ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- הקדמות אמוניות
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- יראת ה'
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
והפעם אנו מתחילים בעזרת ה' סדר חדש - סדר נזיקין.
ששה סדרי משנה - בניין יסודות עבודת ה'
הגמרא במסכת שבת דף לא דורשת: "אמר ר"ל וכו'... ודעת זה סדר טהרות ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו". ומפרש רש"י "ישועות זה סדר נזיקין - מושיען מזהיר לפרוש מהיזק ומהתחייב ממון". כלומר המגמה של סדר נזיקין אינה ללמד את חיובי התשלום על הנזיקין, אלא ללמד להמנע מלהזיק.
הגמרא במסכת שבת ממשיכה ואומרת "אמר רבא בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר, ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא".
מבאר המהר"ל בנתיב היראה פרק ד' שהשאלות שאדם נשאל בתחילת דינו הם ביסוד אישיותו: האם נזהר שלא לקחת מה שאינו שלו, האם היה עצמאי ובלתי תלוי באחרים, מתפרנס מיגיע כפיו? וזהו נושא ונותן באמונה. שאלה שניה היא האם היה קבוע בקשר לתורה, קבוע ברוחניות? הקשר לתורה לא היה ארעי אלא קבוע - קבעת עיתים לתורה.
האם היה כללי, לא פרטי שעוסק בעצמו, לא אגואיסט, אלא עוסק בהרחבת ההופעה בעולם ובהמשכיות הדורות - עוסק בפריה ורביה. האם היה מצפה לישועה? זאת אומרת שואף לעתיד הטוב לא מסתפק בהוה ובהיום.
האם פלפל בחכמה והבין דבר מתוך דבר? כלומר, האם העמיק והרחיב את כוחו הרוחני?
לסיכום, האדם נשאל האם בנה את היסודות האישיים שהם היסוד לכל עבודת ה': עצמיות, קביעות, כלליות, אידאליות, עמקות, ורחבות רוחנית.
סדר נזיקין הוא סדר ישועות: צפיה לישועה כללית ופרטית, צפיה לצאת מכל צרה ומכל נזק. וכשם שיש נזקים חומריים כך יש נזקים רוחניים, והצפיה לישועה היא להנצל ולהתרומם מכל היזק, עד לגאולה השלמה.
האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין
"אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות" (בבא קמא ל) ויש להבין: בשלמא מילי דאבות ברור שמביאים את האדם להיות חסיד, וגם מילי דברכות מביאות להיות חסיד, כי כשאדם מברך לפני כל מצוה ומברך ברכות הנהנין נמצא שכל דבר שעושה עושה מתוך הכרת ה', מתוך כוונה לשם שמים. אך מה שאמרה הגמרא שמי שרוצה להיות חסיד יקיים מילי דנזיקין צריך ביאור, שהרי אם אדם נזהר שלא יזיק אין בזה לפנים משורת הדין, זו חובה מינימלית. יש בזה סור מרע, אך עדיין אין זו מדת חסידות.
המהר"ל בבבא קמא אומר שהמדרגה הגבוהה יותר בחסידות היא להזהר בנזיקין מאשר להיטיב לגמול חסדים. ונראה שכוונתו שלקיים מילי דנזיקין פרושו לשמור שחברו לא יוזק, לא רק על ידו אלא למנוע מחברו נזקים שבאים ממקום אחר - כגון אם אדם רואה תקלה ברשות הרבים הוא מסלק אותה ומונע נזק מאנשים. מדוע זו מדת חסידות יותר מאשר להיטיב עם חברו? כאשר אדם מיטיב עם חברו, החבר מכיר לו טובה, אבל כשאדם מציל את ממון חברו אין החבר מכיר לו טובה באותה מדה, כי לא קבל ממנו דבר ממשי. חברו לא נתן לו דבר, אלא רק סלק את הנזק, וכל שכן אם חברו אינו יודע כלל שניצל על ידו. יש בזה בחינה של חסד אמיתי ללא תמורה. וטעם נוסף, במניעת נזק אין אותו סיפוק כמו שיש בעשית טובה ממשית, ועל כן יש בהצלת ממון חברו בחינה מיוחדת של חסד.
בפרקי אבות פרק ב' משנה י' שנינו "חמשה תלמידים היו לרבי יוחנן בן זכאי... ר' יוסי הכהן חסיד" ואחר כך מובא "ר' יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך", וגם כאן אנו רואים שמדת החסידות היא לטפל בממון של השני כאילו זה ממוני, וזהו ביאור "לקיים מילי דנזיקין" - לשמור שחברו לא יוזק.
יראה וחכמה
בהמשך, הגמרא בשבת עוסקת בראשית חכמה יראת ה'. "אמר רבא בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות חיצוניות לא מסרו לו, בהי עייל???" עולה מהגמרא שיראת שמים דומה לפתחים חצוניים שדרכם נכנסים לפנימיים, בלי יראת שמים אי אפשר לזכות בתורה.
לעומת זאת, בגמרא ביומא דף עב, עמוד ב נאמר "מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דירתא ותרעא לדרתא עביד" כלומר חבל על מי שאין לו חצר אבל עושה פתח לחצר. ומפרש רש"י שהתורה אינה אלא שער להכנס בה ליראת שמים. נמצא שבמסכת שבת נאמר שיראת שמים היא המבוא לתורה וביומא נאמר שהתורה היא השער ליראת שמים. לכאורה סתירה לפנינו, אך באמת הדברים משלימים זה את זה: ללא יראת שמים בסיסית אי אפשר להכנס לתורה, ומתוך התורה אפשר להגיע ליראת שמים עליונה, מדרגה עליונה שאי אפשר להגיע אליה בלי תורה. וזהו מה שאמרו בפרקי אבות "אם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראה".
כל יראת שמים צריכה גם להתפשט ליראה מחכמים. וכך היה רבי עקיבא דורש 'את ה' אלוקיך תירא - לרבות תלמידי חכמים', והכוונה כאן לתלמידי חכמים אמיתיים הבטלים לרצון ה', וממילא כלולים בתוך דבר ה' המופיע בעולם.
אמרו חכמים שהרואה חכם מחכמי אומות העולם מברך 'ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם', ואילו הרואה חכם מחכמי ישראל מברך 'ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו'. הפרש גדול יש בין הפועל 'נתן' לבין הפועל 'חלק'- המילה חלק משמעה שהקב"ה כביכול חילק את חכמתו לחלקים, והחכמה שמשתמשים בה חכמי ישראל היא ממש מחכמתו של הקב"ה.
תשובה ודיני ממונות
הרב באורות התשובה בפרק יג, פסקה ה כותב:
'דרך התשובה היותר מקורית וטובה, הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחבירו הכלולים אצלנו בלימוד חשן משפט, בכל הבקיאות הגרסאית היותר בהירה וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים ומעמידה את הצדק האלוקי על בסיסו הנאמן...'
הרב כותב כאן שאחת מדכי התשובה היא ללמוד את דיני נזיקין בבקיאות ובעיון. מתוך לימוד זה האדם יודע איך ריבונו של עולם רוצה שנתנהג, ובזה מתעורר הלב לעבודת ה'. בהערות לספר אורות התשובה (הערה 6) מפנה הרב צבי יהודה לספר 'הצדיק ר' יוסף זונדל סלנט' (היה רבו של ר' ישראל סלנט ותלמידו של ר' חיים מוולוז'ין) ששם מובא שהיה אומר שאי אפשר שתהיה לאדם יראת שמים אם לא למד כדבעי חשן משפט, וקשה להזהר בדיני נזיקין ומשפטים אם חסרות ידיעות בתורת המדות והמוסר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
