ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בחולין (צז ע"ב) רבא מסכם כיצד משערים אם איסור שהתערב בהיתר אוסר אותו. הוא מצטט שלוש אמירות של חז"ל: בהקשרים מסוימים חז"ל אמרו שיש לשער אם יש 'טעם'. בהקשרים אחרים מזכירים את ה'קפילא' (שף נכרי שיודע לזהות מרכיבים שנמצאים בתוך אוכל), ובהקשרים אחרים מזכירים שיש לשער את האיסור בששים. מהו היחס בין שלושת המבחנים הללו? רבא מסביר: אם מתערב איסור במאכל בעל טעם זהה לו (מין במינו), לא ניתן לזהות את הטעם, ועל כן יש לשער אם יש פי ששים היתר ביחס לאיסור. אם האיסור התערב במאכל בו ניתן לזהות את הטעם, האיסור נמדד לפי הטעם. ואם אין אפשרות לטעום (מכיוון שיש חשש שמא המאכל אסור), יש להתייעץ בקפילא.
ראשית נציין שרבא עצמו (במסכת זבחים דף עט ע"א) אומר שמעיקר הדין בתערובת מין במינו הולכים על פי הרוב. הצורך לביטול בששים למין במינו הוא חומרא דרבנן.
הרשב"א מביא נפקא מינה: מה הדין אם יש קושי לשער אם יש פי ששים של היתר ביחס לאיסור? מכיוון שמדאורייתא מין במינו בטל ברוב, הספק שלפנינו, שמא אין פי ששים, הוא ספק דרבנן, ואם כך אפשר להקל.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
88 - חמדת הכשרות: האם 'טעם' הוא גל או חלקיק?
89 - חמדת הכשרות: שיעור בששים ובטעם כאשר איסור התערב בהיתר
90 - חמדת הכשרות: סמיכה על נכרי
טען עוד
אך הש"ך מפנה אותנו לדברי האיסור והיתר מספר פרקים לאחר מכן. הוא סובר שעוף בחלב אסור מן התורה. אם כך, מדבריו אין סתירה לדברי הרשב"א: יתכן הוא מסכים שאם יש ספק ביחס לאיסור דרבנן אם יש ביטול בששים, ניתן להקל, אלא שהוא סובר שעוף בחלב אסור מדאורייתא1.
נשוב לדברי רבא: עדיין יש להבין מהו היחס בין שלושת אופני השיעור הללו: ששים, קפילא, וטעם.
רש"י מבאר שהביטול בששים נצרך בכל מקרה. הוא מבין את דברי רבא כך: גם מין במינו יש לבטל בששים. אך במין בשאינו מינו, מעבר לביטול בששים, יש לוודא שאין בו טעם.
ניתן להציע שתי אפשרויות להבנת דבריו:
א. כאשר מדובר באכילת איסור, איננו מסתפקים בביטול ברוב, אלא צריך שהאיסור לא יהיה משמעותי בתערובת. לכן צריך ביטול בששים. הטעם הוא עניין נוסף שגם בו צריך לטפל.
ב. הנושא הוא ביטול הטעם. כל עוד יש טעם של איסור בתערובת, התבשיל אסור. מכיוון שבדרך כלל טעם בטל בששים, תיקנו שבכל מקרה, מין במינו ומין בשאינו מינו, תמיד ישנה דרישה של ביטול בששים, ללא תלות בטעם.
ב. הנושא הוא ביטול הטעם. כל עוד יש טעם של איסור בתערובת, התבשיל אסור. מכיוון שבדרך כלל טעם בטל בששים, תיקנו שבכל מקרה, מין במינו ומין בשאינו מינו, תמיד ישנה דרישה של ביטול בששים, ללא תלות בטעם.
יתכן ומדבריו נוכל להוציא נפקא מינה מעניינת: אם יש ספק אם יש ששים, אך מזהים שאין טעם, לכאורה איסור התורה בטל, והצורך בביטול בששים אחרי שאין טעם הוא מדרבנן בלבד, וכפי שביאר הרשב"א שהובא לעיל, זה ידון כספק דרבנן לקולא.
הרמב"ן מסביר בדרך הדומה לדרך הראשונה. הוא מחלק בין אם האיסור מעורב בתבשיל, או שהוציאו אותו. ראינו בעבר שאם איסור התערב, והוציא אותו, הרמב"ן אומר שהלכתית איננו מזהים את המולקולות של האיסור בתערובת, אלא את טעמו בלבד. לכן: תמיד יש לשער אם יש טעם של איסור בתערובת. אך אם לא הצליחו להוציא את גוף האיסור מהתערובת, מעבר לשיעור הטעם יש לבטל את האיסור בששים בכדי להתיר את התערובת.
מהאיסור והיתר הארוך עולה הבנה קיצונית יותר:
במסכת חולין (דף ו ע"א) נאמר שמרכיבים שמוסיפים לתבשיל על מנת לתת טעם לתבשיל (תבלינים וכדומה) אינם בטלים. תוספות במספר מקומות (עבודה זרה דף סו ע"א ועוד) מבארים שאין הכוונה שאינם בטלים כלל, אלא שאין די בששים, מפני שהם נותנים טעם מעבר לששים. משמע מדבריהם שכל עוד ניתן להרגיש את טעם האיסור, התבשיל אסור מן התורה, שהרי טעם כעיקר.
לכאורה רש"י והרמב"ן יסכימו: מעבר לשיעור בששים, יש לוודא שאין טעם.
האיסור והיתר הארוך אומר דבר מפתיע: מדאורייתא די בביטול בששים בכל מקרה. אך אם הטעם של האיסור ניכר בתבשיל, הוא נותר אסור מדרבנן.
עולה שהאיסור והיתר הארוך מסכים עם רש"י שיש לשער פעמיים, אך נראה שהכיוון אצלו הפוך:
לפי רש"י הטעם הוא הקובע. בנפרד מכך חז"ל גזרו ואסרו אם אין ששים בתבשיל.
האיסור והיתר הארוך אומר שהכמות, פי ששים, קובעת. חז"ל גזרו ואסרו אם יש טעם.
בעבר עסקנו בשאלה אם טעם הוא 'גל' או 'חלקיק'. כלומר, כאשר אנו אומרים ש'טעם כעיקר' האוסר את התבשיל, האם הכוונה היא שהתורה אסרה את השפעת האיסור (טעמו) על התבשיל, או שהטעם מהווה אינדיקציה לכך שהאיסור ניכר בתוך התבשיל.
כאמור, האיסור והיתר הארוך אומר שמדאורייתא יש לבטל בששים. כלומר, הדיון המרכזי הוא הנוכחות הפיזית של האיסור בתבשיל ('חלקיק'). לחלקיקים שכאלה שאיננו מזהים אנו קוראים 'טעם'. אחרי שקראנו לכך 'טעם', חז"ל מצאו לנכון לגזור גם על ה'טעם' (flavor). ולכן, בנפרד לשיעור בששים, מן התורה, מדרבנן יש לוודא שהאיסור לא נתן 'טעם' בתבשיל.
הרא"ש לומד בדיוק הפוך, ובכך חולק על כל הראשונים הנ"ל. הוא אומר שהתורה אסרה 'טעם כעיקר'. כלומר, המדד לאיסור הוא אחד ויחיד: האם האיסור נתן טעם (flavor) במאכל. הבעיה היא שפעמים רבות לא ניתן לזהות אם יש טעם איסור בתבשיל. כאשר מדובר במין במינו, חז"ל גזרו באופן אחיד לשער בששים (כדי לא להתבלבל בין תערובת מין במינו ושאינו מינו). אך בתערובת מין בשאינו מינו, הכל תלוי בטעם: אם יש טעם של איסור בתבשיל, הוא אסור גם אם יש יותר מפי ששים היתר ביחס לאיסור, ולהיפך: אם אין טעם של איסור בתבשיל, המדד של ששים הוא חסר משמעות.
השולחן ערוך והרמ"א (יורה דעה סימן צח סעיף א) פוסקים כדברי הרא"ש:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צח סעיף א
איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו, כגון חלב שנתערב בבשר, יטעמנו נכרי, אם אומר שאין בו טעם חלב ... מותר ... ואם אין שם עובד כוכבים לטועמו, משערינן בס'. וכן אם הוא מין במינו, כיון דליכא למיקם אטעמא, משערים בס'
_________________________
1 מצד אחד, עוף הוא בהחלט חלק מעולם הבשר. מצד שני, אי אפשר לבשל עוף בחלב של אמו, מפני שלעופות אין חלב. לאור זאת נוצרה מחלוקת תנאים: במסכת חולין (דף קד) מובאות שלוש שיטות לגבי בשר עוף: ת"ק – אסור מהתורה, רבי עקיבא – אסור מדרבנן. רבי יוסי הגלילי – מותר. בעזרת ה' כאשר נעסוק בהלכות הבשר והחלב (סימן פח בשולחן ערוך יורה דעה) נעמיק בזה.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.

בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא









