ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
א.
רש"י, רא"ה: ברוב האיסורים, משעה שהאיסור נבלע במאכל, הוא נאסר. גם אם נסחט את האיסור, המאכל יישאר באיסורו. החתיכה המותרת 'נעשתה נבלה'. לעומת זאת, ביחס לבשר וחלב יש חידוש גדול יותר. אין כאן מרכיב 'אסור' – המפגש ביניהם הוא האסור. לכן בגמרא יש הווה אמינא שדווקא במידה ונוכל להפריד את החלב והבשר זה מזה כל מרכיב ישוב להיתרו.
ב. ר"ן ורשב"א: ביחס לבשר בחלב, כל מרכיב מותר בפני עצמו, ורק המפגש ביניהם מייצר איסור. לכן גם אם נשוב ונפריד אותם, כל מרכיב כבר נאסר ולא ישוב להיתרו. אך ביחס לשאר איסורים, מבחינה עקרונית אם נוכל להפריד את המרכיב האסור מן המאכל, אין סיבה שהוא יעמוד באיסורו. לכן הר"ן והרשב"א חולקים: לפי הרשב"א לא נאמר שהחתיכה עצמה נעשתה נבלה בשאר האיסורים, ואילו לפי הר"ן חז"ל תיקנו להתייחס לשאר האיסורים כמו שאנו מתייחסים לבשר בחלב.
ג. מאירי: אם טכנית ניתן להפליט את האיסור לחלוטין מן ההיתר, אנו נתייחס לאיסור כבלוע בלבד. יש לכך שתי השלכות: 1. כאשר נפריד את האיסור, המאכל ישוב להיתרו. 2. גם בזמן שהאיסור עדיין מעורב, נתייחס רק למרכיב האיסור שבתוך ההיתר כאסור. אך מכיוון שהגמרא מכריעה שלא ניתן לסמוך על היכולת לגרום לאיסור להפלט בשלמות, אנו מתייחסים לחתיכה כולה כאיסור עצמאי.
ב. ר"ן ורשב"א: ביחס לבשר בחלב, כל מרכיב מותר בפני עצמו, ורק המפגש ביניהם מייצר איסור. לכן גם אם נשוב ונפריד אותם, כל מרכיב כבר נאסר ולא ישוב להיתרו. אך ביחס לשאר איסורים, מבחינה עקרונית אם נוכל להפריד את המרכיב האסור מן המאכל, אין סיבה שהוא יעמוד באיסורו. לכן הר"ן והרשב"א חולקים: לפי הרשב"א לא נאמר שהחתיכה עצמה נעשתה נבלה בשאר האיסורים, ואילו לפי הר"ן חז"ל תיקנו להתייחס לשאר האיסורים כמו שאנו מתייחסים לבשר בחלב.
ג. מאירי: אם טכנית ניתן להפליט את האיסור לחלוטין מן ההיתר, אנו נתייחס לאיסור כבלוע בלבד. יש לכך שתי השלכות: 1. כאשר נפריד את האיסור, המאכל ישוב להיתרו. 2. גם בזמן שהאיסור עדיין מעורב, נתייחס רק למרכיב האיסור שבתוך ההיתר כאסור. אך מכיוון שהגמרא מכריעה שלא ניתן לסמוך על היכולת לגרום לאיסור להפלט בשלמות, אנו מתייחסים לחתיכה כולה כאיסור עצמאי.
עתה נעיין במספר השלכות למחלוקת זו:
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
94 - חמדת הכשרות: ושמרתם את המצות
95 - חמדת הכשרות: מספר השלכות להגדרת חתיכה נעשית נבלה
96 - חמדת הכשרות: ברכת האילנות אחרי ניסן
טען עוד
דבר דומה ניתן לומר על תערובת יבש: המשנה במסכת תרומות (פרק ה) מביאה דוגמאות רבות לכך שתערובת נאסרת "לפי חשבון". לדוגמא: תרומה שמתערבת בחולין אוסרת עד פי מאה ממנה. כלומר: תפוח אחד של תרומה שנופל לבין תשעים תפוחים אחרים – נאסרו כולם. נניח שעתה יתערבו עשרים תפוחים נוספים. לכאורה עשרים תפוחים נפלו לתוך תשעים תפוחים אסורים. אך ההתבוננות הנכונה יותר היא שעדיין יש תפוח תרומה אחד, והוא לא יאסור מאה ועשר תפוחים.
הרא"ה פוסק כך, והמאירי מבאר שההבדל נעוץ בכך שבתערובות שהתייחסנו אליהן מדובר על העברת טעם, השפעה הדדית. אך במקרה זה אין השפעה של התפוח על יתר התפוחים.
ב. חענ"נ בלח
המרדכי (חולין תרצז) מביא מעשה בו איסור נפל למרק. הוציאו אותו, אך לא היה במרק פי ששים מהאיסור, כך שכל המרק נאסר. בטעות ערבבו את המרק עם מרק אחר. במרק החדש אין פי ששים ביחס למרק שנאסר, אך יש פי ששים ביחס לאיסור המקורי. התלבטו מה הדין.
הראב"ן דן בעניין: ראשית נראה שהוא מניח כשיטת הר"ן, שמדאורייתא חענ"נ הוא בבשר וחלב בלבד, ובשאר איסורים חענ"נ הוא מדרבנן. אך הוא מציע שחענ"נ נגזר בשאר האיסורים רק כאשר יש איסור ניכר בעל חשיבות. אך כאשר יש טעם בתוך מרק, ואי אפשר להצביע על חתיכה שנאסרה, אלא על מרק, על זה לא גזרו חענ"נ, אלא יש לשער לפי החשבון המקורי (לכאורה יש כאן שיטה שמבקשת למצע בין הר"ן והרשב"א, ולומר שחענ"נ בשאר איסורים מדרבנן, ולכן הוא מגביל את היקף הגזירה).
הר"ן עצמו מציע סיבה שונה מדוע לא לאסור את התערובת הנוזלית: חענ"נ נאמר בשאר איסורים כגזירה ביחס לבשר בחלב. אך בשר בחלב נאסר מדאורייתא בבישול בלבד. לפיכך, אם האיסור התערבב נוזלית, ולא בבישול, לא נאמר חענ"נ.
כמובן שדבריו יהיו תקפים רק אם מדובר בערבוב נוזלי ללא בישול. אם הוסיפו את המרק שנאסר בזמן שהרתיחו את המרק השני לכאורה הגזירה תחול גם במקרה זה.
הראב"ד (המובא בתורת הבית לרשב"א) מתיר מסיבה שונה: הסיבה שאנו אומרים חענ"נ היא מפני שאי אפשר לסמוך על כך שהאיסור באמת ייפלט. אך כאשר מדובר בנוזלים, הנוזלים אכן יחזרו ויתערבו. אם חתיכה בלעה טעם חזיר, טעם החזיר תמיד יהיה בחתיכה. אך בתערובת נוזלית, הטעם באמת עשוי להתבטל מרוב הנוזלים האחרים. הסבר זה מתאים לשיטת המאירי שלמדנו לעיל.
להלכה בעניין זה: הרמ"א פוסק שבתערובת נוזלית בשאר איסורים נסמוך על כך שאין חענ"נ אם מדובר בהפסד מרובה. הט"ז מכריע שאם התערובת לא התבשלה לא נאמר חענ"נ כלל. ואם התערובת התבשלה נתיר אותה בהפסד מרובה.
ג. חענ"נ בדבר הניכר
לכאורה מדברי הראב"ן אפשר להגיע למסקנה משמעותית יותר. הרמב"ם (מאכלות אסורות פרק ט הלכה י) מתאר את המציאות הבאה: חלב נשפך לחתיכה מסוימת הצפה על פני התבשיל שבקדירה. אנו יודעים שהיא אסרה באיסור בשר בחלב את אחת החתיכות, אך אין לנו מושג איזו חתיכה. הרמב"ם אומר שניתן לערבב את כל חתיכות הבשר לתוך הקדירה. הטור תמה עליו – מדוע? מעורבת כאן חתיכת בשר שבלעה חלב, מדוע שיהיה מותר לערבב אותה, בכוונה תחילה, עם חתיכות בשר כשרות אחרות?
השו"ע פוסק את דברי הרמב"ם, והרמ"א חולק ופוסק שלא לנהוג כך.
אך הש"ך מבאר את הדברים: חענ"נ משמעו: אנו מגדירים איסור חדש. מעתה, חתיכה זו היא חתיכה אסורה, לכל דבר ועניין. היא עומדת כאיסור עצמאי, ולא כתערובת. אך אם לא ניתן לזהות את החתיכה האסורה, לא ניתן להצביע עליה ולומר "כי הוא זה", אנו אוסרים רק מחמת החלב שנבלע. מעתה אנו נשער לפי החלב שנשפך, ולא לפי החתיכה שזכתה למעמד אסור עצמאי, מפני שאיננו מזהים את החתיכה הזאת.
(הש"ך מציע שיתכן וגם הטור לא חולק על כך מבחינה עקרונית. ברגע שהחתיכה נמצאת בתוך סיר, אין איסור לערבב אותה הלאה לתוך הסיר, ולא נוכל לומר חענ"נ על חתיכה בלתי ידועה. הבעיה היא שרגע לפני הערבוב ניתן להוציא את החתיכות הצפות מעל הקדירה אחת אחת ולתת לנכרי לטעום אותן כדי למצוא את החתיכה שיש בה טעם חלב. אם כך, יתכן והטור אינו חולק על העיקרון של הרמב"ם, אלא רק על היישום במקרה זה).
ברם, מהאופן בו הש"ך מבאר את הרמב"ם אנו למדים נקודה עקרונית: המגיד משנה והש"ך מניחים שלפי הרמב"ם חענ"נ הוא דרבנן בלבד, גם בבשר בחלב וגם בשאר האיסורים.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
