ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
חוסר כוונה בתפילה
ידועה אמרת רבותינו 'תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה' (ישועות משיחו לרבי יצחק אברבנאל, חלק ראשון), ויש לעיין בכוונה זו, מהי ומדוע הכרחית היא לתפילה?
כבר בפתיחה יש לציין שהקושי בלכוון בתפילה אינו מתחיל בדורותינו אלא כבר בירושלמי מעידים לנו רבותינו האמוראים שקשה היה להם לכוון. וכך אומרים (ירושלמי ברכות ב, ד):
א"ר חייא רובא אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא. א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה:
ואף אם אצל האמוראים הכוונה הופרעה מחמת הרהור בדברי תורה, וכפי המבואר שם בפני משה, סוף סוף היא לא היתה בשלמות.
לכן מצאנו בראשונים (לדו' הג"מ תפילה ד, אות כ) ובאחרונים (לדו' שו"ע או"ח צח, ב) שהקלו בדינים שונים הנוגעים לכוונה בתפילה משום שכיום לא מצליחים לכוון.
הצורך בכוונה
הצורך בכוונה בתפילה אינו המלצה אלא ממש דין ולקמן נבארו יותר.
וראיתי בסמ"ק (מצוה יא) הגדרה מיוחדת למצוות התפילה, וכך כותב:
להתפלל בכונה בכל יום שנאמר ולעבדו בכל לבבכם. ודרשו רבותינו ז"ל איזוהי עבודה שהוא בלב הוי אומר זו תפילה בכוונה. להתפלל בכונה, פי' אף על פי שעקר תפלות דרבנן מכל מקום יש תפלה שהיא מן התור' דכתיב ובקשת' משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ולמדנו כמו כן בכל התפלו' שתקנו חכמים מכאן.
מדבריו למדנו שפשוט הוא הדבר שאין כלל מושג של תפילה ללא כוונה, העמידה לפני ה', דורשת ריכוז ומחשבה. אמנם גם הוא כותב אח"כ הקלות למי לא מצליח לכוון בכל התפילה, אך בכל זאת עצם הגדרת המצווה כתפילה בכוונה, מגדילה את חשיבותה.
וכך פסק למעשה בשולחן ערוך (צח, א):
המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו וכו'..
מקום הכוונה
לאחר שלמדנו על ההכרח בכוונה, יש לעיין היכן היא נדרשת? באיזה חלק של התפילה?
איתא בברכות (ל, ב) שמי שלא כוון צריך לחזור על תפילתו, כך משמע פשטות לשון הגמ'. ומכך שסתמא דגמ' לא פירשה כמה צריך 'לא לכוון' בכדי להתחייב בתפילה נוספת, לכא' נראה שהכוונה מעכבת היא בכל התפילה. ועוד יותר ממה שנאמר שם בהמשך הסוגיא (וכך מבין תוס' דלקמן בהו"א):
'אמר רבי אליעזר: לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכוין את לבו - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל'.
היינו, שאם חושש האדם שלא יצליח לכוון, פטור מתפילה, ואף כאן מסתימת הלשון יש לומר שהוא קאי על כל התפילה, שכן לכוון רק בחלקה, קשה לומר שלא ניתן לכוון.
אמנם מאידך, בגמרא בסוף פרק חמישי (לד, ב) נכתב במפורש שהכוונה מעכבת רק בברכת אבות:
המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו. וכו'... אהייא (איזו ברכה היא סימן רע)? אמר רב חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות. איכא דמתני לה אברייתא: המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן, ואם אינו יכול לכוין בכולן - יכוין את לבו באחת; אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות.
וכתב הרא"ש (ד, כא) שמגמרא זו נלמד לגמרא דלעיל שהכוונה המעכבת היא בברכת אבות. וכן מדברי התוס' (לד, ב ד"ה יכוין) נראה שסבר כן. אף המאירי הביא כן בשני מקומות (בסוף ל, א; לד, ב סוף פרק חמישי) אמנם יש לציין שפעמיים הביא זאת כמחלוקת האם חובה לכוון בכל התפילה או רק בברכת אבות.
ביאור הכוונה
ושוב נשאל – מהי אותה הכוונה המעכבת? מדוע היא כל כך נצרכת לתפילה?
הסמ"ק דלעיל כתב:
ומה היא כוונה שאמרנו, שיחשוב בכל תיבה פירושה וידקדק שלא ידלג תיבה אחת כאילו היה מונה מעות.
וכך הובא למעשה בשולחן ערוך הנ"ל, שכוונת מילות התפילה היא הנדרשת.
אך ביאור חשוב ושונה, כותב ר' חיים מבריסק, בתרצו סתירה ברמב"ם. את הסתירה בין הגמרות ביחס לאיזו ברכה מעכבת בחוסר כוונה, הבאנו לעיל, יחד עם הסברי הראשונים. אך מדברי הרמב"ם נראה כאילו הוא פסק את שתי הגמרות גם יחד.
תחילה כתב (ד, טו):
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה.
ומכך שלא חילק או סייג את דבריו, משמע שדין זה נוהג בכל התפילה. וחיזוק להבנה זו נמצא מהשייכות של נושא הכוונה אל שאר הדברים המעכבים את התפילה בכללותה, כמו שכתב הרמב"ם בתחילת הפרק (ד, א):
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.
אך לאחר כמה פרקים כותב (י, א):
מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה, ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך וכו'.
כיצד א"כ ניתן ליישב את הסתירה ברמב"ם? האם הכוונה מעכבת בכל התפילה או דווקא בברכה ראשונה?
הגר"ח (תפילה ד, א) מחדש ששתי כוונות הן בתפילה: הראשונה, כוונת עומד לפני מלך, והיא המעכבת בכל התפילה. השניה, כוונת המילים, והיא מעכבת רק בברכה ראשונה. ומי שמתפלל לא הכוונה הראשונה הרי הוא 'מתעסק' ובכלל לא מתפלל.
לעומת זאת, כתב החזו"א (גליונות על חידושי גר"ח), שאין מציאות של לבוא לתפילה בכדי לעמוד לפני המלך, ולומר את נוסח התפילה כראוי ובכל זאת לטעון שהחסיר כוונת עומד לפני מלך. כל הניגש להתפלל הרי במחשבתו, אפילו שלא מדעתו, הוא ניגש לפני הקב"ה. ולשון החזו"א:
וכל אדם העומד להתפלל לא שייך בו מתעסק דלעולם יש בו ידיעה כהה שהוא תפילה לפניו יתברך, אלא שאין לבו ער כל כך ובידיעה קלושה סגי דיעבד, אלא שאינה רצויה ומקובלת כל כך.
נראה שאת דברי גר"ח אפשר לבאר כך. בכל מצוה יש את מעשה המצוה ואת קיום המצוה. דהיינו ישנם מעשים טכניים שהם הפעולות המאפשרות את החַלוּת או המשמעות של המצווה. מעשה המצווה של תפילה כולל את המילים אך קיום המצווה דורש את המחשבה בפועל של עומד לפני מלך, ובלא"ה חסר בקיום המצווה. חסר בתוכן המצווה. כמו שאדם יאמר מילות וידוי אך לא יתכוון אליהם כלל. או יעשה מעשה קניין ללא רצון לקנות או למכור.
כך לומר את המילים ללא מחשבה בפועל על עמידה לפני ה', אזלא לה כל עניין התפילה. אך במחשבת עומד לפני מלך, מספיק בכדי לקיים את עניינה של התפילה. וכל שאר הכוונות הן הוספות חשובות אך לא מעכבות.
ועדיין יש לשאול כיצד יבאר גר"ח את הגמ' האומרות שלא מכוונים? וי"ל שאדם צריך לגשת לתפילה מתוך מחשבה מפורשת של עומד לפני מלך. אך החזו"א סובר שעצם המעשה של עמידה לתפילה כולל את קיום התפילה גם ללא מחשבה מבוארת. ולכן מחוייב שהרמב"ם מדבר על תוכן התפילה.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
