ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
מה הדין?
הטעם להקנאת הכפל
ישנו דין מיוחד המופיע במשנה הראשונה בפרק והוא האפשרות לקנות זכות ממונית הנובעת מהחפץ, אך אינה יוצאת מגופו ממש. שומר שמשלם את שווי הפקדון במקום להשבע ולהפטר – אם נמצא הגנב משלם את הכפל לשומר.
וצריך לשאול מדוע כלל שיהיה דין שכזה? הרי מובן יותר לומר שבמקרה שנמצא הגנב יחזיר המקפיד את הכסף של השומר, ויקבל הבעלים המקורי את הכפל. מה הסיבה שיש קניין שכזה?
שני הסברים מובאים בדברי הריטב"א. אך לשם כך נקדים את דברי רש"י.
לאחר שהגמרא מסבירה את הצריכותא של כלים ובהמה, מביאה היא את דברי רמי בר חמא:
מתקיף לה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ואפילו לרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - הני מילי כגון פירות דקל, דעבידי דאתו, אבל הכא מי יימר דמגנבא, ואם תמצי לומר דמגנבא - מי יימר דמשתכח גנב, ואי משתכח גנב - מי יימר דמשלם, דלמא מודי ומפטר.
ומסביר רש"י שקושיית רמי בר חמא היא על המשנה. אך מקשה עליו הריטב"א שלא מצינו לשון 'מתקיף' ביחס למשנה. אלא שביאור הגמרא הוא כך: בהוא אמינא הגמרא הבינה שהדין המחודש הוא מכח 'תקנת העולם', אך לאחר הצריכותא מתבאר שטעם הדין הוא רצון הבעלים להקנות את הכפל לשומר, ועל זה שואל רמי בר חמא כיצד הקניין עובד, הרי הוא דבר שלא בא לעולם?
ומה יאמר רש"י? בשטמ"ק (ד"ה גמ'. מתקיף) מובא שמצינו במקום אחר (נדרים לד, א) לשון מתקיף כלפי ברייתא. ויתכן שנחלקו רש"י וריטב"א האם אפשר ללמוד מזה גם ביחס למתקיף על משנה.
מתוך דבריו עולות שתי אפשרויות לביאור הדין: תקנת העולם או רצון הבעלים. וצריך להבין מה הסברא בכל אחד מהם.
האם קונה את גוף הבהמה?
שאלה נוספת שיש לברר היא מה יהיה הדין אם חזרה האבידה או הגניבה, האם חוזרת לבעלים או לא?
הש"ך תולה זאת במחלוקת ראשונים, בין תוס' לרמב"ם. אך נפתח דווקא בשיטה שלישית והיא שיטת הרמב"ן בגיטין, שם משמע דלא כתרוויהו, אך מסברא הוא הפשוט ביותר.
הרשב"א בגיטין מבאר את שיטת הרמב"ן שסובר שא"א כלל להחיל קנין על דבר שאינו גוף. וכך כתב:
נראה דמהאי טעמא הוא משום דא"א לו להקנות לו כפיליה משום דלאו פירות דגופה נינהו ובמשיכתה של פרה לא קנה ליה לכפילא דלא דמי לפירות דקל דמגופיה נינהו ובחזקת הדקל קני להו לפירי דעבידי דאתו מיניה.
ובביאור סברא זו כתב שטמ"ק (כתובות נט, א) בשם הרשב"א:
ואולי נאמר בזה דלקנות לשעה כדי לקנות בו דבר אחר כגון דקל לפירותיו וחצר לאוירה וידים למעשיהן כדי דמכל מקום אין הכוונה ועיקר ההקנאה לגוף הדבר שהוא בעולם אלא לקנות על ידיהן דבר שאינו בעולם בקנייה כל דהו סגי ואף על פי שאינו יוצא מגופו לגמרי כפירות מן הדקל אלא כל שבאין ממנו קצת כגון המלאכה שהיא באה מן הידים בטרחן ותנועתן וכן האויר שנראה כאלו הוא מן החצר אבל מצודתי למה שתעלה שאין הצידה בטורח המצודה אלא שהדגים נכנסין בתוכה וכן קנס על ידי נזקין אחרים שהזיקו את העבד או שגנבו את הפרה שאינן מגופן כלל ולא באין בסבת עצמן אינם נמכרים על ידיהן והיא עצמה אבעיא לן בפרק השולח ולא איפשיטא.
אמנם יש לציין שהרשב"א עצמו הסכים עם התוס' דלהלן. העולה מדברי התוס' בסוגיין (לג, ב ד"ה כגון) הוא שאכן יש מושג של הקניית גוף לעניין הכפל, אע"פ שאינו יוצא ממש מהפרה, ואינו כמו דקל לפירותיו. אך למעשה אין הקניין חל משום 'דמי יימר'.
כותב תוס':
ויש לומר דהמקשה סבר דבשעת משיכה הקנה לו הפרה לקנות הכפל כשיבא ואף על גב דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמז:) אמרי' דבדקל לפירות אפילו רבנן מודו דקני היינו משום דעבידי דאתו אבל הכא דלא עבידו דאתא אפילו לר' מאיר לא קני.
כלומר, המפקיד הקנה לו פרה לעניין זכות הכפל, אם יבוא. אלא שבמקרה דנן האפשרות שהוא יבוא היא רחוקה ולכן לא מועיל הקניין.
אכן במסקנת התוס' כתב:
ומשני נעשה כאומר לו לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו שגוף הפרה מכר לו דהשתא הכפל שלו ממילא.
היינו שעכשיו גוף הפרה עצמה הקנה לו. ולא אותה לזכות מסוימת.
ומעיר התוס' רבינו פרץ (מובא בשטמ"ק) שאם יש מצב בו הסבירות של הופעת הזכות אינה רחוקה אזי הקניין יחול. וזאת מתבסס על הבנת הבעיה בדשב"ל כחוסר גמירות דעת. כמו שכתב בתירוץ השני.
שיטת הרמב"ם
שיטת הרמב"ם, מפתיעה במבט ראשון וכך כותב (שאלה ופקדון ח, א):
המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או אבדו אמר הריני משלם ואיני נשבע ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהיה הפקדון אצלו שהרי אמר אשלם, חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעליה היא וגזותיה וולדותיה שאין זה השומר קונה שבח הבא מגופה אלא שבח הבא מאליו.
וקשה, הרי הגמרא מעמידה שא"א לקנות את הפרה רק לעניין הכפל, ולכן יש שני תירוצים כיצד קנה את גוף הפרה. ומדוע פסק הרמב"ם שאם חזרה הבהמה חוזרת לבעלים ולא לשומר?
הש"ך מתרץ שהרמב"ם סובר שחוזר לבעלים רק במקרה המסוים שאמר הריני משלם אך אם שילם ממש חוזר לשומר.
אך האור שמח סובר שודאי הרמב"ם חולק על תוס' וסובר שהקניין הנעשה הוא בגוף הבהמה רק לעניין זכות הכפל, אך לא שום דבר מגופה.
וביאור הגמרא הוא שבהו"א הכפל נקנה מצד עצמו, ודוחים שהוא חוב שעדיין לא קיים בעולם ולא יכול להקנות. אך מעמידים בפרה ממש לעניין הזכייה. והרי הגמרא אומרת שמוכר חוץ מגיזות וולדות, ואומר האור שמח שכל שכן הוא לעניין גוף הפרה עצמה. הוא מבאר בגאונות מהיכן למד זאת הרמב"ם. מהגמ' בב"ק (נז).
ונראה שסברתו שסוף סוף הרי הכפל הוא אחת הזכויות שיש בפרה, ואע"פ שעדיין לא קיים בפועל כיון שקשר זאת לבהמה עצמה, הרי זה מועיל.
האם אפשר להקנות מעות לפירות?
שאלה זו התגלגלה למעשה גם למחלוקת אחרונים. הקצה"ח (רט ,ס"ק ד) מביא תשובה של מהר"ם אלשיך בנוגע לצוואה, אחד הפרטים בה מציין שהנפטר ציווה שהקרן תשאר לפלוני אך רווחי הקרן בלבד יעברו לאלמוני. ונשאל מהר"ם אלשיך האם יש בזה קניין. והשיב על כך שקניין זה אינו כלום משתי סיבות: א. לשון השכיב מרע היתה 'קרן לפלוני' וכיון שכך הוא כמו שאומר דקל לאחד ופירות לאחר, שלא אמר כלום והפירות לא נקנו. ב. אפילו אמר מעות לפירות, לא אמר כלום משום שהמעות עצמן אינן שייכות לפרי היוצא מהן. משום שאינו 'יושב' על שום דבר ממשי. ואינו דומה לדקל לפירות או אפילו לבית לדירה. ששם יש יסוד ממשי קיים, אך כאן כסף הקרן כבר אינו במציאות, ויותר מכך, ע"מ להגיע אל הרווחים צריך לכלות את מעות הקרן, ולכן הרווחים אינם מתייחסים אל הקרן והוי דבר שלא בא לעולם ואינו כלום.
אך דעת קצה"ח, בהתבסס על התוס' והרשב"א ועוד כמה גמרות שאכן אפשר לקנות דבר שאין לו מקור. וכשיטתו פסק גם נתה"מ (ביאורים, ה). אחת מההוכחות לדין זה מביא הוא מהירושלמי שאומר שאפשר לקנות בית לאוירו. והרי אין האויר חלק מהבית, ואעפ"כ קונה. וז"ל הרשב"א:
[ק' על הרמב"ן] מהא דתני בירושלמי פרק חזקת (ב"ב פ"ג ה"א) המוכר אויר חורבתו לא עשה ולא כלום אלא מוכר חורבה ומשייר אוירה, וטעמא משום דלעצמו בעין יפה שייר חורבה לאוירה, ואף על גב דאוירה לא מגופה דחורבה הוא,
ועוד, שפסק הרמב"ם (מכירה כג, ט):
המוכר פירות שובך ופירות כוורת לחבירו קנה ואין זה מוכר דבר שלא בא לעולם, לפי שאינו מוכר יונים שיולדו או דבש שיבוא לכוורת, אלא הוא מוכר שובך לפירותיו או כוורת לדבשה, שהרי הוא כשוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה, כך זה הקנה שובך זה לפירותיו כמו שמוכר אילן לפירותיו, ודין כולם כדין השוכר בית מחבירו כמו שאמרנו, שהוא נהנה בכל הניות שיש בו וכן כל כיוצא בזה.
אך שיטת חתם סופר בכמה תשובות שעיקר להלכה כדעת מהר"ם אלשיך. ועיין באריכות דברים בזה בפתחי תשובה (ריב, ס"ק י).
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
