ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ראש השנה
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.
כאשר התורה מצמידה למילה 'יום' מילה נוספת הרי בזה היא מלמדת את מהותו של אותו היום. אם כן יוצא שהתרועה אינה רק מצווה ביום אלא היא מהותו של יום. בתרועה עצמה, באותו הצליל, יש אפשרות לאחד משני ביטויים: תרועה מלשון שבירה, כאב וקושי1. או מלשון הריעו לה' כל הארץ וזהו לשון הרמת קול של שמחה.
במשמעות הכפולה במילה 'תרועה' טמון רעיון עמוק אותו למדונו חז"ל, והוא שראש השנה הוא יום דין מחד (השייך למושג השבירה) ויום המלכת ה' מאידך (השייך להרמת קול בשמחה). על פניו, מהות שונה – מלווה בתחושה שונה, יום הדין מלא ביראה ואילו יום המלכה מלא בשמחה. כיצד אפשר ששתי ההרגשות ישמשו יחד?
ונראה שההסבר הוא שאין אלו מהויות סותרות כלל אלא משלימות.
המלכת השם
בכדי להבין את ההשלמה בין הצדדים השונים נברר תחילה: מהי בעצם המלכת ה'?
ההמלכה היא הסכמה נפשית לקבלת מרותו יתברך. ההמלכה כוללת כמה עניינים שונים וכמו שנפרט:
א. ראשית, בירור והבנה של אמיתיות המציאות של שליטת הקב"ה בעולמו, וכיוונה של הבריאה אל הטוב השלם.
ב. הפנמה עד כדי תחושת הקיום היסודית שכל הוויתנו וקיומנו תלויים בו, וממילא טובתינו היא דווקא בהתחברות אליו יתברך – וזאת ע"י עשיית דברו.
ג. נכונות מלאה לקיום רצונו, היינו עשיית המצוות והמנעות מאיסורים.
ד. קבלת הנהגתו בלב שלם, וכמו שאמרו חז"ל שלא יהיה לבך חלוק על המקום.
ביחס לחלק הרביעי כתב השם משמואל (ר"ה, שנה תרע"ב):
בגמרא ואמרו לפני בר"ה וכו' מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. נראה הפירוש שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ויבטלו דעתם ורצונם רצון הש"י, היינו שכל מה שבא מהש"י הן שבט הן לחסד יהיה נוח ומקובל ורצוי להם כמו שאמר דוד המע"ה (תהילים נו) באלוהים אהלל דבר בה' אהלל דבר שפרש"י בין שיתנהג עמי במדת הרחמים בין שיתנהג עמי ח"ו במידת הדין בין כך ובין כך אהלל דבר. ובמדרש איכה כל מה דאהני לך אהני לי, זה מעורר את הרצון הנעלם שבחר בישראל להיות לו לעם ולמלוך עליהם, וזה הוא רחמים גמורים, וממילא נמתקין כל הדינים ונהפך הכל לרחמים.
ארבעת עניינים אלו אינם בהכרח כרונולוגיים אלא משמשים במקביל זה לזה. ביטוי עליון ביותר של קבלת על מלכות שמים הוא ביטול הרצון האישי הנמוך בתוך הרצון האלוהי המרומם ומטיב לכל. ביטול זה הוא כביטול של איסור והיתר, בטל ברוב עד ש'איסור נהפך להיתר'2.
עול מלכות שמים בשלמות
כאמור בהמלכת ה' יש מדרגות רבות, זו למעלה מזו. ככל שעניינה בהיר יותר לאדם, אזי הוא משמח מחד ומיַרא מאידך. משמח משום שהאדם חי את הטבע הראוי לו3. ומירא משום שהעמידה מול מקור החיים כולם, היא דבר מהמם בעוצמתו. אלא, שבדרך כלל, הידיעות הללו נשארות מעורפלות במידת מה, וגם הברורות שבהן הינן בבחינת 'וידעת היום' וחסר בהן 'והשבות אל לבבך'.
המלכת ה' יכולה להתבטא באופן כללי: 'אני רוצה שמלכות ה' תופיע בעולם'. אמירה זו חשובה מאד, אך היא יכולה להשאר רחוקה מאד מהאדם. הוא יכול לחשוב 'שהתורה תוביל ותדריך את המציאות', אך את עבודתו האישית יכול לשכוח מרוב שאיפה אל הכלליות.
מאידך, יתכן מהלך הפוך בו האדם מאד מרוכז בהכוונת כוחותיו לרצון ה' הוא עובד ומזכך את אישיותו לכדי מצב בו מעשיו, מחשבותיו, שמיעתו, ראייתו וכל חושיו, יפנו באופן טבעי אל הטוב על פי התורה (ראה שפת אמת ליקוטים, לך-לך מהד' אור עציון עמוד סט). מהלך זה כמובן חיובי, ובלבד שהאדם ידע שה' הוא מלך על כל הארץ, ולא רק במובן הדרשני 'אדם הוא עולם קטן', אלא כפשוטו.
עניינה של הבריאה לגלות את כבוד ה' בצורה רחבה ושלימה המקיפה אנשים פרטיים ואף עמים שלמים ודורות רבים..
ככל שאדם גדול יותר כך מלכות ה', התבטלות לרצונו, ההזדהות עם רצונו באה לידי ביטוי עם יותר ויותר חלקים מאישיותו. עד כדי מצב בו האיברים החומריים מכוונים לרצון ה', וכמו שמופיע בדברי חז"ל על דוד המלך (ויקרא רבה לה ,א):
אם בחקותי תלכו, הה"ד (תהלים קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך.
מגדולי האומה, אבותינו והצדיקים שבמלכי ישראל, למדנו אף מדריגה גבוהה יותר של האישיות והיא פיתוח הרצון לראות עולם שלם מתוקן במלכות שדי, להזדהות עם רעיון זה ובמידת האפשר לפעול להגשמתו דרך ביסוס וחיזוק מלכות ישראל.
דוגמא לביטוי של הופעה שלימה של קבלת עול מלכות שמים מצאנו אצל אברהם אבינו. מחד מלמדים אותנו חז"ל (נדרים לב, ב) "המליכו הקב"ה לאברהם על רמ"ח אבריו". היינו שכל אבר מאיבריו היה משרת את הרצון האלוהי. ומאידך מלמדים אותנו רבותינו על הפעילות של אברהם בהפצת אור האמונה בעולם כולו (רמב"ם הל' עבודה זרה א, ג):
והתחיל [אברהם] לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וכו'.
וגילו ברעדה
וכעת נשוב לעיון במהותו של יום הדין, יום ראש השנה.
בראש השנה שהוא יום המלכת ה' – יש דין, כדי לראות כיצד כל אחד נוטל חלק במהלך הכללי של הופעת ה' בעולם, והאם מיצה את כוחותיו כנדרש מתפקידו.
ממילא יוצא, שהדין הוא בעצם גם כן מחסדו יתברך, בכדי להשאיר עולם מתוקן יש צורך לסלק את הקלקולים. ואף שיתכן והיחיד יפגע ממידת הדין, כיון שכל אחד קשור לכלל שמעליו, הוא מושפע לטובה מהטוב הכללי.
הדין, היראה - איננה דבר שלילי, היא דבר מעצים אם מבינים אותה נכון, ובעיקר ככל שההבנה המדוייקת מתיישבת בנפש. השבה נפשית זו איננה דבר קל כלל, אלא עבודה הדורשת התבוננות והעמקה ההולכים ומשתנים עם מהלך החיים. וכל חד לפום דרגא דיליה.
התבוננות בדין מייראת ובמקביל ההתבוננות במגמת הדין משמחת. לכן, תחושות אלו יכולות להיות מקבילות במהלך היום, זמנים כאלו וזמנים כאלו.
וכך אומר הרמב"ם באופן כללי ביחס למצוות יראת ה' ואהבתו (יסודי התורה ב, ב) 4:
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.
^ 1.
עיין בירמיהו כב, כב; במצודות ציון שם שכתב: "תרעה - ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל(תהלים ב)".^ 2.
ראה ברכות יג, א; ועיין באריכות בנפש החיים ד, ד על חיוב העול שיקדים לעשיית המצוות.^ 3.
ראה מוסר אביך, שמחה וטוב לבב; ולהלן מאמר 'הכנה לקבלת התורה'^ 4.
ראה גם בספר העיקרים ג, לג באריכות בעניין שילוב מידות היראה והשמחה בעבודת ה'.
עיין בירמיהו כב, כב; במצודות ציון שם שכתב: "תרעה - ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל(תהלים ב)".^ 2.
ראה ברכות יג, א; ועיין באריכות בנפש החיים ד, ד על חיוב העול שיקדים לעשיית המצוות.^ 3.
ראה מוסר אביך, שמחה וטוב לבב; ולהלן מאמר 'הכנה לקבלת התורה'^ 4.
ראה גם בספר העיקרים ג, לג באריכות בעניין שילוב מידות היראה והשמחה בעבודת ה'.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











