ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
למדנו על איסור חרישה, וראינו שיש בדבר מח' ראשונים בתוקפו האם הוא מדאורייתא או מדרבנן. וכן ראינו שיש סוגים שונים של חרישה. מכאן נעבור למלאכת קרקע נוספת שאינה מפורשת בתורה – נטיעה.
התורה כותבת במפורש רק ארבע מלאכות:
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
ואכן בגמרא (מו"ק ג, א) אומר רבא שרק מלאכות אלו הנקראות 'אבות' הינן אסורות מדאורייתא, וכל שאר המלאכות הנקראות 'תולדות' אסורות הן מדרבנן.
מאידך מהגמרא בגיטין (נג, ב) עולה שנטיעה אסורה מדאורייתא. וכך אומרת שם הגמרא:
הנוטע בשבת, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית, בין בשוגג בין במזיד - יעקר, דברי ר"מ; רבי יהודה אומר: בשביעית, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשבת, בין בשוגג בין במזיד - יעקר! ולטעמיך, תקשה לך היא גופה, מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית? אלא התם כדקתני טעמא, א"ר מאיר, מפני מה אני אומר: בשבת בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית בין בשוגג בין במזיד - יעקר? מפני שישראל מונין לשביעית, ואין מונין לשבתות. דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית, ולא נחשדו על השבתות.
הרי לן השוואה ברורה בגמרא בין שבת לשביעית כאשר הנחת היסוד היא ששניהם אסורים מדאורייתא! והחילוק ביניהם הוא בשכיחות של עוברי העבירה. אם כן מהו תוקפו של איסור נטיעה בשביעית?
שיטת הרמב"ם
כתב הרמב"ם (שו"י א, ד):
כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.
הנה, פסק הרמב"ם שהנטיעה אסורה מדרבנן, וכפשט הגמרא שכל שאינו מ'אבות' הרי איסורו דרבנן. וכן כתב מנחת חינוך (שכז) בדעת הרמב"ם. אמנם בחזו"א (יז, כ בפסקה השניה) כ' שיתכן ואף לרמב"ם איסור נטיעה הוא מדאורייתא, אך העונש של מכת מרדות הוא מדבריהם משום שאיסור נטיעה נלמד מק"ו, ואין עונשין מן הדין. וכדעתו כתב דרך אמונה וראה שם בביאור הלכה באריכות, ובסופו כותב שדבר שיש לו עיקר מדאורייתא הרי דינו כדאורייתא אע"פ שמבחינה צרופה אינו.
אולי אפשר למצוא סמך לדברי הרמב"ם מהמשנה (ב, ו) המונה את נטיעה יחד עם הברכה והרכבה שהם ודאי דרבנן, ובפרט שכל המלאכות המדוברות במשניות הקודמות עוסקות במלאכות דרבנן.
שיטת ר"ש
לעומתו, הר"ש סובר שנטיעה היא דאורייתא, וכפי שעולה מגיטין, ומה שלא נכתב במפורש הוא משום שאין צורך בזה. וז"ל (על משנה הנ"ל ב, ו):
דאסור ליטע משום תוספת שביעית מדאורייתא כמו חרישה דלא תזמור כתיב דאמרי' בריש מועד קטן דזמירה בכלל זריעה וכל שכן נטיעה דדמיא טפי לזריעה ועיקר מלאכה טפי מזמירה כדמוכח בפ' כלל גדול (עג, ב) דזומר חייב משום נוטע
דהיינו אין צורך לכתוב במפורש את איסור נטיעה בשביעית כיון שהוא מובן בלאו מתוך איסור זריעה, ששניהם אותו העקרון. בשניהם מניחים בקרקע את השלב הראשוני לגדילה של הצמח. ואם זמירה אוסרת התורה שהיא רק הוספת צמיחה, כ"ש שנטיעה שהיא עצם הצמיחה, התחלתה, תהיה אסורה.
אך מהריט"ץ (שו"ת מהריט"ץ החדשות קעו) דחה זאת ואמר שזריעה היא לשנת השמיטה עצמה ולכן נאסרה, וכמוה היא הזמירה שמועילה לצמיחה מיידית. משא"כ בנטיעה, שבכל מקרה מועילה רק לאחר השביעית, ולאחר סיום שנות ערלה, ולכן מותרת מדין תורה.
אך אם כן, כיצד יתרץ את הגמרא המפורשת בגיטין האומרת שנטיעה בשביעית היא מדאורייתא?
המנחת חינוך הנ"ל כותב ביחס לקושיא זו:
אין זה תמיה כ"כ די"ל דהש"ס שם אזיל למ"ד נוטע דאורייתא ולהלכה אינו כן.
דהיינו הסוגיא שם דנה אליבא דאביי, דס"ל שכל המלאכות בשביעית, כולל התולדות, אסורות מדאורייתא. אך לדידן דקיי"ל כרבא שרק אבות אסורות, נטיעה היא מדרבנן. ע"כ. אך לכאורה זה קשה שסתמא דגמרא תדון דלא כהלכתא.
תירוץ נוסף מצאנו בדברי הרב זצ"ל (מבוא לש"ה ד ד"ה אלא; קונ"א ו). שם הרב מחלק בין זריעה לנטיעה באופן שונה מהמחשבה הראשונה. בדר"כ משייכים זריעה לגרעיני ירקות ותבואה ואת הנטיעה לאילנות. אך דבר זה לא עולה בקנה אחד עם כמה מקומות בש"ס.
רואים מלשון חז"ל בכמה מקומות שזריעה שייכת גם באילנות כגון בהלכות כלאים דקיי"ל כרבי יאשיה דאמר: עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (קידושין לט, א) והרי חרצן הוא זרע של אילן (גפן) ואעפ"כ נקרא זריעה. ומאידך, ביחס לירקות אומרת המשנה במעשרות (ה, ב) "העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו", והרי שקראו להטמנת הירק 'נטיעה'.
אומר הרב שעיקר החילוק הוא לא בין מיני הצמחים אלא בין שלבי הגידול. הטמנת זרעים בקרקע וכיסויים נחשבת לזריעה אפילו כאשר מדובר בזרעי אילן, והיא הנטיעה [גידול האילנות] האסורה מדאורייתא. אך הטמנה אילנות צעירים בקרקע ואפילו של שתילי ירקות שכבר התפתחו יותר מזרעונים, לא נקראת זריעה אלא נטיעה, והיא הנטיעה האסורה מדרבנן.
ונפק"מ תהיה ביחס לתוקף האיסור בצמחים שנזרעים תחילה באדנית וכד', ולאחר זמן שכבר הוציאו שורשים עוברים לכלי גדול ומרווח יותר. הזריעה הראשונה אסורה מדאורייתא, ואילו השניה מדרבנן.
ומכאן נשוב אל הגמרא בגיטין. הגמרא דנה באופן כללי וסתמי 'בנוטע בשביעית' ולא חילקה בין אילנות לירקות, בין ייחורים לגרעינים, ועל הוא כולל כל הסוגים והוי דאורייתא. וממילא לא קשה על הרמב"ם, ונוטע אילן ממש הוי דרבנן.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
