ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ירדו למצרים כדי להיות ראויים לתפקידם
מתן תורה הוא לא רק ריפוי מטומאת מצרים, מתן תורה הוא היעד האמיתי של עם ישראל. כל השעבוד במצרים מכשיר את עם ישראל לקבל את התורה. הירידה למצרים נועדה לזכך את עם ישראל שיהיה ראוי למלא את תפקידו, התפקיד שנכרתה עליו ברית "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם". לקדש את שם ה' בכל העולם "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". כד שיוכל ליישם את תפקידו הוא צריך להיות תמיד עם אלוקים "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ".
יציאת מצרים מתקיימת בקבלת התורה
לצורך תפקידו הגדול של עם ישראל הוא מקבל תורה. בזכותה שורה עלינו שכינת ה'. בזכותה אנו גם משתחררים מתרבות מצרים וגם מלמדים את העולם איך להשתחרר מטומאות ומעבדויות אחרות. בזכותה מתקיימת בנו ברית האבות. על כן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (קומץ המנחה ב, עט) בשם האר"י ז"ל ש"יְמֵי הַשּׁוֹבָבִים הֵם עֵת לְ'תִּקּוּן הַבְּרִית' שֶׁהֵם תּוֹרָה, וְהוּא 'תִּקּוּן הַבְּרִית'. מָה שֶׁאֵין כֵּן 'יִרְאָה' הוּא רַק 'שְׁמִירַת הַבְּרִית' אֲבָל לֹא תִּקּוּנוֹ. שֶׁיְּהֵא כָּל תַּאֲוָתוֹ רַק לִדְבַר אֱמֶת. רַק הַהַתְחָלָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּכְבִישָׁה".
שתי פעולות בימי השובבי"ם
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
694 - פרשת בשלח תשפ"ו - עומק ענין ט"ו בשבט
695 - פרשת יתרו תשפ"ו - שובבי"ם, תיקון הגאולה
696 - פרשת משפטים תשפ"ו – האם יתכן מוסר אנושי ללא אמונה?
טען עוד
דברי הברית על לוחות הברית בארון הברית
לכן נקראו הלוחות "לוחות הברית" (דברים ט) והתורה נקראת "ספר הברית" (שמות כד), והארון נקרא "ארון הברית" (דברים י). ועשרת הדברות נקראות "דברי הברית" (שמות לד). שבאמצעות התורה ומצוותיה אנחנו יכולים לקיים את התפקיד שלנו. את המטרה שבגללה נברא עם ישראל. באמצעות התורה הזו ומצוותיה אנחנו יכולים לדבוק באלוקים ומתקיים בנו "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן" (דברים יג ה).
בזכות הברית יצאנו ממצרים
בתקופה זו אנו מזכירים לעצמנו כי כל יציאת מצרים ומתן תורה הם בזכות הברית. בזכותה נקרע ים סוף. "וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה: וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף". בזכותה נתן ה' למצרים את עשר המכות "וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה" בזכותה גם תהיה הגאולה העתידה "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כו מב).
על ידי לימוד תורה מתקנים פגם הברית
על פי זה כתב בספר "אוהב ישראל" (פרשת ויחי): "וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא ע"י תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה. כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי יְכָלְתּוֹ, וּבִפְרָט בְּלִמּוּד תּוֹרָה שבע"פ וּלְבָרֵר הֲלָכָה בְּלִבּוּן וּבֵרוּר יָפֶה בָּזֶה הוּא מְקַבֵּץ חֶלְקִי הַטּוֹב וְהַנִּיצוֹצִין קַדִּישִׁין וּמְבָרֵר אוֹתָן מִתּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת לְהוֹצִיא בּוֹלְעָם מִפִּיהֶם. בְּסוֹד חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ (איוב כ, טו) וְזֶהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל פְּגָם הַבְּרִית. כִּי לִמּוּד תּוֹרָה שבע"פ בְּכַוָּנַת הַלֵּב וּבְיִרְאַת שְׁמוֹ יִת' הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא".
תורה לשמה - תורה שמביאה גאולה
ומסיים שם "וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ מַמָּשׁ". שתורה לשמה היא התורה שמביאה גאולה לעולם שכך אנחנו מתפללים עליה בברכת אהבת עולם "בעבור שמך הגדול" ללמוד תורה שתביא גאולה "וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אַתָּה וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן. וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֶדְךָ לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ". תורה מתוך קירבה לשם ה' הגדול. תורה שמביאה אהבת שם ה'. תורה לשמה, תורה של גאולה.
לימוד תורה עדיף מתענית וסיגופים
לכן כתב בספר שם משמואל (ויחי תרפ"א): "וּמִמּוֹצָא הַדְּבָרִים הִנֵּה יְמֵי השובבי"ם ת"ת הֵם זְמַן הַתִּקּוּן לַחֵטְא הַיָּדוּעַ, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְעַנִּים וְעוֹשִׂין סִגּוּפִים, מוּטָב שֶׁיֹּאמַר כָּל אֶחָד לְנַפְשׁוֹ מוּטָב לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּבֵיתָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּלְצַמְצֵם אֶת כָּל מַעֲשָׂיו וְתַהֲלוּכוֹתָיו שֶׁיִּהְיוּ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְלֹא לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְתַעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים. כְּמוֹ שֶׁהִגִּיד כ"ק זְקֵנַי הָאַדְמוֹ"ר הַגָּדוֹל זצללה"ה מִקָּאצְק שֶׁהַהִלּוּךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבַּסִּגּוּפִים לַגּוּף, עכ"ד. וּמוּבָן שֶׁהָאִישׁ השָׂם שִׁכְמוֹ לְהִשְׁתַּעְבֵּד לַתּוֹרָה, הֵן בִּיגִיעַת הַלִּמּוּד וְהֵן בְּצִמְצוּם תַּהֲלוּכַת מַעֲשָׂיו עפ"י דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, מוֹעִיל יוֹתֵר מִכָּל סִגּוּפֵי הַגּוּף".
השל"ה – תשובה, תפילה, צדקה, תורה
השל"ה הקדוש כותב כי צריכים, ביחד עם הלימוד, לתת גם צדקה. כך הוא כותב בספר שמות: "אֵלּוּ הַתֵּבוֹת שֶׁל שובבי"ם ת"ת, רוֹמְזִים לְאַרְבַּע חוֹמוֹת "תְּשׁוּבָה" "תְּפִלָּה" "צְדָקָה" "תּוֹרָה". כִּי שׁוֹבָבִים רֶמֶז לְ"שׁוּבוֹ בָּנִים שׁוֹבָבִים", וּבַמֶּה? בְּתֵבַת ת"ת, רָאשֵׁי תֵּבוֹת תְּשׁוּבָה תְּפִלָּה, וְגַם רָאשֵׁי תֵּבוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְגַם תֵּבַת תַּת הוּא לְשׁוֹן נְתִינָה רוֹמֵז לִצְדָקָה".
דרכו של מרן הרב אליהו זצוק"ל בשובבים
בגלל הענין הזה היה מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל מורה לכל תלמידיו לעשות בימי השובבי"ם תענית דיבור עם לימוד וקריאת תהילים שחשובים כמו לימוד תורה. ולא היה מורה על תעניות, למרות שבמגיד מישרים כתוב כי מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל עשה תעניות בימי השובבי"ם. וכך מובא בספרים רבים אחרים. לדעתו בדור הגאולה ההתחזקות צריכה להיות בעיקר בדיבור נכון ולהזהר מדיבורים אחרים שעלולים להביא תקלה גדולה, במיוחד בעת הגאולה.
תיקון הדיבור בעת הגאולה
תועבת מצרים – קלקול הדיבור
שמו של פרעה הוא פה רע. שהיה דיבורו מקולקל בדברי כפירה באומרו: "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (שמות ה, ב) מדבר בגאווה "לי יאורי ואני עשיתני". מבטיח פעמים רבות ולא מקיים. הפה הרע שלו מתחיל מהעין הרעה שבה היה מסתכל על כך דבר. במקום לראות את הטוב של ישראל שהצילו את מצרים מרעב, הוא רואה בהם איום. לכן מזהיר יעקב את בניו מעין הרע של המצרים (בראשית מב).
משה מתקן את הדיבור שלו
משה, שגדל בבית פרעה, נפגע בדיבור והיה כבד פה וכבד לשון. כשהחלה הפקידה של עם ישראל נדרשו ישראל לתקן את קלקול הדיבור שלהם. זה מתחיל במשה שנדרש לתקן את הדיבור שלו כלפי עם ישראל, להתסכל עליהם בעין טובה ולא ליחס להם חוסר אמונה (שמות ד).
גם בני ישראל נדרשו להתמודד במשך ארבעים שנה עם הפה הרע - שהוא ירושת תרבות פרעה. הם נדרשו להתנתק מהמתאוננים על הבשר, מהבוכים בחטא המרגלים. נדרשו להודות לה' על כל הטובות שעשה להם, להשתמש בפה לחינוך הילדים, לחיזוק ולהעצמה וכמובן ללימוד תורה.
בתקופת השובבי"ם לאמץ לעצמנו דיבורים נקיים
בתקופת השובבי"ם אנו צריכים לאמץ לעצמנו דיבורים נקיים מכל חשש איסור של שקר וחנופה, לשון הרע ורכילות, נדרים ושבועת שווא, קללות והלבנת פנים. בעיקר יש להיזהר מדיבורים מחלישים, כמו הדיבורים המחלישים של המרגלים שסתרו את דברי משה רבנו ואמרו שאין סיכוי לכבוש את הארץ בגלל הענקים, "כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר יג, יא).
תיקון הדיבור בימות המשיח
המשיח ינהל את העולם בדיבור בלבד. "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע" (ישעיה יא). אמן ואמן.
יציאה מהתרבות הקלוקלת של מצרים
יציאה מתרבות העריות של מצרים
שורש גלות מצרים נעוץ בקילקול עריות. מדובר בריקבון מוסרי שהחל בראשי העם ובמלכות עצמה. אנו מוצאים את פרעה חומד את שרה אמנו. גם אשת פוטיפר מבקשת להחטיא את יוסף. תועבה רדפה תועבה בדרגים הגבוהים ביותר. כאשר המלך ושריו מתנהלים בשפלות שכזו, הדבר מחלחל אל המון העם והופך לתרבות מדינתית שלמה של זוהמה.
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ
התורה מזכירה לנו להתרחק מהנהגת ארץ מצרים בעריות. "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יח). בפרשה הזו התורה מזהירה אותנו בעיקר לא להיכשל באיסורי עריות. כל זה בגלל שמצרים נקראת "ערוות הארץ". עיקר תרבותה הייתה עריות. עליהם אמרו חכמים: "מה היו עושים? איש נושא איש ואשה נושאת אשה ואשה נשאת לשני אנשים" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא, ח).
וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ - להזהר מתרבות מצרים
חכמינו למדו מפרשה זו להזהר מכל תרבות מצרים. כך מביא רש"י שם. על המילים "ובחקתיהם לא תלכו" - מה הניח הכתוב שלא אמר? אלא אלו נמוסות שלהן דברים החקוקין להם כגון טרטיאות ואצטדיאות. וכך כתוב בשו"ע (יו"ד קעח) "אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם). ולא ילבש מלבוש המיוחד להם. ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם. ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע. ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע. ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים, כמו שהם עושים: הגה - אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו וכו'".
להתקדש בשמירת העיניים
בפרשת ציצית אנו לומדים לשמור על מראה עינינו "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". אַחֲרֵי לְבַבְכֶם - מחשבת עריות. וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם - ראיית עריות. התורה אומרת כי אנחנו לומדים להתקדש בקדושה הזו כי זו התכלית של יציאת מצרים. "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (במדבר טו לט).
תיקון למי שחטא בעריות
אין זמן יותר טוב לתיקון חטא העריות מזמן השובבי"ם. כך אמר לי מו"ר אבא זצוק"ל כמה פעמים, כששאלתי איך יתקנו את חטאם אנשים שנפלו בעריות, והשיב לי שיצומו כל שנה בכל ימי חייהם יום אחד או שניים בתקופת השובבי"ם. ובאמת התיקון שונה מאדם לאדם: יש שנכשל במחשבה ויש שנכשל במעשה, יש שנכשלו פעם אחת ויש שנכשלו פעמים רבות, יש נכשל בעצמו ויש מחטיא גם אחרים. לכן התיקון הוא שונה מאחד לאחד, לפי מדרגתו ולפי מדרגת עוונו.
תיקון תרבות הניצול
יציאה מתרבות האונאה של מצרים
בזמן השובבי"ם אנחנו גם יוצאים מהתרבות הקלוקלת של מצרים. כך מלמדת אותנו התורה לצאת מתרבות מצרים גם אחרי שיצאנו משם "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט). תזכור את הצער שהיה לך בהיותך גר במצרים ואל תעשה כן לאנשים אחרים.
יציאה מתרבות העוול - מסחר הוגן
כך מזהירה התורה, לא לעשות עוול במסחר כמו שעשו במצרים. "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה: מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". תמכור ותקנה ביושר ולא ברמאות ובעוול כמו שהיו המצרים מרמים ועושקים את ממונם של אנשים אחרים.
יציאה מתרבות הניצול של מצרים
כך מזהירה התורה, להתייחס נכון לעבדים ולאנשים החלשים האחרים. כך מזהירה התורה על השבת, שלא נשעבד את הגרים והחלשים כמו שעשו המצרים. "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה).
תיקון גאוות המנהיגים העריצים
פרעה שחשב את עצמו לאלוהים
שיריים לתרבות מצרים המקולקלת נמצאים גם בדורנו, הדוגמה המפורסמת היא של פרעה שמרגיש עצמו אלוהים ופסלים ענקיים שלו היו מככבים בכל ערי מצרים. העם עבד עבודת פרך בשביל להקים את כל הפסלים הענקיים האלה שהיו בכל מצרים. וכאשר פרעה חשב את עצמו לאלוהים באמת - הוא לא מכיר במלכותו של ה'.
נפילת פסלי המנהיגים בימינו
אנחנו זוכים להיות בתקופה שבה נופלים אלילי אדם. לפני שלושים וחמש שנים הפילו את האנדרטאות של לנין וסטאלין בהכחדת מלכות העריצות של רוסיה. בימינו נפלו עריצים אחרים, המפורסם שבכולם זה כמובן אסד. פסלים של אביו מילאו את כל סוריה והעם היה מדוכא כדי לארח את "האלוהים הגדול" חאפז אסד.
בימינו נפל גם שליט וונצואלה ניקולס מדורו. וגם חסן נסראללה שחשב את עצמו מעל כולם. דיכא את עמו בשביל להעלות את עצמו, כביכול בשם השם. כך נפל גם סינוואר ועוד הרבה עריצים שדיכאו את העם שלהם וכיסו את שם השם - הם נפלו.
נבואת ישעיהו על הגאולה
הנבואה של ישעיה על הגאולה "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". ממשיכה בפרק נפילת אלילי האדם. עליה אומר ישעיהו "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא". הוא אומר "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא". וזה מה שאנחנו רואים בעינינו.
מלא כל הארץ כבודו
כשנופלים העריצים מתגלה שם ה'. כך אנחנו אומרים בתפילה של ימים נוראים. "וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְֹמָחוּ וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ. וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ. וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ. וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ" ואחר כך באה מלכות ה' "וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ".
להרגיש את ה' - וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא
העבודה הרוחנית בתקופת השובבי"ם היא לקיים בתחילה "שויתי ה' לנגדי תמיד". להיות מודעים לנוכחות השם בכל רגע. לראות כי מלא כל הארץ כבודו. להודות לו על הניסים שיש בכל יום, ועל הנפלאות שיש כל הזמן. אחרי שמודים על כך יודעים כי "נִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" אין עוד מלבדו. זוהי העבודה הרוחנית שלנו עכשיו, בתקופת השובבי"ם. וכשה' נמצא – יש שמחה שנאמר "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" (דברי הימים א פרק טז כז).
תיקון העצבות
התיקון שלא נעשה ביציאת מצרים
אחד התיקונים החשובים בשובבי"ם הוא תיקון העצבות והמרמור שלא נעשה ביציאת מצרים. כך מתארת התורה את תחילת הנפילה במילים "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" (במדבר יא). התלונות הללו ליוו את בני ישראל ארבעים שנה והשיא שלהם היה בחטא המרגלים שבו הם בכו בכיה של חינם. כך אומרת התורה שהגלות באה בגלל חוסר שמחה "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כח, מז). את החטא הזה צריכים לתקן בדורינו.
אדם וחוה נענשים בעצבות שהביאו על עצמם
החטא הזה מתחיל מאדם וחוה שהיו צריכים להיות הכי שמחים בעולם בהיותם בגן עדן וכל העולם שלהם. כך הם התנהלו עד שנמשכו לדעת הנחש שאמר להם כי אלוקים מקנא בהם ושונא אותם ולכן הוא לא מרשה להם לאכול מעץ הדעת. באותה שעה הם מתחילים להרגיש מופסדים ומנוצלים על ידי ה'. כופרים בטובה שקיבלו מה' ועל כך הם נענשים בעצבות שהביאו על עצמם. "אֶֽל־הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵֽרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּֽלְדִי בָנִים וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ" (בראשית ג, טז). גם האיש קולל בעצבות "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג טז-יז).
נח מתחיל לתקן את חטא העצבות
נח מתחיל לתקן את חטא אדם הראשון ומוריד מעט מהיגיעה והעצבות של האדם בעבודת האדמה. "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר, זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'" (בראשית ה, כט). ואומר על כך המדרש (תנחומא בראשית): "עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ. נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה".
עצבות שמתגלגלת למצרים
האר"י ז"ל מסביר שהקלקול של אדם הראשון מתגלגל וממשיך במצרים, המצרים רוצים להעציב את עם ישראל "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם" (שמות א, יא). זו כוונת חז"ל שמספרים לנו כי בניית פיתום ורעמסס לא נועדו לשם הבניין, אלא לשעבד את ישראל (מדרש רבה שמות, א י) מכאן נבין קצת למה פרעה מצווה להרוג את הילדים, לזרוק בנים ליאור טרף לתנינים. לרחוץ בדם תינוקות. אכזריות שנועדה להרבות עצבות בעולם.
עם ישראל ממאן להיכנע לקליפת העצבות
עם ישראל ממאן להיכנע למצרים ולכן הוא מנצח. המצרים מנסים להביא דיכאון לעם ישראל, שיפרשו מנשותיהם ולא ילדו יותר ילדים. אבל בנות ישראל ממשיכות ללדת ילדים ומביאות חיים לעולם. "כִּי חָיוֹת הֵנָּה" (שמות א, יט). מרים מעודדת את אביה להמשיך בחיים. משה נולד, והבית כולו מתמלא אורה. פניו עתידים להגביר אור ולהיות כפני חמה. בנות ישראל יוצרות תופים לשמחה, ובני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה ושרים בשמחה על ים סוף.
עבודה זרה ושמה עֲצַבִּים
קליפת העצבות נמצאת בעבודה זרה הקשה ביותר שנקראת "עֲצַבִּים". "הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ" עצבי ירושלים נמצאים בגיא בין הינם, שם הם עושים את הצער הגדול ביותר: "וַיִּֽשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם־בְּנֵיהֶם וּֽבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן" (תהלים קו לח. וראה ירמיהו מד יט). בגללה היו פוצעים את עצמם עובדי הבעל בימי אליהו הנביא "וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם" (מלכים א יח כח).
העצבות היא הקליפה היותר קשה מכולם
על כן צריך מאוד להזהר מהעצבות במיוחד בימים השובבי"ם "והעצבות היא הקליפה היותר קשה מכולם שהרי העבודה זרה נקראת על שמה (תהלים קטו, ד) 'עַצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם'. ומאמר (הושע ד, יז) 'חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ'. וכן אין לה שייכות עם השי"ת כמאמר (דברי הימים א' טז, כז) 'הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ' ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה", כפי שאומרת הגמרא (שבת ל ע"ב. פרי הארץ מטות ומסעי).
בשאר התפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו
לכן כותב האר"י ז"ל: "אָסוּר לָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ בְּעִצָּבוֹן, וְאִם נַעֲשֶׂה כָּךְ אֵין נַפְשׁוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הָאוֹר הָעֶלְיוֹן הַנִּמְשָׁךְ עָלָיו בְּעֵת הַתְּפִלָּה. אָמְנָם בְּעֵת שֶׁמִּתְוַדֵּה הַוִּדּוּי וּמְפָרֵט חֲטָאָיו אָז טוֹב לְהִתְעַצֵּב בִּלְבַד, אֲבָל בִּשְׁאַר הַתְּפִלָּה נִמְשָׁךְ לוֹ נֶזֶק נִפְלָא גָּדוֹל עַל יְדֵי עַצְבוּתוֹ. אֲבָל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ הַכְנָעָה גְּדוֹלָה בְּאֵימָה וְיִרְאָה, אָמְנָם תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה וּגְדוֹלָה בְּכָל הָאֶפְשָׁר כְּדִמְיוֹן הָעֶבֶד הַמְּשַׁמֵּשׁ אֶת רַבּוֹ בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה, וְאִם מְשַׁמְּשׁוֹ בְּעַצְבוּת עֲבוֹדָתוֹ נִמְאֶסֶת לְפָנָיו, וְכִמְעַט שֶׁעִקַּר הַמַּעֲלָה וְהַשְּׁלֵמוּת וְהַשָּׂגַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּלוּיָה בְּדָבָר זֶה, בֵּין בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ וּבֵין כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה מִצְוָה מִשְּׁאָר הַמִּצְוֹת וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא מֵהַהוּא דָּהוּהַ קְבַדַּח טוּבַּא כו' וְאָמַר תְּפִלִּין קָא מִנַּחֲנָא. וְאַל תָּבוּז לְעִנְיָן זֶה כִּי שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מְאֹד" (תחילת שער הכוונות).
שמחה במצוות מביאה רוח קודש
עוד כתב האר"י בשער רוח הקודש: "הִנֵּה צָרִיךְ הָאָדָם בְּעֵת קִיּוּמוֹ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, אוֹ בְּהִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה, אוֹ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה, לִהְיוֹתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, יוֹתֵר מִכַּאֲשֶׁר מַרְוִיחַ אוֹ מוֹצֵא אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (ברכות ל:) עַל הֶחָכָם הַהוּא אַבַּיֵּי ע"ה, דְהֲוָה קֵאִים קָמֵיהּ דְּרַבָּה וַהֲוָא קָא בָּדֵחַ טוּבַּא וְאָמַר תְּפִלִּין קָא מִנַּחְנָא וכו' וְזֶהוּ פי' הַפָּסוּק 'תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל' (דְּבָרִים כֹּחַ), פי' תִּשְׂמַח יוֹתֵר, מִכַּאֲשֶׁר תַּרְוִיחַ רֹב כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, וְזֶה 'מֵרֹב כָּל', פֵּרוּשׁ יוֹתֵר מִכַּאֲשֶׁר הוּא רַב כָּל" (ש' רוה"ק ח:).
"גַּם מִדַּת הָעַצְבוּת בְּעַצְמָהּ, הִיא מִדָּה מְגֻנָּה מְאֹד, וּבִפְרָט הָרוֹצָה לְהַשִּׂיג חָכְמָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאֵין דָּבָר גּוֹרֵם מְנִיעַת הַהַשָּׂגָה, אפי' אִם יִהְיֶה רָאוּי אֵלֶיהָ, כְּמוֹ מִדָּה שֶׁל הָעַצְבוּת. וְהָעֵד בָּזֶה, מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה' (מלכים ב' ג') וְכַמָּה רְאָיוֹת אֲחֵרוֹת".
וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם
סילוק העצבות יהיה בעת הגאולה, כך התנבא הנביא זכריה "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד, וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכריה יג ב). ותיקון נזקי העצבות יהיה בבנין ירושלים ובקיבוץ גלויות. "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּֽס: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָֽם" (תהלים קמז). והתיקון הגדול של השמחה מתקיים בעת שיבת ישראל לארצו. שנאמר "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (ישעיהו לה י).
סיפור
ניצל מדג
בשנה הראשונה שעשינו תענית דיבור בבית-הכנסת "מעשה נסים", לקחתי על עצמי את הארגון ביחד עם משפחת לופס. כבוד הרב זצ"ל שאל אותי: איזה אוכל אתה מביא לאנשים בבית-הכנסת? הוא רצה לבדוק שהאוכל יהיה כשר למהדרין, בלי חשש. לאחר האישור שלו קניתי את המצרכים והכנתי את האוכל. והנה הרב מגיע בעצמו לבדוק איך אני מכין את המאכלים.
בין השאר ביקשנו להגיש דג טונה. הבאתי לרב כמה סוגים, כדי שיאמר לי מה להביא. בעקבות זה הבנתי שיש סוגים של שימורים שכתוב עליהם "טונה", והם עלולים להכיל דגים לא כשרים. ואם אין הכשר מסודר ואחראי – עלול להיות בכך איסור. כמו כן יש דגים שמבושלים על-ידי נוכרים, וחכמינו אסרו לאכול אוכל שבושל על-ידי נוכרים.
בדיעבד התברר לי שכבוד הרב לא אוכל טונה בכלל, רק סרדינים שרואים את הקשקשים שלהם ואין שום חשש שמא התערב כריש במקום טונה בתוך הקופסא, בלי שום אפשרות לזהות את הטעות.
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)
וָתִיק בְּנֶחָמוֹת, זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת
סיפר הרב אריאל לוי מחברון: גם כשהיה מורנו הרב אליהו בבית החולים בטיפול נמרץ, דעתו הייתה לחזק אחרים. סיפר לנו הרב משה לוינגר זצ"ל שכאשר חלה והיה בבית החולים "שערי צדק", היה שם גם מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל, וכשפגש הרב אליהו את הרב לוינגר שאל אותו: אתה פה? מה אתה עושה פה? אתה צריך להיות בחברון!
כאשר היה מו"ר הרב מרדכי אליהו בחברון בליל יום העצמאות התשס"ד הוא ניגש אחרי הדרשה לרב לוינגר ואמר לו על ההתיישבות בחברון: בפסח זה התחיל? יש אומרים שאמר לו כן להראות הערכה למפעלו ולחזקו. ויש אומרים שאמר לו כן, להראות שההתיישבות בחברון היא המשך לפסח שיצאו בו אבותינו ממצרים. בחינת מה שאמרו חכמים "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ומשמעותה שאנחנו ממשיכים את קיום ברית האבות בכל מקום ובכל זמן, ובמיוחד בבניין חברון שהוא היה תחילה וראש לכל ההתיישבות של עם ישראל ביהודה ושומרון.
שאלות
חצי דיבור. אני לומד בישיבה שלומדים שם גם קצת לימודי חול ואני רוצה לעשות תענית דיבור. האם לעשות תענית דיבור כל היום ורק להקשיב לשיעור ולא להשתתף, או לעשות חצי יום עד שיעורי החול?
עד חצות לעשות לגמרי. אחרי צהריים תדבר רק מה שחייב ללימודים.
תפילה שובבה. האם יש תפילה או בקשה מיוחדת לימי השובבי"ם?
בוודאי. יש תפילות בספר של הרב יצחק אלפייה, קונטרס היחיאלי.
דיבור בתשלומים. קיבלתי על עצמי בלי נדר לעשות תענית דיבור לכפרה, וביום המיועד שכחתי ודיברתי בבוקר בין עלות השחר להנץ ומיד נזכרתי. האם עלי להשלים? האם צריך יום נוסף על מה שטעיתי ודיברתי?
אם קיבלת על יום מסוים תענית דיבור, אין צריך להשלים (שו"ע או"ח תקסח א).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
