ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב חרל"פ
- ספריה
- קומי אורי
- יג - על תרבות ועל חנוכה
ביום חמישי לסדר "ויצא יעקב" ז' כסלו התשי"ב נלב"ע מו"ר ראש ישיבת מרכז הרב הגה"צ רבנו יעקב משה חרל"פ זצ"ל בירושלים והובא למנוחת עולמים בית העלמין סנהדריה בירושלים. יהי רצון שיהיו הדברים הבאים מצבת כבוד לזכרו הקדוש והמבורך.
משחר טל ילדותי זכיתי לקרבה מיוחדת אל הרב חרל"פ זצ"ל בזכות כ"ק אאמו"ר נזיר א-לוהים זצ"ל שהיה חברו הקרוב, יחד עם בני החבורה הקדושה של בן וחתן הרב ותלמידיו, שהקיפו את אור ישראל וקדושו כ"ק מרן הראי"ה קוק זיע"א והיו לו לבנים והם זה לזה כאחים ממש. דברי חז"ל "כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" התקיימו אצלם בפועל ממש, פשוטו כמשמעו. אין לתאר ואין לשער את ים האהבה שהקיפו בו את רבם ואת כל הדבקים בו, מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעות. כל חייהם היו שיר מזמור של אהבה עד כדי מסירות נפש ממש, לא-לוהי ישראל, לעם ישראל, לארץ-ישראל, ולירושלים עיר הקודש.
ואולם היה רגע בלתי נשכח, שבו ים האהבה הפך לים של דמעות. כוונתי למה שארע בליל כ"ט בנובמבר למניינם, כשחליטה עצרת האומות המאוחדות במושבה בלייק סקסס שבניו-יורק על חלוקת ארץ-ישראל המנדטורית והקמתה של מדינה יהודית בתוכה. אין לתאר ואין לשער את השמחה שפרצה והביאה עשרות אלפים לרקוד ברחובות ולברך על הקמתה של מדינת יהודית. משום מה התעלמו כולם מן הפן השלילי שבהחלטה, בנאום ירושלים והקמתה של מדינה ערבית נוספת במערב הירדן, בחלקים גדולים של השטח.
גם אנחנו, בני הישיבה הקדושה מרכז הרב, ובייחוד אלו מאתנו שהיו חברים באצ"ל, בלח"י ובגדודי החי"ש והפלמ"ח, ובפרט בגדוד מוריה וחטיבת הראל - כולנו יצאנו מן הבתים ומן המחתרת, ומילאנו את רחובות ירושלים. התרכזנו בכיכר ציון ומסביב לבנייני "הסוכנות היהודית", שם נאמו לפני אלפי המתקהלים גולדה מאיר ומנהיגים אחרים. לכולנו היתה תחושה שאנו שומעים פעמי משיח, מלאך ה' המושיע את עמו ישראל.
נס הקמת המדינה העברית.
אומנם, ידענו גם ידענו כי ארוכה וקשה תהיה הדרך וכי כבר למחרת נצטרך לצאת ולהגן בגופנו על שכונות ירושלים ועל הדרכים אליה, ובייחוד על הרובע היהודי של העיר העתיקה. ידענו שעם תקומת המדינה יפלשו אליה הצבאות של מדינות ערב שסירבו לקבל עליהם החלטה זו ותבעו בעלות על ארץ-ישראל כולה. מדינות אלו נתנו גיבוי לכנופיות הרצח והדמים של ערביי ארץ-ישראל - אז טרם באו לעולם המושגים "פלסטינים" ו"ארגוני הטרור" - שפתחו בהתקפת דמים כוללת, מיד למחרת היום.
לנו לא היה אכפת שום דבר. ראינו את עצם האירוע של הכרזת הקמתה של מדינת עברית בארץ-ישראל - נס משמים, נס שבא בזכות חברינו הקדושים ובזכותנו, הלוחמים שמסרו את נפשם באהבה על קדושת ה', העם והארץ.
הריקודים הנלהבים ברחובות נמשכו עד השעות הקטנות של הבוקר. שירת "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד עולם" בקעה ממאות ואלפי גרונות של רוקדים נלהבים.
ברגעים של מנוחה, כשעלה השחר והתקרב לבוקר, קרב אלי אחד מחברי, מתלמידי הישיבה, ולחש לי בהתרגשות: שמעתי שראו את רבנו, ראש הישיבה ר' יעקב משה, הולך עם בנו וחתניו אל עבר בית הרב הראי"ה קוק, שם שכנה אז הישיבה. לא חלפו רגעים אחדים וחבר אחר בא ומספר, כי החברים ראו לא מזמן, בעיצומו של הלילה, את רבנו ר' צבי יהודה הולך אף הוא לישיבה, לבית הרב. חברי הציע שנלך לשמוע מה קורה שם.
כשהגענו לבית הרב היה הבניין כולו שרוי באפלולית של שחר שלפני הזריחה. רק בקומה השנייה הפציע אור מ"החדר הקטן", חדר עבודתו של אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל. היה זה חדר של ד' על ד' ובו שולחן, כיסא ומנורה, וארון ספרים קטן. מיד עלינו במדרגות של חצר "בית הרב" והלכנו לכיוון החדר הקדוש. מצאנו אותו נעול או לפחות סגור. כמובן שלא העזנו, התלמידים הצעירים, לפתוח את הדלת. קרבנו להאזין ונדהמנו. קולות של בכי נורא הגיעו לאוזנינו. קולו של רבנו ר' צבי יהודה זועק "חברון שלנו", "שכם שלנו", והרב ר' יעקב משה חרל"פ מחזיק אחריו, "ירושלמים שלנו". קודם צעקה ובכי, ואחר כך דממה שלאחריה בקע לפתע קול שירה וזמרה: "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל", ושוב קול בכי של הרב צבי יהודה, "חברון שלנו, שכם שלנו, יריחו שלנו" והפעם בתוספת "ירושלים שלנו, ירושלים שלנו".
עין צוחקת ועין בוכה
קשה לתאר את החוויה המזעזעת שעברה עלינו. ברחובות עדיין היו אלפי רוקדים ממשיכים בריקודי שמחה וצועקים "מדינה יהודית, עלייה חופשית, תחי המדינה היהודית". היו אלה ריקודים משותפים של חופשיים, כפי שקראו להם אז, יחד עם דתיים וחרדים, לובשי בגדים ארוכים ולובשי חולצות ומכנסי חאקי, אנשי אצ"ל ולח"י עם אנשי ההגנה ובני הקיבוצים שבאו מסביב לירושלים בעיצומה של השמחה. והנה כאן, במקום הקדוש של חוזה הגאולה של דורנו, בעיצומה של שמחה בקע קול של בכי ודמעות, ים של דמעות, וקולות של תפילה וזעקה ונאמנות לירושלים, לערי הקודש חברון ושכם, יחד עם אמונה תמימה חזקה, שבסופו של דבר "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל". אגב, המלים האחרונות ששמענו מאחורי הדלת היו "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו". מיהרנו להסתלק מן המקום, מתוך יראת כבוד למורינו ורבותינו.
כשסיפרתי את הדברים לאחר מכן לכ"ק אבי מורי הרב הנזיר זצ"ל, שהיה כידוע ממעט בדיבור ושקל כל מלה שיצאה מפיו, הגיב ואמר "וגילו ברעדה. עין אחת שוחקת ועין שנייה בוכה. עדיין אנחנו מצפים לישועה", אמר ולא יסף.
בשיחה הקבועה בישיבה, ביום למחרת (ואולי כמה ימים אחרי אותו לילה בלתי נשכח) אמר ראש הישיבה מרן הגרי"מ זצ"ל את הדברים הבאים, שבחלקם נדפסו אחר כך בספרו "מעיני הישועה", תוך שהוא מדגיש את עניין "חסד לאומים חטאת": בדורנו, בעקבתא דמשיחא, הנקודה העיקרית היא ארץ-ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההיאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל לארץ הקודש והתקשרותם בה וכל כובד ההתנגדות שלהם, היא בעיקר על הנקודה הזאת - בכל זאת, מה שארע בשלהי מלחמת העולם הראשונה בהצהרת בלפור, ומה שארע כעת, החלטת האומות המאוחדות, הוא דבר פלא ממש, נס המנוגד לטבע העמים, וצריך לדעת, וצריך להאמין, כי "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו".
יהי רצון שבזכותם של הצדיקים בני החבורה הקדושה של אור-ישראל וקדושו מרן הרב זיע"א וגדולי תלמידיו זיע"א, נזכה לבניין שלם של כל עם ישראל, בכל ארץ-ישראל, ועל-פי כל תורת ה', תורת ארץ-ישראל, ויקוים בנו מקרא שכתוב "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר".
___________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
רב העיר חיפה. בנו של הרב הנזיר.
שיחות ליום העצמאות זיכרון מהרובע בה' באייר תש"ח
יום העצמאות תשס"ו (יום העצמאות ה – 58) ביהכנ"ס הגדול בחיפה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
