ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
בשבועות האחרונים אנו עוסקים במעשר הכספים. אנו מבררים את גבולות של שימוש בכספי המעשר.
בשולחן ערוך (סימן רנב סעיף א) נפסק שפדיון השבויים קודם לפרנסת העניים. לצערנו הרב מנשוא, בשנים האחרונות נתוודענו לגודל הסבל העצום ששבוי - חטוף עלול לעבור. בסעיף ב השולחן ערוך יוצא מגדרו לפרט את כל האיסורים השונים הכרוכים בהתעלמות מפדיון השבויים:
המעלים עיניו מפדיון שבויים, עובר על לא תאמץ את לבבך (דברים טו, ז). ועל לא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז). ועל לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז). ועל לא ירדנו בפרך לעיניך (ויקרא כה, נג). ובטל מצות פתוח תפתח את ידך לו (דברים טו, ח). ומצות וחי אחיך עמך (ויקרא כה, לו). ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח). והצל לקוחים למות (משלי כד, יא), והרבה דברים כאלו.
[בהמשך הסימן הוא מפרט אלו מחירים מותר לשלם בכדי להציל את השבויים. עיקר הוויכוח הציבורי סביב ההתמודדות עם חטופי חרבות ברזל עסק באומדן זה – האם נכון לשלם את המחירים הכבדים שהמחבלים הרשעים דרשו ובכך להקדים את שחרורם של החטופים? שאלה קשה ביותר, עם מחירים עצומים בשני צידיה. המתח ברור, ואין בכוונתנו להיכנס לשאלה קשה זו במסגרת זו. חשוב להעיר שגם המעודדים לשלם את המחירים בכדי לשחרר את החטופים לא התעלמו מהמחיר, וגם התומכים בסירוב לעסקה בשל מחירה הגבוה לא העלימו עיניהם מפדיון שבויים, אלא סברו שהמחיר מסוכן מדי לשאר החברה.]
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
83 - חמדת הברכות: בניית בתי כנסיות ממעשר כספים
84 - חמדת התפילה: מצוות הסובבות את מצוות הצדקה
85 - חמדת הכשרות: האם טעם כעיקר אסור מן התורה?
טען עוד
התשובה היא שאיננו בוחנים את המצב הכלכלי העקרוני של האדם, אלא את מצבו הנוכחי. אדם עשוי להיות בעל עושר ונכסים, אך אם כרגע הוא חטוף ביד החמאס ימ"ש אין שום משמעות לעושרו. ברגע זה הוא האדם העני ביותר בעולם, האדם התלוי בחסדם של אויבינו הרשעים. כל השקעה שיכולה להיטיב את מצבם היא צדקה גדולה.
זהו מצב קיצוני. אך ניתן ללמוד מכך שני דברים:
א. העני נמדד 'באשר הוא שם'. אם כרגע חסר לאדם, נתינה לו זה קיום של מצוות צדקה. עושרו התיאורטי אינו משנה.
ב. הכסף אינו בהכרח צריך להגיע לידיו של העני. ההשקעה בכך שהאדם לא יהיה בחוסר הוא גם קיום של מצוות צדקה.
ב. הכסף אינו בהכרח צריך להגיע לידיו של העני. ההשקעה בכך שהאדם לא יהיה בחוסר הוא גם קיום של מצוות צדקה.
נציג מספר השלכות (מעט יותר בנאליות) לתובנות אלו:
א. 'באשר הוא שם'
בשולחן ערוך יורה דעה (סימן רנא סעיף יד) פוסק כך:
בעל הבית ההולך ממקום למקום וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה יאכל, ייטול צדקה, וכשיחזור לביתו אינו חייב לשלם (מבאר הרמ"א: דהוה ליה כעני והעשיר דאינו חייב לשלם)
כלומר, באותה עת הוא בחוסר. זה שבדרך כלל יש לו כדי מחסורו ואף יותר מכך אינו רלוונטי. ובסוף הסעיף השולחן ערוך מדגיש – זו לא הלוואה מן העניים, אלא דינו כדין העני עצמו, מפני שכרגע אין לו איך לאכול.
בימינו הדבר נשמע רחוק. אמנם ניתן לדמיין אדם שאובד לו הארנק במדינה זרה ומתפרנס מיהודי המקום, אך זו מציאות שאינה שכיחה.
ברם, הלכה זו רלוונטית במצבים אחרים:
בתחילת המלחמה יישובים שלמים פונו בכדי להוציא אותם מטווח האש של המלחמה. רוב מוחלט של המפונים היו אנשים בעלי יציבות כלכלית. אך באותה עת הם חסרו את תנאי המחיה הרגילים להם, ולכן היה נכון לתת להם מכספי מעשר הכספים.
אנו משתדלים לדאוג להנעים את שהותם של החיילים כמיטב יכולתנו, בכל מקום שהם. לספק להם אוכל מוצלח יותר ותנאי שירות נעימים יותר. בדרך כלל החיילים לא היו מגדירים את עצמם כ"עניים". אך החייל בגזרת עזה או לבנון הוא רחוק מן היישוב ואינו יכול לקבל את תנאי המחיה שהוא רגיל להם, גם אם בחייו הרגילים לא חסר לו דבר. באותה עת הוא בגדר אותו הולך דרכים שכספו אזל.
כרב קהילה וכר"מ בישיבת הסדר אני נשאל על מעשר כספים על ידי אברכים וסטודנטים. החשיבה היא שבטווח הארוך בעזרת ה' הם יתפרנסו בכבוד, אך כעת הם עדיין בונים את עצמם, וכרגע קשה להם לתת מעשר כספים. ראיתי רבנים ממליצים לרשום את ההכנסות הנוכחיות, ולהשלים מתן של מעשר ההכנסות הנוכחיות בבוא היום. זו עצה יפה, ומצווה גדולה להדר במתן צדקה. אך חשוב לשים לב שלפי השלחן ערוך מעשר הכספים אינו חל על ההכנסות הנוכחיות כלל – כרגע הם במצב בו אין להם כדי מחסורם, ובדומה למה שפוסק השולחן ערוך על ההולך ממקום למקום, שאינו צריך להשיב את מה שלקח מן הצדקה, קל וחומר שאין להם חובה להשלים את מעשר הכספים כאשר בעזרת ה' ברכת ה' תאפשר להם לתת את מעשר הכספים.
ב. השקעה בכדי שאדם לא יהיה חסר
בילקוט שמעוני (פרשת ראה) על הפסוק "עשר תעשר את כל" מביא מדרש הלכה האומר שמעבר למעשר התבואה, יש לעשר את ההכנסות ולתת אותם לעמלי תורה. לכאורה זה מפתיע – הרי את מעשר הכספים יש לתת לעניים!
בשולחן ערוך יורה דעה (סימן רמט סעיף טז) פוסק שמצוות צדקה לנערים ללמוד תורה עדיפה מצדקה. גם זה מפתיע. אם הכוונה היא שעדיף לתת לאביון שגם לומד תורה, את ההיררכיה הזאת פוסק השולחן ערוך בסימן רנא, ולא בסימן רמט!
יתכן והמבט הנכון הוא כך:
עם ישראל זקוק לכך שיהיו לומדי תורה. התלמידים לומדי התורה אינם מתפרנסים. למוסד התורני אין הכנסות משמעותיות עליהן הוא יכול להתבסס. מבחינה עקרונית היה מקום לומר: לכו ללמוד וללמד תורה. כאשר תהיו עניים, ניתן לכם צדקה כמו כל אחד אחר.
אך נכון יותר לעבוד בצורה הפוכה: מראש לוודא שתנאי המחיה של הישיבה וצוות מלמדי ותומכי התורה לא מגיעים למצב של עוני. כאמור, גם השקעה בכך שאדם לא יגיע למצב של עוני זו צדקה. במקרה זה נראה שאכן נכון להתייחס לשאלה מה הקב"ה ואנו רוצים שיהיה לנו בחברה – לומדי תורה, תלמידי חכמים, וכו' – ומתוך כך לוודא שמי שילך לעשות את הדברים האלה שהעולם זקוק להם לא יגיע לעוני.
(איננו נכנסים כעת לשאלות האיזון החברתי: כמובן שהחברה לא יכולה להתקיים אם כולם יישארו בלימוד תורה בלבד. וקל וחומר שאיננו נכנסים לחילול ה' הגדול של המצהירים שהם נשארים בעולם בית המדרש כאשר בפועל הם מתפרנסים מדברים אחרים).
השתא דאתינא לנקודה זו, שומא עלי לומר מילה בשבח אכסניה:
לפני עשרות שנים גדולי רבותינו: הרב שאול ישראלי זצ"ל, הרב משה ארנרייך זצ"ל, והרב כרמל שליט"א יבלח"א, ראו שאכן יש קושי לחברה שלנו להעמיד תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה ללא השקעה ממוקדת במוסד שיוכל לתמוך בבעלי הפוטנציאל לגדלות, לתמוך בהם ובתורתם, לדרוש מהם את מירב ההשקעה תוך כדי תמיכה המאפשרת את המרחב הנפשי ללימוד והתקדמות. וכך זכינו שמתוך 'ארץ חמדה' צמחו תלמידי חכמים משמעותיים בעלי שיעור קומה המביאים אור וטוב לחברה הדתית לאומית ולכלל ישראל.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
