ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
יש להבחין בין המושג 'ריבונות' במשמעות הפשטנית המקובלת ברחוב לבין ההגדרה המשפטית. במשמעות הפשטנית, המדינה היא הקובעת את גבולות ארץ ישראל, והפה שאסר הוא חלילה גם הפה שעלול להתיר. איננו יכולים להסכים להבנה זו. אנו הריבון על ארץ ישראל מימי אבי האומה – אברהם אבינו. לא אנו קובעים את גבולותיה של הארץ, ולא בסמכותנו להפקיעם.
במשמעות המשפטית הכוונה היא להחלת החוק הישראלי באזור מסוים בארץ ישראל. ארץ ישראל היא מושג נתון (אם כי לצערנו הוא לא חופף את גבולות ברית בין הבתרים), לא המדינה קובעת אותו. מגילת העצמאות פותחת במילים: "בארץ ישראל קם העם היהודי", הארץ והעם הם נתונים קבועים ועומדים עוד לפני קום המדינה. אם אכן החוק מכיר בארץ ישראל כארצו של עם ישראל, ורק מחיל את חוקי המדינה ברחבי ארץ ישראל המוחזקים בידינו, זהו חוק מומלץ.
אומנם לפי תפיסתנו ההלכתית החוק כבר חל מאליו על כל מקום בארץ ישראל המוחזק על ידי ישראל. לפי דין התורה, בסמכותה של המדינה לחוקק חוקים (שאינם מנוגדים לדין התורה) וליישמם למעשה בכל רחבי ארץ ישראל. דינא דמלכותא דינא. ומכיון שדין תורה מכיר בחוקי המדינה, הוא אינו זקוק להחלטה חדשה. מבחינתנו החוק כבר חל מאליו בכל מקום שיש בו שלטון ישראלי בארץ ישראל. אלא שלצערנו, מסיבות שונות, המדינה היא שמנעה מעצמה ליישם בפועל את חוקיה בכל אתר ואתר. הגיעה השעה שהמדינה תכיר בשלטונה הלכה למעשה, ותתקן את המעוות. אנו מברכים את הכנסת על החלטתה להחיל למעשה את חוקי המדינה בכל רחבי ארץ ישראל. זו המשמעות האמיתית של ריבונות - שליטה בפועל ולא רק בהצהרות. ללא יישום מעשי אין להצהרות משמעות. ההצהרה אפוא מיותרת, ואנו מצפים רק להשלכותיה המעשיות.
להשליט סמכויות
תפיסה מעשית זו עולה מעיון בפוסקים העיקריים שעסקו בנושא – הרמב"ם והרמב"ן. ידועים דברי הרמב"ן בשכחת המצוות מצוות עשה ד: "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". ופירש בעל ה'ישועות מלכו' בסי' סז "כאדם העושה בתוך שלו". כלומר על המדינה להשליט את סמכותה ואת חוקיה וליישב יישובים בכל מקום בארץ ישראל שבו היא שולטת למעשה. גם הרמב"ן מודה שבבית שני קיימנו את מצוות יישוב ארץ ישראל כהלכה, אף שכורש הכריז על עצמו כריבון, באומרו: "כל ממלכות הארץ נתן לי ה' א־לוהי השמיים". חשיבותה של הצהרתו מבחינתנו היא השלכותיה המעשיות - הכרה בזכותו של עם ישראל, שהיה בגולה, לשוב ולשקם את הריסות המקדש וירושלים. "מי בכם מכל עמו ה' א־לוהיו ויעל" (דברי הימים ב' לו, כג).
כורש נשאר מבחינתו ריבון־על, וכן יתר מלכי פרס, אלא שהם לא התערבו בדרך כלל בחיינו הפנימיים. הם נתנו גיבוי לאוטונומיה הפנימית שלנו, בעיקר בתחום החוק והמשפט והתרחבות ההתיישבות. הדבר נאמר במפורש בספר עזרא: "וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין... וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין" (עזרא ז, כה-כו).
עזרא מימש את סמכותו למעשה בהכריזו: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יוחרם כל רכושו והוא ייבדל מקהל הגולה" (י, ח). מכאן למדו חז"ל (בגיטין דף לו, ב): מניין שהפקר בית דין [היה] הפקר? שנאמר: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יוחרם כל רכושו". המילה "היה" נתונה בסוגריים כי היא תוספת של הצנזורה. ללמדך, במקום שבו הודפס הש"ס אסור היה לבית דין ישראל להפקיע ממון, בעוד תחת שלטון פרס יכולים היו עזרא ונחמיה לנהוג כבני חורין. זהו מימוש הריבונות.
מכוח האוטונומיה המעשית שהייתה להם, יכלו עזרא ונחמיה לקדש את ארץ ישראל בקדושה שנייה. קדושה זו נעשתה על ידי חזקה, דהיינו התיישבות עצמאית בכל מקום שניתן, אף שלא היינו הריבון הרשמי על ארצנו. תוקפה של חזקה זו גדול יותר מזו של בית ראשון, אז היינו הריבון הרשמי. קדושה ראשונה קדשה רק לשעתה, ואילו קדושה שנייה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא. כי החזקה על ידי התיישבות בבית שני ביטאה שלטון אוטונומי, במקביל לכיבוש של בית ראשון, ואף עולה עליו, ודווקא משום שלא נעשתה בכוח על ידי כיבוש כוחני אלא בהתיישבות שקטה. הבעלות המעשית על ידי שלטון החוק היא הקובעת, ולא דקלרציות.
גם תחת שלטון יוון הייתה לנו אוטונומיה מלאה, חוץ מבתקופת אנטיוכוס שהתערב בסדרי המקדש וכפה עלינו פולחן לעבודה זרה. רק אז התמרד העם בהנהגתם של מתתיהו ובניו לפרוק את עול היוונים מעל צווארנו ולהחזיר את המלכות לישראל. ינאי, שהרחיב את גבולות מלכות ישראל, מוזכר לגנאי כי ערער את סמכות המשפט. תקופת אשתו, שלומציון, שבימיה חזרה הסנהדרין למעמדה, נחשבת לתקופת הזוהר של מלכות חשמונאי.
לעומת הרמב"ן, הרמב"ם לא מונה את מצוות יישוב הארץ במניין המצוות, אם כי גם הוא רואה את יישוב הארץ כמצווה גדולה. מימוש הבעלות הישראלית על אדמות ארץ ישראל הוא מצווה אפילו בשבת (הלכות שבת פ"ו).
מלך הוא בונוס לעצמאות
יש מצווה למנות מלך בארץ ישראל. בחו"ל אין דין מלך. עיקר תפקידה של המלכות הוא להשליט את החוק והמשפט במדינה, כמו שביקש שלמה המלך, וכמו ששאלו זקני הדור בימי שמואל "ושפטנו", ולא כעמי הארץ שהעמידו בראש את "ונלחם את מלחמותינו". היו תקופות שבהן המלך לא היה עצמאי, כגון בסוף בית ראשון ובסוף בית שני. אך כל עוד שלטון החוק היה ישראל, בראשות הסנהדרין, עדיין הייתה זו מלכות חוקית (ראה רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג הלכה א). בימי מלכי ישראל האחרונים, שמעמדם היה רופף, הטיף להם ירמיהו מוסר, בעיקר בנושא החוק והמשפט (ירמיהו כג).
יאשיהו יצא להילחם בפרעה נכֹה, על שפגע בריבונות הישראלית בארץ ישראל, אך הוא נהרג בעוונות, "ויקונן ירמיהו על יאשיהו". האומנם היה יאשיהו חייב להסתכן על מנת לשמור על כבוד הריבונות? הוא היה רשאי להתכופף כקנה לזמן מה על מנת לחזור ולזקוף את ראשו. הריבונות המעשית על ידי שמירת החוק והשלטון לא נפגעה בגלל מסעו הלא־חוקי של פרעה נכה.
גם ללא מלך יש ערך לעצמאות ישראלית מלאה בארץ ישראל, שבה יכול עם ישראל לחיות כבן חורין העושה כל דבר כבתוך שלו. אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. זכינו ברוך ה' לאתחלתא דגאולה, שבה הוסר עול הגויים מעל צווארנו וזכינו לשלטון ישראלי עצמאי בארצנו. ועלינו לממשה למעשה. זה העיקר. אחד הביטויים למימוש המעשי של הריבונות ברחבי ארץ ישראל הוא בעלות בפועל של יהודים על הקרקעות בארץ ישראל על מנת לחייבן במעשרות. כך מתקיימת מצוות יישוב ארץ ישראל כהלכה.
הדבר עולה מההלכה המובאת ברמב"ם: "אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל... משכירין להם שדות... ומפני מה החמירו בשדה מפני שיש בה שתיים, מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע" (הלכות עבודה זרה י, ג). מכלל לאו אתה שומע הן, מצווה על יהודים להיות בעלי בתים ושדות ברחבי ארץ ישראל, כדי לקיים בהם את מצוות המעשרות.
רבני ישראל מקדמים בברכה את החלטת מדינת ישראל לתקן את המעוות ולממש את הריבונות הישראלית הלכה למעשה ביהודה ושומרון. חובתה של המדינה להחיל את חוקיה למעשה בכל רחבי ארצנו הנתונים לשליטתנו. על המדינה לגאול את כל הקרקעות ברחבי ארצנו, הן בעצמה והן על ידי עידוד יהודים פרטיים לרכוש קרקעות וליישב כל מקום בארץ ישראל.
היינו שמחים להעדפה מתקנת, מבחינת שלטון החוק. לפחות במקומות שבהם ניבאו נביאי ישראל, ישעיהו, ירמיהו, עמוס ומיכה וחבריהם, על הצדק והמשפט, תוסר החרפה שבה החוק הישראלי מקפח את משפט התורה, ותוחזר עטרת המשפט הישראלי המקורי ליושנה. "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".
הכותב הוא נשיא ארגון רבני הארץ הטובה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
