ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- חינוך ילדים ותלמידים
שלא תבינו אותי לא נכון. ידע במתמטיקה, בהיסטוריה וגם באזרחות הוא דבר חשוב. אבל בית הספר אמור להכין את התלמיד לחיים. וכשבודקים מה באמת מעצב את החיים, מתגלה פער מטריד בין מה שחיוני לדעת ובין מה שמלמדים בפועל בבתי הספר. וזה לא שלא מתייחסים כלל לנושאים החשובים. מדי פעם מתקיים שיעור חינוך, מגיע מרצה אורח, נערך סמינריון או שבית הספר משתתף באיזו תוכנית מקומית. ועדיין, ביחס לחשיבות העצומה של הדברים, התלמידים מקבלים רק פירורים, טעימות נקודתיות, במקום לימוד שיטתי וקבוע.
זה נכון שאם משווים את הדברים למה שהיה לפני שלושים שנה, יש תזוזה. כשאני הייתי תלמיד, העיסוק ברוב התחומים האלה כמעט לא היה קיים. היום יש יותר ניסיונות להכניס לבתי הספר "תכנים של חיים". ועדיין זה לא עמוד השדרה של המערכת, אלא תוספת צדדית.
מה נשאר בחוץ? התפילה, למשל. אין בית ספר דתי שלא פותח את היום שלו בתפילה ומקדיש לה לא מעט זמן. יהודי שומר הלכה מקפיד לאורך חייו על שלוש תפילות ביום, מה שמצטבר עם הזמן לכדי חמש שנים מהחיים! את תפילת העמידה יהודי ממלמל כשמונים אלף פעמים, ואת הפסוק הראשון של "שמע" עוד חמישים אלף. ועדיין, רבים לא למדו מעולם ברצינות את פירוש המילים שהם אומרים, כיצד התפילה פועלת על הנפש ואיך הופכים אותה מדקלום טרחני למפגש חי עם אלוקים.
כן, במוסדות החינוך עוסקים בהלכות תפילה ובתיכון לומדים עליה לבגרות במחשבת ישראל. אבל בפועל, אצל לא מעט תלמידים התפילה נותרת פעולה טכנית ומשעממת. והאבסורד זועק לשמיים: התחום שבו יהודי משקיע יותר זמן מכל תחום רוחני אחר הוא התחום שבו הוא מקבל הכי פחות כלים להצליח.
בגרות במתמטיקה, נכשל בחיים
נמשיך: מיניות. אין כאן שתיקה מוחלטת, אבל יש המון התחמקות. בכיתה ו' נכנסת האחות ומסבירה לבנות על התבגרות ומחזור (דרך אגב, למה מישהי זרה עושה זאת? מדוע לא האמא או המחנכת? ומה לגבי הבנים? אליהם בדרך כלל לא נכנס אף אחד, ולרוב גם המחנך שומר על זכות השתיקה). לקראת בר המצווה ובת מצווה הבנים ילמדו על תפילין וקריאת הפרשה ולבנות יש סדנאות בתשלום למעוניינות. אצל שניהם אין עיסוק שיטתי ובהיר במה שכל כך מעסיק אותם בגיל הזה: ההתפתחות הפיזית, המשיכה למין השני, שמירת הברית (לבנים) והגבולות. וכשלא לומדים - לומדים במקום אחר: מהאינטרנט, מסדרות הטלוויזיה, מהתרבות. וכך תפיסת המיניות אצל צעירים רבים מתעצבת לא מתוך שיח יהודי עמוק, אלא בעקבות דימויים מערביים שטחיים והרסניים.
נמשיך? החינוך הפיננסי. זו עובדה: רוב המשפחות בישראל חיות במינוס. כילדים אף אחד לא לימד אותנו מהי משיכת יתר, ריבית או מלכודת אשראי וגם למה חשוב להפריש לפנסיה. התוצאה: אנשים מגיעים לגיל שישים ומגלים טעויות שעלו להם עשרות ומאות אלפי שקלים. למה זה חייב להיות כך? ניהול התקציב המשפחתי אינו פיזיקה גרעינית. זו מיומנות בסיסית שאפשר לרכוש הרבה לפני שפקיד הבנק מתקשר. למעשה, כל הליכה לסופר עם ההורים יכולה להפוך לשיעור בצרכנות נבונה, השוואת מחירים והבחנה בין צורך לרצון.
הנושא הרביעי הוא עבודת המידות. וזו כבר ליבת החיים ממש: כעס ושליטה עצמית, קנאה, גאווה ויכולת להודות בטעות, חריצות מול עצלות, ענווה, סבלנות, אחריות, שמחה בחלקך. ברור שנוגעים בנושא לאורך שנות בית הספר, ובכיתה ט' יש הלומדים מסילת ישרים. אבל להיות אדם לא מתחיל בכיתה ט', ולא נגמר בספר אחד. מעט מאוד מקומות מלמדים בשיטתיות איך עובדים על מידה, איך מתמודדים עם מידה רעה ואיך משתנים לאורך זמן. התוצאה: התלמיד צובר הרבה ידע, אבל עולם המידות שלו נותר בוסרי ופגום.
הלאה - צריכת תרבות ועולם המסכים. כל המחקרים מראים: אדם מודרני מבלה מול מסכים יותר מכל שנות הלימוד שלו יחד. ואין הכוונה להייטקיסט שזו עבודתו. אדם רגיל, כמוני וכמוכם, הולך עם מסך בכיס ובתוכו אלגוריתם מתוחכם שתפקידו אחד: להשאיר אותנו שם כמה שיותר זמן. אז מדברים עם ילדים הרבה על תזונה בריאה, אך הרבה פחות על תזונת הנפש ועל מה שנבלע בתוכה. איך צופים במסכים בביקורתיות? איך מחליטים איזה תוכן מקדם אותנו ומה מוריד אותנו? לרוב מגיע לבית הספר מרצה ומדבר על "אתגר המסכים". אבל הרצאה חד־פעמית כזאת היא טיפה בים. יש תעשייה עולמית אדירה, עתירת כסף ומוחות, שפועלת סביב השעון כדי לשאוב אותנו לתוכה, ואנחנו מציבים כנגדה שעה אחת בשנה?
מלכודת ההעשרה
ומכאן לזוגיות. כל העולם חולם על אהבה ומשתוקק להשיג אותה. אך המציאות מאכזבת: הרווקות מתארכת, הנישואים שבריריים (50 אחוזים מהזוגות האמריקנים ו־37 אחוזים מהישראלים מתגרשים), ורבים שנותרים נשואים סובלים ממריבות ומתסכולים. מתברר שזוגיות טובה לא קורית מעצמה. היא מצריכה לימוד מקדים ותחזוקה שוטפת. עכשיו תגידו אתם: כמה שיעורים בתיכון עוסקים בתקשורת בין־אישית? בגישור על פערים? בפתרון קונפליקטים? איך ייתכן שלא מכינים את הילדים לדבר חשוב כמו להקים בית יציב ומאושר בישראל?
ולבסוף - הבינה המלאכותית. המהפכה הגדולה ביותר מאז המצאת החשמל, מתרחשת בקצב מסחרר לנגד עינינו. היא משנה כל תחום - הכלכלה, הרפואה, הביטחון, החינוך - ומשפיעה גם על מקצועות העתיד. בני האדם עתידים להתחלק לשתי קבוצות: אלו שידעו לרתום את הבינה המלאכותית לטובתם, ואלו שיישארו מאחור. האם יש במערכת החינוך שיעור שבועי בנושא? או שאנחנו ממשיכים להכין את הילדים לעולם שהולך ונעלם?
מדוע זה קורה? אפשר להתווכח על כל דוגמה בנפרד. אבל כשמחברים את כולן יחד, קשה להתעלם מהמסקנה: בכל התחומים הללו יש עיסוק מסוים, אך לעולם לא רציף, לא מחייב ולא מעוגן בליבת המערכת. יתר על כן, גם כאשר עוסקים בהם – הם מקבלים מעמד שולי. כי במערכת החינוך יש מקצועות חובה, עם מערכת שעות קבועה, רצף שנתי, בחינות וציונים. לעומתם יש תחומי חיים שלמים שנותרים במעמד של רשות, ותלויים ביוזמה מקומית או בהחלטה נקודתית של הנהלת בית הספר. המסר שעובר מכאן לתלמידים סמוי אבל חד: זה נחמד, זה מעניין, אבל זה לא הדבר האמיתי שצריך לקחת אותו ברצינות ולהשקיע בו מאמץ.
ומה עם הבית? יהיו מי שיגידו: "מה אתה רוצה? העיסוק בנושאים הללו הוא התפקיד של ההורים, לא של בית הספר". כאן בדיוק טמונה הבעיה: בפועל, זה לא זה ולא זה. בבתים רבים הנושאים הללו נותרים שקופים. לא כי להורים לא אכפת, אלא משום שלרבים מאיתנו קשה לפתוח שיח כן ועמוק על "הדברים האמיתיים". וכשגם במערכת החינוך הנושאים הללו אינם מקבלים מעמד של קבע - הילדים עלולים להישאר בלי המצפן שהם כה זקוקים לו.
כרמי, בתי בת השמונה, מקבלת בבית הספר (המעולה!) העשרה עם חוג גינון ואפילו אילוף כלבים. זה נחמד, באמת. אבל אני שואל את עצמי: איך ייתכן שדווקא לשיעורים הכי קריטיים לחיים - איך מתפללים, איך מתנהלים עם כסף, איך בונים זוגיות, איך מפתחים שליטה עצמית, איך חיים עם מסכים ואיך מתכוננים לעתיד - אין מעמד ראוי במערכת: שעה קבועה, רצף שנתי, והכרה מוסדית שזה לא העשרה אלא ליבה? אולי הגיע הזמן להפסיק לגלגל את האחריות מהבית לבית הספר ובחזרה ולשאול יחד: איך אנחנו מתחילים לשים במרכז את מה שבאמת יקבע את איכות החיים של הילדים שלנו?
הכותב הוא איש חינוך, סופר ומרצה, מייסד ומוביל 'מועדון ההורים'
מתוך העיתון 'בשבע'
הרב יוני לביא
מנהל חינוכי במוקד "חברים מקשיבים", מראשי ארגון קהלים ומרבני מרכז ברקאי.
יום שכולו תורה - ניסן תשע"ג איך נהפוך את ליל הסדר לחוויה משפחתית וחינוכית מעצימה?
יום שכולו תורה - רעננה, ניסן תשע"ג
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
