ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
בס"ד כסלו התשפ"ו
מפטיר חֲזוֹן עֹבַדְיָה (עובדיה א)
וי"מ וְעַמִּי תְלוּאִים (הושע יב) ומקצת וַיִּבְרַח יַעֲקֹב (שם)
פרשת וישלח
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת וישלח 153 פסוקים = הַמַּחֲנָיִם , אבק וחול
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (לב יא)
וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ - מְנַחֵם פֵּרַשׁ 'וַיִּתְעַפֵּר אִישׁ', לְשׁוֹן אָבָק, שֶׁהָיוּ מַעֲלִים עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם עַל יְדֵי נִעֲנוּעָם. (לב כה רש"י)
בפרשת וישלח יש מצות לא תעשה אחת והיא אזהרת גיד הנשה (ספר החינוך)
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. (לב ה) פרש"י – 'גַּרְתִּי' בְּגִימַטְרִיָּא תרי"ג. כְּלוֹמַר: עִם לָבָן הָרָשָׁע גַּרְתִּי, וְשֵׁש מֵאוֹת וּשְׁלוֹש עֶשְׂרֵה מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי, וְלֹא לָמַדְתִּי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים.
שאלה – כיצד היה יכול לקיים שם את כל תרי"ג המצוות, הלא כמה מצוות תלויות בארץ, בית המקדש ושאר ענייני מצות שלא כל אדם יכול לקיימן. ועוד שהרי אמרו חז"ל (כתובות קי:) דכׇל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ.
תשובה – כתב השו"ע (או"ח פה ב) אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ומקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. וכ"כ (שם נה כ) עבודה זרה דינה כצואה. נמצא בזה שמשמר מחשבתו מבלי להרהר בשום דבר מדברי תורה, נחשב לו כאילו קיים כל התורה כולה. גם כאן בבית לבן היה מלא גילולים ותרפים, והיה יעקב אבינו מוכרח בבואו לביתו לשמור מחשבתו מבלי להרהר שם בשום ענין מדברי תורה, ולזה נחשב לו כאילו קיים כל התורה כולה. ('צמח דוד' לרבי דוד מדינוב).
ועוד י"ל לפי שקיים מצוות מעשר שהוא צדקה ושקולה צדקה כנגד כל המצוות (בב"ב ט.) [צְדָקָה במילוי כזה צד"י דל"ת קו"ף ה"ה [535] עולה תקל"ה ועם הכולל עולה כמנין מִצְוֹת [536] לרמוז ששקולה צדקה כנגד כל המצות שנרמז מספרם במלוי צדקה. בן יהוידע שם)].
ועוד אפשר לומר דהיה עוסק בתורה בדיני כל מצוה ומצוה והלימוד נחשב למעשה בהיות שהוא מוכן לקיים אלא שחסר המציאות ומצדו לא יבצר ושפיר קאמר ותרי"ג מצות שמרתי כלומר שמרתי לעשותם מתי תבוא לידי כל מצוה ואקיימנה וגם למדתי כללותם ופרטיהם דיניהם וסודותיהם ונחשב למעשה וזהו שרמז כֹּה 'אָמַר' עַבְדְּךָ יַעֲקֹב רמז לו שאמירה עִם לָבָן גַּרְתִּי ותרי"ג מצות שמרתי. ורמז באומרו (לב יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ ודרשו חז"ל (תנא דבי אליהו) אין קָטֹנְתִּי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה כד"א (משלי טז ח) טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה. והכוונה שנתמעטו נכסיו בצדקה וכיון לרמוז ששמר כל המצוות במה שקיים צדקה שהיא שקולה ככל המצוות וזהו שאמר קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים דהיינו שבזבזתי ממוני בחסדים שעשיתי וא"כ נמצא כאילו קיימתי כל המצוות. וּמִכָּל הָאֱמֶת היא התורה שלמדתי כל התורה והלימוד כמעשה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ רמז מה שאמרו חז"ל וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם כאילו אתם עושים עצמכם ומפני הכבוד אמר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ לרמוז שעשה את עצמו ותלאו בו יתברך. (פני דוד)
מה שאמרו כׇל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ היינו אם קובע דירתו שם להשתקע לעולמים ואין בדעתו לחזור, משא"כ הוא דדעתו לחזור. והוא שאמר עִם לָבָן גַּרְתִּי היינו רק דרך גרות והיתה דעתי לחזור לפיכך תרי"ג מצות שמרתי.
איתא במדרש (ב"ר כא ו) אין וְעַתָּה אלא תשובה, שנאמר (דברים י יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ. זהו שרמז יעקב אבינו וָאֵחַר עַד עָתָּה היינו תרי"ג מצות שמרתי שגרם לאחרים בבית לבן ובחרן לעשות תשובה ואמרו חז"ל (בב"ב ט.) גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, דכל הגורם לחבירו לעשות מצוה יחשב גם כן כאילו עשאו. (אמרות ה')
וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (לב יג)
שאלה – מה הטעם שהוסיף בברכת ריבוי עם ישראל כחול הים אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב והוא ידוע ומאי נפק"מ אם החול אפשר לספור אותו או לא.
תשובה – ישנם שתי סיבות מדוע לא נוכל לספור את החול. סיבה אחת מחמת רוב פחיתותם, ערכם האפסי של גרגרי החול גורם שלא יהיו בני האדם טורחים לספור אותו. עפר אינו 'דבר שבמנין'. ועוד סיבה אחרת – עצם ריבוי החול כשלעצמו אינו מאפשר לספור אותו, גם אילו היה יקר ערך. הקב"ה מבטיח להרבות את בנ"י באופן שיהיו אמנם יקרים וחביבים בעיני הכל, ומצד זה יהיו ודאי חפצים לספור אותם, אך מצד הריבוי שלהם לא יוכלו לספור אותם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב לא מצד פחיתותם ח"ו אלא מצד ריבויָים העצום. (אדרת אליהו)
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים וַתִּרְצֵנִי. (לג י)
שאלה – קשה לומר על יעקב אבינו שיוציא מפיו דבר שאינו הגם שהיה מחמת היראה, וגם ביותר קשה לדמות פני רשע לפני אֱ-לֹהִים. ואמרו חז"ל (ילקו"ש בראשית כז א) אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנאמר (מ"ב ג יד): כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ. ואמר ר' אליעזר: עיניו כהות, שנאמר (בראשית כז א): וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת משום דאסתכל ביה בעשו הרשע.
תשובה – כוונתו מה שאתה רואה שאני מסתכל בפניך הלא אסור להסתכל בצלם דמות רשע, הוא כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים כי השכינה עברה לפני יעקב כמו שדרשו על וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם (בראשית לג ג) מה שהיה נראה לעין שיעקב מסתכל בפניו הוא לא היה רק שראה פני אלוקים ההולך לפניו ויתפרש כִּרְאֹת כף הזמן רצונו לומר אני רואה פני שכינה אז אני רשאי להסתכל בפניך כי איני רואה אותך רק את השכינה. (אגרא דכלה)
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. (לג יח) פרש"י - שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שֶׁנִּתְרַפֵּא מִצִּלְעָתוֹ. שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא חָסַר כְּלוּם מִכָּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן. שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁלֹּא שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית לָבָן. (שבת לג:) וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה.
כתב הרמב"ם (מורה נבוכים) – דשבעה כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל, (שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה), ד' מהם מורים על הטובה והם חנצ"ך, וג' להיפך שבתאי לגוף לבנה לתורה מאדים לממון. וזהו שנאמר וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם ר"ת שבתאי לבנה מאדים. וזהו שאמרו חז"ל נגד שבתאי שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, נגד לבנה שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, נגד מאדים שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ. (בני יששכר כסלו טבת מאמר ד אות עד)
הנה חז"ל גזרו לבטל שלושה מצוות בשב ואל תעשה בהגיע זמן מצוותן בשבת, דהיינו שופר לולב מגילה, כאומרם (ר"ה כט:) היינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה. ובוודאי לא היו גוזרים לבטל מצות עשה הבא מזמן לזמן אם לא שידעו אשר התיקון וכח סגולת השבת תעמוד במקומה ויושלם בקדושת השבת. והנה מכנים השבת בג' שמות היינו שבת, כלה, מלכתא, ובשמות הללו נרמזין סגולת המצוות הנ"ל, אשר יכולים לפעול פעולתם ע"י קדושת היום. והוא רמוז בפסוק וַיָּבֹא יַעֲקֹב כל בית יעקב שָׁלֵם ר"ת שופר לולב מגילה, בג' מצוות אלו באים שלמים ומושלמים עִיר שְׁכֶם ר"ת שבת כלה מלכתא, ועיר לשון התעוררות, דכשמתעורר קדושת יום השבת אשר קדושת היום יכונה בג' שמות הללו, הנה עצם קדושת היום פועל תמורת הג' מצות הללו, וקילורין של מלך אינו חסר כלום. (בני יששכר שבתות מאמר ט אות א)
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם – ר"ת שם לשון מלבוש. בזכות אלה ג' שלא נשתנו זכה לג', שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ כנגד לשונו, בְּגוּפוֹ כנגד שמו, בְּמָמוֹנוֹ כנגד מלבושיו.(ויקח משה)
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם. שָׁלֵם ר"ת מטתי שלמה לפניך רמז לקדושת יסוד. עִיר מלשון התעוררות. שְׁכֶם ר"ת כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי. ע"י שמתעורר מהארת ש"ק יכול להשיג קדושת ברית קודש. כידוע מאמר תלמידי הבעש"ט זי"ע כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ, החפץ להתקדש במדת יסוד דמיתקרי כָּרָאוּי לוֹ, יקדש שבת קודש יום השביעי כראוי ויזכה לזה. (אמרי חיים)
וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. (לג יח) בגמרא (שבת לג:) אָמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם. ובמדרש (ב"ר יא ז) ערב שבת בין השמשות היה, ותיקן להם עירובי תחומין.
שאלה – מה הטעם שתיקן להם מטבע, ומה הטעם שתיקן להם עירובי תחומין דווקא עכשיו.
תשובה – נפסק להלכה שבחתיכות כסף יש לחוש שמא נעבד בהן עבודה זרה. אך במטבעות כסף אין חשש. קודם שהגיע לשכם היו משתמשים למסחר בחתיכות כסף, אך יעקב שרצה לישא וליתן עמם חשש שמא עבדו בחתיכות ע"ז, ולכן תיקן להם מטבע כסף שבו אין חשש ע"ז. ואכן מיד אח"כ כתוב וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה (לג יט) – כיון שאפשר היה לעשות עמם מסחר. (תפארת יהונתן)
א"נ לפי שהם היו משתמשים במטבע של מלכים אחרים ולא היה להם מטבע על שמם, והוא יעץ אותם לשבר המטבעות שבידם ולעשות מטבע חדש על שמם, וזה יהיה להם לכבוד ולתפארת כאחד המלכים. כי מאת ה' היתה זאת להגדיל שמם במטבע כדי להשוותם עם שאר מלכיות, שאז אחר כך כאשר יהרגו השבטים אנשי שכם ומלכה יצא להם שם גדול שאבדו עיר מלוכה. (בן יהוידע – שבת לג:)
הטעם שתיקן להם עירובי תחומין משום שרק כאשר הגיע יעקב לשכם נרפא ממכתו, ועירוב תחומין שיעורו אלפיים אמה, שהן אלפיים פסיעות. לפי שהיה צולע לא היו פסיעותיו כפסיעות כל האדם, עתה שנרפא יכול היה למדוד את פסיעותיו ככל האדם. (תפארת יהונתן)
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר. (לד כה) פרש"י – באחד בשבת מאי טעמא לא היו מתענים מפני שהוא שלישי ליצירה. דאדם נברא ביום שישי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. (מוסף רש"י) וכ"כ רבינו בחיי - ידוע מדרך חכמת הטבע כי כל שלישי חלוש בכל הנבראים כולם, בין שהוא יום שלישי ללידה בין שהוא יום שלישי לימות העולם, שהרי יום שלישי כוכב מאדים, ומפני זה יגדל הכאב בכל מכה ביום השלישי ויהיה הנימול ביום השלישי למילה יותר חלוש.
שאלה – איתא בגמרא (שבת קלד:) אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בֵּין מִלִּפְנֵי מִילָה בֵּין לְאַחַר הַמִּילָה, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — כְּדַרְכּוֹ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בִּכְלִי. לפי שהמכה קלה עליו וקרוב לרפואה. משמע שביום השלישי הוא קל יותר.
תשובה – בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים כלומר לא כולם כואבים, אלא שלא הספיקו למול את כולם ביום ראשון ושני לפי שהיה עם הארץ מרובה. (מושב זקנים) וביום השלישי היו כולם כואבים שכבר מלו כולן, מיד וַיִּקְחוּ אִישׁ חַרְבּוֹ. (דעת זקנים)
שאלה – איך עשו בני יעקב מרמה גדולה כזאת אחר אשר שמעו להם לימול הרגום ביום השלישי.
תשובה – לפי שביום השלישי היו מצטערים ומתחרטים על המילה ולכך הרגום. ולשון כֹּאֲבִים משמעו מוכיח על זה שכן מצינו כאב גבי ע"ז. (הרא"ש)
שאלה – מה חטאו כל אנשי שכם שנתחייבו הריגה? ומדוע לא היה בזה שפיכות דמים.
תשובה – לפי שבני נח מצווין להושיב בי"ד בכל פלך ופלך, והם ראו שכם שגזל את דינה ולא עשו בו דין. (החזקוני) כתב הרמב"ם (מלכים פ"ט הי"ד) וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם. ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה וע"פ קרובין.
והרמב"ן כתב (לד יא) שאנשי שכם היו רשעים ודמם חשוב להם כמים, וכולם חייבים מיתה כי היו רוצחים ועובדי אלילים ומגלי עריות.
והמשך חכמה כתב - אפשר כי בן נח נצטווה שלא לחבול בעצמו וכתיב (בראשית ט ה) וְאַךְ אֶת (כל) דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ אך אם כוונו לש"ש הלא נתגיירו אך המה לא נתכוונו לגירות רק לקחת נשיהם ומקניהם וחבלו בעצמם שלא כדין. וממילא נתחייבו מיתה משום איסור חובל בעצמו. א"נ מכיון שמלו עצמם בכדי שיוכל שכם בן חמור למלא תאוותו השפלה, סימן שגם הם בעלי תאוה כמותו בכח, על כן הרגום. (אמרי חיים)
אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם – התנו עמהם שלא יעבדו עבודה זרה. והם לא עשו כן אלא עשו בסתר, וכשידעו בני יעקב כן עמדו והרגום. וזהו בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים שנתחרטו על מה שעשו. וזה שאמר להם יעקב (לה ב) הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וגו' וַיִּטְמֹן אֹתָם וגו' ולא שרפום שאם ירדפו אחריהם ויאמרו למה הרגתם אותם והלא קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז יראו להם שלא בטלום. (רבינו אפרים, חומת אנך)
האור החיים מפרש כי בני העיר התנגדו למות נשיאם ולכן 'הרגום מדין רודף'. בנוסף, הם סייעו בגזל דינה ובני נח חייבים מיתה על גזל. לפי זה מבואר גם מדוע בני יעקב בזזו את העיר: 'אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ. וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת' (כח, כט) – הם גבו דמי בושת על מה שנעשה למשפחתם.
וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד. (לד טז)
שאלה – הנה בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ נתקיים כי שבו את נשיהם כמבואר בקרא (לד כט) וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ. כיצד אמרו שבטי ישורון וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם והוא לא נתקיים כי הרגו כל זכר.
תשובה – אותן כ"ד אלף שנהרגו ונפלו בשבט שמעון במעשה זמרי דכתיב (במדבר כה ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. הם היו גלגולי אנשי שכם ולקחו בנות ישראל ואז נתקיים מה שאמרו שבטי ישורון ונתנו את בנותינו להם ודבר ה' בפיהם אמת. (אגרא דכלה)
וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. (לה יט)
שאלה – המרחק מהעיר בית לחם עד מקום קבורתה הוא פחות ממיל. מה הטעם שקבר אותה בדרך ולא הוביל אותה לקבורה בעיר בית לחם.
תשובה – מפני שלא רצה לדור באותה העיר ואפילו אם היה קונה שם כרם או מקום היו גוזלים אותו וחורשים אותו לשדה או כרם. (מושב זקנים) א"נ לפי שראה ברוה"ק שבית לחם עתידה לעלות בגורלו של יהודה, ולא רצה לקוברה אלא בחלק של בנימין. וז"ש שלכן קברה בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה לא באפרתה מפני שהיא בית לחם. (מלבי"ם) א"נ שצפה ברוה"ק שהגלויות עתידות לעבור שם, וקברה שם שתהא מבקשת עליהם רחמים. הדא הוא דכתיב (ירמיה לא יד-טז) כֹּה אָמַר יְ-הוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וגו' כֹּה אָמַר יְ-הוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וגו' וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְ-הוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. (ילקו"ש)
וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם. (לה כ)
שאלה – מה הטעם דכתיב בכפל לשון וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה... הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל. 'מה היה כתוב על מצבת רחל אמנו'.
תשובה – ללמדך כי את עצם הלשון הזה חרט יעקב אבינו על קברה 'הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל' ורק את זה בלבד, ללא שום תארים ושבחים, היות שכולם כבר ידעו מי היא רחל ומה טיבה. (פניני הגר"א) וכתב המלבי"ם - המצבה שעושים על המתים הוא להזכיר מעשיו לדורות שלא ישכח מן הלב, וזה לא שייך ברחל, שהיתה עקרת הבית ושמה נזכר לזכר עולם בלעדי המצבה. וכבר אמרו אין עושים נפשות לצדיקים שדבריהם הם זכרונם, והיתה המצבה רק להכיר מקום הקבורה לא להזכיר מעשיה, ועז"א שהציב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ לא עליה, ואמר הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל לא מצבת רחל.
וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. (לה כט)
שאלה – מה הטעם שהקדים הכתוב עשו הרשע ליעקב, וגבי אברהם הצדיק נאמר (כה ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל.
תשובה – לפי שישמעאל היה מהָגָר שהיא שפחה, ויצחק משרה והיה עיקר בנו לפיכך הקדימו, אבל כאן שניהם מאם אחת לכך הקדים הגדול היינו עשו. (החזקוני, מושב זקנים, רשב"ם, אבן עזרא) ואע"פ שמכר את בכורתו ליעקב, נהג בו יעקב כבוד והקדימו לפניו מאז שהשלים איתו. (הרד"ק) א"נ משום שיצחק אהב את עשו הקדימו הכתוב ליעקב בקבורת יצחק. (פענח רזא)
אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה. (לו כ) פרש"י - שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֶיהָ קוֹדֶם שֶׁבָּא עֵשָׂו לְשָׁם. וכן תרגום יונתן דִמְקַדְמַת דְנָא הֲווֹן יַתְבֵי אַרְעָא הַהוּא.
שאלה – מה הטעם שהזכירה התורה ענין זה ומנתה את כל בני שעיר יושבי הארץ, מאי נפק"מ.
תשובה – כתיב (דברים ב ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר. פרש"י - אֲפִלּוּ מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל, כְּלוֹמַר: אֲפִלּוּ דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֵינִי מַרְשֶׁה לָכֶם, לַעֲבֹר בְּאַרְצָם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם דְּרִיסַת כַּף רֶגֶל עַל הַר הַזֵּיתִים. הלכה היא שאסור לבנ"י לכבוש מעשו כל חלקת ארץ. לפיכך מנה הכתוב כל המקומות שנטל עשו לנחלה כדי שלא ניכשל בנטילת שטח מארצו. (א"ע, רמב"ן, הגר"א) והספורנו כתב - הזכיר בשם הגבורים שהיו אז אנשי השם להודיע שאעפ"כ השמידום בני עשו ברצון האל יתברך. והאוה"ח כתב - טעם הודעת ענין זה להודיע שיעור מה שנתן ה' בזכות האבות לעשו הגם היותו רשע.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
