ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- בדיקת חמץ
הדבר ברור שכל מקום שאדם דר בו בימי הפסח חייב להיות נקי מחמץ, וחייב גם לעשות שם בדיקת חמץ. לכן חדר בית מלון שנחשב ביתו שהרי שכרו חייב בבדיקה, וכן כתב הגרש״ז אורבעך (שו״ת מנחת שלמה ח״ב סימן נח אות יז) לחייב בדיקה בברכה, וכן כתב הגר״י בלוי (חובת הדר דיני בדיקת חמץ), וכן כתב הגרי״ש אלישיב (אשרי האיש ח״ג עמוד שנז), וכן כתב הגר״ש ווזנר (שו״ת שבט הלוי ח״י סימן סח).
ובשו״ת קנין תורה לרב אברהם דוד הורוביץ (ח״א סימן קכ אות ד’ וח״ה סימן לג) חידש שאין חיוב בדיקה אלא אם כן עשה קניין שכירות וגם קיבל את מפתחות החדר לפני י״ד בניסן, ולא אם רק הזמין חדר ללא קנין וקבלת המפתחות, ואין דבר זה דומה לשוכר בית לכל השנה בקביעות שצריך לבדוק, מפני שהדר בחדר המלון דינו רק כאכסנאי והחדר נחשב כשייך לבעלי המלון. וחייליה מהא שפסק הש״ע (סימן תלז ס״א) שהמשכיר בית לחבירו לצורך י״ד וממנו ואילך, יבדוק השוכר אם קנהו באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנית בו, והסביר המג״א שהכוונה שקנאו בכסף בשטר ובחזקה וקנין סודר, והרי קנין כזה עושים כשכוונתו לשכור לאורך זמן ולא רק כאכסנאי לכמה ימים בודדים כדרך השוכר חדר במלון.
זאת ועוד, שבמלון הדרך הוא לשלם רק כשיוצאים מהחדר, ולכן נחשב השוכר רק כאורח, שאף שמיחדים לו חדר עדיין לא פקע חיוב הבדיקה מהמארח שהוא בעל המלון. ועוד שכמה פעמים שבעלי המלון מחליפים לאורחים חדר ונותנים להם חדר אחר כנגד רצונם, שהוא עוד סימן והוכחה שאין זו שכירות רגילה אלא אירוח בתשלום.
ואכן הדברים מחודשים ולא התקבלו אצל מורי ההוראה שהבאנו לעיל, ויש להקשות עליהם בכמה אופנים.
א.
ברור שקנין השכירות נעשה בזמן שהמלון מחייב את כרטיס האשראי של השוכר, וזהו קנין סיטומטא שקונה כשאר קנינים, ואין אף מלון בעולם שיתן לשוכרים להיכנס לחדר ללא תשלום טרם כניסתם.
ב. מה שטען שדבר מצוי שכמה פעמים שבעלי המלון מחליפים את חדרם של המתארחים באמצע שהותם, נראה שאולי היה כן בזמן שכתב את ספרו, אולם כיום אין שום מלון שיחליף את חדר האורחים, ובודאי ללא רשותם. ואף אם נאמר שהחוק מתיר להם לעשות כן, כיון שכמעט לעולם לא יחליפו את החדר, ולא שמענו מעולם שעשו כן לכן נחשב החדר לגמרי כשכירות. ובשו״ת שבט הלוי (שם) הוכיח שדי בכך ששכירות החדר מאפשרת לשוכר להשתמש בו כרצונו, ולהיכנס ולצאת בכל עת.
ב. מה שטען שדבר מצוי שכמה פעמים שבעלי המלון מחליפים את חדרם של המתארחים באמצע שהותם, נראה שאולי היה כן בזמן שכתב את ספרו, אולם כיום אין שום מלון שיחליף את חדר האורחים, ובודאי ללא רשותם. ואף אם נאמר שהחוק מתיר להם לעשות כן, כיון שכמעט לעולם לא יחליפו את החדר, ולא שמענו מעולם שעשו כן לכן נחשב החדר לגמרי כשכירות. ובשו״ת שבט הלוי (שם) הוכיח שדי בכך ששכירות החדר מאפשרת לשוכר להשתמש בו כרצונו, ולהיכנס ולצאת בכל עת.
ולכן נראה שאחר קבלת המפתחות חל מיד חיוב בדיקה בברכה, שהרי הוא מעתה כשוכר ונחשב החדר כביתו ממש, וכפי שפסק מרן השו״ע (סימן תלג סעיף יא): "המכבד חדרו בי״ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י’’ד", וכל זה דלא כמו שהכריע הילקוט יוסף (הלכות פסח עמוד תקסו) לחשוש לדעת הקנין תורה ולבדוק ללא ברכה משום ספק ברכות.
וגם לא כמו שהביאו בשם הרב שמואל קמינצקי, שכיון שחדרי המלון נקיים ביותר אין יברך. וזה אינו, שכן המציאות מוכיחה שהבודק בחדרי המלון קרוב לודאי שימצא מאחורי הארונות ומתחת למטות דברי מאכל, כיוון שהמנקה אינה עושה עבודה יסודית בניקוי החדר.
ויתירה מזו, ברור שמה שחייבו חז״ל בדיקה עם ברכה הוא אחר שעמל רבות בניקוי ביתו, ומעתה כמעט ולא יתכן שימצא שם חמץ. אולם הדבר אינו משום חשש שמא ימצא חמץ, אלא משום שכעת מתחיל את מצוות הביעור המסתיימת למחרת בשריפת החמץ. וכך כתב הארחות חיים (הלכות חמץ ומצה אות יד) שלא חששו לברכה לבטלה שמא לא ימצא חמץ בבדיקה, כיון שאנו מברכים על הביעור. וכן כתב בספר המכתם (פסחים ז, ב), וכן כתב בספר כל בו (סימן מח), וכן כתבו עוד פוסקים. ועוד שבשבולי הלקט (סימן רו) נקט שהברכה היא על כך שמחזר אחר החמץ לבערו, ולא על מציאת החמץ.
ועוד שבודאי אדם שעומל ימים ושבועות לנקות את ביתו מכל חמץ עושה עבודה יסודית יותר מהמנקה שעושה ניקוי שטחי לצאת ידי חובת מלאכתה, ואף על פי כן תיקנו לו חז״ל לברך על הבדיקה.
ומה שכתבנו שישאיר את מזודותיו וחפציו בחוץ כעיצה טובה, הוא כדי שהמקום יהיה פנוי, ויקל עליו לבדוק מהרה את החדר.
וזמן בדיקת החמץ ידוע שהוא בערב י״ד בניסן, ואם נכנס לחדרו בבוקרו של י״ד או בצהריים יבדוק אז בנר את חדרו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
