ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
עד כה עסקנו בסוגיות שונות בהם יש מימד של נזק ממשי הנגרם בעקיפין או בישירות ע"י אחד הצדדים, ועליו נסובים הדיונים האם ניתן לחייב בהרחקה או לא.
בסוגיא זו נעסוק במקרים בהם יש נזק אך הוא נובע מהשימוש הכי בסיסי של האדם – שימושו בביתו. ויתכן ובלשוננו מדויק יותר להגדיר זאת כהפרעה ולא כנזק. מהם המקרים בהם הפרעה תחשב כסבירה או כבלתי סבירה עד כדי שניתן לעכבה? מה המקור להגדרות אלו?
מהות ההפרעה ע"י הנכנסים ויוצאים
אומרת המשנה (כ, ב):
חנות שבחצר - יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין; אבל עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק; ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות.
מהו הנזק או ההפרעה המדוברת במשנתנו? על פניו יש לפרש שעוסקים בנזקי רעש, וכמו שכתוב במפורש – 'איני יכול לישון מקול הנכנסים ומקול היוצאין'. וכן בהמשך המשנה. וכן בתחילת הגמ' מקשים בין הרישא לסיפא – מאי שנא קול הנכנסים שניתן לעכב, לקול התינוקות שא"א לעכב? עונה אביי שקול התינוקות מגיע מחצר אחרת ולא ניתן לעכב בשל כך. ואילו רבא עונה שמדובר בקול תינוקות הבוקע מתלמוד תורה שבאותה החצר, אך זהו קול שבאופן ייחודי אסור לעכב.
וכך נראה שהבין רש"י בכמה מקומות (ד"ה מאי שנא; ד"ה סיפא; ד"ה מעכבין עליו; ד"ה בסופר מתא). ומסברא קל להבין מדוע רעש מוגדר נזק, שהרי אדם שלא יכול לישון מחמת רעש מסוים שיוצר שכינו ודאי מוגדר ניזק. אלא יתכן שאין זה נזק מספיק ממשי על מנת לכוף את השכן לצמצם את שימושיו בביתו.
שיטת רשב"א וריטב"א
אמנם, הרשב"א (ד"ה מתני') וריטב"א בניגוד לרש"י לא מקבלים את הסבר המשנה כרעש, ונראה את טענותיהם בלשון הריטב"א (כ, ב ד"ה חנות שבחצר):
חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין. פי' לא מחמת הקול שהרי קול הפטיש והריחיים קשה ממנו שאינו יכול למחות בידו כדקתני סיפא, ועד כאן לא אקשינן בגמרא אסיפא אלא מקול התינוקות בלבד כדמוכח התם בהדיא, ועוד דאי מחמת הקול הוא שנכנס באזניו למה התירו בגמרא בחצר אחרת שבמבוי.
ועל כן הם מפרשים שמדובר בבעיית ריבוי הדרך. הרשב"א (ד"ה מתני') חולק על רש"י וסובר שהנזק המדובר הוא ריבוי הדרך. ונראה שכוונתו לא רק רעש אלא המולה וחוסר סדר, ואולי אף פגיעה בפרטיות כאשר יכולים הרבה שאינם בני החצר להכנס לתוכה. ולראיה מביא את הירושלמי (ב"ב ב, ג) האומר:
דו יכיל למימר ליה אינון אזלין ואתו הכא בעיין לך ולא משכחין לך והן מרבין עלינו את הדרך.
אך הקושיא הגדולה היא מפשט לשון המשנה 'איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאים'. על כך טוען הריטב"א (שם): "והא דנקט איני יכול לישון מקול – לאו דווקא".
תירוץ נוסף לשאלה זו עונה גרש"ז (מנחת שלמה ב"ב עמוד קסח ד"ה ונראה):
ונראה דברור הדבר שעבור חמישה שישה אנשים אינו יכול לטעון שמרבים עליו את הדרך, ולכן ההגדרה היא כז, שאם הנכנסין והיוצאין הם כ"כ הרבה עד שאין יכול לישון, אז מתחשבין עם זה שמרבין עליו הדרך. גם התוס' (ד"ה מאי) שחילקו בין תינוקות לפטיש וריחיים, אע"פ שלשונם מגומגם, מכל מקום כוונתם דכיון דגבי הטוחן לא באים הרבה אנשים וכן בפטיש, א"כ מוכח דרק מהנכנסין יכול לטעון והיינו ריבוי דרך. וכן הוא במגיד משנה (פ"ו משכנים הי"ב) בשם רשב"א עיי"ש.
כלומר בכדי להגדיר דבר כנזק נדרשת איזו אבן-בוחן או אמת מידה, על פיה נוכל להעריך את המצב האם מוגדר כמזיק או לא. ולפי דברי הראשונים בשיטה זו, הטיעון של 'איני יכול לישון' אינו סיבת הנזק (רעש) אלא סימן שיש נזק (ריבוי דרך).
שיטת רש"י
שיטת רש"י, כאמור, היא שהנזק המדובר במשנה הוא נזק הבא מחמת רעש. ומקורו ברור, המשנה ופשט הגמרא. אלא קשה עליו מכמה כיוונים כפי שהקשו רשב"א וריטב"א. ומה יענה על כך?
ונראה לומר כך, מהירושלמי לא קשה, שיכול לומר שהבבלי אמנם לא קיבל את הטעם הזה אלא את הסבר הרעש. ואילו מה שאומר אביי הוא משום שבנזקי שכנים עסקינן, וכפי שביררנו בסוגיות הראשונות, אין דנים אותם כנזק רגיל. ולדעתו מניעת השימוש עד כדי הפסקת הרעש מהחצר האחרת הוא בלתי סביר. אמנם כיון שיש הו"א לאסור מצד עצם הרעש, ועל כן יש צורך בחידוש המשנה להתיר בחצר אחרת ולאסור באותה חצר.
ובאותו הכיוון יש לבאר את ההבדל בין קול הפטיש וריחיים לקול הנכנסים והיוצאים. יש גבול עד כמה אפשר לצמצם את מרחב הפעילות של האדם ברשותו, ולכן לומר לו 'אל תקים ריחיים' אינו מתקבל. וזאת משום שקשה לאדם לצאת למקום אחר ולבנות 'מפעל'. אך בשביל לקוחות, האדם יכול בקלות יותר להוציא סחורה החוצה.
ואחר שבארתי כך הראוני כעין זה בפתחי תשובה (קנו, ס"ק א ד"ה יכולים למחות):
דכל שאי אפשר לעשות בשוק כי על כרחו הפטיש והרחיים יעשה בביתו, אינם יכולים למחות אפילו בקול גדול המטריד אותם כי לא מצו למיפסקיה לחיותיה, משא"כ המכירה יכול לעשות בשוק.
ואמנם שם כתב כן ביחס של השוואת נזקי רעש ריחיים לריבוי דרך, אך נראה לי שאף רש"י יוכל לומר כן ביחס לקולות הנכנסים והיוצאים לקנות.
וכך נראה ממש"כ סמ"ע (ס"ק י) ביחס לדברי שו"ע שמשמעם שהנזק הוא רעש:
שכיון שמכה בפטיש בביתו או בחנותו אין השכנים יכולין לעכב על מה שאדם עושה בביתו, משא"כ בדינים הראשונים שהנכנסין ויוצאין והקול מהן הוא בחצר המשותפת לכולם, משום הכי יכולין למחות בו מלעשות להן היזק בחצירם.
שיטת הרמב"ם
כתב רמב"ם (שכנים ו, יא-יב):
אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות רופא אומן או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין, וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב השטרות ולא למלמדי תינוקות של עכו"ם.
חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.
חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.
ועל פניו נראה כאילו פסק את שני הטעמים הנ"ל. בהלכה יא אסר משום ריבוי הדרך ואילו בהלכה יב משום הרעש. הכיצד? וכן קשה מהיכן למד את הענין של 'החזיק לעשות כן'?
ועל יסוד דברי המגיד משנה בהלכה יב נראה להסביר ששני העניינים קשורים זה בזה. הלכה יא עוסקת בשלב הקודם לכניסת העסק, וביחס לזה אין הגמרא (כא, א) מנמקת מדוע מעכבים עליו, ובזה פסק הרמב"ם כסברת ירושלמי. אך בהלכה יב עוסק הרמב"ם במציאות בה כבר ישנה חנות קיימת וחפצים השכנים לסוגרה משום הרעש, וכפי שכתוב במפורש במשנה. המקור לכך מדוייק ממה שהמשנה מתנסחת: 'החנות שבחצר' ולא כתבה 'לא יפתח אדם חנות בחצר'. ועיין עוד ברשב"א (כ, ב ד"ה ותמיהא לי).
ומכיון שהרמב"ם עוסק בהלכה יב בחנות קיימת כבר, מובן העניין של החזקה בנזק. וכפי שהסביר המגיד משנה:
ומתוך מ"ש המחבר שהרי החזיק לעשות כן נ"ל שהוא סובר דדוקא החזיק אבל אם בהתחלה בא לעכב עליו יכול לעכב וסובר זה המחבר לפי שהוקשה לו מה טעם אין טענתו טענה בקול הפטיש והלא יותר מונע השינה מקול הנכנסין והיוצאין ועוד למה אמרו חנות שבחצר שנראה שכבר היא בחצר יאמרו מי שביקש לעשות חנוני או לא יעשה אדם חנות בחצר השותפין אלא כוונת המשנה בשהחזיק לעשות כן במלאכתו ובחנותו והודיענו שאפילו החזיק אין חזקתו חזקה אצל הנכנסים והיוצאין שהן אחרים.
בתוספת ביאור לחילוק בין קול הפטיש והריחיים לקול הלקוחות כותב נתה"מ (ס"ק א):
עיין סמ"ע ס"ק י' הטעם, דקול הפטיש הוא בביתו לכך אין יכול למחות, משא"כ קול הנכנסים שהקול הוא בחצר המשותף לכך יכול למחות. והוא תמוה, דטעם זה לא שייך רק לדעת הפוסקים שהביא הרב בהג"ה דבקול הפטיש אפילו לכתחילה אינו יכול למחות, אבל לדעת המחבר דס"ל דאפילו בקול הפטיש יכולין למחות לכתחילה, ואין חילוק בין קול הפטיש לקול הנכנסין ויוצאין רק לענין אי מהני חזקה, דקול הנכנסין דמי לקוטרא ובית הכסא, על כרחך צ"ל טעם אחר. דדוקא בנכנסים ויוצאים, שבכל יום ויום איכא נכנסין ויוצאין אחרים, לא מהני חזקה נגדם, דדמי לקוטרא דיכול לומר סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל, משא"כ קול הפטיש אחד הוא, מהני חזקה וכו'.
כלומר, מש"כ הרב המגיד שאין חזקה בלקוחות הוא משום שהם משתנים בכל יום אך קול הכלים כפטיש וריחיים הוא קבוע ועל כן יוצר חזקה.
גבולות בשימוש והמניעה בשכנים
נקודה חשובה בעניין הזכויות בשימוש על אף הצער הנגרם לשכנים, או הזכויות המונעות שימוש לשכנים כותב הריב"ש (שו"ת הריבש סימן קצו) והביאו הרמ"א להלכה (קנו, ב).
ואלו דברי הריב"ש:
וכן הטענה השלישית שטען ראובן מפני חולי אשתו שמזיק לה בראשה גם זו טענה גדולה. ואף על פי ששנינו במשנה (שם) אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחים ואפילו בחנות שבחצר כ"ש בזה שהוא בחצר אחרת זהו בשאר בני אדם הבריאים. אבל כיון שהאשה זו מוחזקת בחולה אין לך גירי גדול מזה והוה ליה כקוטרא ובית הכסא וכדאמר רב יוסף (כ"ג) הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו לי. ואם במה שאדם קץ מחמת שהוא מאניני הדעת הוו לדידי' כקוטרא ובית הכסא כ"ש במה שמזיקו בגופו מחמת שהוא חולה או חלוש המזג. וכתב הרשב"א ז"ל בההיא דרב יוסף וז"ל מיהא שמעינן דכל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקין שהנפש קצה בהן אין לו חזקה. כי הא דרב יוסף שאע"פ ששאר בני אדם אין מואסין בו כל כך כיון שהוא מוחזק ונודע שאין דעתו סובלתו אין מחזיקין עליו בכך. ולא אמרו קוטרא ובית הכסא אלא מפני שהן נזקין ידועין אצל הכל, עכ"ל.
דהיינו, השימוש היוצר רעש קביל כל עוד מדובר בשכנים שאין להם סיבה מיוחדת לדרוש שקט. אך אם ישנה סיבה ברורה לכך שהרעש מפריע, יכולים למנוע מהבעלים להרעיש אפילו באופנים שבדרך כלל מותר.
אך מהחזו"א נראה שהכריע דלא כפשטות דברי הרמ"א, ומבאר אחרת את הריב"ש. וכך כותב (ב"ב יג, יא):
אבל דבר שאינו נזק לכל העולם אלא לחולה, שפיר י"ל דעל הניזק להרחיק את עצמו, וילך החולה לדירה אחרת... ונראה דמודה ריב"ש שאם אומנתו בפטיש או ריחיים ואח"כ אירע חולה בשכנו שאינו כופהו להפסיק אומנתו וריחיים שלו אלא אם בא לעשות והחולה מעכב עליו הדין עם החולה..
אך מהי ההגדרה של שימוש אינו סביר שיכול החולה למנוע משכנו להתחיל לעשות? האם יכול השכן החולה לחייב לתת מוצץ וכדומה לתינוק צורח (על הצד שהוריו לא מעוניינים בכך) או להפסיק נגינה בעוצמה רגילה? על כך כותב החזו"א בהמשך:
נראה דאין דברי ריב"ש אלא בעושה דבר שאינו עיקר דירה כמו בעושה אריגה וכיו"ב שאין זה מצוי בכל אדם ולא ברוב בני אדם אבל אם עושה דברים שרוב בני אדם עושין ולפעמים תשמישן ודיבורן משמיע קול שמפריע את החולה אינו יכול למחות אף אם החולה קדם, ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה ואין החולה יכול לעכב עליו דהרי אינו חייב לצאת מדירתו.
להערות - [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











