ולכן בשו"ת שער אפרים (סי' מב) ביאר שהשו"ע פוסק שגם קטן שגר בבית אצל הוריו מדליק נרות חנוכה בברכה. כדבריו כתב אליה רבה (תרעז ה') בביאור דברי השו"ע: "קטן וכו'. משמע אפילו גדול מדליק באותו הבית". וכן כתב הבית עובד (סעי' כ): "קטן שהגיע לחנוך – חייב להדליק נרות חנוכה". וכיון שאנו עוסקים בפרסומי ניסא הידר הרב זצוק"ל לפסוק כדעתם וכדברי יסוד ושורש ועבודה (שער י"ב פ"א): " ויזהר אדם מאוד לחנך בניו הקטנים בהדלקת נר חנוכה במנורה בפני עצמו כמבואר בשו"ע, והואיל ודשו בה רבים מלהזהר בזה, לכן באתי לזרז אותם". אבל כשמגיעים לבר מצוה, סומכים על הדלקת האב.
הישנים באוהל קבע

חיוב חנוכה הוא רק למי שיש לו בית
מובא בגמ' שבת (כג ע"א): "אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך, ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך". וכתב רש"י (שם ד"ה "הרואה"): "העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק. ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה". משמע מרש"י שהנמצא בספינה – אינו מדליק, כיון שחכמינו אמרו נר איש וביתו. דהיינו מצווה היא רק בבית.
יש אומרים שחייב בספינה
יש אומרים שהיושב בספינה חייב להדליק, וכן משמע מדברי רבינו יהונתן מלוניל (שבת כג ע"ב): "יש מן הרבנים שאמרו שלא תקנו ברכה לרואה לברך אלא למי שהוא יושב בספינה שאין לו נר להדליק…", כלומר שמצד הדין גם הנמצא בספינה או בדרך צריך להדליק נרות חנוכה, רק שמדובר שאין לו נר להדליק, וכן משמע באגודה (שבת סי' ל"ז).
וכן הביא בב"י (תרע"ז) את דברי אורחות חיים (חנוכה סי' י"ח) שסובר שבספינה צריך להדליק "מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים – מדליק בברכות ומניחה על שלחנו ולא דמי לאכסנאי דאמרינן: דאי מדלקי עליה בגו ביתיה – לא צריך להשתתף, דשאני התם שיש פרסום הנס בהדלקת אושפיזו".
דעת מהרש"ם להדליק ברכבת
על כן כתב בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סימן קמו): על מי שנוסע ברכבת "לא מצאתי הדבר מבואר, אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם, וחייב בנרות חנוכה. ומה שכתב רש"י ביושב בספינה, י"ל שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא היה בגדר בית כלל. ואף דהבאהן (קרון) אינו עומד במקום א' ורכוב כמהלך, לא נמצא בשום מקום שיהיה צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא. כנלענ"ד מסברא". על כן היה פוסק מרן הרב שחיילים צריכים להדליק נרות חנוכה בפתח אוהל קבוע. ( אבל לא ברכב) ואע"פ שאפשר לומר ספק ברכות להקל, פסק הרב להדליק בברכה, משום פרסומי ניסא.
הדלקה בבית כנסת
לכן אנחנו מדליקים בבית כנסת בברכה למרות שהלכה זו של הדלקה בבית הכנסת לא כתובה בגמרא. ובדרך כלל אנחנו לא מברכים על מנהג, כמו בהלל של ראש חודש, כאן מדליקים בברכה משום פרסומי ניסא. וכן היה מדליק מרן הרב אליהו זצוק"ל בכל ההדלקות של חב"ד שמדליקים בככרות הערים והיה מהדר בזה, וכדי שיוכלו לברך היה אומר שצריך להתפלל שם מנחה או ערבית שיהיה כדין בית הכנסת, והכל להרבות פרסומי ניסא. ויהי רצון שנזכה למלכות בית דוד בזכות פרסום הנס שהיה ושבימינו אלה.
סיפור

וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם
ר' איתן מלמד, עורך-דין במקצועו, אהב מאוד את הרב זצ"ל, והיה נוהג לרקד בפניו ולחבר שירים כדי לשמח אותו. בכל ערב שבת נהג ר' איתן ללבוש בגד חדש, והיה מגיע איתו בסמוך לרב ומברך "שהחיינו" בקול גדול ובשמחה. הרב זצ"ל החזיר לו אהבה.
באחד הימים קפץ ר' איתן לבריכה בליפתא, כפר ערבי נטוש שסמוך לשכונת קריית-משה בירושלים. דא עקא, שהוא לא ידע כי הבריכה ריקה ממים. כתוצאה מהקפיצה הזאת הוא שבר את מפרקתו, והמצב שלו היה קשה מאוד. עד כדי כך קשה, שחשבו שהוא לא יצא מזה. אבל הרב זצ"ל לא התרשם מהתחזיות ואמר: הוא עוד ירקוד לפנינו, תוך שהוא מברך אותו לרפואה שלמה. וכך אכן היה. באופן ניסי, ובניגוד לכל הציפיות, ר' איתן החלים והמשיך לרקוד ולשמוח כדרכו. היום, שנים אחרי אותו המעשה, ר' איתן לא מפסיק לספר על הנס שקרה לו. שוב ושוב הוא עומד מעל בימת בית הכנסת, בהזדמנויות שונות, ועושה פרסום לנס הזה. לדבריו, נראה שהסיבה שהוא חי היא כדי לספר על הנס. איך קפץ לבריכה בלי מים והנה הוא חי וקיים.
חנוכות בית
חנוכת בית היא הודאה לה' יתברך על כל הטוב שהוא נותן לנו, בלי חשבונות. לפעמים אנשים חושבים שהיה מגיע להם בית יותר גדול או במקום אחר והם לא כל כך שמחים במה שה' נתן להם. או בבית או בבנים ובבנות או בדברים אחרים. ועל כן יש מצווה להודות לה' על כל הטוב של ה' מכל הלב. וזו אחת הסיבות לחנוכת בית.
על כוחה של מסיבת הודיה זו סיפר יואל בן הרוש: כעשר שנים לפני שהרב זצ"ל הלך לבית עולמו, הגעתי אליו עם רב היישוב כפר אדומים. באותה תקופה היו ביישוב תופעות של אנשים שנפטרו בצורה מוזרה מאוד, ורצינו לבקש מהרב עצה וברכה. הגענו לרב במוצאי שבת בשעה 23:00 וסיפרנו לו את הסיפור.
בתגובה שאל הרב: האם יש לכם רשימה של שמות המשפחות בכפר? אמרנו לו שכן, הייתה איתנו רשימה של 200 משפחות. הוא עבר על הרשימה והתחיל לסמן, ואמר לנו: כל המשפחות שסימנתי לא עשו חנוכת בית. חזרנו ליישוב ובדקנו, כל מי שהרב סימן לא עשה חנוכת בית, ומי שהרב לא סימן עשה חנוכת בית. במשך חודש ימים עשינו חנוכות בית לכולם והכול בא על מקומו בשלום.
שאלות

חנוכה עם לימוד . אנחנו מתכננים בעז"ה לעשות חנוכת בית עם לימוד. האם יש צורך בעשרה אנשים בכל זמן הלימוד, או שמספיק שיהיו פחות ובקדיש יהיו עשרה?
תמיד עדיף עשרה, אבל אפשר בפחות. יש לציין שעריכת חנוכת הבית כאשר רוכשים בית היא חיוב גמור, ואילו בשכירות בית היא בגדר מנהג טוב, להצלחה.

הדלקה דוחה מנחה . האם עדיף תפילת מנחה ביחיד ולהדליק נרות חנוכה אחרי מנחה, או תפילת מנחה בציבור ולהדליק נרות חנוכה לפני מנחה?
מנחה ביחיד והדלקה אחרי מנחה.

מדליק אבל חושש . אני גר בדירה עם שותפים. האם אחד מאתנו שמדליק נרות חנוכה מוציא את כולם ידי חובה? אני מאוד רוצה להדליק, אך חושש מברכה לבטלה.
א] אשכנזים – כל אחד מברך לעצמו. לכן אין חשש. ב] ספרדים – משתתפים בפרוטה כולם בהדלקה אחת. ג] בדירה משותפת – אם הספרדי ידליק ראשון, אחריו יכול להדליק גם האשכנזי.

איזה רוח , עושה לי מצברוח . אדם שמדליק נרות חנוכה בפתח חצרו ובשבת צפויים גשם ורוח, אם יש חשש שהחנוכייה והאקווריום של הנרות ייפלו ויישברו, האם יכול לטלטל אותה לאחר שכבתה ולהכניסה אל תוך ביתו?
יניח משהו לא מוקצה שחשוב בעיניו יותר מהנרות, ויכניס את החנוכייה כאשר יכבו הנרות.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il