ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
- מדורים
- קוממיות
- הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל
התורה מלמדת אותנו בנוגע למחיית עמלק: "בחר לנו אנשים", ופרש"י שיהא כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חברך כמורא רבך. דווקא מחיית עמלך, החלה בגלל רפיון ידיים, "וילחם עם ישראל ברפידים". רפיון הידיים הוא חוסר החיבור בין אבות לבנים, ובין הרב לתלמידים, וכאן הוא התיקון לכך, על מנת לבלום את הרפיון יש לחדש את ההזדהות.
חז"ל אמרו, שאין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר ארבעים שנה, ומסופר על המהר"ם באנט, שהיה תלמידו של ר' משולם איגרא, כי באחד הימים כינס את תלמידיו לסעודה, ושאלוהו, מה פשר הסעודה היום, לא חודש ולא שבת, אמר להם: "היום זכיתי להבין ולרדת לסוף דעתו של רבי, לאחר כך וכך שנים, וע"כ אני עושה סעודה". ובזה מובן פרש"י, שמוסיף, וכבוד חברך כמורא רבך, וכוונתו, שבכל חבר טמון מתורת הרב, שצומחת ומתגדלת עד 40 שנה, וע"כ גם החיבור בין החברים הוא חלק מהמשך קבלת התורה מהרב, ובפורים ש"קיימו וקיבלו" יש דגש מיוחד של אהבת הרעים, שהוא חלק מקבלת התורה.
זכה הרב צבי יהודה זצ"ל להעמיד לגיונות של תלמידים, ועלינו לזכור כי עיקר העיקרים בחינוכו היה הדביקות בתורה, והאמונה בדברי תורה. ישנם שמצטטים את הרב צבי יהודה, וחושבים שע"י ציטטות הם תלמידיו, ישנם כאלה שגם את הציטטות קצת מתקנים ומשבשים בכדי שיתאימו לדעתם שלהם. גם הרא"ש במס' מועד קטן כותב, כי אין תלמידים מדייקים במסורת הדברים מפי רבן, [באחד המקרים שהביאו לרצ"י לפניו סיכום של שיעור, אמר להם: כך אני לא מדבר. זה סגנון שלך ולא שלי]. ולעומת זאת, מובא בתשובות רש"י פסק הלכה הכותב: "כי ואמנם אני נתלה באילן גדול, ואף כי לא שמעתי מפיו דבר זה, מ"מ ליבי וסברתי והבנתי מפיו יצאו, ואף הם לא מפי השמועה ואף לא מראיות התלמוד כי אם מהבנת ליבם". כך מעיד רש"י על היחס בינו לבין רבו.
צריך תורה בשלמותה, ואמונה בשלמותה, הרצי"ה זצ"ל דאג מאד לשני דברים מיוחדים, ומכוחם לשאר העניינים. הישיבה הק', וכתבי הרב זצ"ל - וכעי"ז מובא בהקדמת נפש- החיים, שר' חיים מוולוז'ין ציוה את בנו על קיום הישיבה ועל הוצאת ספריו. הרצי"ה מסר נפשו על כך, רוב ימיו עסק בסידור כתבי הרב, ובהרבצת תורה, ומכח זה זכה לפעול גדולות ונצורות בענייני ארץ ישראל, וכל דבר שישראל מסרו את נפשם עליה, נתקיימו בידם. אצל הרצי"ה ארץ ישראל נבע מתוך אמונה גדולה בתורה, וקיום דברי הנביאים, הוא זכה לראות מרחוק את המתחולל פה בארץ, והאמין כי עצת ד' היא תקום.
כל חיזוק בכל נושא שהוא, יבוא רק מתוך בית המדרש, מתוך דבקות בתורה ובמגידיה. אמנם מרבים להביא דבריו של הרצי"ה בענייני השעה, אבל שוכחים קצת להדגיש את התורה שלו, את החינוך שלו ואת הישיבה שלו. בגמרא (מסכת מגילה): "שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה באותו הדור, אמר להם: אמרו אתם!" וצריך בירור, הרי רצו לשמוע את דעתו של רשב"י, ואילו ידעו תשובה, לא היו שואלים, וההסבר הוא, כי רשב"י לימדם, כי כל סוגיא, ואפילו בעניין דרכי והשגחת ד' בעולם, צריך לימוד, צריך שקלא וטריא, זו סוגיא שלימה, וע"כ, כמו בלימוד, קודם כל, אמרו אתם, תחשבו ותתעמקו ולאחר מכן העניין יבורר.
בליקוט שו"ת החת"ם סופר (סימן מ"ה), כותב על תלמיד שקיבל על עצמו ללמוד משניות בעל פה, ובכך נשתבשו סדרי הלימוד, א"ל החת"ס עדיף לעשות התרת נדרים, בלי נדרים יותר טוב. "בלי משוגעסן" בדרך טבעית ובנחת, ללמוד צריך שמחה, בלי קבלות מיותרות. זו הדרכה אמיתית לנו ולכל אחד, החפצים לגדול בתורה.
תפקידנו לגדול בתורה, להיות דבקים ומזוהים עם הרב, ולהידבק במידותיו, כל חולשה בתורה יש לה תוצאות, אולם גם ניתן לתקן ולהתגבר, ובמיוחד בימי פורים "קיימו וקבלו".
אנו בתקופה גדולה. תקופה של ציפיה לישועה ממש. יש לנו ב"ה תורה שלימה, והדרכות שלימות מהרב זצ"ל ומר' צב"י זצ"ל, ובאמת מצער לשמוע כי הני טפשאי שקמים מפני ספר תורה, ולא מכבדים את הגברא רבא, ומנצלים את סיבוכי התקופה לפגוע ברב זצ"ל ובהרצי"ה זצ"ל, וגם על הגר"א לא פסחו, אין הדברים ראויים בכלל לתגובה, אלא רק מ"ש חז"ל, מיהו אותו אדם שלבסוף מבזה חכמים, וכו'.
זכינו, ואיש קדוש היה עובר תמיד עלינו. כל מעשיו היו מתוך תורה, ולא מילתא זוטרתא היא. חז"ל הקפידו על כך והספידו את יהושע בן-נון על כך שהעמיד חמה, ולא על גודלו בתורה, כשיש תורה יש גם תוקף של תורה.
מרדכי הצדיק לא יכרע ולא ישתחוה, בלשון עתיד, והביאור הוא, כמ"ש רש"י על התורה: אז ישיר לשון עתיד שהיו"ד מסמלת את המחשבה, עלה בלבו לשיר, וכן הוא אצל מרדכי, לא יכרע לא עלה על לבו בכלל להשתחוות להמן. ומרדכי היה בודד בדעתו, ואכן ראיתי כי כך כתוב בפרק דרבי אליעזר פרק ז', שמרדכי לא קיבל עליו להשתחוות להמן. והוסיף בעל הנתיבות, כי איך באמת מרדכי סיכן את כל היהודים? והסביר שם, כי נסתלקה ממנו הבחירה, כשהקב"ה מוביל מהלך, הוא מסלק את הבחירה ע"מ להביא לישועת ישראל.
וכך הוא לשון הגמ' בברכות, כלפי האומר לנהוג כלשון הפסוק: "אל תתחר במרעים", הוא זה שלבו נוקפו. ואין הכוונה שזה פגם, אלא להיפך, מכיון שיש לו נקיפות לב, שלא יתחר במרעים אבל מי שמהשמים מחזקים את לבו, ינהג כפי שיורוהו משמים.
עלינו לחזק את בית המדרש. איש את רעהו יעזורו, על התלמידים הצעירים לזכור, כי תמיד ישנם נסיונות, ישנם משברים וחולשות, אבל לפום צערא - אגרא. זו תקופה שצריכים להתגבר בה, כך הוא אצל הפרט, כך הוא אצל הכלל כולו, יש ביטוי של החת"ס האומר, ראיתי הרבה לבן רודף את יעקב, ומעט יעקב הרודף את לבן. כך הוא אצל הכלל, וכך אצל כל אחד ואחד. זכה הרצי"ה זצ"ל שגם תלמידי תלמידיו עסוקים בתורה, ושותפים בכאב הכלל, דבר המעיד על עדינות ואצילות הנפש, המחברת אותם אל כלל ישראל מתוך תורה!
הדברים מכוונים לחיזוק בית המדרש, לחיזוק הבחורים והאברכים. תפקידנו לגדל תלמידי חכמים, כל אחד לפי כוחו, יש לנו דרך ברורה וסלולה, ועם כל החולשות הפרטיות והכלליות ודבר אלוקינו יקום לעולם. זה העילוי הגדול ביותר לזכרו של הרצי"ה זצ"ל.
וזכותו של רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל יעמוד לנו ולכל ישראל, לזכות ולראות בישועת ישראל, אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
