ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מועד קטן
שיטת מלאכה
על פניו היה נראה שגדרי המלאכה הם כמו ביו"ט שהרי משם נלמדו (חגיגה יח, א) וכן ממה שאמרו מסרן לחכמים לחלק בין מלאכות שונות, בפשטות היינו איסורי מלאכה המוכרים משבת ויו"ט. וראיה להבנה זו אנו מוצאים בדברי הירושלמי (מו"ק א, א):
"מועד ע"י שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טרח."
מכמה סוגיות במסכת ניתן לנסות לברר שאלה זו, נתייחס לרק לחלק מהן. ואידך זיל גמור.
מדברי התוס' בשני מקומות נראה שהאיסור הוא בפעולה שיש בה גדר 'מלאכה'. המקור הראשון (יב, ב ד"ה מכניס):
פירש בתוספות הרב דבאסיפת פירות איכא מלאכה כדאמרינן פרק אין דורשין (חגיגה דף יח.) גבי חג האסיף אסיפה במועד מי שרי ואיני יודע מה מלאכה וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן בשמעתין (דף יג.) אמר מועד משום טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו דוקא בדבר שהוא מלאכה.
ולכאורה עולה מדברי תוס' דמלאכת חוה"מ היא בדווקא מלאכה ולא טירחה. ועל כן תמה איזו מלאכה יש באסיפת פירות. ומש"כ בסוף דבריו הוא שלכאורה משמע שגם טירחה בלבד אסורה, אך כנראה שהעיקר הוא רק מלאכה אלא שאסרו רק מלאכה שיש בה טירחה. אך לכאו' טירחה לחוד לא תאסר.
וכן בתוס' (י, א ד"ה סוס) שכתב ביחס לרכיבה על סוס במועד שמותרת רק לצורך המועד. אבל שלא לצורך המועד אסור. ונראה גם כאן שיסוד דבריו הוא איסור הרכיבה על סוס שהוא משום שביתת בהמתו או שיש איסור של יציאה מרשות לרשות.
וכך עולה לכאורה מדברי הרמב"ן שכתב (תורת האדם, נה):
ועוד אין במועד חילוק בין מלאכה שחייבין עליה בשבת למלאכת פטור, שעשאוהו כחול להתיר בו מלאכה גמורה בדבר האבד ועשאוהו כיו"ט בשאינו אבד לאסור אפי' שבות וכן דרך הגמרא.
וכן הבין ברמב"ן המנחת חינוך שכתב (שכג, ב):
ונראה לפי שיטת הרמב"ן שהבאתי דחה"מ שוה לי"ט אם אינה לצורך המועד ואינה דבר האבד ולוקין על מלאכת חה"מ רק בצורך המועד או בדבר האבד מסרו הכתוב לחכמים. נראה לומר דשוה לי"ט בכל דינו כגון תחומין חוץ לי"ב מיל אם נאמר דגם בי"ט הוא מה"ת כמו שהבאנו לעיל או שביתת בהמתו אם נוהג בי"ט או מחמר הכל כמו שביארנו לעיל דחה"מ שוה לכל דיניו ליו"ט ועל מה שחייב בי"ט חייב נמי בחה"מ.
שיטה זו מצינו למעשה בדברי כמה מגדולי האחרונים: כפרי מגדים (אשל אברהם תקמ, ס"ק ה), משנה ברורה (תקמ, ז) – שניהם מבארים שדין השו"ע להתיר יישור גבשושית בקרקע במועד, על אף שהוא מלאכת בונה, מותר משום שהוא צורך המועד וכדרכו משום אין בו טורח, אך אם היה בו טורח היה צריך לשנות מדרכו. וזאת, על אף שהבית יוסף עצמו בהביאו דין זה לא כתב את עניין צורך המועד. משמע שהם סוברים שמלאכה ללא טירחה אסורה.
וכן משמע מדברי ביאור הלכה (תקלו, ד"ה מותר לרכוב) שדן האם יש במועד איסור מחמר (עשיית מלאכה בבהמה אף ללא מגע אלא ע"י קול או סימן). למעשה שם נוקט לקולא מכח ספק ספיקא, אך עצם השאלה ביסודה מושתת על כך שיש איסור במלאכה אף ללא טירחה.
וכן להלכה נוקט החיי אדם (קי, יא) שכתב:
הקושר והמתיר, לא נזכר מה דינן. ונראה לי דמה שאינו לצורך המועד, אסור לכולי עלמא:
הרי קושר ומתיר אינן מלאכות שיש בהן טורח ואף על פי כן נאסרו לשיטת החיי אדם, על כרחך שאסורה גם מלאכה בלבד.
וכן פוסק להלכה ספר מועדי ה' (הרב שבתי לוי, אחיו של הרב משה לוי זצ"ל בעל 'מנוחת אהבה').
שיטת טירחה
מאידך גיסא, מצאנו דעות רבות הסוברות שגדר איסורי המלאכה במועד הוא טירחה. אך מלאכה ללא טירחה לא תאסר.
והנה על פניו נראים הדברים ברורים מהא דאיתא בגמרא (מו"ק ב, ב) "בשלמא מועד משום טירחא הוא" – ולכאורה מפורש הוא שגדר האיסור הוא משום טירחא, וכן במקום נוסף (יג, א) מועד משום טירחא. וכן איתא בע"ז (נ, ב): "שביעית - מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי, מועד - אפי' טירחא נמי אסור".
אמנם ניתן להבין גמרא זו בשני אופנים: במועד אסורה מלאכה ללא טירחה וטירחה ללא מלאכה. או דילמא, במועד אסורה טירחה אפילו ללא מלאכה, אך מלאכה בלבד לא נאסרה.
ובמיוחס לרש"י פירש את הגמרא בדף ב: "דלא אסיר בשום מלאכה, אלא משום טירחא". וכן נראה מדברי ריטב"א (מו"ק יג,א ד"ה אלא אמר) שכתב:
"כי טעם איסור מלאכות במועד הוא משום טרחא ושלא למעט בשמחת הרגל ולפיכך התירו חכמים כל שהוא צורך המועד וכל שהוא דבר האבד כדי שלא יהא דואג על אבדתו ונמנע משמחת יום טוב".
וכן נראה מהא דכתב המאירי (יח, א ד"ה אין כותבין) שאין איסור הוצאה במועד. וכן במשנה דאין מפנין (יג, א) פירשו ריטב"א ונימוקי יוסף דטעם האיסור הוא משום טירחא.
וכן עולה מדברי היראים שכתב (דש):
מכ"מ למדנו מדתלי תלמודא איסור מלאכה חולו של מועד בטרחא למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח הלכך הלואות ומלאכה מועטה בביתו מותרת והא דאמר רבא במוע"ק שלהי פ"א [י' ב'] פרגמטיא כל שהיא אסורא היינו להוליך בשוק דאיכא טרחא אבל בביתו דליכא טרחא נראה שמותר וראיתי בני אדם שפורשים מלהלוות ואני פרשתי כמה שנים ואעפ"כ נראה לי מותר ועל הפורש ועל המלוה קורא אני עליהם ועמך כולם צדיקים.
ובשיטה זו הלכו גם כן כמה מגדולי האחרונים:
ערוך השולחן (תקמה, יב) ביחס להיתר כתיבת אגרת שלום במועד מסיים כך:
ולכן יותר נראה לומר דבכתיבה שאין בזה טורח וגם נעשה בצינעא לא הקפידו שיהא בזה צורך הרגל כבשארי מלאכות וגם זה לא הזכירו הפוסקים.
וכן נקט להלכה בספר 'חול המועד כהלכתו', וכ' שכן דעת גרש"ז אויערבך.
טירחה משום מניעת שמחה
דעה נוספת בכיוון זה עם הסבר מעט שונה מובא בספר 'משרת משה' (על הרמב"ם, שביתת יו"ט ז, ס"ק ב) ותורף דבריו הוא שאיסורי המלאכה במועד לא שייכים כלל לאיסורי מלאכה של שבת, אלא כל עניינם הוא הסרת המונעים משמחה במועד ולכן התירו דבר האבד וכדומה, שבאי-עשייתם יהא צער. ובלשונו:
נקוט כללא זה בידך, אין בחוש"מ שום איסור מלאכה מחמת לתא דמלאכה רק כל מה שאסרו ומה שהתירו היא רק לגדר מצוות עשה של שמחת יו"ט, כל מה שיש בעשיית המלאכה ריבוי לשמחת יו"ט שרי, וכל מה שיש בעשיית המלאכה מניעה לשמחת יו"ט אסור.
שורש הויכוח
בשו"ת רדב"ז (ב, תשכז) תלה את מחלוקתם בשאלה האם מלאכה בחוה"מ נאסרה מדאורייתא או מדרבנן. ומצינו עוד כמה שכתבו כן. אך ראה מאמר של הרב עזריאל אריאל (מועדי הארץ, נספח ז) שם מראה כיצד אין תליה ממש, שכן יש הסוברים דאורייתא אך גדר האיסור הוא טירחה, ולהיפך, סוברים שהוא מדרבנן אך רבנן תיקנו כעין דאורייתא ואסרו בגדרי התורה.
הגדרת טירחה
ועוד יש לעיין, הא ניחא המושג מלאכה ידעינן עניינו מאיסורי שבת ויו"ט אך מהו הדבר אותו אנו מגדירים כטירחה?
בדברי האחרונים מצאנו שתי הגדרות למושג הטירחה:
א. שהות (מתוך הספר 'חול המועד כהלכתו) –
מפורש באשל אברהם באטשאטש בכמה מקומות מהם בסי תקלג בסופו ממה שאין טירחא ולא שהיה כנטילת גבשושית וכן בסי תקלז בענין בישול המאל"ץ (שֵכַר) מבאר את היתר הסרת הגבשושית בבית מטעם שאין במלאכה זו שיהוי משא"כ להגיס במאל"ץ הגסה הנ"ל יש בה שהיה מרובה עי"ש ובסי תק"מ כתב וכן לפעמים אינו עושה רק מה שאין טירחא ולא שהיה דהו"ל כנטילת גבשושית. וכן שמעתי מהגרש"ז אויערבאך בהגדרת המלאכות שאסור במועד שהוא בדברים שיש בהם שיהוי ואינם נעשות ברגע כמימרא, וכדבריו מפורש באשל אברהם שם "וגם אינה לצורך המועד גם שנעשה רגע כמימרא אין היתר כיון שעל ידו נמשך זמן שהמלאכה נעשית" ומכלל לאו אתה שומע הן שכשלא נעשית על מלאכה הנמשכת זמן כבישול המאל"ץ שמדובר שם מותר כל שהמלאכה נעשית ברגע כמימרא.
ב. ריכוז ודיוק –
יש האומרים שאף מלאכה שאורכת זמן אך אין בה דקדוק ונעשית בקלות אינה נחשבת לטורח. וכעין מה שכתבו הראשונים בנוגע להיתר כתיבת אגרות שלום במועד.
רמב"ם (יו"ט ז, יד):
ומותר לכתוב אגרות של שאלת שלום במועד, וכותב חשבונותיו ומחשב יציאותיו, שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתקונן מאד ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות.
שבלי הלקט (רכה):
אלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות שום איגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין שטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות של רשות יש מפרשים איגרות של רשות זו שאלת שלום דכיון דאינו כותב צרכיו כלל אלא שאילת שלום גרידא ליכא טירחא בהך כתיבה ולא דמיא למלאכה כלל הלכך מותר דלא הוי אלא כמטייל בעלמא.
להערות [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











