ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
השם פינחס נראה כחסר משמעות בשפה העברית. אמנם שמות רבים בשפה העברית מורכבים משני מילים, כמו שמצאנו בשמות בניו של משה (שמות יח,ג-ד): "...אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה". ומתבקש שגם השם פינחס מורכב משני מילים. ונראה שמילים אלו הם המילה 'פנה' והמילה 'חס'.
המילה 'פנה' משמעותה קבלת תפילה כמו שמצאנו בתהלים (קב,יח): "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם", וכמו שמצאנו אצל שלמה (מלכים א ח,כח): "וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ...". ואילו המילה 'חס' משמעותה רחמים כמו ביחזקאל (טז,ה): "לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ...", וכמו ביונה (ד,י): "וַיֹּאמֶר ה' אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן...".
ואמנם לכאורה היה צריך השם להיכתב "פנהחס", בדומה לשם "פְּדָהצוּר" (במדבר א,י), אך פעמים רבות שהאות יו"ד מחליפה את האות ה"א. כמו במילה "וּפָנִיתָ" ששורש המילה הוא פנ"ה. ולכן גם הכתיב "פניחס" משמעותו בקשה שה' יפנה ויחוס עלינו.
כמו כן מצאנו שמות שנעשה בהם חילוף סדר האותיות, כמסופר בדברי הימים (א ד,ט): "וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב". ומצאנו שם שסדר האותיות עצ"ב הפך לסדר עב"צ והבן נקרא לבסוף "יַעְבֵּץ". ואף כאן נעשה חילוף סדר אותיות וסדר האותיות פנ"ה (=פנ"י) הפך לסדר אותיות פי"נ. ונמצא שצרוף המילים 'פנה' ו'חס' שהוא 'פנהחס' הפך בסופו של דבר לשם 'פינחס'. ומשמעות השם הזה היא צרוף המילה 'פנה' והמילה 'חס', ומשמעות הצירוף היא בקשה מה' שיפנה לתפילתנו ויחוס עלינו.
פינחס שהפך לפנחס
לפי המסורת שבידינו השם פינחס מופיע בתנ"ך בכתיב מלא 24 פעמים, ופעם אחת בכתיב חסר בייחס לפינחס אחר, פינחס בן עלי (שמואל א א,ג): "...וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה' " בהמשך מוזכר פינחס בנו של עלי פעמים רבות בכתיב מלא. אולם כאמור, בפעם הראשונה ששמו של פינחס בן עלי מוזכר, הוא נכתב בכתיב חסר, ומשמע שהדבר מרמז על בעיה כלשהיא. ובמקרה זה מדובר בעוון שנמצא בו, ולכן האות יו"ד הוצאה משמו בפעם הראשונה שמתייחסים אליו.
גם שמו של פינחס הידוע, פינחס בן אלעזר, נכתב בתורה פעם אחת באופן יוצא דופן. בפרשיה שמספרת שניתנה לפינחס כהונת עולם וברית שלום, נכתב שמו של פינחס באות יו"ד זעירא (במדבר כה,יא). הזוהר (אחרי מות דף נז,ב; פנחס דף רט"ו,ב) הסביר זאת על דרך הקבלה. אמנם הסבר נוסף כתוב בשו"ת עשה לך רב (חלק ה - קונטריס תורה מן השמים), וז"ל:
"ונראה משום שפנחס נשתבח בתורה עבור קנאתו, ובגללה זכה לברית כהונת עולם ולברית שלום, רצתה תורה לרמוז שאעפי"כ אין הקנאה שייכת לעולם העליון, ששם אין לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות (ברכות י"ז א) ולכן יו"ד זעירא לרמוז שכל מהותה של קנאת פנחס אף שנשתבח בה אינה שייכת אלא לעולם התחתון.
כתיבת שם פנחס בדברי חז"ל
דבר תמוה הוא שבדברי חז"ל כאשר מוזכר השם פינחס ואפילו פינחס בן אלעזר, שמו נכתב בכתיב חסר – "פנחס". לדבר זה יש משמעות גם בענין הגיית השם, כאשר פינחס נכתב מלא - הגיית האות נו"ן היא בשווא נע, ואילו בכתיב חסר - הגיית האות נו"ן היא בשווא נח. וצריך לברר מדוע חז"ל החלו להגות את שמו באופן אחר מהגיית שמו בתנ"ך, ובמקביל לכתוב אותו בכתיב חסר.
הסבר לשתי צורות הכתיבה של השם פינחס נתן האדמו"ר מלובביץ (ליקוטי שיחות ח"ב עמוד 609; תורת מנחם חי"ז עמוד 97) והסביר שכתיבת השם פינחס באופן מלא תהיה בגאולה העתידה, בדומה למה שמצאנו במדרש (בראשית רבה יב,ו) בהסבר כתיבת המילה "תולדות". המילה "תולדות" נכתבה לראשונה באופן מלא בבריאת העולם (בראשית ב,ד) ומאז היא נכתבת בתנ"ך בכתיב חסר, חוץ מהכתוב שמספר על לידת שושלת דויד המלך (רות ד,יח), שממנו יבוא המשיח ששם נכתבה באופן מלא.
לאור דבריו ניתן לומר שפינחס נכתב באופן מלא בימי בית ראשון שאז שרתה שכינה בעם ישראל באופן מלא. אולם לאחר חורבן בית ראשון שמאז לא חזרה השכינה באופן מלא החלו חז"ל להגות את השם פנחס באופן חסר וכן לכותבו באופן חסר.
כתיבת השם פינחס בתרגום יונתן על התורה
כאשר תרגום יונתן על התורה מזכיר את השם של פנחס, פעמים שהוא נכתב חסר ופעמים שהוא נכתב מלא. וצריך להבין את טעמו. ונראה שכאשר התרגום מספר עליו ולא מסופר שם על גילוי שכינה שמו נכתב בתרגום באופן חסר. אך כאשר השם פינחס מוזכר בהופעה שיש בה צד של גילוי שכינה התרגום כותב את שמו באופן מלא. וכפי שיתבאר לקמן.
בתרגום יונתן על התורה השם פינחס נכתב באופן מלא בסיפור לידתו. וז"ל תרגום יונתן שם בתרגום חופשי (ו, טז-כה):
"...ושני חייו של לוי מאה ושלושים ושבע שנים חי עד שראה את משה ואת אהרן המושיעים של ישׂראל... ושני חייו של קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים חי עד שראה את פינחס הוא אליהו כהן גדול שעתיד להִשׁתלח לגלות של ישׂראל בסוף הימים... ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנותיו של יתרו הוא פוטיאל לו לאִשׁה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים ליחוסיהם "
דברי התרגום קשים להבנה לפי פשוטם, משום שלפי מנין השנים שמבואר בתנ"ך - לוי נפטר לפני לידת משה ואהרון, והוא לא יכול היה לראותם. וכן לפי מנין שנות חייו של קהת עולה שהאפשרות שקהת זכה לראות את פינחס תמוהה מסיבה דומה 1 . מה פשר רצף הדברים התמוהים האלו?
מענה לקשיים אלו ניתן למצוא בליקוטי מוהר"ן (מהדורא קמא סימן רעג) שכתב: "דע, שיש בנים שמולידים בזה העולם, אבל יש בְּנֵי עֲלִיָּה גדולים מאד, שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם". לאור דבריו ניתן לבאר שתרגום יונתן מרמז, שלוי היה מאותם "בְּנֵי עֲלִיָּה"; ובזכות מעשיו הטובים שנעשו במשך שנות חייו הוא זכה לראות 'בעיני רוחו' את 'נשמות משה ואהרון'. נשמות אלו נולדו בתוך אנשים לאחר מות לוי, אך הוא זכה לראות אותן עוד לפני כן. גם קהת היה 'בן עליה' כזה והוא זכה לראות את נשמת "פינחס הוא אליהו" לפני שהיא נולדה בתוך איש. ומכיוון שתרגום יונתן מספר שם על ראיית פינחס ברוח הקודש, לפיכך כותב שם התרגום את שמו של פינחס באופן מלא.
ניסים שנעשו לפינחס
פעם נוספת כותב התרגום את שמו של פינחס באופן מלא בעת שפינחס קם והרג את זימרי, וז"ל תרגום יונתן שם בתרגום חופשי:
"וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ונִזכר ההלכה ענה ואמר מי שיהרוג ויהרג הנה הם אריות של שבט יהודה וכיוון שראה אותם שותקים קם מִתוך סנהדרין שלו ולקח חרב בידו: שנים עשׂר נִסים נעשׂו לפינחס בזמן שבא אחרי איש בן ישׂראל אל המִדינית..."
גם שם מדובר היה בגילוי שכינה כשפינחס התעורר לעשות את מעשה הגבורה שלו ונעשו לו ניסים, ולכן נכתב שמו באופן מלא.
וכן מוזכר שמו באופן מלא, כאשר מסופר על הניסים שנעשו לו במלחמתו עם בלעם כאשר ביטל את כשפיו, וז"ל תרגום יונתן שם בתרגום חופשי:
כיון שראה בִלעם החוטא את פינחס הכהן רודף אחריו עשׂה קסמים ופרח באויר השמים, מִיד הזכיר פינחס השם הגדול והקדוש ופרח אחריו ואחזו בראשו והורידו שלף חרב וביקש להרגו פתח פיו בדברי תחנונים ואמר לפינחס..."
אולם בשאר הפעמים (4) שמוזכר שמו של פנחס בתרגום יונתן על התורה הוא מוזכר בכתיב חסר. ואחד מהם הוא הכתוב שמספר שניתנה לו ברית כהונת עולם, וז"ל התרגום שם: "פִּנְחָס קַנָאָה בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא אָתֵיב יַת רִתְחִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן דְקַנֵי יַת קִנְאָתָא וְקָטִיל חַיָיבָא דְבֵינֵיהוֹן וְאַמְטוּלֵיהּ לָא שֵׁיצְיַית יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי". כאמור לעיל, בתורה נכתב שם שמו של פינחס באות יו"ד זעירא ויש שפירשו זאת כרמז לכך שהקנאות עצמה היא מסוכנת. ונראה שמסיבה זו השמיט כאן תרגום יונתן את האות יו"ד משמו, שאף שמשבחים כאן את קנאותו של פינחס יש לדעת שהיא מסוכנת. ואמנם בשעת המעשה כאשר מתרחשים לפינחס ניסים גלויים וניכר שה' מסייע בידו כותב תרגום יונתן את שמו של פינחס באופן מלא.
נטילת ערבון
נטילת אות משמו של אדם מופיעה כבר אצל אליהו הנביא, ורש"י התייחס לכך בפירושו לתורה. בתורה נכתב "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב...", והשם יעקב נכתב שם באופן משונה בכתיב מלא, וכתב שם רש"י:
" וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב - בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו."
שמו של אֵלִיָּהוּ הנביא נכתב ונהגה בדרך כלל באופן מלא, אולם בחמשה מקומות בתנ"ך הוא נכתב ונהגה באופן חסר "אֵלִיָּה". וכתב רש"י שיעקב אבינו נטל את האות וא"ו משמו של אליהו והוסיף אותה לכתיב של שמו שנכתב "יַעֲקוֹב" כעירבון לכך שאליהו יבוא ויבשר את הגאולה.
ונראה שהסיבה לכך היא שאליהו שהוא פנחס, הוא קנאי. ולפעמים הקנאות כנגד עוברי עבירה מקטרגת על ישראל והיא עלולה לעכב את הגאולה. ואם אליהו רוצה שיחזירו לו את האות שניטלה משמו עליו לחפש זכויות של ישראל, ולקרב את הגאולה. ולכן נטל יעקב אות משמו של אליהו, כדי להכריח את אליהו ללמד זכות על בני יעקב. ולכן בפעם האחרונה שמוזכר שמו של אליהו בתנ"ך הוא נכתב בכתיב חסר בסמוך לכתוב שמספר על כך שאליהו משתדל להרבות את האהבה בין הצדדים השונים שבעם ישראל (מלאכי ג,כג-כד): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם..."
בני נביאים הם
בתלמוד מובא (פסחים דף סו,ב): "הניחו להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן". ולמדים משם שמנהגם של ישראל תורה היא. ונראה שכך הוא גם בענין השם פינחס שרוב ישראל נהגו לכתוב אותו בכתיב חסר "פנחס" ולהגות אותו בשוא נח. ונראה שבני ישראל חשו בשורש נשמתם את שעשה יעקב אבינו שנטל אותו משמו של אליהו כעירבון כדי להכריח אותו ללמד זכות על ישראל. וכיוון שאליהו הוא פינחס, נהגו בני ישראל ליטול את האות יוד משמו של פינחס כעירבון, כדי להכריח אותו ללמד זכות על ישראל, וכדי לקרב את הגאולה.
ובכל אופן, גם בכתיב חסר משמעות השם 'פנחס' היא בקשה מה' שיפנה ויחוס על בני ישראל. אלא שכעת בכתיב חסר, גם פנחס - שרוצה שישיבו כבר את האות יו"ד לשמו - מצטרף לבקשה הזו, ומלמד זכות על ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
