ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- משיח בן יוסף
"תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהילים ב) 'אֲסַפְּרָה אֶל חֹק וגו' אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ'. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא 'חיים'. אומר לו: 'חיים', עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר (תהלים כא) חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ וגו'."
גדולי ישראל רבים זיהו בין הדמות הנקראת בתלמוד בשם 'משיח בן יוסף' לביו הדמות הנקראת במדרשים בשם 'משיח בן אפרים' ('אור החיים' הקדוש על במדבר כד,יז; מלבי"ם על "עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם" ביחזקאל לז,יט; ועוד). לפי פשטות הברייתא, הדמות שנקראת 'משיח בן יוסף' עתידה ליהרג חס-ושלום בעת המלחמות שתערוך מול הגויים. אולם יש מקורות אחרים שמהם עולה ש'משיח בן יוסף' לא יהרג. וז"ל מדרש תהילים (שוחר טוב; בובר, ס):
"...ואני הוא שעשיתי נס לגדעון בן יואש משבט מנשה, והיתה תשועתו תשועת שעה, אבל לעתיד לבא אני מושיעכם על יד משיח בן אפרים ועל יד משיח בן דוד משבט יהודה. 'וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי' - שקיבל עול המלכות תחילה, ואחר כך 'יְהוּדָה מְחֹקְקִי' - זה משיח בן דוד".
המדרש מבדיל בין תשועת גדעון בן יואש שהיתה תשועה זמנית כאמור (שופטים ח,כח): "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן:" לבין התשועה שתהיה על ידי משיח בן אפרים (=יוסף) שלא יהיה לה הפסק. לפי מדרש זה, משיח בן אפרים יעסוק בענייני עול המלכות תחילה, שהם ענייני ה'עוז' של ישראל (='וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי') ויצליח במלחמותיו, ולאחריו יבוא משיח בן דויד ויעסוק בענייני 'התורה' שבישראל ('יְהוּדָה מְחֹקְקִי'). גם מדברי תרגום יונתן לתורה משמע שמשיח בן אפרים (=יוסף) לא ימות, וכפי שיתבאר לקמן.
תרגום יונתן על נצחון משיח בן אפרים
בתרגום יונתן לתורה (שמות מ,יא) מובא שהכיור ובסיסו שהיו במשכן הם כנגד יהושע בן נון ומשיח בן אפרים שיוצא ממנו, וגם שם משמע שמשיח בן אפרים לא ימות אלא ינצח את גוג ומגוג. וז"ל יונתן בתרגום חופשי לעברית1: "ותִמשׁח את הכיור ואת בסיסו ותקדש אותו בשביל יהושע משרתך הגדול ראש הסנהדרין שׁל עמו, שעל ידו עתידה ארץ של ישׂראל להִתחלק ומשיח בן אפרים שיוצא מִמנו, שעל ידו עתידים בית ישׂראל לנצח את גוג וסיעתו בסוף הימים:"
בדברי התרגום נמצא גם רמז להבנה מדוע קיימת שיטה חולקת (המובאת בברייתא) הסבורה שמשיח בן אפרים (=יוסף) עתיד ח"ו להיהרג. תרגום יונתן מכנה את יהושע בתואר 'ראש הסנהדרין של עמו', והוא מרמז שיתכן שיהיו בעתיד שתי קבוצות בעם ישראל שכל אחת מהן תחשוב, שהיא 'עם ישראל (האמתי)'. וכל אחת תקים לה מעין 'מועצת חכמים' משלה ותחשיב אותה בתור 'הסנהדרין של בני ישראל (האמתיים)'. יהושע בן נון (בתמיכת הסנהדרין שאיתו) יכבוש וינחיל את ארץ ישראל, ובאופן דומה משיח בן אפרים ימשיך את יהושע, ועל ידו (ועל ידי החכמים שיתמכו בו) ינצחו בית ישראל את גוג וסיעתו בסוף הימים.
המדרש מרמז שמשיח בן אפרים הוא דמות שממשיכה את דרכו של יהושע בן נון (ובכך היא 'זרע רוחני' שלו). יהושע בן נון וצבאו שילבו 'ספרא וסייפא' ובאופן זה הם כבשו את ארץ ישראל בפעם הראשונה, וכך משיח בן אפרים וצבאו ישלבו בעתיד 'ספרא וסייפא' בכיבוש ארץ ישראל בגאולה האחרונה. ובענין זה נרחיב לקמן.
הרוח הכללית של המשיח
כאשר חז"ל מדברים על 'משיח' אין הכרח להבין שמדובר על דמות פרטית בשר-ודם שמנהיגה צבור. ואפשר להבין שהכוונה לנשמה כללית שמתגלה דרך הפעולות של אנשים פרטיים מישראל. רעיון זה מובא כבר בשם הבעש"ט, בספר מאור עינים (במדבר, פינחס):
"כמאמר הבעל שם טוב נבג"מ, שצריך כל אחד מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו, כנודע שאדם הוא ראשי תיבות: אדם דוד משיח. שקומתו של אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה - שהיו כלולין בקומת אדם הראשון כל הנשמות של ישראל, ואח"כ על ידי החטא נתמעטה קומתו. וכמו כן יהיה משיח קומה שלימה מכל נשמות ישראל כלולה מס' ריבוא כמו שהיה קודם החטא של אדם הראשון. על כן צריך כל אחד מישראל להכין חלק בחינת משיח השייך לחלק נשמתו עד שיתוקן ותכונן כל הקומה".
רעיון זה מרומז גם בדברי תרגום יונתן לספר ישעיה. ישעיהו מנבא (כח,ה-ו): "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָא-וֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ: וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה:". וז"ל תרגום יונתן שם: "בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵי מְשִׁיחָא דַה' צְבָ-אוֹת לִכְלִילָא דְחֶדְוָא וּלְכֶתֶר דְתוּשְׁבָּחָא לִשְׁאָרָא דְעַמֵהּ: לְמֵימָר קְשׁוֹט דְדִין לִדְיָתְבִין בְּבֵית דִינָא לְמִדָן דִין דִקְשׁוֹט וּלְמִתַּן נִצְחָנָא לִדְנָפְקִין בִּקְרָבָא לַאֲתָבוּתְהוֹן בִּשְׁלָם לְבָתֵּיהוֹן:" ויונתן מבאר שרוח ה' תפעל דרך נשמת המשיח והיא תהיה צינור שדרכו תעבור השפעת ה' לִשְׁאָר עַמּוֹ. רוחו של המשיח תביא לפסיקת אמת לאלו שיושבים בבית הדין, וגם למתן נצחונות ליוצאים לקרב להשיבם לשלום לבתיהם.
שני אופני הגילוי של המשיח
התרגום מגלה שנשמת המשיח תתגלה ותפעל בשני אופנים. באופן האחד אצל אלו שעוסקים בתורה ויושבים בבתי הדין ודנים דין אמת, ובאופן הנוסף אצל אלו שיוצאים ומנצחים במלחמות. במזמור פ' בספר תהילים מיוחס מתחילה הצד המלחמתי של עם ישראל לצד של 'יוסף' ולצד של 'בני רחל':
"לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר: רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה: לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ: ... תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ:
המשורר אסף חי בימי דויד, עוד לפני התפלגות עם ישראל לשתי הממלכות (ממלכת יהודה וממלכת אפרים). בתחילת המזמור כאשר הוא פונה לה' בבקשת ישועה צבאית הוא מכנה את כלל ישראל הן בשם 'ישראל' והן בשם 'יוסף', וכן בהמשך הוא מייחס את כלל ישראל ל'בני רחל' ("לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ").
תיאור זה מתאים לאופן שבו חנו שבטי ישראל מסביב למשכן ולמגמה הכללית של תנועתם. בני ישראל עלו ממדבר סיני שבדרום לכיוון ארץ ישראל שבצפון. באופן תנועה זה 'מחנה יהודה' שמורכב מיהודה וכן יששכר וזבולון - שכולם בני לאה - נמצא בצד 'ימין', ואילו מחנה אפרים שמורכב מאפרים ובנימין ומנשה – שכולם בני רחל – נמצא בצד 'שְׂמֹאל'. צד ימין מסמל בדרך כלל את צד הרחמים ואת הצד התורני שבישראל, ואלו צד שְׂמֹאל מסמל בדרך כלל את צד הדין ואת צד הגבורה שבעם ישראל. ולכן בתחילת המזמור מייחס המשורר את צד הגבורה של כלל ישראל למחנה ששכן בצד 'שְׂמֹאל', שהוא מחנה "אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה".
בתחילת המזמור ייחס המשורר את הצד המלחמתי של עם ישראל באופן כוללני לשם 'יוסף' ("רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף"), כלומר הצד המלחמתי של עם ישראל מיוחס באופן כוללני ל'משיח בן יוסף'. וכן באופן כוללני הוא מיוחס לצד 'שְׂמֹאל', אולם בהמשך המזמור מייחס המשורר את צד הגבורה לצד ימין ומבקש: "תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ". תיאור זה מתאים מאוד לתיאורים שדויד המלך מתאר את עצמו כמובא בספר דברי הימים (א יז,יז): "וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֱ-לֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה ה' אֱ-לֹהִים:" דויד מתאר את עצמו כאן בתור דמות 'האדם' שהקב"ה אימץ וקירב אליו מתוך האנושות ומתוך בני ישראל ("הָאָדָם הַמַּעֲלָה"="בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ"). כמו כן דויד מתאר את עצמו בספר תהילים (קי) גם בתור איש ימינו של הקב"ה: "לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" ("שֵׁב לִימִינִי"="אִישׁ יְמִינֶךָ").
דויד המלך היה שייך לצד 'ימין' של פעולות ה' בעולם, שהרי היה גדול בתורה וממעבירי מסורת ישראל לדורות הבאים (הקדמת הרמב"ם ליד החזקה). אמנם במזמור ק"י בתהילים מגלה דויד שגם כאשר הוא מבטל מתורתו ונלחם את מלחמות ישראל, ונראה כאילו הוא פועל בצד השמאל של פעולות ה', גם אז הוא בעצם צד ימין של ה' ("נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי"), והמשורר אסף מגלה שבכך מגיע דויד למעלת "הָאָדָם הַמַּעֲלָה", ולכן מתפלל המשורר אסף "תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ". התפילה של אסף איננה על דויד הפרטי, אלא הוא ממשיך את התפילה על כלל ישראל שאותה התחיל בתחילת המזמור. דבריו מתייחסים לכלל ישראל ובכללם גם ממשיכי דרכו של דויד שמבטלים מתורתם ויוצאים ונלחמים את מלחמות ישראל.
מתחילה התייחס המשורר לכלל ישראל שנלחמים בחרב גשמית בתור חייליו של 'משיח בן אפרים' וכמי שמיוחסים לצד 'שמאל' שבפעולות ה' בעולם, אך בסוף המזמור מתייחס המשורר אליהם בתור מי שפועלים עם צד ימין של פעולות ה' בעולם, וכמי שהם חייליו של 'משיח בן דויד'. ניתן לומר שבתחילת המזמור ראה המשורר ב'איספקלריא שאינה מאירה' ולכן הוא תיאר את חיילי ישראל שיוצאים לקרב בתור חייליו של 'משיח בן יוסף', אך בהמשך המזמור התעלה המשורר ל'איספקלריא מאירה' וראה את חיילי ישראל שיוצאים לקרב בתור חייליו של 'משיח בן דויד'.
הבנה זו שמצאנו בדברי המשורר אסף בספר תהילים, מסייעת בהבנת הברייתא שבתלמוד וכדלקמן.
השקפת הברייתא שבתלמוד
'משיח בן דויד' מסמל בברייתא הזו דמות תורנית שמתפללת לקרוב הגאולה שבה עם ישראל ינחל את הגויים, אך כאשר ה' נענה לתפילה ועם ישראל מתחיל לנחול את הגויים, מבינה הדמות התורנית שקיום תפילתה דורש ממנה להתגייס לצבא כדי לנחול את הארץ. אך היא אינה רוצה לעשות זאת. יש אמנם קבוצה שנקראת בברייתא 'משיח בן יוסף' והיא דומה ליהושע בן נון ששילב בין ספרא לסייפא והיא עמלה בתורה ומתגייסת לצבא וכובשת את הארץ, ובכך היא מקיימת את התפילה 'שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ'. אך מי שנקרא בברייתא הזו 'משיח בן דויד' רואה ב'איספקלריה שאינה מאירה' ובעיניו התגייסות לצבא נחשבת כ'ירידת מדרגה' ששקולה ל'הריגה'. ולפיכך, הוא משנה את בקשתו והוא מבקש כעת להמשיך ולהישאר בהשקפתו הראשונית, ולפיה יש 'חיים' רק בבית המדרש. וה' נענה גם לבקשתו השניה, והוא מאשר לקבוצת 'משיח בן דויד' להישאר ב'איספקלריה שאינה מאירה' ולהגדיר את 'משיח בן יוסף' בתור 'נהרג', ולהמשיך להישאר בבית המדרש שרק בו הוא רואה 'חיים'.
מצב כזה ארע כבר בגאולה הראשונה בזמן שיהושע בן נון וצבאו כבשו את ארץ ישראל. כבר אז, היתה קבוצה שהתייחסה ליהושע בתור 'מת' עוד בחייו ולכן נוצרה סתירה בין ספר יהושע לבין ספר שופטים. נחלות שמסופר עליהם בספר יהושע שנכבשו בחיי יהושע, מסופר עליהן בתחילת ספר שופטים שנכבשו לאחר 'מותו'. רש"י בפירושו לתחילת ספר שופטים מרמז לפתרון הסתירה, והוא מביא פירוש שלפיו מלחמות הכיבוש של יהודה ושמעון שמסופר עליהן שם נערכו על ידי שני אנשים פרטיים וז"ל: "ויש פותרין 'יְהוּדָה יַעֲלֶה' הוא עתניאל הוא יעבץ שאנו אומרים במסכת תמורה מה שמו 'יהודה אחי שמעון שמו', ולשמעון אחיו אמר שילך אתו".
שני אנשים אינם יכולים לכבוש נחלות של שבטים ולנצח את העמים שהיו בנחלתם. ורש"י מרמז שמדובר חזון נבואי של עתניאל שנקרא גם בשם יעבץ ופתח ישיבה שהתלקטו אליה תלמידים. והסוגיה במסכת תמורה מרמזת שלשיטתו אפשר לכבוש את ארץ ישראל באמצעות עמל התורה, ולשיטתו יהושע 'טורד' את בני ישראל במלחמות גשמיות מיותרות. ולפי 'חזונו' יהושע ירד ממדרגתו הרוחנית והוא נחשב ל'הרוג', ולכן עתניאל ותלמידיו מתארים את הכיבושים שנעשו בחיי יהושע כאילו נעשו לאחר 'מותו'.
הברייתא מרמזת שכך יהיה גם בגאולה העתידה, גם אז יהיו אנשים שימשיכו בדרכו של יהושע בן נון וצבאו, ויהיו תלמידי חכמים שישלבו ספרא וסיפא ויכבשו את ארץ ישראל וימלאו את תפקידו של 'משיח בן אפרים'. וכשם שתלמידי עתניאל הגדירו את יהושע ואת צבאו בתור 'הרוגים', כך גם בגאולה העתידה תהיה קבוצה שתעדיף להישאר ב'איספקלריא שאינה מאירה' והיא תגדיר אותם בתור 'משיח בן יוסף שנהרג'. והיא תתפלל לה' שירשה שלהם להישאר ב'חיים', והיינו להישאר ב'איספקלריא שאינה מאירה', כדי שימשיכו בעמלם בתורה שרק בה הם מוכנים לראות 'חיים'. לפי הברייתא ה' נעתר לתפילתם, אך נראה שה' נעתר לכך רק באופן זמני, ויתכן שאפשר לתלות פירוש שכזה בדברים שכתב הרב חיים ויטאל, וכדלקמן.
הגילוי שקיבל האר"י בציון שמעיה ואבטליון
הרב חיים ויטאל מספר שבעת שהלך עם רבו האר"י הקדוש לציון שמעיה ואבטליון, הם התגלו אל האר"י וגילו לו על הצורך להתפלל על משיח בן יוסף שלא ימות, וז"ל (שער הכוונות, דרושי העמידה, דרוש ו):
"ובאומרו 'וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין' צריך לכוין כונה זו אשר פירשו שמעיה ואבטליון למורי ז"ל - יום אחד אשר הלכנו לגוש חלב להשתטח על קבריהם, ושם אמרו לו הם עצמם שצריך לכוין במלות אלו ב-ג' תפילות שבכל יום ויום, לכוין להתפלל לשי"ת על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא כמ"ש רז"ל על פסוק 'חיים שאל ממך נתת לו' ".
בדברים שכתב הרב חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש יש דברים נעלים ונסתרים. אמנם כבר כתב ליקוטי מוהר"ן (רפ"א): "אפילו אדם פשוט אם ישב עצמו על הספר, ויסתכל על אותיות התורה, יכול לראות חדשות ונפלאות,... ואזי יראה נפלאות צירופים חדשים, ויכולין לראות בהספר מה שבעל המחבר לא כיוון לזה כלל...". ולפי יסוד זה שבליקוטי מוהר"ן ניתן לתלות בדברי הרב חיים ויטאל דברים שלא התכוון אליהם. וניתן לומר ששמעיה ואבטליון גילו לאר"י הקדוש, שהתפילות של הקבוצה שמכנה את עצמה 'קבוצת משיח בן דויד' נענות על ידי ה', רק כל עוד חברי הקבוצה הזו הם מעטים, ויש צורך להגדיל את מספר האנשים שעוסקים בתורה בלבד.
אולם כאשר חברי הקבוצה הזו הם מרובים, ה' רוצה שהם ידרשו מעצמם לראות כבר ב'איספלריא מאירה' ולראות ש'משיח בן אפרים' הוא חי. ולראות שחברי הקבוצה שממשיכה את דרכו של יהושע בן נון ומשלבת 'ספרא וסיפא', הם בעצם 'חיים'. ובעצם הם ממשיכים את דרכו של דויד המלך, וכפי שדויד מתאר את עצמו בפרק ק"י בתהילים, שבעת שהוא וצבאו נלחמים בחרב גשמית ומשלבים 'ספרא וסיפא', דויד יושב כביכול על כסא מימינו של ה': "לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי... עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ... אֲ-דֹנָי עַל יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים:".
הקשר שבין 'משיח בן יוסף' לבין 'כסא דויד עבדך'
לעיל התבאר היסוד שמגלה המשורר אסף במזמור פ'. ולפיו, התגלות ה' לעזרת ישראל במלחמותיהם הגשמיות מיוחסת מתחילה - בראיה ראשונית - לצד של 'משיח בן יוסף' ("רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף") ומיוחסת לבסוף – בראייה מעמיקה ובהירה - למשיח בן דויד ולצד ימין ("תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ"). ולפי יסוד זה קבוצת 'משיח בן יוסף' שמשלבת 'ספרא וסייפא' היא בעצם מייסדת את 'כסא דויד עבדך' לצד 'ימינו' של ה'. ולפי יסוד זה כאשר אנו מתבקשים בעת אמירת המילים 'וכסא דויד עבדך' לכוון בתפילה ש'משיח בן יוסף' לא ימות, בעומק הדברים אנו מתפללים שה' יעיר את עיני חברי הקבוצה שמכנה עצמה 'משיח בן דויד', והם יראו ב'איספקליא המאירה', ויבינו שחברי הקבוצה האחרת - חברי קבוצת משיח בן יוסף' – הם 'חיים' והם בעצם 'כסא דויד'.
^ 1.
"וּתְרַבֵּי יַת כִּיּוֹרָא וְיַת בְּסִיסֵיהּ וּתְקַדֵּשׁ יָתֵיהּ מְטוּל יְהוֹשֻׁעַ מְשׁוּמְשָׁנָךְ רַבָּא דְסַנְהֶדְרִין דְּעַמֵּיהּ (יש גרסה "דְּעִמֵּיהּ") דְּעַל יְדוֹי עֲתִידָא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לְאִיתְפַּלָגָא וּמְשִׁיחָא בַּר אֶפְרַיִם דְּנָפִיק מִינֵיהּ דְּעַל יְדוֹי עֲתִידִין בֵּית יִשְׂרָאֵל לִמְנַצְחָא לְגוֹג וּלְסִיעָתֵיהּ בְּסוֹף יוֹמַיָא:" (תרגום יונתן שם).
"וּתְרַבֵּי יַת כִּיּוֹרָא וְיַת בְּסִיסֵיהּ וּתְקַדֵּשׁ יָתֵיהּ מְטוּל יְהוֹשֻׁעַ מְשׁוּמְשָׁנָךְ רַבָּא דְסַנְהֶדְרִין דְּעַמֵּיהּ (יש גרסה "דְּעִמֵּיהּ") דְּעַל יְדוֹי עֲתִידָא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לְאִיתְפַּלָגָא וּמְשִׁיחָא בַּר אֶפְרַיִם דְּנָפִיק מִינֵיהּ דְּעַל יְדוֹי עֲתִידִין בֵּית יִשְׂרָאֵל לִמְנַצְחָא לְגוֹג וּלְסִיעָתֵיהּ בְּסוֹף יוֹמַיָא:" (תרגום יונתן שם).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.










