ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
בס"ד מרחשון התשפ"ו
מפטיר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד (מלכים א א)
פרשת חיי שרה - שבת מברכין
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת חיי שרה 105 פסוקים = בָּא בַּיָּמִים
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. (כד א)
מולד חודש כסלו יהיה ביום חמישי בשעה 13, 38 דקות ו 9 חלקים
רוב חודשי השנה הם באורך של 29 ו-30 יום לסירוגין (אחרי חודש של 30 יום מגיע חודש של 29 ואחריו של 30, וכיו"ב); היוצאים מן הכלל הם החודשים חשוון וכסלו שהם בעלי אורך משתנה: ישנם שנים שבהם שניהם באורך של 30 יום, בשנים אחרות לשני החודשים יש רק 29 יום, ובשנים מסוימות בחשוון יש 29 יום ובכסלו 30 יום.
הטעם שמברכים החודש דווקא בשבת , כי י"ב חודשי השנה הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה , בכל חודש צירוף אחר 'וביום השבת שהוא יומא דנשמתא מאירין כל הי"ב צירופים, ועל כן מקדשין בו על כוס יין (בגימטריא ששה צירופי הוי"ה) ועל לחם משנה (גם כן בגימטריא ששה ששה צירופי הוי"ה). ועל כן מברכים החודש בשבת להאיר בו הצירוף של אותו החודש '.
צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסלו הוא ויה"ה , יוצא מראשי תיבות הפסוק וַ יַּרְא י וֹשֵׁב הָ אָרֶץ הַ כְּנַעֲנִי וגו' בפרשת ויחי (בראשית נ, יא) אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה. ולפי הקבלה בידינו היה הדבר בכסלו בימי חנוכה, כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' דסוכות, כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה )בראשית לג, יז( ונשלמים השבעים יום בחנוכה, על כן נרמז שם הצירוף של חדש כסלו. (בני יששכר)
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה . (כג א)
וַיִּהְיוּ חַ יֵּי שָׂ רָה מֵ אָה ר"ת משיח – שבזכות שרה יבוא המשיח.
וַ יִּהְיוּ חַ יֵּי שָׂ רָה מֵ אָה ס"ת ה-ויה ור"ת חושם . היינו וחמש ר"ל וחמש חושים. וַ יִּהְיוּ חַ יֵּי שָׂ רָה מֵ אָה ר"ת בגימטריא בשמחה . (עם הכולל). וַ יִּהְיוּ חַ יֵּי שָׂרָה ר"ת חוה . מֵ אָה שָׁ נָה וְ עֶשְׂרִים שָׁ נָה ר"ת משוש , ר"ל היה לה גילה ומשוש במיתתה, אעפ"י שהיתה מיתתה פתאום מענין העקדה, עם כל זה היה לה גילה ומשוש לנשמתה שראתה שהיא הולכת לגן עדן, ואפשר שראתה נשמתה שבא יצחק בשלום חי וששה ושמחה בו. (רבינו אפרים)
שָׂ רָה מֵ אָה שָׁ נָה ר"ת שמש – סמך וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה למיתת שרה, וכתיב (קהלת א ה) וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ . א"ר אבא בר כהנא וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו. עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה. (ב"ר פנ"ח ב) (הרוקח)
שרה היתה גלגול חוה ועל חוה נתקנא הנחש לכך וְאֵיבָה אָשִׁית נגד ביא"ה, ואמר אברהם אע"ה לשרה הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ שהיית חוה ונתקנא הנחש ועתה התיקון להסיר שם אישות אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ . אך המלאך אמר לפרעה עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם היא אשתו ולא תוכל לו מרוב צדקתם. (מדבר קדמות מערכת ש)
תיבת וַיִּהְיוּ נקראת ישר והפוך – לרמוז שכל חיי שרה מתחילתן לסופן ומסופן לתחילתן היה בהם ה-ויה כֻּלָּן שָׁוִין לְטוֹבָה וזה רמוז בתיבת וַיִּהְיוּ דמשמעותה ה-ויה וגם נקראת ישר והפוך. (פני דוד)
וַ יָּקָם הַ שָּׂדֶה וְ הַמְּעָרָה אֲ שֶׁר בּ וֹ (כג כ) ר"ת בגימטריא חוה עם הכולל. וס"ת וַיָּקָם הַשָּׂדֶ ה גימטריא אדם . וכבר נודע דאדם וחוה באו בגלגול אברהם ושרה.(פני דוד)
וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר . (כג ט)
שאלה – המילה בְּתוֹכְכֶם לכאורה מיותרת. ועוד כיצד אמר אברהם אבינו שהיה איש אמת שיקנה את מערת המכפלה בְּכֶסֶף מָלֵא והרי מערת המכפלה שוה כל הון שבעולם בשל קדושתה.
תשובה – אברהם אבינו ידע שבני חת אינם מעוניינים במערת המכפלה בשל קדושתה, אלא הם מעוניינים רק בסכום כסף ששוה המקום לפי ערכו. לכן אמר להם שהוא חפץ לשלם סכום כסף מלא כפי שהמקום שוה בְּתוֹכְכֶם , והכוונה אצלכם ולא כפי שהמקום שוה בעיניו של אברהם. (ישמח משה)
וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר . (כג טז)
חידה בפרשה – איזה מחיר נוסף נאלץ לשלם אברהם אע"ה לבני חת בעת שרכש את מערת המכפלה מעפרון הַחִתִּי.
תשובה – כתיב (דברים יב יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. פרש"י – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: יָכוֹל אַתָּה אֲבָל אֵינְךָ רַשַּׁאי. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם ) יהושע טו, סג( יְכוֹלִים הָיוּ אֶלָּא שֶׁאֵינָן רַשָּׁאִין )ספרי עב (לְפִי שֶׁכָּרַת לָהֶם אַבְרָהָם בְּרִית כְּשֶׁלָּקַח מֵהֶם מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וְלֹא יְבוּסִים הָיוּ אֶלָּא חִתִּיִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל שֵׁם הָעִיר שֶׁשְּׁמָהּ 'יְבוּס' נִקְרָאִים יְבוּסִים. ובפרקי דר"א פרק לו אמרו לו, אנו יודעים שהקב"ה עתיד ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה. כרות עמנו שבועה, שאין בני ישראל יורשים את עיר יבוס, כי אם ברצונם של בני יבוס. מה עשו אנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ רצו להכנס בעיר היבוסי ולא היה יכול מפני ברית אברהם שנאמר וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם לא הורישו בני ישראל וכשמלך דוד בקש להכנס לעיר היבוסי ולא הניחו אותו שנאמר (ש"ב ה ו) וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה וכו' והיו ישראל כחול הים אלא בכח השבועה וברית אברהם ראה דוד וחזר לאחוריו שנאמר (ש"ב ה ט) וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וכו' ואין אתה יכול ליכנס בעיר היבוסי עד שהתיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אות ברית אברהם.
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי . (כד ב)
איתא בפרקי דר"א פט"ז אליעזר היה זקן עבדו של אברהם. ומהיכן היה עבדו? אלא כיון שיצא מאור כשדים, באו כל גדולי הדור ליתן לו מתנות, ולקח נמרוד עבדו אליעזר ונתנו לו עבד עולם. וכשגמל חסד ליצחק הוציאו לחירות , ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה, וקיימו למלך. והוא עוג מלך הבשן.
שאלה – כיצד שחרר אברהם את אליעזר מעבדות לחירות וקי"ל (ברכות מז ב) כׇּל הַמְשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה מו): לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדו ּ.
כתב ספר החינוך מצוה שמז שנעבוד בעבד כנעני לעולם, כלומר שלא נשחרר אותו לעולם ושלא יצא לחירות, כי אם בשן ועין.
תשובה – אם עושה לצורך עצמו אין בזה איסור (הר"ן פ"ד דגיטין), ואברהם הבטיחו שאם יצליח בשליחותו ישחררו, כדי שעל ידי זה יעשה השליחות באמונה וזה היה שכר השדכנות ולפי זה הוא צורך לאברהם אבינו היה מותר לשחררו. (טעמא דקרא)
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ. (כד טו)
שאלה – התיבה הוּא נראית לכאורה מיותרת. היה יכול לומר 'וַיְהִי טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר'.
תשובה – אמרו חז"ל (ב"ר ס ד) תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'. ואליעזר היה הראשון מבין כולם מאז בריאת העולם אשר תפילתם נענתה תוך כדי דיבורו. לכן הודגש אצלו וַיְהִי הוּא זה הידוע – שהיה ראשון בעולם אשר טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר מיד נענה וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת . (ב.א.ח דרושים)
הַ הִצְלִיחַ יְ -הוָה דַּ רְכּוֹ אִ ם לֹ א (כד כא) הר"ת מכוונים כנגד הפסוק מההפטרה (מ"א א לא) יְ חִי אֲ דֹנִי הַ מֶּלֶךְ דָּ וִד לְ עֹלָם. לרמוז שהיה מבקש ליצחק זיווג הגון להשתלשל ממנו משיח צדקנו. (שארית מנחם)
וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְ-הוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים . (כד לא)
שאלה – במדרש (ב"ר ס ז) מובא שכאשר לבן אמר לאליעזר בּוֹא בְּרוּךְ יְ-הוָה הוציאו מכלל 'ארור' לכלל 'ברוך'. ויש להבין מה הסיבה שלבן עשה כן.
תשובה – משום שלבן חשב שאליעזר הביא את הצמידים בתורת קידושין לרבקה, והרי עבד אינו יכול להיות שליח לקדש אשה, לכן רצה להוציאו לכלל ברוך, כדי שיוכל להיות שליח ותהא רבקה מקודשת. ואליעזר השיבו (כד לד) עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי כלומר אין זה מעכב שאני עבד, כיון שאת הצמידים לא הבאתי בתורת קידושין אלא רק כמתנה בעלמא. (תפארת יהונתן) ובמדרש שם שֶׁהָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה קְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי דוֹסָא כְּנַעַן הוּא אֱלִיעֶזֶר, וְעַל יְדֵי שֶׁשֵּׁרַת אוֹתוֹ צַדִּיק בֶּאֱמוּנָה יָצָא מִכְּלַל אָרוּר לִכְלַל בָּרוּךְ. וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְ-הוָה , אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן דְּבֵית גּוּבְרִין עֲבַד לֵהּ אַפְטָרָה, וּמָה אִם אֱלִיעֶזֶר עַל יְדֵי שֶׁשֵׁרַת אֶת הַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָה יָצָא מִכְּלַל אָרוּר לִכְלַל בָּרוּךְ, יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂין חֶסֶד עִם גְּדוֹלֵיהֶם וְעִם קְטַנֵּיהֶם בִּידֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְ-הוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב . (כד נ) פרש"י - רָשָׁע הָיָה וְקָפַץ לְהָשִׁיב לִפְנֵי אָבִיו.
שאלה – כיצד ענו בני יעקב לפני אביהם לשכם וחמור. דכתיב (לד יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ .
תשובה – אמרו חז"ל (ברכות יט ב) כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב. דכתיב (משלי כא ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְ-הוָה . משום הכי ענו כי לא נאותו בדבריו שהיו גבורים והיו רוצים להורגו. ומשום כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל משום הכי ענו. ועוד לפי שהרגישו וידעו שיעקב החריש עד בואם כמו שאמר הכתוב לפי שיעקב היה מחשיב את דעתם. וגם ראו כי יעקב לא היה רוצה לענות משום הכי ענו הם. והם הרגישו שרצונו בכך שידברו הם ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. ועוד י"ל דקי"ל (משנה סנהדרין ד ב) דדִּינֵי נְפָשׁוֹת, מַתְחִילִין מִן הַצַּד. היינו מן הקטנים בחכמה שהיו יושבים בצד. דאמר קרא (שמות כג ב) וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב . וכתיב רב, כלומר לא תענה על מופלא שבבית דין ולנטות מדבריו לפיכך אין שומעין דבריו אלא בסוף. (הרע"ב) לפיכך כדין הקדימו לדבר שאם אביהם לא ישרו בעיניו דבריהם יגלה דעתו וכן יקום ויבטלו דעתם ולזה גילו דעתם ושתק שתיקה כהודאה. (פני דוד) והרמב"ן כתב - הנה, חמור ושכם אל אביה ואל אחיה דברו, אבל הזקן לא ענה אותם דבר, כי בניו ידברו במקומו בענין הזה לכבודו, כי בעבור היות הדבר להם לקלון, לא ירצו שיפתח פיו לדבר בו כלל. והרד"ק כתב – שיעקב לא דבר מרמה בשפתיו אף על פי שחטא לו והניח הדבר לבניו.
והם ענו להם במרמה. ובעבור שטמא את דינה אחותם לא חשבו זה לעון אם ירמאו אותו בדבריהם.
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה . (כה א) פרש"י - זוֹ הָגָר. וְנִקְרֵאת 'קְטוּרָה' עַל שֵׁם שֶׁנָּאִים מַעֲשֶׂיהָ כִקְטֹרֶת. תרגום יונתן וּנְסַב אִיתָא וּשְׁמָהּ קְטוּרָה הִיא הָגָר. פירש הרע"ב - זוֹ הָגָר קשה מנא לו. י"ל מדכתיב וַיֹּסֶף משמע שהיתה לו כבר פעם אחרת וזו היא הגר. כתיב (טז א) וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר . פרש"י - בַּת פַּרְעֹה הָיְתָה. כְּשֶׁרָאָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה, אָמַר: מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה וְלֹא גְּבִירָה בְּבַיִת אַחֵר. (ב"ר מה א) תרגום יונתן וְלָהּ אַמְתָא מִצְרֵיתָא וּשְׁמָהּ הָגָר בְּרַת פַּרְעה דְיַהֲבָהּ לֵיהּ לְאַמְהוּ בִּזְמַן דְנָסְבָהּ. אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה בגימטריא 'זו היא הגר מצרית' (977 ) (רבינו אפרים)
שאלה – כיצד נשא אברהם מצרית, ואפילו שנתגיירה, שהרי ישראל אסור במצרית דכתיב (דברים כג ט) בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְ-הוָה . משמע שדור שני לא יבוא. וכן כתב השו"ע (אה"ע ד ג) מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות, שאחר שנתגייר, הוא ובנו שנולד לו אחר שנתגייר – אסורים, ובן בנו מותר.
תשובה – עַל פִּי הַדִּבּוּר נְשָׂאָהּ (ב"ר סא ד) וכן תרגום יונתן וְאִתְכַּתַּשׁ בְּמֵימַר מִן קֳדָם יְיָ. (דעת זקנים) והטעם לפי שהיה צריך שיקדים לו לידת ישמעאל שהוא שאב הזוהמא (משלי כה ד) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי . שעל ידו נזדקקה הטפה ויצא יצחק בקדושה. וכן היה צריך להקדים המילה ושיזקין אברהם עוד יותר, עד שיחלש הכח החומרי ויגבר הענין הרוחני, וכדי שתהיה הלידה שלא עפ"י הטבע רק בדרך נס, ועז"א שמצד ששרי היא אשת אברם, וראוי שהזרע שיולד ממנה יהיה מיוחס לאברהם, שהיה זרע קודש מרחם משחר בענין שתלד לו. (מלבי"ם) א"נ אברהם היה גר, וגר מותר במצרית. (דעת זקנים) א"נ הטעם לאיסור להתחתן עם מצרית הוא משום ששיעבדו בעם ישראל, ואם כן קודם ששיעבדו בהן לא נאסרו. (רבינו חיים פלטיאל דברים שם). א"נ הפילגש מותרת למלך מן התורה (רמב"ם פ"ד הל' מלכים, סמ"ג לאו רכב) אברהם לא נשא אותה אלא שפילגש היתה. ואברהם היה לו דין מלך. (דורש לציון יג)
וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ . (כה ב) איתא במדרש (ילקו"ש) זִמְרָן שהיו מזמרין בעולם. יָקְשָׁן שהיו מתקשין בעולם. ורבנן אמרין זִמְרָן שהיו מזמרין בתוף לעבודה זרה. יָקְשָׁן ,שהיו מקישין בתוף לעבודה זרה.
שאלה – אמרו חז"ל שהסיגים (היינו הפסולת) שהיה באברהם אע"ה מכח תרח ואמתלאי הלכו להגר ונשאר זך ונקי ואז הוליד את יצחק בהיותו בן ק' שנה זך ונקי ובר קדוש אם כן איך אחר עבור מ' שנה הוליד אברהם אע"ה מקטורה כל אותם הרשעים שהיו רעים מישמעאל. ועוד איך מסר להם שמות הטומאה ואדרבה הי"ל לגיירן.
תשובה – גדלה אותם בביתו. על דרך (ש"ב כא ח) חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל שגדלה אותם שלא היו בניה כלל כי אמנם אברהם לא הוליד כי אם יצחק וישמעאל כמבואר בדברי הימים. (ספורנו) מה שלמד להם שם טומאה הוא כדי להציל עצמם דזה מותר לישראל. (פתח עינים סנהדרין צא.) ואברהם אע"ה ידע והכיר כי בני הפלגשים אינם נזהרים מטומאה, ואילו היה מוסר להם שם משמות הקודש שצריכים להזכירו בטהרה היו מתחייבים בנפשם, ובחכמתו מסר להם שם משמות הקדושים שאפילו יזכירוהו בטומאה אינם ניזוקים (ילקוט האזובי) וי"ל שהיה רואה אותם עסוקים בתרפים והיו צריכים להשתחות לו קודם שהיה אומר להם שום דבר, אמר להם הניחו אותם ואלמד לכם אפילו אם תאמרו אותו במקום הטינופת יועיל. וי"א שמסר להם שם טומאה לקרוא לע"ז שלה שמות כגון פעור מרקוליס (היינו לקרוא הע"ז בשם כינוי ולא בשמה המלא) (מושב זקנים)
ובני קטורה הם גבורות מפני שעתידין להיות לישראל עבדים לעתיד לבא והם מפלאות תמים דעים. (חומת אנך)
וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק . (כה ה) אמרו רז"ל העביר נחלה מכל בניו כי כך רצתה שרה באמרה (כא י) כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק , והסכים הקב"ה על ידה ואמר (כא יב) כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע . ומה שנקט כָּל אֲשֶׁר לוֹ היינו כל מה שהשתדל אברהם מכח טרחו ועמלו ובא לו בזיעת אפו וביגיעת כפו, זה הדבר המיוחד לו לעצמו, כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממנו, את הכל נתן ליצחק, אבל וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים דהיינו בני הגר כי פלגשם חסר כתיב, ע"כ נתן להם אותן מתנות שקבל מן המצריים ע"י שרה באמרו אֲחֹתִי הִוא , ואז נתנו לו מתנות ואותן מתנות נתן לבני הגר המצרית כי דין הוא שממקום שבאו שם הם שבים ללכת וחזרו למטעתן. (כלי יקר)
שאלה – כיצד היה מעביר נחלה מכל בניו אל יצחק, ואמרו חז"ל (בב"ב קלג ב) לָא תְּיהַוֵּי בֵּי עַבּוֹרֵי אַחְסָנְתָּא וַאֲפִילּוּ מִבְּרָא בִּישָׁא לִבְרָא טָבָא, וְכׇל שֶׁכֵּן מִבְּרָא לְבַרְתָּא. דהיינו אל תהיה במקום בו מעבירים ירושה מן הזכאי לה, ואפילו כשמעבירים מבן רע לבן טוב. שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כז יז): יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ . וקי"ל (יומא כח ב) קִיֵּים אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲפִילּוּ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. {והוא רמוז בפסוק (כו ה) עֵקֶ ב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם ס"ת 'מערב'. וכן עֵקֶב ר"ת ק יים ע ירובא ב ישולי. מראית העין יומא שם. לפי נוסח הברכה : בְּדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרָא לָנָא לַאֲפוּיֵי וּלְבַשׁוּלֵי וּלְאַטְמוּנֵי וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרָגָא וּלְתַקָנָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא.}
תשובה – ישמעאל היה גר בן גר, דאברהם וישמעאל גרים היו וְגֵר אֵינוֹ יורש את אביו לֹא מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (קידושין יז ב). וקודם שנולדו האחרים כבר נתן ליצחק, כדכתיב (כד לו) וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ . (הרא"ש, דעת זקנים) א"נ הטעם שאין מעבירים נחלה מבן רע לבן טוב הוא משום שאין לדעת אלו צאצאים ייצאו ממנו, שייתכן שהבן הרע - הרשע מכין דברים לעצמו, ולבסוף יצא ממנו צדיק. אבל אברהם ידע ברוח הקודש שזרעם של ישמעאל ובני קטורה לא יהיו טובים על כן יכול להעביר מהם הירושה. (באר שבע סנהדרין צא.) (פרשה כהלכתה)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
