- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ויחי
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
תורגמה התורה ליוונית ומת עזרא
בשולחן ערוך (תקפ) נפסק: "אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם". צמים בח' בטבת כי תורגמה בו התורה ליוונית. וז"ל הכלבו (סג) שיש צמים בט' בטבת כי "בו ביום מתו עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה". ואנו צמים על מיתת עזרא כי היה חכם ובעל מידות וקדושה כמו משה רבנו.
כך אומרת הגמרא "תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, רָאוּי הָיָה עֶזְרָא, שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אִלְמָלֵא לֹא קְדָמוֹ מֹשֶׁה. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר (שמות יט) 'וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים', בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר (עזרא ז) 'הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל', מָה 'עֲלִיָּה' הָאָמוּר כָּאן - תּוֹרָה, אַף עֲלִיָּה הָאָמוּר לְהַלָּן - תּוֹרָה. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר (דברים ד) 'וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים', בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר: 'כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה', וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט'" (עזרא ז).
והם גורמים את החורבן
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (647)
הרב שמואל אליהו
643 - פרשת ויגש תשפ"ה – למה חנוכה לא בטל לעולם?
644 - פרשת ויחי תשפ"ה – חשיבותו של עזרא הסופר
645 - פרשת שמות תשפ"ה - אחריות המנהיגים למנוע שפיכות דמים
טען עוד
למה מעלת עזרא כמו מעלת משה
איך עזרא כמו משה, והרי אין נביא כמשה?
יש שואלים איך ניתן להשוות את עזרא למשה. שהרי מדרגת משה רבינו היא מדרגה מאוד גדולה שעליה נאמר בתורה "בכל ביתי נאמן הוא" שמדרגתו מעל כל הנביאים. ועוד קשה וכי בגלל שעלה לארץ ישראל הוא במדרגת נביא כמו משה? והלא רבים עלו לארץ ישראל וכי כולם כמו משה? וצריך להבין למה העליה של עזרא לארץ ישראל שווה לעליה של משה להר האלקים.
יש מעלה בתורה מעל מעמד הר סיני
ובאמת לימד אותנו משה שיש מעלה יותר ממעלת הר סיני שהרי הוא אומר לעם ישראל "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה" תפסיקו לשבת בהר סיני. לכו לארץ ישראל שזאת המטרה שלכם בעולם כמו שאמרתי לאבות הקדושים. "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם" (דברים א).
על זה נאמר יפה שיחת עבדי אבות מתורת הבנים
על מדרגת התורה הזאת נאמר שהיא יותר מכל דבר אחר. וכך במדרש (רבה בראשית - פרשה ס פסקה ח) "אמר רב אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. רשב"י אומר טמא הטמא. רבי אליעזר בן יוסי אומר זה וזה".
למה התורה מתחילה בבראשית?
ובאמת כל הלכות שחיטה ושבת נאמרו ברמז וכל סיפור האבות נאמר בפירוט. להדגיש את החשיבות של ארץ ישראל שבשבילה נכתב ספר בראשית לפני המצוות שמפורטות בפרשת "החודש הזה לכם". לומר לך שהעיקר של תפקיד עם ישראל הוא בארץ ישראל והיא ניתנה לעם ישראל על ידי ה'. להדגיש את חשיבות ברית האבות וההבטחה של ה' לאבות. שברית האבות היא התורה. שקידוש השם שעושים האבות בעולם היא התורה. שהגאולה של עם ישראל שמובטחת לאבות היא התורה.
על זה נאמר שהתורה יותר ממצוות
על זה אמרו חכמינו שמדרגת התורה היא הרבה מעל ומעבר למדרגת המצוות. וכך בגמרא (מועד קטן דף ט/ב) "כתיב 'יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה' - הא חפצי שמים ישוו בה. וכתיב 'וכל חפצים לא ישוו בה' דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה". הגמרא מקשה שני פסוקים בספר משלי שאחד אומר כי כל החפצים של חול לא שווים דבר אחד מדברי התורה. והפסוק השני אומר שאפילו מצוות לא שוות דבר אחד מדברי התורה.
מצווה שיכולה להעשות על ידי אחרים נדחית מהתורה
ועונה הגמרא "כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים". שמצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים, היא קודמת ללימוד תורה, וכגון הנחת תפילין וכד'. אבל מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, נדחית מפני התורה. מכאן אתה למד שהתורה יותר גדולה מכל המצוות. ובאמת הגמרא אומרת שהתורה יותר גדולה מהצלת נפשות ויותר גדולה מבנין בית המקדש וכד'. "אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים - לא הניחו עזרא ועלה" (מגילה טז, ב), ובלבד שיש אחרים שיעשו אותה.
מעלת התורה היא לא תורה שלומדים בשביל המצוות
החתם סופר מדגיש במסכת נדרים (פא.) שהתורה שהיא מעל הכל היא התורה בעצמה ולא התורה שנלמדת לשם קיום המצוות. "וכיון שכל עצמו של אותו העסק איננו אלא לקיים המצוה איננו עדיף מקיום המצוה גופיה, דבעידנא דלא עסיק בה לא מגינא ולא מצלי. אך עיקר מצות עסק התורה הוא מצוה בפני עצמה להגות בה יומם ולילה ולהעמיק ולעיין בכל תוצאותיה ומובאיה כי עמקו מחשבותיה. 'ואם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה'. לא לבד לידע המצוה בשעה שצריך לה אלא דרוש וקבל שכר היינו הדרשה עצמה היא השכר ונחת רוח לפני הקב"ה וזהו עוסק לשמה של תורה, לא על כונה אחרת והיא המגינה ומצלי".
מהי תורה לשמה?
לפי החת"ס התורה שיותר חשובה מהמצוות היא התורה לשמה. ויותר הדברים מבוארים בברכת אהבת עולם שעוסקת בחשיבות התורה שמביאה גאולה וישועה. כמובאר בברכה זו שמדגישה את החשיבות של התורה לשמה, "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל" דהיינו לקדש שם ה' בעולם. ולכן אנחנו מסיימים את ברכת התורה הזו בגאולה "נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בִישׁוּעָתֶךָ" בקיבוץ גלויות מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ. בחירות מהגויים "וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ" שכל זה מביא קידוש השם גדול "וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֶדְךָ לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ".
לא ברכו בתורה תחילה – לא למדו לשמה
הגמרא מסבירה שהחורבן בא כי לא ברכו בתורה תחילה. והחת"ס מסביר שלמדו תורה אבל לא למדו תורה לשמה. כנגד זה אנו מברכים ברכת אהבת עולם על לימוד תורה לשמה שהיא תורה שמביאה גאולה. שבאמצעותה יתקיים "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". וזה כל ענין ספר בראשית שעוסק בתפקיד עם ישראל להביא ברכה לעולם. "ונברכו בך כל משפחות האדמה". על התורה הזאת שמביאה גאולה, אנו מתפללים וצמים בט' ובי' בטבת. שזו הייתה תורתו של עזרא, כדלקמן.
תורת עזרא – ארץ ישראל עם תורה
עזרא מפיץ תורה בעם ישראל
עזרא עולה לארץ ישראל, ויש לו כבוד מלכים מארתחשסתא. עזרא גם מבסס את התורה בעם ישראל. וכך אומרת הגמרא בהשוואה של עזרא למשה "בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר (דברים ד) 'וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים', בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר: 'כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה', וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט'" (עזרא ז).
עזרא יחד עם נביאים ואישי ציבור נוספים, מייסד את "כנסת הגדולה". שהם מעמידים תלמידים הרבה ומתקנים תקנות לביסוס התורה. הם תקנו תפילת י"ח (מגילה כה, א; רמב"ם הל' תפילה א, ד) וברכות (ברכות לג, א; יומא סט, ב;) והרבה תקנות חשובות (ירושלמי מגילה ד, א; בבא קמא פב, א; מגילה לא, ב.) שעד היום אנחנו ממשיכים בהם. זה מה שאמרו חכמים באבות עליהם: "הם אמרו שלשה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה (אבות א, ב).
ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה
הם ממשיכי תורת משה. "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה" (אבות א). לכן כתוב על התורה "חזרה וניתנה להם בימי עזרא". ובגמרא מובאות עשר תקנות שתיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי… שיהו קוראין במנחה בשבת משום יושבי קרנות (עיין בבא קמא פב, א).
וכך כותב הרמב"ם "משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים (רמב"ם הלכות תפילה יב, א).
עזרא מתרגם את התורה
כך כתוב על עזרא "ויקראו בספר תורת האלוקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא" (נחמיה ח, ח). הגמרא מסבירה "ויקראו בספר תורת האלוקים" זה המקרא. "מפורש" זה תרגום. "ושום שכל" אילו הטעמים. "ויבינו במקרא" זה המסורת. ויש אומרי' אילו ההכרעים ויש אומרים אילו ראשי פסוקים (ירושלמי מגילה ד, א). התרגום הזה נועד להסביר את התורה לעולים שבאים לארץ ישראל ולא מכירים את התורה ומצוותיה. "מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים" (רמב"ם הלכות תפילה יב, י).
משתדל להרבות תורה ליושבי הקרנות
עזרא גם דואג לאנשים שרחוקים מן התורה ומתקן קריאת התורה בשבת במנחה בשביל יושבי הקרנות, אותם "יושבי חניות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי תקון בגינייהו קריאה יתירה" (רש"י לבבא קמא פב, א), "כדי שלא יעמדו בטלים כל יום השבת" (ר' יהונתן מלוניל שם), "שלא יהיו משתכרים באותה שעה על הקרנות" (שיטה מקובצת שם).
עזרא משנה כתב
הגמרא אומרת שנתינת התורה על ידי עזרא היא בכתב שלה (סנהדרין כא, ב). "ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב" והכל בשביל שהעם יבין את התורה. שע"י שינוי הכתב נפתח צוהר חדש להבנת התורה בפני אלו שלא היה בידם להבינה, כעין דברי הרא"ש (בפירושו לנדרים לח, א ד"ה פילפולא) "כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורות האותיות".
משום כך אמרו חז"ל בסוכה (כ, א), "בתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה". ואף הרמב"ם (הל' תפילה פרק א, ד) מדגיש עניין זה "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכו'. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר וכו' כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג".
מהלכות צום בערב שבת
עשרה בטבת בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
אם צום נדחה ממקומו בשבת לא מקדימים אותו ליום שישי כדי שלא להיכנס לשבת מתוך צום. ושואל הבית יוסף למה צמים בתענית עשרה בטבת כאשר היא חלה ביום שישי ולא מקדימים לחמישי? ועונה כי דווקא כשבא הצום בזמנו הקבוע לו בערב שבת – צמים בערב שבת. אבל כשהוא נדחה מזמנו כגון בתענית אסתר – אין קובעין לו זמן בערב שבת אלא ביום חמישי.
טעם נוסף לכך שלא מקדימים את עשרה בטבת ומשאירים אותו דווקא ביומו מובא ב"בית יוסף" )או"ח סימן תקנ) בשם רבי דוד אבודרהם, שכתב כי על עשרה בטבת נאמר: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה " (יחזקאל כד, א-ב). המילים הללו שחוזרות פעמיים מזכירות את יום הכיפורים שכתוב בו גם כן: "וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם".
לכן לפי דעתו של האבודרהם "עשרה בטבת הוא משונה משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר" כמו יום הכיפורים. ה"בית יוסף" חולק עליו וכותב "ולא ידעתי מנין לו זה" אבל מסכימים שניהם שאם חל ביום שישי לא מקדימים אותו אלא צמים ביום שישי.
מתענים עד צאת היום
יש אומרים שלא נכנסים לשבת בצום. אבל בשו"ע (רמ"ט סעי' ד') כתב שגם בתענית יחיד אם קיבלו בסתם - חייב לצום עד צאת הכוכבים ואפילו בליל שבת. אמנם אם בתענית יחיד בעת שקיבל אמר: "אני צם עד אחר תפילת ערבית", אפילו אם לא יצאו הכוכבים - יכול לאכול.
רחצה בארבע תעניות
מעיקר הדין ארבעת הצומות כתובים בפסוק בדברי הנביא זכריה, והם חובה מדברי נביאים. אלא שכאשר נבנה הבית השני שאלו את הנביא האם לצום והוא השיב: "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח יט). מתוך כך שהנביא הזכיר את המועדים הללו בלשון צום, למדה הגמרא שאם יש שמד - הצום חוזר. ואם יש בית מקדש - לא צמים. ואם אין מקדש ואין שמד - תלוי ברצון העם (משנה ברורה סימן תקנ ס"ק ו).
כיוון שזה תלוי ברצון, כתב ב"י בשם הרמב"ן שכל עוד לא נבנה בית המקדש קיבלנו על עצמנו לצום, אבל לא קיבלנו על עצמנו שלא להתקלח בארבע הצומות חוץ מתשעה באב. וכך פסק השו"ע (תקנ כ) "צומות הללו, חוץ מט' באב, מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום".
לא מחמירים בערב שבת
הב"ח כתב כי בימיו לא נהגו להתקלח בצומות הללו. ולכן סיים המשנה ברורה " ובעל נפש יחמיר בכולן כמו בט"ב , אלא שאם חל ליל טבילה יקיים עונתו וגם בנעילת הסנדל לא יחמיר משום חוכא וטלולה, וכן אם חל י' בטבת בע"ש אין להחמיר ברחיצה בחמין מפני כבוד השבת". והוא הדין שמותר להסתפר במהלך הצום לכבוד שבת.
טועמיה בצום - לא זכו
גם לגבי הבישולים מצינו בהלכה היתר לטעום את התבשיל בתענית יחיד על מנת לבדוק את התיבול או את רמת הבישול, אבל אסור לבלוע אותו אלא צריך לפולטו. אמנם בתענית ציבור אסור גם לשטוף את הפה, ולכן אסור לטעום את התבשילים.
קריאה בתורה במנחה
בערב שבת צריך להקדים את תפילת מנחה בגלל קריאת התורה (וההפטרה במקום שקוראים אותה). הבית יוסף (תקנ) הביא משם "שבלי הלקט" שאין קורין בספר במנחה בערב שבת כשחל בו אחד מארבעה הצומות הללו. והטעם מובא במשנה תענית (פרק ד) שאנשי מעמד לא היו קורים בתורה ביום שישי במנחה לפי שהיו טרודים לתקן צרכי שבת. וכתב הב"י והמג"א ס"ק ו) שקוראים בתורה, כי בימינו הכול כבר מוכן מקודם והקריאה בתורה לא תפריע להכנות השבת.
ברכת כוהנים במנחה
אין אומרים במנחה תחנון ונפילת אפיים, ובתפילת לחש ובחזרת הש"ץ אומרים "עננו" (עיין כה"ח תקן ס"ק יט' משנ"ב ס"ק י"א). אם מתפללים מנחה חצי שעה לפני השקיעה - אומרים בה גם ברכת כוהנים. אך אם מתפללים מוקדם לא אומרים. אמנם אם מתפללים אחרי פלג המנחה - יש מתירים לברך ברכת כוהנים, ואנו לא נוהגים כן, ולא גוערים במי שעושה כן.
תפילת ערבית בפלג המנחה
מנהג האשכנזים להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים. מנהג הספרדים להתפלל קבלת שבת לפני השקיעה, ולהתפלל תפילת ערבית מיד אחרי שקיעת החמה, ועד שיגיע לביתו, יסתיים הצום ויוכל לקדש מיד. וראוי להקדים את תפילת ערבית כדי שיהיה אפשר לאכול מיד בצאת הכוכבים.
יש מקדימים להתפלל ערבית בפלג המנחה, ואפשר להתפלל בזמן זה רק אם התפללו מנחה לפני פלג המנחה. במקרה זה אפשר לקבל שבת ולהתפלל ערבית אחרי פלג המנחה למרות שעדיין לא שקעה החמה. להתחיל "שלום עליכם" ו"אשת חיל" כשמגיעים לבית לקדש מיד בצאת הכוכבים. חשוב לזכור לקרוא קריאת שמע בזמנה אחרי צאת הכוכבים, מכיוון שהיא נאמרה בתפילה קודם זמנה. אחר כך ליטול ידיים ולאכול.
להזדרז בקידוש של מוצאי תענית
כיוון שחכמים ראו חשיבות בכך שאדם לא יקבל את השבת כשהוא בתענית, יש להזדרז בליל שבת זה ולא להתעכב בבית הכנסת, כדי לא לעכב את בני הבית מלצאת מהצום. לא דוחים "שלום עליכם" ו"אשת חיל" עד לאחר הקידוש, כי לא אומרים שלום אחרי שיושבים בבית אלא מיד כשנכנסים. אבל אפשר לומר אותו במנגינה מהירה ולא להתעכב. ובוודאי לא להתעכב עם כל השירים והלשם ייחוד, שאותם אומרים לפני צאת הכוכבים.
אישה שמקדשת לעצמה
אישה שבעלה מתעכב בבית הכנסת יכולה לקדש על כוס יין או מיץ ענבים כפי שבעלה עושה. במקרה זה היא צריכה לעשות סעודה קטנה אחרי הקידוש, שכן הקידוש צריך להיות במקום הסעודה ובזמן הסעודה. לכן טוב שתשתה עוד כוס קטנה של מיץ ענבים וכד' או שתאכל עוגה וכד', שכל אחד מהם נחשב כמו סעודה קטנה. ואולם אם בעלה מגיע סמוך לקידוש שהיא עשתה, הסעודה המשפחתית היא הסעודה הסמוכה ואין צורך בסעודה נוספת.
ברכה אחרונה אחרי הקידוש
אם שותים יין או מיץ ענבים מיד אחרי הקידוש, לפני הנטילה, אין צורך לברך עליהם ברכה אחרונה. שהרי הקידוש הוא בוודאי חלק מהסעודה שאחריו, והיין הזה הוא חלק מהקידוש ואין צריך לברך אחריו ברכה אחרונה.
מי שאכל מזונות אחרי הקידוש קודם נטילת ידיים, מברך עליהם בתחילה "מזונות" ואחר כך "על המחיה", ורק לאחר מכן ייטול ידיו לסעודה, ולא יסמוך על ברכת המזון לכתחילה. ואם לא בירך "על המחיה" קודם "המוציא", ונזכר אחר שבירך "המוציא", לא יברך ברכה אחרונה על מיני מזונות שאכל קודם ברכת "המוציא", רק יכוון לפטרם בברכת המזון.
מי שאכל פירות או שתה משקין קודם ברכת "המוציא", ושכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם נטילת ידיים וברכת "המוציא", ונזכר אחרי ברכת "המוציא", יברך ברכה אחרונה אפילו באמצע סעודה, מפני שאין ברכת המזון פוטרת את הפירות שאכל או המשקין ששתה (בא"ח נשא ג').
שתיית רביעית מים אחרי הקידוש
אחרי הקידוש שעושים הבעל או האישה יש להיזהר שלא לשתות רביעית מים מיד אחרי הקידוש, אלא להמתין עד לאחר נטילת הידיים וברכת "המוציא". טעם הדבר הוא, שמכיוון שיש ספק אם המים האלה הם חלק מהסעודה, יש ספק אם יצטרך לברך על המים שלפני הנטילה ברכת "שהכול" וברכת "בורא נפשות". אמנם כבר אמרנו שיכולים לשתות מיץ ענבים בלי הגבלה שהוא חלק מהסעודה. ואם מישהו מבני הבית היה צמא ושתה מים יותר מרביעית, לא יקפיד עליו ויברך השותה אחריהם ברכת "בורא נפשות" לפני נטילת ידיים.
וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ
כתב הבית יוסף (תקנ) כי המשמעות של תשובת זכריה (ח יט) לעם ישראל היא "כל הצומות הללו יהיו לששון ולשמחה ולא תצומו בהם כי אין חפץ לה' בצומות כי אם שתאהבו האמת והשלום".
ואם נאהב את האמת והשלום נזכה לכל מה שנאמר בפסוקים הבאים אחריהם (כ-כג): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת: וְהָלְכוּ יושְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי: וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה': כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם". אמן ואמן.
סיפור
מודה על האמת
פעם בא הרב אליהו זצ"ל לבית הכנסת ליוצאי עירק ברמת-גן לחזק את הקהל בדברי תורה. בתוך דבריו הזכיר דברים אותם ייחס לעזרא הסופר.
זקן אחד, שהיה נוכח באותה דרשה, שם לב שהדברים שאמר הרב בדרשתו לא נאמרו במקור על-ידי עזרא הסופר, כי אם על-ידי נחום הנביא, והפריע לו הדבר מאוד. כשהרב ירד מהבמה, ניגש אליו אותו זקן ופתח בדברים: "חכם, מחילה...". "בבקשה", השיב לו הרב. והזקן המשיך: "כבודו הביא בדבריו את דברי עזרא הסופר, אך הם מיוחסים לנחום הנביא. צריך לתקן". הרב לא היסס, מייד עלה לבמה ואמר: "מה שאמרתי לכם בשם עזרא הסופר – טעות בידי. נמצא פה תלמיד חכם זקן שתיקן אותי ואמר לי שמדובר בנחום הנביא. הריני מתקן את עצמי".
את הסיפור הזה סיפר לי מו"ר אבי, שהיה רבהּ של אותה קהילה והיה נוכח במקום. "תראה מה זה ענווה!" אמר לי מו"ר אבי כשסיים לספר את הסיפור, "כך בפשטות, עלה הרב לבמה ותיקן את עצמו. בלי גאווה ומבלי להחצין את ענוותנותו, פשוט בחיוך". כששמעתי את הדברים, לקחתי משם לימוד גדול לחיים שלי, לראות עין בעין את קיום דברי המשנה במסכת אבות שאומרת כי שבעה דברי מעלה בחכם (פרק ה' ז') ואחד מהם הוא: "מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת".
(בנו של הרב חבה, רמת-גן)
לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים
הרב זצ"ל היה מספר תמיד על משה רבנו ע"ה שעיכב את כל ישראל יום שלם מלקבל את התורה כדי שיוסיפו טהרה וקדושה. אם יבוא היום רב כלשהו ויעכב את עם ישראל מללמוד תורה יום אחד, כולם יסקלו אותו. אבל משה רבנו עיכב את עם ישראל מללמוד תורה יום אחד כדי ללמד את ישראל שתורה חייבת לבוא עם טהרה. תורה בלי טהרה – איננה תורה.
על איזה חטא הרב עושה תיקון?
סיפר לי פעם הרב יעקב הלל, ראש ישיבת המקובלים, כי בכל השמחות שלו הרב זצ"ל היה נוכח ובירך, חוץ מפעם אחת.
באותה פעם הודיע לנו הרב כי הוא יגיע לבר המצווה של בננו חיים בשעה מאוד מאוחרת, סיפר הרב הלל. כששאלתי את הרב מדוע יגיע מאוחר, הוא אמר לי שזה תיקון על מה שהיה אתמול.
שאלתיו איזה תיקון הרב מתקן, איזה חטא, והוא סיפר לי כי אישה אחת אמרה לו באותו הבוקר שהיא ניסתה לשאול אותו שאלה פעמים רבות ולא הצליחה לתפוס את הרב. וכיוון שהיתה זו שאלה בענייני טהרה והרב לא היה בביתו, היא לא הלכה אל המקווה.
אמר לי הרב: צריך לעשות תיקון על כך. לכן קיבלתי על עצמי בתקופה הקרובה לא לעזוב את הבית בשעות שבהן המקווה פתוח, שמא יהיו שאלות ולא יהיה מי שיענה עליהן.
לאחר כמה שנים הרב הכשיר כמה רבנים בשכונה, על-מנת שידעו לענות על שאלות בהלכות טהרה, וכך היה יכול לצאת מביתו לאירועים ולשמחות.
(יגאל קוטעי, חברון)
שאלות
שירה בטבת . האם מותרת שמיעת שירים בצום עשרה בטבת?
ראוי מאוד לא לשמוע שירים שמחים.
צום נשי . האם נשים צריכות לצום בעשרה בטבת?
כן, אלא אם כן הן חלשות או מניקות או מעוברות, שאז פטורות מלצום.
צום טוב . האם בעצם העובדה שאני צם בעשרה בטבת זה מביא תועלת? מה אפשר לעשות בכדי שהצום יהיה משמעותי?
הצום בימינו הוא על מה שקורה לנו עכשיו. על המלחמה שהחמאס פתח עלינו בשמחת תורה כשהם קוראים לה מלחמה על הר הבית, על כך שיש מסגד על הר הבית. על כך שיש שכונות של אויבים שנמצאים בירושלים. על הסיוע שנותנים להם חלק מעמי אירופה. על כל אלה אנחנו צמים עכשיו בתאריך שבו צר מלך בבל על ירושלים לפני 2500 שנה. כי הרצון לקחת את ירושלים פעם והיום הוא אותו רצון. והעוונות שהיו פעם והיום הן אותם עוונות. והתחזקות היום על-ידי הצום – היא מביאה את בניין בית המקדש.
תכונות רחל אימנו בדורנו
הרב שמואל אליהו | י"א חשוון תשפ"ה
פרשת וישב תשפ"ה – הלכות פרסומי ניסא
הרב שמואל אליהו | ט"ז כסליו תשפ"ה
פרשת ויצא תשפ"ה – עליות וירידות בתהליך הגאולה
הרב שמואל אליהו | ב' כסליו תשפ"ה
פרשת מקץ תשפ"ה – מאבק תרבויות אז והיום
הרב שמואל אליהו | כ"ג כסליו תשפ"ה
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך נראית נקמה יהודית?
חידוש כוחות העולם
למטר השמיים
הלכות שטיפת כלים בשבת
מהי המלכות שיש בכתר התורה?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך ללמוד גמרא?
גאולת מצרים מאז ועד היום
חיבור הלאומיות ליראת שמים
אורות ישראל פרק ו' פסקה ט
הרב ש. יוסף וייצן | י"ט שבט תשפ"ה
סנהדרין דף ס"א
הרב אלי סטפנסקי | י"ח שבט תשפ"ה
