ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- עקב
ערב שבת קודש
פרשת עקב – ראה
עלון מס' 21 (שנה שלושים ותשע) (1388)
כ"א במנחם אב ה'תשפ"ה (15.08.2025)
ענג שבת (309)
רבנים שונים
290 - עונג שבת פרשות דברים-ואתחנן
291 - עונג שבת פרשות עקב-ראה
292 - עונג שבת פרשות שופטים-כי תצא-כי תבוא
טען עוד
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.47 – 20.00
ת"א 19.02 – 20.03
חיפה 18.55 – 20.03
ב"ש 19.04 – 20.02
אילת 18.57 – 20.00
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת עקב – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.27 – 4.33
זמן הנחת תפילין 5.16 – 5.20
הנץ החמה (מישור) 6.06 – 6.10
הנץ החמה (הנראה) 6.11 – 6.15
ס"ז ק"ש מג"א 8.36 – 8.38
ס"ז ק"ש הגר"א 9.24 – 9.25
חצות היום 12.45 – 12.43
מנחה גדולה 13.19 – 13.17
שקיעת החמה 19.23 – 19.17
צאת הכוכבים ב' 20.13 – 20.07
דף יומי: עבודה זרה נט - סה
מועדי השבת ראה
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.39 – 19.52
ת"א 18.55 – 19.54
חיפה 18.47 – 19.55
ב"ש 18.56 – 19.54
אילת 18.49 – 19.52
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת ראה – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.34 – 4.39
זמן הנחת תפילין 5.21 – 5.25
הנץ החמה (מישור) 6.11 – 6.15
הנץ החמה (הנראה) 6.15 – 6.19
ס"ז ק"ש מג"א 8.38 – 8.40
ס"ז ק"ש הגר"א 9.26 – 9.27
חצות היום 12.43 – 12.41
מנחה גדולה 13.17 – 13.14
שקיעת החמה 19.16 – 19.08
צאת הכוכבים ב' 20.06 – 19.58
דף יומי: עבודה זרה סו - עב
לעילוי נשמת מנחם יונגשטיין ז"ל. יהי זכרה ברוך!
לדבק כל דבר בשורשו
אמר ר’ חייא ברבי אבא: אתה מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ... ואני נותן לך שכר. מניין? ממה שנאמר (ישעיה נח): "וקראת לשבת עונג" "אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך". ואימתי נותן שכר? אמר הקב"ה : מצוות שאתם עושים פירותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם. מניין? : "והיה עקב תשמעון".
המילה "עקב", מבטאת בעיקר גמול, סוף, תוצאה ובנוסף לכך, היא מציינת את החלק האחורי של כף הרגל. השימוש בפרשתנו במילה עקב מביא את חז"ל לפרשנויות שונות שיוצרים תמונה גדולה ומעניינת בעבודת ה'. "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ..." וכגמול לכך: "ושמר ה'... את הברית ... אשר נשבע לאבותיך". חיבור המילה "עקב" להבטחת האבות לוקחת אותנו להבטחת ה' לאברהם לאחר העקידה: "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי". גם השכר נרמז במילה "עקב" והוא יינתן בסוף , ב"עקב" הימים, בעולם הבא.
על אלו משפטים מדובר כאן? למדו חכמים מה"עקב" שמדובר על מצוות הקלות שאדם דש בעקביו. דווקא בזכות אותן מצוות הקלות בעיני האדם זוכה הוא לשכר רב .
ולזה רומז המדרש שאף כשנהנה מהמצווה, ומתענג בשבת, ומתקשה להבין כיצד יקבל שכר על הנאה זו, ילמד מ"עקב תשמעון": "שיהיה מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר, כי בכל דבר יש הארה מהשם יתברך, והיא נקודה הפנימית... ועל ידי זה ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר... גם דברים הרגילין, על ידי שעושין הכל רק לרצונו" (שפת אמת תרל"א). יוצא, שעל ידי הפעולות הפשוטות והבסיסיות שנעשות לשם שמים, הן מחברות לנקודה הפנימית שהיא השם יתברך וכביכול שומע את ה'.
מעניין כי עקב מרמז למצוות הבסיסיות והקלות, אך מצד שני גם למצוות הראשיות והן עשרת הדיברות.
בעל הטורים קושר את המילה "עקב" לקיום עשרת הדיברות, בהן מופיעות172 מילים כמניין "עקב" . ניתן לומר כי הראש הוא העיקר והחשוב, אך גם הוא נסמך על העקב.
העשייה הנכונה נרמזת במילה "עקב". כדברי בעל הטורים: "עקב: ענווה — למד מן העקב הזה ההולך אחר הרגל דרך ענווה, ולפיכך אינו ניגף כמו אצבעות הרגל". ענווה זו נובעת מיראת שמים. כדברי חז"ל: "מה שעשתה החכמה עטרה (כתר) לראשה עשתה הענווה עקב לסולייתה." מטרת החכמה היא להגיע ליראה, ואילו הענווה שורשה כבר ביראת שמים.
ומכאן בהמשך הפרשה: "... מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". דרישת ה' מתחילה ביראת שמים, ובעקבותיה: "ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך ...". איך מגיעים מיראה לקיום המצוות ולעבודת ה'? חז"ל חברו זאת לברכות ולמדו מהמילה "מה" = מאה - את חיוב אמירת מאה ברכות בכל יום .
השפת אמת (תרל"ג) מסביר את חיבור היראת שמים והענווה המתגלה מתוך ברכת האדם המביאים להדבק בהקב"ה: "על ידי שפלות ויראה מתדבק בהאחדות, והוא כח השי"ת. וזה פירוש הברכה לדבק כל דבר בשורשו, שהוא רק מהשי"ת. ובזכות ענווה ויראת שמים מתחבר האדם לנקודה הפנימית... שזה עיקר היראה — לידע שכל חיות האדם בכחו יתברך כגרזן ביד החוצב. ואנחנו מה. וממילא מברך להקב"ה קודם כל דבר קטן וגדול ". הבנתו של האדם שהוא מה , כלומר- שפל, מביאו להכיר את בוראו ולברכו מאה ברכות בכל יום.
ימים אלו מחברים בין אב לאלול. לכאורה, חודש אלול הוא פתח התשובה, אך חודש אב שקודם לו נקרא "אב", כמו אבא. דווקא באב מתחילה תשובת עם ישראל, אשר בימים הקשים מתקרב במיוחד לאבא שבמרומים בהבנה שכל הנפעל בעולם, שורשו מהקב"ה — לטוב ולרע. ומתוך התקרבות לשורש האלוקי, נוכל להיכנס לימי אלול בתשובה שלמה ואמיתית. הרב עדי יהודה נוסבאום, ר"מ בישיבה תיכונית ר"ג
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' שלום יעקב בן מנשה וכתון ז"ל, נפטר ב-כ"ה במנחם אב תשס"ט. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' צבי בן אהרן אליהו פרגר ז"ל, נפטר ב-כ"ו מנחם אב תשע"ז. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ רחל (לבית הנדליש) אלקון ז"ל, נפטרה ב-א' באלול תשל"ח. יהי זכרה ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת עקב
ההפטרה: "ותאמר ציון" (ישעיהו מט, יד).
במנחה פרקי אבות: פרק ד'
ביום חמישי, אומרים יום כיפור קטן. אומרים תחנון ואבינו מלכנו במנחה.
שבת פרשת ראה
ההפטרה: "עניה סוערה" (ישעיהו, נד, א)
מברכים החודש: אלול
המולד: יום ראשון, שעה 11, 26 דקות, ו-6 חלקים.
ראש חודש אלול ביום הראשון וביום השני הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
(אין אומרים "ולמחרתו").
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
במנחה: אין אומרים "צדקתך".
במנחה פרקי אבות: פרק ה'
יום ראשון: ל' מנחם אב – ראש חודש. יום שני: א' באלול – ראש חודש
בשמונה עשרה "יעלה ויבא". שכח ולא אמר יעלה ויבוא ואמר ברוך אתה ה' – בערבית אינו חוזר, בשחרית ובמנחה חוזר. חצי הלל. קוראים בתורה בפרשת פנחס ל-4 קרואים.
ראש חודש / המאחר לבית הכנסת בהלל
המאחר לבית הכנסת והציבור עומדים בהלל, יאמר אותו תחילה ואח"כ יתפלל (משנה ברורה תכב, טז). כל זה בתנאי שאמר קודם לכן ברכות התורה, ובתנאי שנותר זמן לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. העומד בפסוקי דזמרה והגיעו ציבור להלל – יפסיק, ויאמר עם הציבור, אבל בלא ברכה (שם במשנה ברורה). המאחר ואמר הלל עם הציבור, ואחר כך נזדמן לו מנין שבו התפלל, רשאי לומר שוב הלל בלא ברכה.
למוסף – חולצים התפילין (שולחן ערוך תכג, ד. משנה ברורה כה, נט), אבל יעשו זאת לאחר אמירת קדיש שליח ציבור לפני מוסף (כדעת האר"י, כדי להשלים 4 קדישים בתפילין).
שכח ולא הוריד התפילין והתחיל מוסף – לא יחלצן (משנה ברורה כה, סא).
אלול
מתחילים לתקוע בשופר בא' באלול בבחינת "עורו ישנים משנתכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם". תוקעים עד ערב ראש השנה. מתחילים גם לומר "לדוד ה' אורי וישעי", וזאת עד שמיני עצרת. בני עדות ספרד מתחילים לומר כל בקר סליחות.
אמירת סליחות
בקהילות הספרדים מתחילים לומר "סליחות" מראשית חודש אלול, מחצות הלילה או מלפני אשמורת הבוקר עד אור הבוקר, חוץ מימי שבת וראש חודש, שאין אומרים תחנונים בשבת ובראש חודש. בקהילות האשכנזים מתחילים באמירת "סליחות" במוצאי השבת של השבוע שלפני ראש השנה, אבל אם חל ראש השנה ביום ב' או ביום ג' בשבוע, ולא נשארו לפחות ארבעה ימי "סליחות", מתחילים את אמירתן למוצאי שבת של השבוע שלפני זה. מנהג הסליחות של האשכנזים להתחיל את אמירת סליחות ביום בריאת העולם - כ"ה באלול.
בכל העדות ממשיכים באמירת "סליחות" עד ליום כיפור. מסורת היא, שאמירת הסליחות באשמורת הבוקר רצויה ביותר, כי עת זו היא "עת רצון" והקב"ה קרוב אז לכל קוראיו.
בעדות הספרדים קמים כל יום בשעה שתיים לפנות בוקר לאמירת ה"סליחות". לפי ה"זוהר" מתעוררים כוחות הרע משעת "מנחה" עד חצות, ואילו כוחות הרחמים מתעוררים בחצות הלילה ולפנות בוקר, לכן רצוי לומר "סליחות" מחצות הלילה דווקא או לפנות בוקר.
"רצה" בברכת המזון בסעודה שלישית
השבת פרשת ראה, יחול בו ראש חודש אלול. ידוע שנחלקו הפוסקים (ראשונים ואחרונים) בעניין הזכרת חיוב היום - דהיינו "רצה" - בברכת המזון של סעודה שלישית, היכא שהתחיל את הסעודה בשעת חיוב (ביום) ונמשכה בלילה, ומקור מחלוקתם הוא, האם אזלינן בתר עיקר והתחלת הסעודה וחייב להזכיר "רצה" למרות שמברך בלילה, או דילמא בתר השתא ושעת הברכה, ואם מברך בלילה כבר לא יוכל לומר "רצה". והנה, מרן בשו"ע (סי' קפ"ח ס"י) פוסק שאזלינן בתר עיקר הסעודה, וז"ל: "היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה ",עכ"ל.
"רצה" או "יעלה ויבוא" במוצאי שבת
והנה, יש בדין זה נפקא מינה אם יחול ראש חודש במוצאי שבת ונמשכה סעודתו עד הלילה - אם אזלינן בתר התחלת הסעודה יש לומר "רצה", אבל אין לומר "יעלה ויבוא" למרות שכבר לילה, משום שהתחלת סעודה עיקר, ובשעת התחלת הסעודה לא היה ראש חודש. וכך כותב מרן (שם) וז"ל:" והוא הדין בראש חודש, וחנוכה, ופורים", עכ"ל. ומבאר המשנה ברורה (שם, סקל"ד), וז"ל: "והוא הדין לראש חודש וכו' - ר"ל, דאם אכל בהם ונתאחר הברכת המזון עד הערב, צריך להזכיר, דאזלינן בתר זמן התחלת הסעודה", עכ"ל. ושם (סקל"ג), מפרט המשנה ברורה דיני "יעלה ויבוא" במוצאי שבת שחל בר"ח, וז"ל: "ולפיכך, אף אם חל ראש חודש במוצאי שבת, יזכיר בברכת המזון של שבת לבד ולא של ראש חודש". ומכל מקום מחלק המשנה ברורה, שדין זה הוא דוקא אם גמר אכילתו מבעוד יום, אבל אם אכל פת גם אחרי שירד הלילה, חייב מעיקר הדין להזכיר מעין המאורע, אלא שיש בזה "תרתי דסתרי", שלא יכול להזכיר "רצה" ו"יעלה ויבוא" ביחד, מאחר וכבר לילה מחד, אבל בתחילת הסעודה לא היה ראש חודש מאידך - והוא פוסק שעדיף להזכיר "יעלה ויבוא" שהוא לכל הדעות, מאשר "רצה" שיש בו מחלוקת. וכך הוא כותב: "ודוקא כשגמר סעודתו מבעוד יום, אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם של ראש חודש, ושניהן אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי, דהיאך יאמר "ביום השבת הזה " ואח"כ יאמר "ביום ראש חודש הזה ", דהא ראש חודש הוא ביום א' - אם כן מוטב להזכיר של ר"ח דזה יש חיוב לכ"ע , מה שאין כן בהזכרת שבת, דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במוצאי שבת. (ואף דאנן פסקינן כאן בש"ע דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במו"ש, מכל מקום כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ראש חודש , דהוא חיוב לכולי עלמא)", עכ"ל. ובהמשך דבריו מביא המשנה ברורה חולקים שלדעתם יש להזכיר גם "רצה" וגם "יעלה ויבוא", וז"ל: "וי"א, דאם חל יו"ט או ראש חודש במוצאי שבת, יזכיר "רצה" וגם "יעלה ויבוא", דאזלינן בתר התחלת הסעודה וגם בתר שעה שהוא מברך בו, ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי, דב"רצה" נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום, ואחר כך כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו"ט או של ראש חודש, ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו".
(ממאמרי הראשל"צ, הרב מרדכי אליהו).
ברכת הלבנה: מליל חמישי ד' באלול עד ליל שני ט"ו באלול.
זוית הלכתית / הרב חן שריג , דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
