ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הדברים מתאימים לדברים שר' לוי יצחק אומר בפרשת בשלח. שם הוא שואל, הרי עמלק באו לפני מתן תורה, ישראל יצאו ממצרים בניסן וקיבלו תורה בסיוון, ובאמצע בא עמלק. בקריעת ים סוף הקב"ה אומר לישראל על-ידי משה "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", כלומר אל תהיו מעורבים, הקב"ה עושה הכול לבדו. והנה אחרי שבועיים-שלושה עמלק באים להלחם עם ישראל, וישראל מצווים לצאת להלחם בעמלק. מדוע לא נאמר להם גם כאן "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"?! ועונה ר' לוי יצחק שעמלק האמינו שהקב"ה יכול לנצח את הטבע ולעשות ניסים, ולשנות את הטבע מפעם לפעם באופן חריג. אבל הם חשבו שהטבע עצמו פועל על-פי סדרו, והקב"ה לא מנהל את הטבע. אילו היה הקב"ה עושה נס והעמלקים היו בורחים, הם היו נשארים בדעתם שהנה עשה הקב"ה נס נוסף מחוץ לגדרי הטבע. לכן אומר הקב"ה לישראל, הפעם אתם צריכים לעשות את המלחמה ולנצח באופן טבעי, להראות שהקב"ה הוא שמנהל את הטבע.
על-פי זה הוא מסביר את דברי חז"ל שכל המועדים בטלים לעתיד לבוא חוץ מפורים. צריך להבין מה מיוחד בפורים. כל המועדים, פסח, שבועות, סוכות, עתידים להתבטל, ופורים הוא אירוע מיוחד שראוי לשמור אותו לעתיד לבוא.
כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, זכר לניסים והנפלאות שעשה ה' כשהוציא אותנו ממצרים, ופורים הוא מועד שמבטא את העובדה שהקב"ה נמצא בתוך הטבע, שכל הטבע כולו הוא פועל יוצא של ה'. לעתיד לבוא העולם יתרומם למדרגה כזו שלא יצטרכו ניסים, אין צורך גם לזכור את הניסים שהיו. הקישור לרבש"ע הוא בכל פרט במציאות ולא מאיזה הופעות אלוקיות חד-פעמיות, שהיו פעם ועכשיו הם אינם, כי הקב"ה נמצא וקיים בכל המציאות. זה עניינו של חג הפורים.
בפורים ימלאו כ"ה שנים לעלייתו של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה לגנזי מרומים.
הרב צבי יהודה נולד בליל הסדר ונפטר בפורים. נראה שאין כאן מקריות, הוא נולד בלילה שבו בחר רבש"ע בישראל, ליל הסגולה האלוקית, וזה היה עניינו של הרב צבי יהודה. הוא היה כולו עסוק בגילוי הסגולה האלוקית המיוחדת שבעם ישראל. הוא נפטר בפורים, וכפי שאמרנו עכשיו מתוך "קדושת לוי", פורים עניינו ראיית גילוי ההופעה האלוקית בתוך הטבע, וזה היה עניינו של הרב צבי יהודה. לראות בתוך המציאות את ההופעה האלוקית, את מהלכי הגאולה, להסתכל עין בעין במאורעות ולראות את גאולתם של ישראל.
אני זוכר את אותו היום שבו הרב נפטר. באמצע קריאת המגילה התעוררתי למילים "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וילבש שק ואפר" והוא מתייצב בתפילה, ולא קורא לאסתר. לא קורא לה שתפעל אצל המלך, לא עושה שום פעולה מעשית לשנות את המצב, רק מתקדש ומתעלה ופונה לרבש"ע. רק כאשר נודע לאסתר שמרדכי לבוש שק והיא שולחת לשאול מה קרה, הוא מבקש ממנה שתהיה שליחה של עם ישראל. אם היא תסכים – טוב, אם לא – אז יהיה שליח אחר, "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". הצלה תהיה בכל מקרה. מי יזכה להיות המציל? אולי את תזכי ואולי מישהו אחר, אך ודאי תהיה הצלה. מרדכי שקוע כולו בתפילה ותחנונים ובטוח שתהיה הצלה.
זה הזכיר לי באותה שעה את הרב צבי יהודה. ההשפעה שלו על התלמידים לא היתה בדרך של לקום ולעשות, לדרוש מהתלמידים להשתנות, להתקדם, להיות אחרים. הוא היה דוגמה אישית, עובד ה', כולו שקוע בעומק של אמונה, בעומק של אהבת ישראל, בעומק של אהבת ארץ-ישראל. והסביבה הושפעה מהאישיות שלו, מעבודת ה' שלו, מהדבקות שלו, מהרצון העמוק שלו לראות בישועת ישראל, לראות ביישוב ארץ-ישראל. זה פעל ועשה ושינה את כל הסביבה שלו. ההשפעה היתה עקיפה ועצומה. כמו מרדכי, הוא היה עסוק בהתרוממות פנימית ובתוך כך משפיע.
למרדכי היתה עמדה מיוחדת, "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". לא כתוב מרדכי "לא כרע" אלא "לא יכרע", בלשון עתיד, בכל דור ודור יש מרדכי של אותו הדור. ואני חשבתי על מורנו ורבנו הרב צבי יהודה, לא משתחווה ולא כורע, עצמאי, מלא ביטחון ברבש"ע, ומתוך הביטחון הולך נגד הזרם ומחזיק בעמדותיו. זה הקישור שאנו רואים בין פורים, לבין עלייתו של הרב צבי יהודה לגנזי מרומים ביום זה.
באותו פורים גם חשבתי על כך שנאמר במגילה "כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב", כיוון שנחתם שילחמו הגויים בישראל אז אין מה לעשות, נגזרה הגזירה על ישראל. מה עושים? איך משנים? ובאה הוראה אחרת חדשה, שליהודים יש זכות להתגונן ולהכות את כל המתקיפים אותם. יינתן להם יותר כוח. אם מה שנחתם בטבעת המלך אין להשיב, הפתרון הוא שליהודים יינתן נשק ותחמושת והם יכו באויביהם. זאת אומרת שיש סדר בעולם שניתן ללמוד ממנו, שלא צריך לבטל את הסדרים, המטרה היא להשתמש לטובה במציאות. אילו היתה בטלה הגזירה לא היה משתנה מצבם של ישראל, היו נשארים באותו מצב כעבדי אחשוורוש. לא היה להם שום יתרון על עמים אחרים, היו ממשיכים להיות מאוימים, רק לא היו נהרגים. ואנחנו יודעים שהסדר הוא שמצרה צריך להרוויח, צריך להיות מצב של "ונהפוך הוא", הצרה לא תתבטל אלא תתהפך לישועה.
זה מבט שראינו אצל מורנו הרב צבי יהודה, לראות ש"וממנה ייוושע", מתוך הצרה תצמח הישועה. וזהו כל הסדר של המגילה, המן הרשע עושה עץ גבוה חמישים אמה לתלות את מרדכי. היהודים בכו והצטערו ואם יכלו ודאי היו מפילים את העץ. אבל העץ הזה הרי דרוש כדי לתלות עליו את המן. מהצרה עצמה צומחת הישועה, לא צריך להתפלל שלא תהיה צרה, צריך להתפלל שהצרה תצמיח ישועה. לא צריך להתפלל על האמצעי אלא על המטרה.
את הדברים האלו למדנו ממורנו ורבנו הרצי"ה. עוצמות מיוחדות של אהבת תורה, אהבת העם והארץ, ומתוכן הוא פעל והשפיע. הרב זצ"ל מדבר ב"אורות הקודש" הרבה על פעולת הרצון ועל כוח ההשפעה של הרצון. מורנו ורבנו הרצי"ה השפיע על כל הסביבה שלו בכוח רצונו. הוא ישב בביתו ברחוב עובדיה 30, לא נאם באולמות גדולים, ולא הסתובב ברחבי הארץ, ובכל זאת השפיע ופעל רבות ועצומות. כל ההתיישבות ביש"ע היתה מכוחו, המתיישבים הראשונים בחברון, ואח"כ בקדומים ובאלון מורה, היו תלמידי הישיבה. לא שהרצי"ה שלח אותם, הם ראו עד כמה הרצי"ה מדבר על אהבת הארץ ועל כך שהארץ שלנו, ובאופן טבעי נמשכה הפעולה הזו.
לא מזמן שאלו אותי, איך הרב צבי יהודה שהיה כל כך לא מעשי הוביל תנועה כזאת. הוא לא הוביל תנועה ולא דן אתם איך לפעול ומה לעשות. אנשים הושפעו מהרעיונות הגדולים שלו, והחליטו שחייבים לפעול ולעשות, ואז הם באו לקבל את ברכתו, באו להתייעץ איתו, אבל הוא לא יעץ להם מה לעשות, רק אמר להם, אתם רוצים לעשות – תבורכו. כך הוא לימד אותנו כל השנים.
יש הרבה אנשים גדולים, אנשים שיודעים לתת דרשות נפלאות, גם כאלו שמשפיעות. הדבר המיוחד שראינו אצל הרצי"ה הוא שכל החיים הוא היה במדרגה עליונה. יש אנשים שבשעה שהם מתפללים הם נמצאים בדבקות ועם כוונות גדולות, עובדים את ה' מאוד מאוד, אבל קשה להם להחזיק את הגובה הרוחני הזה במשך כל היום. נחים קצת, לא חלילה עושים דברים לא טובים, אבל לא נמצאים באותה רוממות קודש כל הזמן. אצל רבנו, ראינו את שמירת הגובה הרוחני כל הזמן. אותו כובד ראש, אותה הרצינות בהליכה, באכילה, בכל פרטי ההתנהגות. הכול מחושב, הכול שקול, הכול נשלט, כל מילה היתה בסלע. אם היינו מצטטים אותו שלא במילים המדויקות שבהן הוא התבטא, הוא היה מעיר: את זה הוא לא אמר, כך הוא לא התנסח, זה לא הסגנון שהוא מדבר בו. "הכל הולך אחר הפה", לכן לא היה אומר מילים שיש בהן צדדים של שלילה. למשל כאשר אחותו הרבנית רענן היתה על ערש דווי, הוא התעניין, ושאל: האם יש לה עוד קשר עם החיים. לא היה אומר שפלוני חולה, אלא שצריך רפואה גדולה. נזהר מאוד לא להגיד דברים קשים על אדם כיוון שהמילים פועלות. פעם המשמש של הרב, הרב יוסי בדיחי, אמר לרב, שכאשר ירד במדרגות מישהו יחכה לו למטה, וענה הרב שהוא לא יורד, הוא הולך במדרגות. הרב לא היה יורד. זהירות – כל מילה היתה שקולה. גם כל תנועה היתה שקולה. פעם רקדנו בליל יום העצמאות ברחובות ירושלים והוא אמר לי שהריקוד איננו סתמי, כאן צריך להרים את הרגל, כאן צריך להוריד את הרגל, כאשר מרימים את הרגל אנו מתרוממים, כאשר מורידים ממשיכים שפע למטה. זה לא סתם, כל תנועה פועלת בריקוד ביום העצמאות, מחברים את הארץ עם ריבונו של עולם.
_____________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
עניני החג דיני קריאת המגילה, וההבדל בין הקריאה בלילה ליום
גמרא מגילה, ירושלמי פסחים, רמב"ם, טור הלכות מגילה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
