נזקי רעש ושכנוּת | הרב אלישיב קפקה | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

קטגוריה משנית

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא בתרא

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הקדמה
עד כה עסקנו בסוגיות שונות בהם יש מימד של נזק ממשי הנגרם בעקיפין או בישירות ע"י אחד הצדדים, ועליו נסובים הדיונים האם ניתן לחייב בהרחקה או לא.
בסוגיא זו נעסוק במקרים בהם יש נזק אך הוא נובע מהשימוש הכי בסיסי של האדם – שימושו בביתו. ויתכן ובלשוננו מדויק יותר להגדיר זאת כהפרעה ולא כנזק. מהם המקרים בהם הפרעה תחשב כסבירה או כבלתי סבירה עד כדי שניתן לעכבה? מה המקור להגדרות אלו?
מהות ההפרעה ע"י הנכנסים ויוצאים
אומרת המשנה (כ, ב):

חנות שבחצר - יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין; אבל עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק; ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות.

מהו הנזק או ההפרעה המדוברת במשנתנו? על פניו יש לפרש שעוסקים בנזקי רעש, וכמו שכתוב במפורש – 'איני יכול לישון מקול הנכנסים ומקול היוצאין'. וכן בהמשך המשנה. וכן בתחילת הגמ' מקשים בין הרישא לסיפא – מאי שנא קול הנכנסים שניתן לעכב, לקול התינוקות שא"א לעכב? עונה אביי שקול התינוקות מגיע מחצר אחרת ולא ניתן לעכב בשל כך. ואילו רבא עונה שמדובר בקול תינוקות הבוקע מתלמוד תורה שבאותה החצר, אך זהו קול שבאופן ייחודי אסור לעכב.
וכך נראה שהבין רש"י בכמה מקומות (ד"ה מאי שנא; ד"ה סיפא; ד"ה מעכבין עליו; ד"ה בסופר מתא). ומסברא קל להבין מדוע רעש מוגדר נזק, שהרי אדם שלא יכול לישון מחמת רעש מסוים שיוצר שכינו ודאי מוגדר ניזק. אלא יתכן שאין זה נזק מספיק ממשי על מנת לכוף את השכן לצמצם את שימושיו בביתו.
שיטת רשב"א וריטב"א
אמנם, הרשב"א (ד"ה מתני') וריטב"א בניגוד לרש"י לא מקבלים את הסבר המשנה כרעש, ונראה את טענותיהם בלשון הריטב"א (כ, ב ד"ה חנות שבחצר):

חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין. פי' לא מחמת הקול שהרי קול הפטיש והריחיים קשה ממנו שאינו יכול למחות בידו כדקתני סיפא, ועד כאן לא אקשינן בגמרא אסיפא אלא מקול התינוקות בלבד כדמוכח התם בהדיא, ועוד דאי מחמת הקול הוא שנכנס באזניו למה התירו בגמרא בחצר אחרת שבמבוי.

ועל כן הם מפרשים שמדובר בבעיית ריבוי הדרך. הרשב"א (ד"ה מתני') חולק על רש"י וסובר שהנזק המדובר הוא ריבוי הדרך. ונראה שכוונתו לא רק רעש אלא המולה וחוסר סדר, ואולי אף פגיעה בפרטיות כאשר יכולים הרבה שאינם בני החצר להכנס לתוכה. ולראיה מביא את הירושלמי (ב"ב ב, ג) האומר:

דו יכיל למימר ליה אינון אזלין ואתו הכא בעיין לך ולא משכחין לך והן מרבין עלינו את הדרך.

אך הקושיא הגדולה היא מפשט לשון המשנה 'איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאים'. על כך טוען הריטב"א (שם): "והא דנקט איני יכול לישון מקול – לאו דווקא".
תירוץ נוסף לשאלה זו עונה גרש"ז (מנחת שלמה ב"ב עמוד קסח ד"ה ונראה):

ונראה דברור הדבר שעבור חמישה שישה אנשים אינו יכול לטעון שמרבים עליו את הדרך, ולכן ההגדרה היא כז, שאם הנכנסין והיוצאין הם כ"כ הרבה עד שאין יכול לישון, אז מתחשבין עם זה שמרבין עליו הדרך. גם התוס' (ד"ה מאי) שחילקו בין תינוקות לפטיש וריחיים, אע"פ שלשונם מגומגם, מכל מקום כוונתם דכיון דגבי הטוחן לא באים הרבה אנשים וכן בפטיש, א"כ מוכח דרק מהנכנסין יכול לטעון והיינו ריבוי דרך. וכן הוא במגיד משנה (פ"ו משכנים הי"ב) בשם רשב"א עיי"ש.

כלומר בכדי להגדיר דבר כנזק נדרשת איזו אבן-בוחן או אמת מידה, על פיה נוכל להעריך את המצב האם מוגדר כמזיק או לא. ולפי דברי הראשונים בשיטה זו, הטיעון של 'איני יכול לישון' אינו סיבת הנזק (רעש) אלא סימן שיש נזק (ריבוי דרך).
שיטת רש"י
שיטת רש"י, כאמור, היא שהנזק המדובר במשנה הוא נזק הבא מחמת רעש. ומקורו ברור, המשנה ופשט הגמרא. אלא קשה עליו מכמה כיוונים כפי שהקשו רשב"א וריטב"א. ומה יענה על כך?
ונראה לומר כך, מהירושלמי לא קשה, שיכול לומר שהבבלי אמנם לא קיבל את הטעם הזה אלא את הסבר הרעש. ואילו מה שאומר אביי הוא משום שבנזקי שכנים עסקינן, וכפי שביררנו בסוגיות הראשונות, אין דנים אותם כנזק רגיל. ולדעתו מניעת השימוש עד כדי הפסקת הרעש מהחצר האחרת הוא בלתי סביר. אמנם כיון שיש הו"א לאסור מצד עצם הרעש, ועל כן יש צורך בחידוש המשנה להתיר בחצר אחרת ולאסור באותה חצר.
ובאותו הכיוון יש לבאר את ההבדל בין קול הפטיש וריחיים לקול הנכנסים והיוצאים. יש גבול עד כמה אפשר לצמצם את מרחב הפעילות של האדם ברשותו, ולכן לומר לו 'אל תקים ריחיים' אינו מתקבל. וזאת משום שקשה לאדם לצאת למקום אחר ולבנות 'מפעל'. אך בשביל לקוחות, האדם יכול בקלות יותר להוציא סחורה החוצה.
ואחר שבארתי כך הראוני כעין זה בפתחי תשובה (קנו, ס"ק א ד"ה יכולים למחות):

דכל שאי אפשר לעשות בשוק כי על כרחו הפטיש והרחיים יעשה בביתו, אינם יכולים למחות אפילו בקול גדול המטריד אותם כי לא מצו למיפסקיה לחיותיה, משא"כ המכירה יכול לעשות בשוק.

ואמנם שם כתב כן ביחס של השוואת נזקי רעש ריחיים לריבוי דרך, אך נראה לי שאף רש"י יוכל לומר כן ביחס לקולות הנכנסים והיוצאים לקנות.
וכך נראה ממש"כ סמ"ע (ס"ק י) ביחס לדברי שו"ע שמשמעם שהנזק הוא רעש:

שכיון שמכה בפטיש בביתו או בחנותו אין השכנים יכולין לעכב על מה שאדם עושה בביתו, משא"כ בדינים הראשונים שהנכנסין ויוצאין והקול מהן הוא בחצר המשותפת לכולם, משום הכי יכולין למחות בו מלעשות להן היזק בחצירם.

שיטת הרמב"ם
כתב רמב"ם (שכנים ו, יא-יב):

אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות רופא אומן או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין, וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב השטרות ולא למלמדי תינוקות של עכו"ם.
חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.

ועל פניו נראה כאילו פסק את שני הטעמים הנ"ל. בהלכה יא אסר משום ריבוי הדרך ואילו בהלכה יב משום הרעש. הכיצד? וכן קשה מהיכן למד את הענין של 'החזיק לעשות כן'?
ועל יסוד דברי המגיד משנה בהלכה יב נראה להסביר ששני העניינים קשורים זה בזה. הלכה יא עוסקת בשלב הקודם לכניסת העסק, וביחס לזה אין הגמרא (כא, א) מנמקת מדוע מעכבים עליו, ובזה פסק הרמב"ם כסברת ירושלמי. אך בהלכה יב עוסק הרמב"ם במציאות בה כבר ישנה חנות קיימת וחפצים השכנים לסוגרה משום הרעש, וכפי שכתוב במפורש במשנה. המקור לכך מדוייק ממה שהמשנה מתנסחת: 'החנות שבחצר' ולא כתבה 'לא יפתח אדם חנות בחצר'. ועיין עוד ברשב"א (כ, ב ד"ה ותמיהא לי).
ומכיון שהרמב"ם עוסק בהלכה יב בחנות קיימת כבר, מובן העניין של החזקה בנזק. וכפי שהסביר המגיד משנה:

ומתוך מ"ש המחבר שהרי החזיק לעשות כן נ"ל שהוא סובר דדוקא החזיק אבל אם בהתחלה בא לעכב עליו יכול לעכב וסובר זה המחבר לפי שהוקשה לו מה טעם אין טענתו טענה בקול הפטיש והלא יותר מונע השינה מקול הנכנסין והיוצאין ועוד למה אמרו חנות שבחצר שנראה שכבר היא בחצר יאמרו מי שביקש לעשות חנוני או לא יעשה אדם חנות בחצר השותפין אלא כוונת המשנה בשהחזיק לעשות כן במלאכתו ובחנותו והודיענו שאפילו החזיק אין חזקתו חזקה אצל הנכנסים והיוצאין שהן אחרים.

בתוספת ביאור לחילוק בין קול הפטיש והריחיים לקול הלקוחות כותב נתה"מ (ס"ק א):

עיין סמ"ע ס"ק י' הטעם, דקול הפטיש הוא בביתו לכך אין יכול למחות, משא"כ קול הנכנסים שהקול הוא בחצר המשותף לכך יכול למחות. והוא תמוה, דטעם זה לא שייך רק לדעת הפוסקים שהביא הרב בהג"ה דבקול הפטיש אפילו לכתחילה אינו יכול למחות, אבל לדעת המחבר דס"ל דאפילו בקול הפטיש יכולין למחות לכתחילה, ואין חילוק בין קול הפטיש לקול הנכנסין ויוצאין רק לענין אי מהני חזקה, דקול הנכנסין דמי לקוטרא ובית הכסא, על כרחך צ"ל טעם אחר. דדוקא בנכנסים ויוצאים, שבכל יום ויום איכא נכנסין ויוצאין אחרים, לא מהני חזקה נגדם, דדמי לקוטרא דיכול לומר סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל, משא"כ קול הפטיש אחד הוא, מהני חזקה וכו'.

כלומר, מש"כ הרב המגיד שאין חזקה בלקוחות הוא משום שהם משתנים בכל יום אך קול הכלים כפטיש וריחיים הוא קבוע ועל כן יוצר חזקה.
גבולות בשימוש והמניעה בשכנים
נקודה חשובה בעניין הזכויות בשימוש על אף הצער הנגרם לשכנים, או הזכויות המונעות שימוש לשכנים כותב הריב"ש (שו"ת הריבש סימן קצו) והביאו הרמ"א להלכה (קנו, ב).
ואלו דברי הריב"ש:

וכן הטענה השלישית שטען ראובן מפני חולי אשתו שמזיק לה בראשה גם זו טענה גדולה. ואף על פי ששנינו במשנה (שם) אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחים ואפילו בחנות שבחצר כ"ש בזה שהוא בחצר אחרת זהו בשאר בני אדם הבריאים. אבל כיון שהאשה זו מוחזקת בחולה אין לך גירי גדול מזה והוה ליה כקוטרא ובית הכסא וכדאמר רב יוסף (כ"ג) הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו לי. ואם במה שאדם קץ מחמת שהוא מאניני הדעת הוו לדידי' כקוטרא ובית הכסא כ"ש במה שמזיקו בגופו מחמת שהוא חולה או חלוש המזג. וכתב הרשב"א ז"ל בההיא דרב יוסף וז"ל מיהא שמעינן דכל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקין שהנפש קצה בהן אין לו חזקה. כי הא דרב יוסף שאע"פ ששאר בני אדם אין מואסין בו כל כך כיון שהוא מוחזק ונודע שאין דעתו סובלתו אין מחזיקין עליו בכך. ולא אמרו קוטרא ובית הכסא אלא מפני שהן נזקין ידועין אצל הכל, עכ"ל.

דהיינו, השימוש היוצר רעש קביל כל עוד מדובר בשכנים שאין להם סיבה מיוחדת לדרוש שקט. אך אם ישנה סיבה ברורה לכך שהרעש מפריע, יכולים למנוע מהבעלים להרעיש אפילו באופנים שבדרך כלל מותר.
אך מהחזו"א נראה שהכריע דלא כפשטות דברי הרמ"א, ומבאר אחרת את הריב"ש. וכך כותב (ב"ב יג, יא):

אבל דבר שאינו נזק לכל העולם אלא לחולה, שפיר י"ל דעל הניזק להרחיק את עצמו, וילך החולה לדירה אחרת... ונראה דמודה ריב"ש שאם אומנתו בפטיש או ריחיים ואח"כ אירע חולה בשכנו שאינו כופהו להפסיק אומנתו וריחיים שלו אלא אם בא לעשות והחולה מעכב עליו הדין עם החולה..

אך מהי ההגדרה של שימוש אינו סביר שיכול החולה למנוע משכנו להתחיל לעשות? האם יכול השכן החולה לחייב לתת מוצץ וכדומה לתינוק צורח (על הצד שהוריו לא מעוניינים בכך) או להפסיק נגינה בעוצמה רגילה? על כך כותב החזו"א בהמשך:

נראה דאין דברי ריב"ש אלא בעושה דבר שאינו עיקר דירה כמו בעושה אריגה וכיו"ב שאין זה מצוי בכל אדם ולא ברוב בני אדם אבל אם עושה דברים שרוב בני אדם עושין ולפעמים תשמישן ודיבורן משמיע קול שמפריע את החולה אינו יכול למחות אף אם החולה קדם, ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה ואין החולה יכול לעכב עליו דהרי אינו חייב לצאת מדירתו.

להערות - [email protected]

הרב אלישיב קפקה

בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח

27 דק'
לימודי אמונה
משנת הרב קוק - שיעור 4
ו' אייר תש"פ
פתחי אמונה
חג החירות
ניסן תשע"ט
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
תפילת תשלומין
תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
נטיעה
תשפ"א

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
לימוד עיון
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
יאוש שלא מדעת
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
טוען וחוזר וטוען
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
מקור דין יאוש
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרב חגי לונדין
הרב שמואל אליהו
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב אליהו ברין
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב מרדכי הוכמן
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז