ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- י"ז בתמוז
בספר 'תשעה באב ואסונות לאומיים', בעקבות דרכו של הרמב"ם, אנו מציעים תשובה מוכרת, אבל מוטענת במשמעות אחרת, לשאלה זו: סיבת חוסר האבחנה היא הקונספציה. מושג זה, המתאר תפיסת עולם קפואה ומוטעית שעל פיה מפורשות העובדות, הוא החוט המקשר בין האסונות הגדולים של עמנו. הקונספציה היא זו שסימאה את עיני המנהיגות והעם, לאורך הדורות וגם בימינו אנו, מלראות את הפורענות הממשמשת ובאה. היא זו שהותירה אותם ואותנו חשופים ומופתעים. אולם ייתכן שאנו עדים כעת לניצני סדיקה של אותה קונספציה הרסנית, במעבר מכאב המחדל לעוז הרוח של מבצע 'עם כלביא'.
האשליה הכוזבת וחורבן בית ראשון
השרשרת הטרגית מתחילה עוד בימי בית ראשון. הרמב"ם, בחדות האבחנה המאפיינת אותו, מפרש את דברי חכמים שהחורבן הוא עונש על עבודה זרה במובן מעמיק ופשוט עד כדי כאב: עונש הוא תוצאה ישירה וטבעית של מעשי בני האדם. אין רע יורד מלמעלה, והחורבן לא נבע מגזרת שמיים אטומה, אלא מתוצאת כשל אנושי מעשי ותפיסתי. לא נוכל להאריך פה בתפיסה הלא מוכרת של הרמב"ם, אך נסכם שהקב"ה מנהל את חוקי הטבע עם אקראיותם (השגחה כללית), אבל הוא לא מנהל אירועי רעה, והם מעשי בני אדם. לעומתם, אירועי הצלה חריגים המפקיעים את האדם מאקראיות הטבע הם מעשי ה' (השגחה פרטית).
בבית ראשון, במקום להתכונן למלחמה ממשית, בחרה ההנהגה לשקוע באשליות ובאמונות תפלות. וכך כותב הרמב"ם באגרת לחכמי מונפלייה: "וזו היא שאיבדה מלכותנו והחריבה היכלנו [=המקדש] והגיעתנו עד הלום [=גלות, רדיפות ורצח] שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלו הדברים של דברי החוזים בכוכבים [=אסטרולוגים] – שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה... טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חוכמות מפוארות... ולא נתעסקו לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דימו שאותן הדברים יועילו להם, ולפיכך קראו אותם הנביאים 'סכלים' ו'אווילים'".
לצערנו הדברים מהדהדים עד ימינו. אם נתעמק, נוכל לנסח כי קונספציית השווא הראשונה היא ההנחה כי כוחות מיסטיים או טקסים ריקים מתוכן יגנו על העם, בעוד המציאות הצבאית והמדינית נזנחת. מתוך חיבור דברי הרמב"ם עולה כי על נקודה זו אנו צמים בי"ז בתמוז. האמונה הוחלפה באמונה תפלה, וההכנה המעשית הוחלפה בהדממה יזומה.
בבית ראשון העם והנהגתו ראו במקדש כשלעצמו "טקס מגן", מעין קמע שיספק הגנה אוטומטית, והתעלמו מהריקבון המוסרי והחברתי שפשה בהם. הנביא ירמיהו זעק נגד האשליה הזאת עוד בימי נבואתו: "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור 'היכל ה'! היכל ה'! היכל ה' המה!'". זו המשמעות של חורבן בית המקדש. כשאמצעי הופך למטרה – דינו לחורבן. זו גם הזיקה העמוקה למשמעות של האירוע הראשון שהתרחש בי"ז בתמוז: שבירת הלוחות. בחטא העגל העם החליף מטרה (משה) באמצעי (עגל), ומשה שובר את האמצעי (לוחות).
מחשבה זו הדהדה גם בבית שני, יחד עם קונספציה קטלנית נוספת: המעמדות החברתיים הגבוהים חשבו שהם יכולים לעמוד לבדם, ללא קשר וללא חיבור לשאר העם. האליטה הייתה לאליטה מנותקת ולא לאליטה משרתת. דבר זה מתואר באגדת קמצא ובר קמצא, שם אנו נחשפים למנהגי הסעודה המנותקים של האליטה הירושלמית. האנרגיות הלאומיות הופנו פנימה, למריבות קטנוניות, לגאווה ולנקמנות, תוך התעלמות מוחלטת מהאויב הרומאי שעמד בשער. העיסוק האובססיבי בקטנוּת כנגד האויב הפנימי סימא את עיניהם מלראות את האיום הגדול: האיום הקיומי האמיתי. "הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חוכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" (ישעיהו כט, יד).
שתי אשליות בימינו: האמצעי והאויב
באופן מצמרר, אותה קונספציה ממש חזרה והכתה בנו בשבעה באוקטובר. אנחנו עדיין במלחמה, ואין כאן יומרה לנהל תחקיר, אלא לתת ניסוח לשכל ישר ולתובנות פשוטות. בסופו של דבר, "מומחים" ו"גדולים" טעו במה שאדם פשוט היה אמור להבין. הטבח הוא חוליה בשרשרת ארוכה של מאבק על קיומנו וחירותנו בארץ הזאת. ההתעלמות מן האויב סימאה את עיני מנהיגי העם, כמעט כולם, בכל הדרגות וההיבטים: המדיניים, הביטחוניים, הדתיים והמשפטיים.
מדינת ישראל שקעה בקונספציה שלפיה "חמאס מורתע". האמונה כי ניתן "לקנות" שקט באמצעות הטבות כלכליות וכי אויבנו מונע משיקולים רציונליים־מערביים, התעלמה לחלוטין מהאידאולוגיה הדתית־קיצונית המוצהרת שלו, השואפת להשמדתנו.
אשליית האמצעים: את "החוזים בכוכבים" של ימי קדם, החליפה האמונה העיוורת בטכנולוגיה ב"גדר החכמה", גדר שנתפסה כבלתי חדירה וייתרה לכאורה את הצורך במודיעין אנושי ובהיערכות צבאית מאסיבית. דיווחי התצפיתניות, שהיו העיניים שלנו בשטח והתריעו על ההכנות למתקפה, נהדפו בזלזול, בדיוק כפי שנביאי האמת הושתקו בימי קדם. שוב, העדפנו את האשליה הנוחה על פני המציאות המרה.
אשליית האויב: מחאות סוערות ואלימות נתחוללו בכל הארץ, במחשבה שהאויב האמיתי הוא האויב הפנימי שבמחלוקת, ולא האויב החיצוני המבקש להשמיד. האחדות איננה רק מקור לעוצמה פנימית, אלא גם גורם מרתיע בעיני האויב, שהאמין בהבטחת מוחמד למאמיניו לפני המלחמה נגד היהודים (הקוראן, סורה 13,59): "היראה בליבם (של היהודים) מפניכם גדולה מיראתם את א־לוהיהם, כי הם עם אשר לא יבין. אין הם פורצים כאיש אחד להילחם בכם, אלא רק בתוככי קריות בצורות או מעבר לחומות, ואולם זה בזה הם נלחמים בגבורה. הם נראים לך מלוכדים, אך ליבותיהם מפולגים, כי הם עם אשר לא ישכיל להבין... צפוי להם עונש כבד". האויב טעה, ובשעת האסון נדמו הוויכוחים הפנימיים.
תכלית הצום
כאן נכנסת לתמונה משמעותו העמוקה של הצום. מדוע אנו צמים? האם רק כדי לזכור? הרמב"ם משיב על כך ומגדיר את תכלית הצום באופן אקטיבי, כמנוף לשינוי ותיקון: "יש ימים שכל ישראל מתענים בהן מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות; שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב".
לא אחת לפני טבח שמחת תורה, נשמעו קולות שקראו לבטל את הצומות שבאים זכר לחורבן. עכשיו, כמי שחווינו את הזוועה על בשרנו, הזיכרון של החורבן אינו זיכרון מלאכותי, הוא רענן וצורב. אך זיכרון העבר אינו המטרה, והוא מחמיץ את העיקר. הצום אינו רק זיכרון של כאב, אלא מכשיר "לעורר הלבבות", לכפות על עצמנו שינוי בתבניות המחשבה שלנו כדי ש"נשוב להיטיב". דווקא מתוך האבל הטרי והכאב החי, הצום מקבל משמעות חריפה מאי פעם: הצומות וימי האבל הם הזדמנות להפוך את הטראומה הלאומית לדחף עוצמתי לתיקון דרכינו, לניתוץ האשליות ולבניית חוסן אמיתי. גם הצום הוא אמצעי, עדיין לא המפנה.
וכאן אנו מגיעים לנקודת המפנה שחווינו כולנו במבצע 'עם כלביא'. אם הקונספציה ההיסטורית הייתה פאסיביות, המתנה, ריסון והכלה, הרי שהפעולה נגד איום הגרעין האיראני מסמלת, אולי, את שבירתה. הייתה זו מתקפה מקדימה פורצת דרך, שהתאפיינה באומץ עז מול סיכונים רבים, ובתחכום מדיני וטכנולוגי חסר תקדים. זוהי התגלמות התיקון: במקום לחכות לאסון, יוזמים ומסירים את האיום. במקום להיות מובלים על ידי תפיסות עולם של אחרים, לוקחים את גורלנו בידינו. זהו המעבר מהתגוננות להתקפה, מתגובה ליוזמה, תיקון הקונספציה של ההסתמכות על הגנה בלבד, והבנה שיש להכריע את האויב. אך מעל הכול - גם מבצע יזום שבו חווינו איחוד לבבות ותחושת מטרה משותפת לא בגלל כאב וצער, אלא בגלל החלטה פנימית שבדבר הזה כולנו יחד. יש תפנית, אבל המלחמה לא הסתיימה. יש עדיין חטופים ויש עדיין איום.
כדי לנצח נצטרך להכיר באויב: ההבנה שהאויב אינו מתמצה רק בחמאס, או אפילו באיראן. האויב היא האידאולוגיה שחורטת על דגלה את השמדתנו. כדי להביא נצח עלינו להכיר בזהות ובחירות שלנו. הרמב"ם ניסח זאת כקריאה המסורתית בשם ה', בשם האמת שאנו מביאים לעולם. נדמה שאלפי שנים (אולי מאז מרד בר כוכבא, שבו אנו עוסקים באריכות בספר) לא שמענו קריאת מלחמה בשם ה' כמו ששמענו מרבים מן החיילים, וממעט מאוד מן המנהיגים. זהו תהליך התיקון והתשובה שעליו דיבר הרמב"ם. זו דוגמה למבט עמוק ומרענן של תפיסת חיים בקשר לצומות.
כותבי המאמר מוציאים לאור בימים אלו את ספרם 'תשעה באב ואסונות לאומיים' מבית היוצר של 'מפעל משנה תורה'. הספר יושק ביום שני הקרוב בכנס שיתקיים בירושלים לזכרו של הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל
להערות: [email protected]
מתוך העיתון 'בשבע'

אורות ארץ ישראל - הרהג זלמן ברוך מלמד שליטא הציפייה לארץ ישראל בכל מקום בעולם
אורות ארץ ישראל - פרק ו'
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








