ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
במסכת ברכות (דף מז ע"א) מסופר שתלמידי רב ישבו בסעודה, ורב אחא הגיע. אמרו התלמידים: הנה הגיע אדם גדול, ראוי שהוא יזמן! אמר להם רב אחא: יותר נכון שהאנשים הנוכחים בסעודה יזמנו.
הגמרא מסיימת בקביעה הלכתית: האדם הגדול מברך, גם אם הוא הגיע בסוף הסעודה.
מהי ההתלבטות? מובן מדוע לתת עדיפות לאדם הגדול. מדוע להעדיף את האדם שיותר נכח בסעודה?
לכאורה ניתן לבאר את הסברא בזה על פי שתי הסברות שהזכרנו בשבועות האחרונים:
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
54 - חמדת השבת: עד היכן ברכת זימון
55 - חמדת השבת: צירוף האדם השלישי לזימון
56 - חמדת השבת: הכל מודים בעצרת דבעינן לכם
טען עוד
ב. מכיוון שהזימון נועד להביע הודאה על הפן החברתי של האכילה, ראוי שמי שנכחותו יותר משמעותית בסעודה יביע את ההודאה הזאת.
באותו עמוד בגמרא מופיע מעשה נוסף: רב ושמואל ישבו בסעודה, הגיע רב שימי בר חייא ומיהר מאוד לאכול. אמר לו רב: אני מבין שאתה ממהר בכדי לזמן איתנו. אך אנחנו סיימנו את סעודתנו, כך שזריזותך לא תועיל להצטרף לזימון שלנו. ענה שמואל כנגדו: אילו הוי מגישים לנו קינוח, היינו אוכלים בשמחה. משמע שדי בכך בכדי להחשיב את רב שימי כאוכל יחד עמם.
הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ה הלכה ט) מסכם ואומר שאם שני המסובים יכולים לאכול עמו, מצטרף עמהם, ואם לא – לא יזמנו יחד. בשו"ע (סימן קצז סעיף א) מוסיף שכמובן שאם המסובין כבר אמרו שיברכו, או שנטלו מים אחרונים, הם אינם יכולים לאכול עוד, וממילא אינו יכול להצטרף לזימון יחד איתם.
הגדרה זו מעניינת: שמואל אינו מבקש שיגישו קינוח בכדי שיאכלו יחד, אלא אומר שהם היו אוכלים את הקינוח בשמחה, ודי בכך לצרף את רב שימי לזימון. המשמעות היא שעצם היכולת לאכול עוד משקפת את הביחד שנוצר בעזרת האכילה, ודי בכך בכדי להצדיק את הזימון המשותף.
מה המצטרף צריך לאכול כדי להצטרף
בהמשך המסכת (דף מח ע"א) אומר רבי יהודה בשם רב שאם תשעה אכלו דגן והאחד ירק – מצטרפים. ממשיכים ואומרים שלכאורה הוא הדין לשמונה ושבעה שאכלו דגן, אך יש מקום להתלבט על ששה, שכן יתכן ויש צורך ברוב ניכר שאכלו דגן.
הרי"ף אומר שדין זה נכון ביחס לזימון בעשרה, אך לא לזימון בשלושה. שלושה שאכלו כאחד, עליהם לאכול דגן בכדי להצטרף לזימון, כדבריו פוסק הרמב"ם.
תר"י מסביר את סברתם: אם שלושה יושבים יחד ואוכלים לחם, ניתן לזמן. כאשר יושבים עשרה, זהו מעמד שמאפשר השראת שכינה. מכיוון שדי בשלושה בשביל הזימון, תוספת האחרים יכולה להצדיק הזכרת שם שמיים על הזימון. אך אם אין שלושה שאכלו פת, לא ברור שהבסיס הראשוני לזימון קיים כלל.
בהמשך לשיטת הרמב"ם בה עסקנו מספר פעמים, הדברים עוד יותר מסתברים: הרמב"ם סובר שהזימון הוא הכנה לברכת המזון, בלבד. אם אין שניים החייבים בברכת המזון השלמה מן התורה, אין תוקף לזימון. משיש שלושה החייבים בברכת המזון – ניתן לברך. ואם יש מניין, המביא את השכינה, הנוכח במקום, ורובו משותף לסעודה – ניתן גם לזמן בשם ה'.
אך הכלבו מתלבט אם הרי"ף מבוסס על סברא זו, שכן לשון הרי"ף היא "אכלו דגן". מהו הדין אם השלישי אכל דייסה, העשויה אף היא מדגנים, אך היא איננה מחייבת ברכת המזון? הכלבו מתלבט בכך.
לכאורה ניתן להציע שתי אפשרויות בדבריו:
א. הכלבו מתלבט בין שתי הסברות שהצגנו, ומתלבט אם יש צורך ששלושתם יתחייבו בברכת המזון מן התורה.
ב. הכלבו מתלבט אם חובת ברכת 'על המחיה' נחשבת כחובת ברכת המזון מן התורה (אלא שיש קולא לברך רק מעין הברכה, אך במהות ברכה זו היא מעין שלושת ברכות המזון של תורה).
רבנו יונה חולק על שיטתם, ואומר שגם בשלושה וגם בעשרה די ברוב מסובין שאכלו דגן.
מסופר (בתשבץ קטן סימן שז) שהמהר"ם מרוטנברג היה מחמיר: שניים אוכלים. מגיע אדם שלישי ושותה. לפי רבינו יונה, כעת הם חייבים בזימון. אך לפי הראשונים האחרים הם אינם חייבים בזימון. בכדי להחמיר, המהר"ם היה מבקש ממנו שיאכל דגן, בכדי שיוכלו לזמן לפי כל השיטות.
להלכה: בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קצז סעיף ג) פוסק כך:
במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל, להצטרף לעשרה; אבל לג' אינו מצטרף עד שיאכל כזית פת.
וי"א דבכזית דגן מהני, אפילו אינו פת;
וי"א דבירק ובכל מאכל, מהני;
הלכך שניים שאכלו, ובא שלישי, אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת, מוטב; ואם אינו רוצה, לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר; ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר, יזמנו עמו אף על פי שאינו רוצה לאכול פת.
ולמעשה מקובל לפסוק כרבינו יונה והסוברים כמותו, ולצרף אדם שאכל או שתה כל דבר לשניים האוכלים פת לזימון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
