ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
ברור שלכתחילה יש לטבול כלי שנרכש מגוי, אלא שאם אין מקום לטבול אפשר להקל להשתמש בו אחר שימכרנו לגוי. ומצאנו עוד כמה אופנים המתירים את השימוש בכלים:
א. כתב המרדכי (ע"ז סי' תתנ״ט בהגה"ה, ביצה פ"ב סי' תרעז) שמי ששכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יו"ט (ובשבת ויו"ט אסור להטביל כלים שנראה כמתקן מנא), יכול ליתן את הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, והוי ליה כשואל מן הגוי דאין צריך טבילה. והובאה הלכה זו בשולחן ערוך (סי' שכ''ג, ז): ״מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה, ויש אוסרים, וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לאינו יהודי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ואינו צריך טבילה״.
ולמדנו מכאן שיכול להקנות את הכלי לגוי במתנה, ולאחר מכן לשאלו ממנו ובכך להיפטר מטבילה.
והנה בדינו זה של המרדכי ישנה מחלוקת אם עדיין חייב בטבילה לאחר מכן כשיוכל, או שמא יכול להמשיך להשתמש בכלים כך ללא טבילה. דהט''ז (יו"ד קכ, יח, ואו"ח שכג, ו) כתב שעיצה זו ניתנה רק לשעת הדחק והיא רק תקנה זמנית עד שיוכל לטובלו, וכלשון הט''ז (שם ביו''ד): ״נ"ל דהאי תיקונא אינו אלא לפי שעה, דהיינו לאותו שבת או בחול כל זמן שאין לו מקוה, אבל לאחר השבת או שיזדמן לו מקוה, כיון שישתקע עולמית ביד ישראל ודאי הוי כלקוח בידו. ולא עדיף ממשכן עובד כוכבים ביד ישראל ודעתו לשקוע דצריך טבילה, ותו דגבי טלית שאולה מצינו גם כן שפטורה מציצית כל ל' יום ואחר כך חייב דנראה כשלו. על כן הכי נמי נראה דצריך טבילה אחר שאפשר לו לטבול אפילו בברכה, אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו משום חשש ספק ברכה״. וכן פסק במשנ''ב (סימן שכ''ג, לה), וכן גם הכף החיים (סק''ג וסקנ''ו) והפר''ח (סק''מ).
אכן רבים הקשו על ראייתו זו של הט״ז, שהרי כלי ממושכן נשאר אצלו ולכן חייב טבילה, שהרי משכון קונה, כדאיתא בגמרא (קידושין ח, ב): ’אמר רבי יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון, שנאמר (דברים כד, יג): ’ולך תהיה צדקה’, אם אינו קונה - צדקה מנין, מכאן לבעל חוב שקונה משכון’. וכן הובא ברשב''א (ע''ז עה) 'דדעתיה לשקועיה צריך טבילה, דכמכירה מפורשת דמיא'. כיון שהכלי נחשב שלו עד שהלווה ישלם חובו, מה שאין כן כלי ששואל מגוי שאינו הופך להיות שלו לעולם, ולכן אין מכאן ראיה שיש חיוב טבילה.
גם יש להקשות על ראייתו מהטלית, שכן בטלית שהולך בה ל' יום ללא ציציות יש ודאי חשש מראית עין, אולם בכלי לא ניכר אם הוטבל וליכא חשש מראית עין.
ומכח קושיות אלו ועוד חלקו על דינו של הט''ז וסברו שיכול להשתמש בכלי לעולם ללא טבילה, וכן כתב בפירוש בשולחן גבוה (או''ח ח''ב תנא אות ז'), שכל דבר שאי אפשר להטבילו מחמת גודלו וכבדו, וכן בכל הני צלחות גדולות של זכוכית שאי אפשר להטבילם, יתנם לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ומותר להשתמש בהם לעולם.
וכן כתב הבן איש חי (פרשת מטות אות י'א), וכן כתב בשו''ת מנחת יצחק (ח''ה סי' קכו אות ב'), וכן כתב הגר''ע יוסף (הליכות עולם חלק ז' מטות סעיף ט').
ב. יש שרצו ללמוד היתר להשתמש בכלי אף בלא טבילה כלל כשאי אפשר לטובלו, על פי דברי המג''א (סי' י"ג ס"ק ח') שהביא מהמרדכי שאם נפסלו לאחד הציציות בשבת ומתבייש לישב כך בלא טלית, מותר לו ללבוש את הטלית בלי ציציות, משום שלא אמרה תורה שאסור ללבוש בגד של ד' כנפות בלי ציצית, אלא ציותה במצוות עשה להטיל בו ציציות, וכיון דבשבת אינו יכול להטיל בו ציציות, נחשב אנוס ופטור הוא היום מן המצוה ומותר לו ללבוש הטלית בלי ציציות, ומכל מקום המג"א הוסיף שיש בו איסור מדרבנן, ורק משום כבוד הבריות התירו. ולכן גם בכלי הדין כן, דהתורה לא אסרה להשתמש בכלי שאינו טבול אלא חייבה לטבול, וכשאינו יכול לטבול הרי הוא פטור.
ופשיטא דבדין ההיתר להשתמש בכלים מחמת שאין יכול לטבול, גם כן הדין ברור שמיד כשיוכל לטבול הכלים ולהוציאם מידי טומאתם, חייב לעשות כן לפני השתמשות נוספת.
ג. יש שהורו להפקיר את הכלי במקום שאינו יכול להטבילו, וממילא כיון שאין לו בעלים הרי הוא פטור מטבילה. וסמכו בזה על היתרו של רש''ז אורבעך (במנחת שלמה ח''ב סי' סו אות ט''ז) שכתב כן, וז״ל: ''הקונה מגוי כלי והפקירו ולקחו יהודי אחר ואינו מתכוין לזכות בו, כיון שאין לכלי בעלים אין חובת טבילה וממילא אין איסור השתמשות. ומה שלענין שבת לא נתנו עצה להפקיר אף שרבו המתירים להפקיר בשבת, היינו מפני שע"י ההשתמשות הוא נראה כחוזר וזוכה... אפשר שבשעת הדחק יכולים גם בשבת להפקיר, ולכוון שמשתמש כל השבת בשל הפקר''.
ומסוף דבריו אלו למדו שאפשר בשעת הדחק להפקיר את הכלי, וכיון שאין לו בעלים אין בו חובת טבילה.
אמנם יש שלא הסכימו עם קביעה זו, ואסרו אפילו בשעת הדחק. ראה שכתב כן בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' קלו).
וידוע שישנה מחלוקת ראשונים מהו גדר הפקר, שלשיטת הרמב''ם הפקר דומה לנדר, וז״ל ביד החזקה (פ"ב מהל' נדרים הלכה י"ד): "ההפקר אע"פ שאינו נדר, הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו. ומה הוא ההפקר, הוא שיאמר אדם נכסים אלו הפקר לכל וכו'. וכיצד דין ההפקר, כל הקודם וזכה בו קנהו לעצמו ונעשה שלו, ואפילו זה שהפקיר דינו בו כדין כל אדם, אם קדם וזכה בו קנהו". וכדבריו כתבו להלכה גם הטור והשו"ע (חו"מ סימן רע"ג סעיף ב').
והאריך בזה בספר קצות החושן (סי' רע''ג, סק''ג), ולמד שלשיטת הרמב''ם הוא ממש כנדר, ואין ההפקר מוציא מרשות הבעלים, אלא חל עליו חובה מחמת הנדר להניח לכל אדם לזכות בחפץ. ועשה מזה נפקא מינה להלכה שאם מת המפקיר אין היורשים מחויבים לקיים נדרו, ורשאים הם לממש את בעלותם בחפץ.
ולפי דבריו כיון שהחפץ הוא עדיין ברשות הבעלים, חייב כלי זה טבילה כמו כל שאר כליו, ורק אם בא אדם לזכות בכליו אסור לו לעכבו ולמונעו מחמת נדרו.
ואין להקשות על המנחת חינוך שהקיל להפקיר ולהשתמש בכלי, שכן רבו החולקים על הקצות בהבנת הרמב''ם.ב(ראה חת''ס, יו''ד סי' שטז ושערי ישר, שער ה, פכ"ג ועוד)
וכיון דלא נפקא הא ממחלוקת לכן יש לטבול כליו מיד כשיוכל, וביחוד שרוב הפוסקים כתבו שלא יועיל הפקר להיפטר מטבילה.
ד. ישנה שיטה נוספת להיפטר מטבילה, שיכוון בשעת הקניה שאינו רוצה לזכות בכלי וממילא לא יחשב הכלי כשלו, שאין אדם קונה דבר בעל כרחו. כן הובא בפרי השדה (ח''ב סי' ק''ט), וכן הביא במנחת שלמה דלעיל, שכתב: ''הקונה מגוי כלי והפקירו ולקחו יהודי אחר 'ואינו מתכוין לזכות בו', כיון שאין לכלי בעלים אין חובת טבילה וממילא אין איסור השתמשות''.
אלא שמשם דווקא למדנו שחייב לטבול מיד שיהיה לו אפשרות כהמשך לשונו: ''ומה שלענין שבת לא נתנו עצה להפקיר אף שרבו המתירים להפקיר בשבת, היינו מפני שעל ידי ההשתמשות הוא נראה כחוזר וזוכה''. ולכן הסומך על פסק זה חייב לטבול מיד אחר השבת או כשיוכל.
ומכיון שלרוב השיטות אין לאדם להשתמש בכלי מעת שיכול לטובלן במקוה לכן יש לו לטובלן מיד באפשרות הראשונה.
.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן איך ניתן להשתמש במנגל טרף שנמצא לעיתים בבתים מושכרים ואיך ניתן להכשירו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
