ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
במקרה זה יש מחלוקת, וכך היא מופיעה בפרקנו:
אתמר, שומר שמסר לשומר. רב אמר: פטור, ורבי יוחנן אמר: חייב.
צריך להבין באיזה מצבים נחלקו האמוראים ובאלו מודים, וכמובן מה טעם שניהם? ומצינו בגמרא שני הסברים בשיטת רבי יוחנן שהיא זו שנפסקה להלכה (שו"ע רצא, כו).
הסברו של אביי הוא שהבעלים טוען שברור לכולם ש'אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר' וזוהי הסיבה המחייבת. ואילו שיטת רבא שאין הסבר זה מספיק בשביל לחייב אלא טעמו של רבי יוחנן הוא שאומר המפקיד 'את מהימנת לי בשבועה ואחר לא מהימן לי'.
תחילה נדון בכמה נקודות בשיטתו של רבא.
שומר שני נאמן
רבא סובר שטענת 'אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר' על אף שהיא נכונה מצד עצמה, אינה סיבה מספקת בשביל לחייב את השומר הראשון, שכן תחת איזו כותרת תחייבהו? פשיעה? והרי לא פשע, הוא מסר לבן דעת, וא"ת הרי הוא שינה מדעת הבעלים, הרי קיי"ל דלא כר"מ ואין הוא נחשב גזלן בזה. אלא דהוא דין לכתחילה שלא לשנות מרצון הבעלים אך לא דין בדיעבד שמחייב (עיין תוס' לו, א וכן ברי"ף).
ומקור הדברים בסוגיא בגיטין (כט, א) נביא את דברי המשנה והגמרא:
ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר... אמר ריש לקיש, כאן שנה רבי: אין השואל רשאי להשאיל, ואין השוכר רשאי להשכיר.
ויותר מכך, כתב במאירי (ב"ק יא, ב) שמ"ד חייב משום סברת אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר היא רק אליבא דר"מ דאמר כל המעביר על דעת הבית נקרא גזלן (ב"מ עח, א).
אלא יש לומר, שהמפקיד טוען שהעברת החפץ לאחר היא פגיעה בעצם היכולת לשמר את החפץ, וזה מתבטא בחיוב השבועה. כלומר, השבועה היא ערובה מסוימת לשמירת החפץ או ערכו, שהרי היא דורשת מהאדם להכנס לדבר מורכב, ועונשה חמור, אך מאידך כיון שאינה ודאית, על אף שבית דין יקבל את שבועתו, עדיין יכול לטעון התובע שהשומר השני לא נאמן והוא חושד בו שישקר אפילו בבית דין, דהיינו המפקיד אומר: דאין לך להאמין עלי בשבועה כל מי שאין לי עסק עמו (לשון הרא"ש ב"מ ג, ו).
אך מה הדין א"כ באדם שמוחזק לאמין? מדוע יוכל לטעון הוא אינו נאמן בעיני? באמת הרא"ש והרבה ראשונים סוברים שכל אדם יכול לטעון כלפי כל אדם אינו נאמן לי לשבועה, ומסברא דלעיל. אך תוס' (ב"ק יא, ב ד"ה את) והג"מ וכן י"א ברבינו ירוחם סוברים שא"א לומר זאת ביחס לאדם המוחזק כנאמן.
שו"ע (רצא, כו) פוסק כדברי רבא שחייב משום שיכול לומר השני אינו נאמן לי בשבועה. ולא משנה אם השני מוחזק לנאמן.
ביש עדים או נשבע הראשון
צריך עוד לבאר מאי נפק"מ מדברי רבא, שהחיוב תלוי בטענה שהשני לא נאמן בשבועה?
מבארים הראשונים כולם שהנפק"מ תהיה במקום בו לא נצרכים לשבועה. וכגון במקרה שבאו עדים והעידו על האונס שאירע לבהמה, הרי אין צורך בשבועתו, ואם כן השומר הראשון יהיה פטור. וכן הדין אם השומר הראשון ראה ונשבע שמתה באונס (או נגנבה), כאן לא יכול לטעון שהשני אינו נאמן בשבועה, וזאת אע"פ שפקדונו הועבר ליד אחר.
ויש לבאר אלו עדים נדרשים ע"מ לפטור את הראשון מתשלומים. כתב הרי"ף (כ, א בדרי"ף):
שמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר בתרא כי אורחה ונאנסה לא מיחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא ליה אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה.
ודייק מזה הרא"ש:
משמע דלא מסתייע אי איכא עדים שנאנסה אלא צריך גם להביא עדים דנטרה כי אורחיה ולא פשע בה ולא שלח בה יד. וגם דקדק בלשונו דהא ליכא שבועה דלימא את מהימנת לי וכו' ומשמע שלא נשארה שום שבועה מכל השבועות שהיו מוטלות על השומר הראשון. דאי נשארה אחת מהן לימא האיך לא מהימן לי. ולפום מאי דאיכא דבעי למימר דעיקר שבועת שומרין היא לשומר חנם שנגנבה ולשומר שכר שמתה כדרכה ולשואל שמתה מחמת מלאכה ואינך שבועות כולהו אגב אתו. מצינן למימר אי איכא עדים שנאנסה אין כאן עוד שבועה דמצי למימר האיך לא מהימן לי.
כלומר, יש מחלוקת מהי עיקר שבועת השומרים. נבאר תחילה מהי אותה שבועה.
לכל שומר יש רמת חיובים שונה. בכדי להפטר הוא צריך להשבע ג' שבועות: א. שלא פשע (שמירה בסיסית) ב. שאינה ברשותו, וזה כולל את מה שקרה לחפץ – נגנב או נאנס (עיין ערוך השולחן חו"מ רצה, ב) ג. שלא שלח בה יד.
ונחלקו מהי עיקרה של שבועת השומרים. האם עיקרה שבועה לפטור מחיובים או כוללת את כל ג' חלקיה.
לפי הרי"ף צריך את כל שלושת השבועות (מאירי לג, ב כ' דעיקר השבועה היא שלא שלח יד ולא פשע בה). ולכן, צריך עדים גם על עצם השמירה, ולא מספיק עדים על סיבת הפטור. ואם העדים לא מייתרים את כל השבועות, אלא את חלקן, אזי הטענה של 'לא מהימן לי' עדיין עומדת במקומה. כלומר, אם מעידים שנאנס, אך אין הוכחה ששמר כראוי ולא פשע, עדיין נתבעת שבועה מהשומר הראשון שלא היתה פשיעה. וא"כ יכול לטעון המפקיד 'היאך לא מהימן לי'.
אך הרא"ש מביא י"א שכיון שעיקר שבועת השומרים באה לפטור מחיובים, ממילא אם יש עדים על הפטור, אזי נחשב שבאמת אין צורך בשבועה נוספת מהשומר הראשון, ולא יכול המפקיד לטעון 'לא מהימן לי'.
על עצם הפטור המגיע כתוצאה מהבאת העדים מקשה הלחם משנה (שכירות א, ד): מדוע אם מביא השומר השני עדים על שמירתו ואונסו פטור הראשון, הרי תחילתו בפשיעה בעצם העברה על דעת הבעלים וכ"ש אם הפחית ברמת השמירה, וסופו באונס – חייב! אלא שהדין של תחילתו בפשיעה וסופו באונס שמחייב הוא רק במקרה בו הפשיעה הראשונית היא זו שהביאה את עצם אונס. אך כאן האונס אינו שייך לפשיעה ולכן פטור השומר הראשון בהבאת עדים. וכן משמע בתוס' (לו, א ד"ה אין; ראה פסקי תוספות ס' קלה).
רמב"ם
ועוד יש לעיין בשיטת הרמב"ם בסוגיא זו, משום שרבא לא חילק ובפשטות בכל מצב של מסירה משומר לשומר חייב אלא במצבים בהם אין שבועה. אך הרמב"ם כתב שבמצב של פיחות בשמירה הוא פושע וחייב אפילו אם המפקיד רגיל להפקיד אצל השומר השני.
ומה הטעם בזה? קצה"ח מבאר שאע"פ שיש לשומר השני נאמנות אצל המפקיד, כל זה שייך אם הוא נכנס בעסק השמירה, אך סתם שבועה של אדם שאינו מן העניין אינה מרצה את הבעלים אפילו אם הוא נאמן לו. והדבר דומה למקרה בו השומר השני ישבע שראה אונס אך הוא לא היה כלל שומר אלא סתם במקרה ראה. ודאי שאין זה מספיק בשביל לפטור את השומר הראשון משום שאין לו עסק עימו.
אם כן, במסירה לשומר פחות יש הפסד לבעלים. שכן השומר השני אינו נכנס תחת הראשון לגו"א או לאונס, ושבועתו אינה רלוונטית אפילו אם הוא אדם אמין בעיני המפקיד.
הגרז"ן מבאר על פי הגמרא (לה, ב) האומרת שיש מצבים בהם השוכר והשואל חייבים חטאת או שניהם או אשם או אחד כך ואחד כך. במקרה בו שומר חנם מסר לש"ח או לש"ש אזי הגם שהשני ישבע לשקר לא ירויח מזה כסף. אך במקרה של ש"ש שהעביר לש"ח אזי אם ישבע בשקר ש"ח שנגנב, אזי הוא יהיה חייב חטאת שכן לא הרויח מזה, אך השומר הראשון היה חייב על זה. ואם כן אי אפשר לפטור שבועה חמורה בשבועה קלה.
שיטת רב
רב סובר שאמנם אדם לא רוצה שיעברו על רצונו, אבל כיון שסוף סוף מסר את הפקדון לבר דעת, אין בכך משום פשיעה.
וכ' רשב"א שאמנם הלכה כרבי יוחנן אך עדיין חשובה דעת רב למקרים בהם יהיה פטור כגון שיש עדים או שהראשון נשבע או שהבעלים ראה שנאנסה או שמסר הראשון לשני בנוכחות הבעלים או שנאנסו ביד בנו או בתו הקטנים של השומר הראשון. ולכן יש לברר ממה פטור.
רש"י כתב שהוא פטור רק מרמת השמירה בה הוא היה מחויב, אך לא מכל החיובים. אך הרמב"ן (ד"ה שומר שמסר לשומר) ועוד ראשונים כתבו שהוא פטור מן הכל. דהיינו, אם הוא שומר חנם ונגנבה מהשומר השני, לכו"ע (אליבא דרב) פטור. אך מה הדין אם השומר השני פשע? רמב"ן – פטור. רש"י – חייב. והסביר דב"י בב"ק שרש"י סובר שגם אליבא דרב לא פקעה אחריותו לגמרי אלא הוי כשומר ע"י שליח שעדיין מחוייב המשלח.
שורש המחלוקת
הסבר בשורש מחלוקתם נמצא בדברי ר' חיים מבריסק. הוא מבאר שרב ורבי יוחנן נחלקו האם יכול השומר פשוט להסתלק משמירתו או לא. לפי רב, השומר יכול אלא צריך לדאוג שהחפץ ישוב לבעליו, ולכן ע"י מסירתו לבר דעת, יצא ידי עניין זה ופטור. והראיה לכך היא שאפילו אם גרע בשמירתו ומסרה לשומר קל יותר, עדיין פטור. והרי לא העמיד שומר במקומו לגמרי באותם חיובים ותנאים! אלא ע"כ שיכול להסתלק וטענת השבועה אינה משנה.
אך לפי רבי יוחנן, השומר אינו יכול פשוט להסתלק מאחריותו, ולכן חייב להעמיד מישהו אחר במקומו לפחות באותם התנאים, ולכן טענת השבועה מחייבת, שכן כיון שהשני אינו נאמן למפקיד הרי זה כאילו לא העמיד אדם אחר במקומו.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
