ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
במקרה זה יש מחלוקת, וכך היא מופיעה בפרקנו:
אתמר, שומר שמסר לשומר. רב אמר: פטור, ורבי יוחנן אמר: חייב.
צריך להבין באיזה מצבים נחלקו האמוראים ובאלו מודים, וכמובן מה טעם שניהם? ומצינו בגמרא שני הסברים בשיטת רבי יוחנן שהיא זו שנפסקה להלכה (שו"ע רצא, כו).
הסברו של אביי הוא שהבעלים טוען שברור לכולם ש'אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר' וזוהי הסיבה המחייבת. ואילו שיטת רבא שאין הסבר זה מספיק בשביל לחייב אלא טעמו של רבי יוחנן הוא שאומר המפקיד 'את מהימנת לי בשבועה ואחר לא מהימן לי'.
תחילה נדון בכמה נקודות בשיטתו של רבא.
שומר שני נאמן
רבא סובר שטענת 'אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר' על אף שהיא נכונה מצד עצמה, אינה סיבה מספקת בשביל לחייב את השומר הראשון, שכן תחת איזו כותרת תחייבהו? פשיעה? והרי לא פשע, הוא מסר לבן דעת, וא"ת הרי הוא שינה מדעת הבעלים, הרי קיי"ל דלא כר"מ ואין הוא נחשב גזלן בזה. אלא דהוא דין לכתחילה שלא לשנות מרצון הבעלים אך לא דין בדיעבד שמחייב (עיין תוס' לו, א וכן ברי"ף).
ומקור הדברים בסוגיא בגיטין (כט, א) נביא את דברי המשנה והגמרא:
ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר... אמר ריש לקיש, כאן שנה רבי: אין השואל רשאי להשאיל, ואין השוכר רשאי להשכיר.
ויותר מכך, כתב במאירי (ב"ק יא, ב) שמ"ד חייב משום סברת אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר היא רק אליבא דר"מ דאמר כל המעביר על דעת הבית נקרא גזלן (ב"מ עח, א).
אלא יש לומר, שהמפקיד טוען שהעברת החפץ לאחר היא פגיעה בעצם היכולת לשמר את החפץ, וזה מתבטא בחיוב השבועה. כלומר, השבועה היא ערובה מסוימת לשמירת החפץ או ערכו, שהרי היא דורשת מהאדם להכנס לדבר מורכב, ועונשה חמור, אך מאידך כיון שאינה ודאית, על אף שבית דין יקבל את שבועתו, עדיין יכול לטעון התובע שהשומר השני לא נאמן והוא חושד בו שישקר אפילו בבית דין, דהיינו המפקיד אומר: דאין לך להאמין עלי בשבועה כל מי שאין לי עסק עמו (לשון הרא"ש ב"מ ג, ו).
אך מה הדין א"כ באדם שמוחזק לאמין? מדוע יוכל לטעון הוא אינו נאמן בעיני? באמת הרא"ש והרבה ראשונים סוברים שכל אדם יכול לטעון כלפי כל אדם אינו נאמן לי לשבועה, ומסברא דלעיל. אך תוס' (ב"ק יא, ב ד"ה את) והג"מ וכן י"א ברבינו ירוחם סוברים שא"א לומר זאת ביחס לאדם המוחזק כנאמן.
שו"ע (רצא, כו) פוסק כדברי רבא שחייב משום שיכול לומר השני אינו נאמן לי בשבועה. ולא משנה אם השני מוחזק לנאמן.
ביש עדים או נשבע הראשון
צריך עוד לבאר מאי נפק"מ מדברי רבא, שהחיוב תלוי בטענה שהשני לא נאמן בשבועה?
מבארים הראשונים כולם שהנפק"מ תהיה במקום בו לא נצרכים לשבועה. וכגון במקרה שבאו עדים והעידו על האונס שאירע לבהמה, הרי אין צורך בשבועתו, ואם כן השומר הראשון יהיה פטור. וכן הדין אם השומר הראשון ראה ונשבע שמתה באונס (או נגנבה), כאן לא יכול לטעון שהשני אינו נאמן בשבועה, וזאת אע"פ שפקדונו הועבר ליד אחר.
ויש לבאר אלו עדים נדרשים ע"מ לפטור את הראשון מתשלומים. כתב הרי"ף (כ, א בדרי"ף):
שמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר בתרא כי אורחה ונאנסה לא מיחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא ליה אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה.
ודייק מזה הרא"ש:
משמע דלא מסתייע אי איכא עדים שנאנסה אלא צריך גם להביא עדים דנטרה כי אורחיה ולא פשע בה ולא שלח בה יד. וגם דקדק בלשונו דהא ליכא שבועה דלימא את מהימנת לי וכו' ומשמע שלא נשארה שום שבועה מכל השבועות שהיו מוטלות על השומר הראשון. דאי נשארה אחת מהן לימא האיך לא מהימן לי. ולפום מאי דאיכא דבעי למימר דעיקר שבועת שומרין היא לשומר חנם שנגנבה ולשומר שכר שמתה כדרכה ולשואל שמתה מחמת מלאכה ואינך שבועות כולהו אגב אתו. מצינן למימר אי איכא עדים שנאנסה אין כאן עוד שבועה דמצי למימר האיך לא מהימן לי.
כלומר, יש מחלוקת מהי עיקר שבועת השומרים. נבאר תחילה מהי אותה שבועה.
לכל שומר יש רמת חיובים שונה. בכדי להפטר הוא צריך להשבע ג' שבועות: א. שלא פשע (שמירה בסיסית) ב. שאינה ברשותו, וזה כולל את מה שקרה לחפץ – נגנב או נאנס (עיין ערוך השולחן חו"מ רצה, ב) ג. שלא שלח בה יד.
ונחלקו מהי עיקרה של שבועת השומרים. האם עיקרה שבועה לפטור מחיובים או כוללת את כל ג' חלקיה.
לפי הרי"ף צריך את כל שלושת השבועות (מאירי לג, ב כ' דעיקר השבועה היא שלא שלח יד ולא פשע בה). ולכן, צריך עדים גם על עצם השמירה, ולא מספיק עדים על סיבת הפטור. ואם העדים לא מייתרים את כל השבועות, אלא את חלקן, אזי הטענה של 'לא מהימן לי' עדיין עומדת במקומה. כלומר, אם מעידים שנאנס, אך אין הוכחה ששמר כראוי ולא פשע, עדיין נתבעת שבועה מהשומר הראשון שלא היתה פשיעה. וא"כ יכול לטעון המפקיד 'היאך לא מהימן לי'.
אך הרא"ש מביא י"א שכיון שעיקר שבועת השומרים באה לפטור מחיובים, ממילא אם יש עדים על הפטור, אזי נחשב שבאמת אין צורך בשבועה נוספת מהשומר הראשון, ולא יכול המפקיד לטעון 'לא מהימן לי'.
על עצם הפטור המגיע כתוצאה מהבאת העדים מקשה הלחם משנה (שכירות א, ד): מדוע אם מביא השומר השני עדים על שמירתו ואונסו פטור הראשון, הרי תחילתו בפשיעה בעצם העברה על דעת הבעלים וכ"ש אם הפחית ברמת השמירה, וסופו באונס – חייב! אלא שהדין של תחילתו בפשיעה וסופו באונס שמחייב הוא רק במקרה בו הפשיעה הראשונית היא זו שהביאה את עצם אונס. אך כאן האונס אינו שייך לפשיעה ולכן פטור השומר הראשון בהבאת עדים. וכן משמע בתוס' (לו, א ד"ה אין; ראה פסקי תוספות ס' קלה).
רמב"ם
ועוד יש לעיין בשיטת הרמב"ם בסוגיא זו, משום שרבא לא חילק ובפשטות בכל מצב של מסירה משומר לשומר חייב אלא במצבים בהם אין שבועה. אך הרמב"ם כתב שבמצב של פיחות בשמירה הוא פושע וחייב אפילו אם המפקיד רגיל להפקיד אצל השומר השני.
ומה הטעם בזה? קצה"ח מבאר שאע"פ שיש לשומר השני נאמנות אצל המפקיד, כל זה שייך אם הוא נכנס בעסק השמירה, אך סתם שבועה של אדם שאינו מן העניין אינה מרצה את הבעלים אפילו אם הוא נאמן לו. והדבר דומה למקרה בו השומר השני ישבע שראה אונס אך הוא לא היה כלל שומר אלא סתם במקרה ראה. ודאי שאין זה מספיק בשביל לפטור את השומר הראשון משום שאין לו עסק עימו.
אם כן, במסירה לשומר פחות יש הפסד לבעלים. שכן השומר השני אינו נכנס תחת הראשון לגו"א או לאונס, ושבועתו אינה רלוונטית אפילו אם הוא אדם אמין בעיני המפקיד.
הגרז"ן מבאר על פי הגמרא (לה, ב) האומרת שיש מצבים בהם השוכר והשואל חייבים חטאת או שניהם או אשם או אחד כך ואחד כך. במקרה בו שומר חנם מסר לש"ח או לש"ש אזי הגם שהשני ישבע לשקר לא ירויח מזה כסף. אך במקרה של ש"ש שהעביר לש"ח אזי אם ישבע בשקר ש"ח שנגנב, אזי הוא יהיה חייב חטאת שכן לא הרויח מזה, אך השומר הראשון היה חייב על זה. ואם כן אי אפשר לפטור שבועה חמורה בשבועה קלה.
שיטת רב
רב סובר שאמנם אדם לא רוצה שיעברו על רצונו, אבל כיון שסוף סוף מסר את הפקדון לבר דעת, אין בכך משום פשיעה.
וכ' רשב"א שאמנם הלכה כרבי יוחנן אך עדיין חשובה דעת רב למקרים בהם יהיה פטור כגון שיש עדים או שהראשון נשבע או שהבעלים ראה שנאנסה או שמסר הראשון לשני בנוכחות הבעלים או שנאנסו ביד בנו או בתו הקטנים של השומר הראשון. ולכן יש לברר ממה פטור.
רש"י כתב שהוא פטור רק מרמת השמירה בה הוא היה מחויב, אך לא מכל החיובים. אך הרמב"ן (ד"ה שומר שמסר לשומר) ועוד ראשונים כתבו שהוא פטור מן הכל. דהיינו, אם הוא שומר חנם ונגנבה מהשומר השני, לכו"ע (אליבא דרב) פטור. אך מה הדין אם השומר השני פשע? רמב"ן – פטור. רש"י – חייב. והסביר דב"י בב"ק שרש"י סובר שגם אליבא דרב לא פקעה אחריותו לגמרי אלא הוי כשומר ע"י שליח שעדיין מחוייב המשלח.
שורש המחלוקת
הסבר בשורש מחלוקתם נמצא בדברי ר' חיים מבריסק. הוא מבאר שרב ורבי יוחנן נחלקו האם יכול השומר פשוט להסתלק משמירתו או לא. לפי רב, השומר יכול אלא צריך לדאוג שהחפץ ישוב לבעליו, ולכן ע"י מסירתו לבר דעת, יצא ידי עניין זה ופטור. והראיה לכך היא שאפילו אם גרע בשמירתו ומסרה לשומר קל יותר, עדיין פטור. והרי לא העמיד שומר במקומו לגמרי באותם חיובים ותנאים! אלא ע"כ שיכול להסתלק וטענת השבועה אינה משנה.
אך לפי רבי יוחנן, השומר אינו יכול פשוט להסתלק מאחריותו, ולכן חייב להעמיד מישהו אחר במקומו לפחות באותם התנאים, ולכן טענת השבועה מחייבת, שכן כיון שהשני אינו נאמן למפקיד הרי זה כאילו לא העמיד אדם אחר במקומו.
להערות [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











