ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
חוסר כוונה בתפילה
ידועה אמרת רבותינו 'תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה' (ישועות משיחו לרבי יצחק אברבנאל, חלק ראשון), ויש לעיין בכוונה זו, מהי ומדוע הכרחית היא לתפילה?
כבר בפתיחה יש לציין שהקושי בלכוון בתפילה אינו מתחיל בדורותינו אלא כבר בירושלמי מעידים לנו רבותינו האמוראים שקשה היה להם לכוון. וכך אומרים (ירושלמי ברכות ב, ד):
א"ר חייא רובא אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא. א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה:
ואף אם אצל האמוראים הכוונה הופרעה מחמת הרהור בדברי תורה, וכפי המבואר שם בפני משה, סוף סוף היא לא היתה בשלמות.
לכן מצאנו בראשונים (לדו' הג"מ תפילה ד, אות כ) ובאחרונים (לדו' שו"ע או"ח צח, ב) שהקלו בדינים שונים הנוגעים לכוונה בתפילה משום שכיום לא מצליחים לכוון.
הצורך בכוונה
הצורך בכוונה בתפילה אינו המלצה אלא ממש דין ולקמן נבארו יותר.
וראיתי בסמ"ק (מצוה יא) הגדרה מיוחדת למצוות התפילה, וכך כותב:
להתפלל בכונה בכל יום שנאמר ולעבדו בכל לבבכם. ודרשו רבותינו ז"ל איזוהי עבודה שהוא בלב הוי אומר זו תפילה בכוונה. להתפלל בכונה, פי' אף על פי שעקר תפלות דרבנן מכל מקום יש תפלה שהיא מן התור' דכתיב ובקשת' משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ולמדנו כמו כן בכל התפלו' שתקנו חכמים מכאן.
מדבריו למדנו שפשוט הוא הדבר שאין כלל מושג של תפילה ללא כוונה, העמידה לפני ה', דורשת ריכוז ומחשבה. אמנם גם הוא כותב אח"כ הקלות למי לא מצליח לכוון בכל התפילה, אך בכל זאת עצם הגדרת המצווה כתפילה בכוונה, מגדילה את חשיבותה.
וכך פסק למעשה בשולחן ערוך (צח, א):
המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו וכו'..
מקום הכוונה
לאחר שלמדנו על ההכרח בכוונה, יש לעיין היכן היא נדרשת? באיזה חלק של התפילה?
איתא בברכות (ל, ב) שמי שלא כוון צריך לחזור על תפילתו, כך משמע פשטות לשון הגמ'. ומכך שסתמא דגמ' לא פירשה כמה צריך 'לא לכוון' בכדי להתחייב בתפילה נוספת, לכא' נראה שהכוונה מעכבת היא בכל התפילה. ועוד יותר ממה שנאמר שם בהמשך הסוגיא (וכך מבין תוס' דלקמן בהו"א):
'אמר רבי אליעזר: לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכוין את לבו - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל'.
היינו, שאם חושש האדם שלא יצליח לכוון, פטור מתפילה, ואף כאן מסתימת הלשון יש לומר שהוא קאי על כל התפילה, שכן לכוון רק בחלקה, קשה לומר שלא ניתן לכוון.
אמנם מאידך, בגמרא בסוף פרק חמישי (לד, ב) נכתב במפורש שהכוונה מעכבת רק בברכת אבות:
המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו. וכו'... אהייא (איזו ברכה היא סימן רע)? אמר רב חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות. איכא דמתני לה אברייתא: המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן, ואם אינו יכול לכוין בכולן - יכוין את לבו באחת; אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות.
וכתב הרא"ש (ד, כא) שמגמרא זו נלמד לגמרא דלעיל שהכוונה המעכבת היא בברכת אבות. וכן מדברי התוס' (לד, ב ד"ה יכוין) נראה שסבר כן. אף המאירי הביא כן בשני מקומות (בסוף ל, א; לד, ב סוף פרק חמישי) אמנם יש לציין שפעמיים הביא זאת כמחלוקת האם חובה לכוון בכל התפילה או רק בברכת אבות.
ביאור הכוונה
ושוב נשאל – מהי אותה הכוונה המעכבת? מדוע היא כל כך נצרכת לתפילה?
הסמ"ק דלעיל כתב:
ומה היא כוונה שאמרנו, שיחשוב בכל תיבה פירושה וידקדק שלא ידלג תיבה אחת כאילו היה מונה מעות.
וכך הובא למעשה בשולחן ערוך הנ"ל, שכוונת מילות התפילה היא הנדרשת.
אך ביאור חשוב ושונה, כותב ר' חיים מבריסק, בתרצו סתירה ברמב"ם. את הסתירה בין הגמרות ביחס לאיזו ברכה מעכבת בחוסר כוונה, הבאנו לעיל, יחד עם הסברי הראשונים. אך מדברי הרמב"ם נראה כאילו הוא פסק את שתי הגמרות גם יחד.
תחילה כתב (ד, טו):
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה.
ומכך שלא חילק או סייג את דבריו, משמע שדין זה נוהג בכל התפילה. וחיזוק להבנה זו נמצא מהשייכות של נושא הכוונה אל שאר הדברים המעכבים את התפילה בכללותה, כמו שכתב הרמב"ם בתחילת הפרק (ד, א):
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.
אך לאחר כמה פרקים כותב (י, א):
מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה, ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך וכו'.
כיצד א"כ ניתן ליישב את הסתירה ברמב"ם? האם הכוונה מעכבת בכל התפילה או דווקא בברכה ראשונה?
הגר"ח (תפילה ד, א) מחדש ששתי כוונות הן בתפילה: הראשונה, כוונת עומד לפני מלך, והיא המעכבת בכל התפילה. השניה, כוונת המילים, והיא מעכבת רק בברכה ראשונה. ומי שמתפלל לא הכוונה הראשונה הרי הוא 'מתעסק' ובכלל לא מתפלל.
לעומת זאת, כתב החזו"א (גליונות על חידושי גר"ח), שאין מציאות של לבוא לתפילה בכדי לעמוד לפני המלך, ולומר את נוסח התפילה כראוי ובכל זאת לטעון שהחסיר כוונת עומד לפני מלך. כל הניגש להתפלל הרי במחשבתו, אפילו שלא מדעתו, הוא ניגש לפני הקב"ה. ולשון החזו"א:
וכל אדם העומד להתפלל לא שייך בו מתעסק דלעולם יש בו ידיעה כהה שהוא תפילה לפניו יתברך, אלא שאין לבו ער כל כך ובידיעה קלושה סגי דיעבד, אלא שאינה רצויה ומקובלת כל כך.
נראה שאת דברי גר"ח אפשר לבאר כך. בכל מצוה יש את מעשה המצוה ואת קיום המצוה. דהיינו ישנם מעשים טכניים שהם הפעולות המאפשרות את החַלוּת או המשמעות של המצווה. מעשה המצווה של תפילה כולל את המילים אך קיום המצווה דורש את המחשבה בפועל של עומד לפני מלך, ובלא"ה חסר בקיום המצווה. חסר בתוכן המצווה. כמו שאדם יאמר מילות וידוי אך לא יתכוון אליהם כלל. או יעשה מעשה קניין ללא רצון לקנות או למכור.
כך לומר את המילים ללא מחשבה בפועל על עמידה לפני ה', אזלא לה כל עניין התפילה. אך במחשבת עומד לפני מלך, מספיק בכדי לקיים את עניינה של התפילה. וכל שאר הכוונות הן הוספות חשובות אך לא מעכבות.
ועדיין יש לשאול כיצד יבאר גר"ח את הגמ' האומרות שלא מכוונים? וי"ל שאדם צריך לגשת לתפילה מתוך מחשבה מפורשת של עומד לפני מלך. אך החזו"א סובר שעצם המעשה של עמידה לתפילה כולל את קיום התפילה גם ללא מחשבה מבוארת. ולכן מחוייב שהרמב"ם מדבר על תוכן התפילה.
להערות - [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








