ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בשער לו אות ז הוא דן בשאלה מהו דינו של בשר שהוסר מהאש ונחתך בסכין חלבית. לכאורה אם הסכין חלבית, גם אם היא בת יומה, על פניו דין הבשר שהוסר מהאש והונח על כלי אחר הוא ככלי שני. אך הוא פוסק אחרת, ומבאר: דינו של בשר זה הוא ככלי ראשון. מדוע?
בפעמים הקודמות התייחסנו לשיטת בעלי התוספות, האומרים שמה שהופך את הכלי הראשון לכלי שני הוא הדפנות: אמנם יתכן שברגע נתון מאכל המונח בכלי שני יהיה חם יותר ממאכל הנמצא בכלי ראשון. אך דפנות הכלי הראשון היו על מקור החום, והדפנות ישמרו על חומו. ההיפך קורה בכלי שני: הדפנות קרות, ומקררות את המאכל.
נגענו בפעם הקודמת בשאלה מהו המוקד – החום שנשמר בכלי הראשון, או הקור שמשפיעות דפנות הכלי השני על המאכל. למדנו שם שיש נפקא מינה בין שני אלה: עירוי. בזמן העירוי, דפנות כלי אינן שומרות על חום המאכל. אך המאכל טרם הושפע מהדפנות הקרות של הכלי השני.
לכאורה בדבר גוש המצב דומה: מצד אחד, אין לגוש דפנות שישמרו על החום שלו. מצד שני, הוא גם אינו נוגע בדפנות הכלי השני, כך שהעברתו לכלי אחר אינה גורמת לו להתקרר מהר יותר.
לכאורה אפשר ללכת מכאן לשלושה כיוונים אפשריים:
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
101 - מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
102 - האם גוש מאכל שומר על חומו
103 - איסור שנגע בצלי
טען עוד
כפי שלמדנו בפעם הקודמת, מעיקר הדין פסקנו כשיטת ראשוני ספרד, ומכאן נוצרה מחלוקת:
נשוב לדברי האיסור והיתר הארוך: הוא כותב שדינו של הבשר שהורידו מהאש כדין כלי ראשון, מפני שאין דפנות שמקררות אותו. המהרש"ל (בספרו ים של שלמה על חולין, פרק ז סימן מד) פוסק כדבריו.
מדוע? מפני שהעברת החתיכה ממקור החום למקום אחר אינה מגורמת לקירור של רוב מוחלט של החתיכה. אם כך, העברתה לכלי אחר אינה מצדיקה התייחסות כאילו היא ירדה במידת חומה. אם כך, מעמדה כ"חמה בחום כלי ראשון" ראוי להישמר.
בדרכי משה סימן קה ס"ק ה הרמ"א חולק על המהרש"ל, ואומר שיש הבחנה קטגורית בין כלי ראשון וכלי שני: מעת שהמאכל הוסר ממקור החום, דינו ככלי שני, ואינו מבשל. הרמ"א פוסק כך למעשה (יורה דעה סימן צד סעיף ז) – שאם חתך בשר שנמצא על מקור החום (הכבוי) בסכין חלבית, חוששים לבליעה בכל החתיכה, אך אם חתך אחרי הסרתה מהאש די לקלף מהבשר את השכבה של הבשר שבאה במגע עם הסכין.
מדוע הרמ"א מתייחס לבשר ככלי שני, הרי לכאורה הבשר לא התקרר משמעותית אחרי שסר מהאש?
לכאורה הרמ"א מבין את הלמדנות בדיוק הפוך: כאשר מדובר בחתיכה, בגוש, אין כלי השומר על החום של החתיכה. אם כך, אם החתיכה על המנגל, ועכשיו כיבינו את המנגל. לכאורה החתיכה תתקרר מהר יותר מתבשיל בתוך סיר, מכיוון שאין כלי השומר על חומו. לכאורה המשמעות היא שגם אין הצדקה מספקת להתייחס למצב הנוכחי ככלי ראשון. סביר שנחמיר ונתייחס לחתיכה הנמצאת על מקור החום (הכבוי) ככלי ראשון, אבל זה עצמו חידוש. קל וחומר שאם החתיכה יושבת על מגש אפייה בתנור, ואחרי האפייה אנו מוציאים את המגש מהתנור, אין דפנות השומרות על החום של החתיכה. היה מקום להתייחס לכך ככלי שני. אנו מחמירים בכדי שלא יטעו בכך, אך כמובן שמעת שהחתיכה עזבה את הכלי הראשון אין סיבה להמשיך להחמיר.
יש מקום לומר שהאיסור והיתר והמהרש"ל אומרים שכאשר מדובר בדבר מוצק, גוש, אין צורך בדפנות חיצוניות: המאכל עצמו שומר על חומו. קשה לקור לחדור את השכבה החיצונית של המאכל ולקרר אותו. נראה שהש"ך (סימן קה ס"ק ח) הולך בדרך זו, שכן הוא פוסק את דבריהם, אך מחלק בין 'גושים' של אורז ודוחן, ובין חתיכת בשר: לחתיכת בשר אכן יש מסה המאפשרת את שמירת החום בעזרת השכבה החיצוני, אך לאורז אין מסה שתאפשר את שמירת החום של כל 'גוש' ו'גוש'.
אם זאת הטענה, ראוי לבחון אותה מציאותית. אמנם הכלי השני הוא קר, וזה משפיע על המשקה. אך מצד צפיפות המסה של המאכל, נוזלים נמצאים בצפיפות גבוהה בהרבה מצפיפות של מוצק. למים לוקח הרבה יותר זמן להתקרר מכיוון שחלקיקי המים שלידם ממש ממש צמודים אליהם. אם הנושא הוא שמירת החום, לכאורה בנוזלים אפקט שמירת החום גבוהה משמעותית. יתכן והטענה היא שהקור שהדפנות גורמות משמעותי יותר מצפיפות החומר של הנוזל.
על דברי הרמ"א יש מקום להעיר: הרמ"א מוכיח את דבריו מדברי הרשב"א והר"ן, שרואים בדבריהם שאינם מבחינים בין העברת מאכלים לחים ומאכלים יבשים לכלים אחרים. אך ראוי לעיין היטב בראיותיו, שהרי הרשב"א כתב מפורשות שהבחנתו בין כלי ראשון ושני, לעניין איסור והיתר, היא הבחנה מציאותית, המתמקדת בשאלה אם המאכל חם או לא, ולא בשאלה באיזה "כלי" הלכתי המאכל נמצא. כלומר, יתכן ואין שיטה בראשונים האומרת את מה שאומר הרמ"א: שההבחנה בין כלי ראשון ושני מבוססת על חום הדפנות (כפי שראינו בפעם הקודמת שפסקו הפוסקים), ומאידך בדבר גוש מקלים להתייחס למעבר כמעבר לכלי שני.
(הב"ח (סימן קה ס"ק ה) פוסק מצב ביניים: הוא אוסר את הסכין, אך אינו אוסר את הבשר. כלומר, מבחינה עקרונית נשמע שגם הוא מסכים עם הרמ"א שדין בשר שהוסר מהאש הוא כדין כלי שני).
הט"ז (סימן צד ס"ק יד) מציע פשרה מסוימת: אם חתך בסכין, החיתוך עצמו מייצר חום כלשהו, ולכן יש להחמיר שדינו ככלי ראשון. אך אם ערבב (חתיכות קטנות של בשר וכדו') ללא חיתוך ניתן להתייחס לחתיכות ככלי שני.
בעזרת ה' בפעם הבאה נסיים את הדיונים העיקריים בגדרי כלי ראשון ושני לעניין העברת טעם.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.

בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא








