ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- שבת ומועדים
- שבת
- שיעורים במסכת שבת
הקורע בחמתו, ועל מתו; וכל המקלקלין - פטורין. והמקלקל על מנת לתקן - שיעורו כמתקן.
ומה אם כן המקום לחייב בסותר שהוא ודאי קלקול?
לצורך הבנת הסוגיא נלמד דין כיבוי נר בשבת. המשנה אומרת (כט, ב):
המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים ומפני ליסטים, מפני רוח רעה, מפני החולה שיישן - פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה - חייב. רבי יוסי פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושה פחם.
ובגמרא (לא, ב) נחלקו כמי סובר רבי יוסי הפוטר את המכבה במצבים ש'חס'. עולא טוען שרבי יוסי סובר שמשאצל"ג חייב, וכשיטת רבי יהודה, ובכל זאת בכיבוי שלא צורך החושך, היינו לא לגופה, פטור וזאת משום שאע"פ שיש כאן מעשה כיבוי אין כאן שם מלאכת כיבוי באמת. והסיבה לכך היא:
וקסבר רבי יוסי: סותר על מנת לבנות במקומו - הוי סותר, על מנת לבנות שלא במקומו - לא הוי סותר.
כיבוי הוא קלקול כמו סותר, וכשם שסותר צריך בנייה במקומו כדי להתחייב, כך כיבוי צריך הדלקה או תיקון במקומו כדי להתחייב. ועל כן רק בפתילה שהכיבוי וההדלקה נעשים באותו מקום חייב.
לעומתו, רבי יוחנן טוען שרבי יוסי סובר שמשאצל"ג פטור, וכדעת רבי שמעון. ועל כן מובן מדוע פטור בחס על שמן ונר. ואעפ"כ בפתילה מודה רבי יוסי שחייב משום שבעצם הכיבוי יש תיקון כלי, הבהוב הפתילה מכשיר אותה להיות ראויה ונוחה יותר להדלקה שנייה. ובזה הכיבוי הוא לצורך גופו של הדבר המתכבה.
האם בניה במקומו היא תנאי מוסכם?
בדברי רבי יוחנן אין התייחסות להגדרת הסתירה ב'על מנת לבנות במקומו' והדבר מאפשר שתי הבנות שונות: א. אפשר היה לומר שאינו חולק כלל על התנאי של 'על מנת', אלא שמבאר איך בכל זאת יש כאן תיקון כלי העונה על דרישה של 'בניה במקומו'. ב. לאידך גיסא, אפשר לומר שלפי דבריו הגדרת סותר אינה מצריכה כלל בניה במקומו, אלא תיקון כלשהו המושג על ידי הסתירה, ולא נחשבת הסתירה לקלקול כל עוד יש רווח ממנה, אפילו במקום אחר. ולפי זה בשמן ונר אין שום תיקון אלא רק חסכון שלהם, ועל כן היא מלאכה שאינה צריכה לגופה. אך בסתירת הפתילה, והפיכתה לנוחה יותר להדלקה יש מצב מתוקן בעל ערך גדול יותר מאשר המצב קודם ההדלקה. ומה שחייב רק בפתילה הוא משום שרק שם יש תיקון משמעותי יותר ולא רק השארת המצב על כנו שאינו נחשב לתיקון.
ההבנות הנ"ל בדברי הראשונים
תוס' (לא, ב ד"ה וסותר) כותב את האפשרות השניה, בה רבי שמעון חולק על הצורך בתנאי ע"מ לבנות במקומו בשביל לחייב משום סותר, וזאת משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה. שכן אין תועלת בהריסה לכשעצמה אלא כמכינה אל שלב אחר וזה לא מחייב לפי ר"ש. מהי אם כן מלאכת סותר לפי ר"ש? חיוב על המלאכה יהיה כאשר יש תיקון בעצם הסתירה, והיא ע"י הבאת תועלת גדולה יותר מאשר לפני המציאות הראשונית, כגון כיבוי פתילה בוערת שנוחה יותר להדלקה מאשר לפני ההבערה הראשונה.
אך תוס' עצמו לקמן (צד, א ד"ה ר"ש פוטר) אומר שצריך תועלת בבנין השני יותר מן הראשון. ולפי זה יוצא שאכן צריך את התנאי של על מנת לבנות במקומו, ולא מספיקה רק תועלת בעצם הסתירה. על סתירה זו בדברי התוס' עומד המהרש"א ואומר שתוס' חזר בו.
שיטת הרמב"ם
בשיטת הרמב"ם מצאנו מח'. כותב הרמב"ם (א, יח):
כל המקלקל על מנת לתקן חייב, כיצד הרי שסתר כדי לבנות במקומו או שמחק כדי לכתוב במקום שמחק או שחפר גומה כדי לבנות בתוכה יסודות וכל כיוצא בזה חייב ושיעורן כשיעור המתקן.
ועוד כתב (י, טו):
הסותר כל שהוא חייב, והוא שיסתור על מנת לבנות, אבל אם סתר דרך השחתה פטור, הסותר אהל קבוע או שפרק עץ תקוע הרי זה תולדת סותר וחייב והוא שיתכוין לתקן.
לפי מקורות הנ"ל כתב המנחת חינוך (מוסך השבת, הסותר):
ונראה פשוט דלאו דווקא ע"מ לבנות אלא העיקר שלא יהי' דרך השחתה שהוא מקלקל כמבואר לפני זה גבי הקורע ע"מ לתפור וה"ה הקורע בחמתו חייב וכ"נ מסוף דבריו שכ' סתם והוא שיתכוין לתקן היינו איזה תיקון שיהי' ועיין דף ל"א סותר ע"מ לבנות במקומו וכו' אך הר"מ לא ס"ל כר"י ע' בפ"א ע"כ פשוט באיזה תיקון שיהי' חייב משום סותר
המנ"ח טוען ברמב"ם שהעיקר הוא שלא תהיה מלאכת השחתה, וממילא בכל תיקון שהוא הבא מכח הסתירה סגי בשביל לחייב משום סותר.
שיטת אבן האזל
ראז"מ בספרו אבן האזל מסביר אחרת את הרמב"ם. לאחר כמה קושיות מעלה את הוא את המסקנה הבאה:
והנראה בזה דכל תכונת מלאכת סתירה הוא משום גדר בנין, דגם הסתירה היא חלק ממלאכת הבנין וכמו בפותח חלון דחייב משום בנין ואף דאינו בונה ואינו מוסיף בבנין אלא סותר מ"מ חשיב בנין והוא משום דפתיחת חלון שייך במלאכת הבנין וה"נ מלאכת סתירה לא חשיבא מלאכה משום הסתירה עצמה אלא דוקא בסותר ע"מ לבנות דאז הסתירה חשיבא מלאכה דהוי משום גדר בנין ולכן אינו חייב בסותר ע"מ לתקן תיקון אחר או אף ברוצה לבנות באותם העצים בנין אחר שלא במקומו דלא חשיבא הסתירה מלאכה אלא בגדר בנין, והא דפתיחת חלון חשיבא בנין ולא סתירה צריך לומר דסותר לא הוי אלא בהכנה לבנין וע"מ לבנות דאז הוא גדר סותר אבל היכי דהסתירה עצמה היא שלמות הבנין ולא יצריך תיקון עוד חשיבא בנין, ועיין מש"כ לעיל בהל' ז'.
לפי אבן האזל סותר אינו סתם קלקול בעלמא, אלא הוא התפרטות של מלאכת בונה. בכל תהליך של בניה יש חלקים של סתירה והסרת החלקים המיותרים. וממילא אין לדמותו לשאר קלקולים, והתנאי של ע"מ לבנות במקומו הוא כפשוטו. אך אם כן מה בין סתירה לבנין? עונה אבה"א אם הסתירה גומרת את הענין כפתיחת חלון אזי היא בנין אך אם רק מכינה את השלב הבא אזי היא מלאכת סותר.
ואולי ניתן לבאר יותר – מהותה של פעולת סתירה רגילה היא קלקול, הריסת מצב בנוי ורצוי. ואילו בסותר על מנת לבנות אין כאן היפוך המצב אלא המשכו. אך אם הבנייה לא באותו מקום אזי סו"ס יש כאן מקום של קלקול. אגב כך נבין מדוע אין בחיתוך גבינה משום סותר אע"פ שבעשייתה יש משום בונה, וזאת משום שחיתוך הגבינה אינו מאבד את שמה, אלא מממש את ייעודה.
במקומו ממש או חליפיו
ברור שסתירה בלבד היא בגדר קלקול וא"א להתחייב עליה. אך התיקון הנדרש מהסתירה יתכן באחד משני אופנים: א. כל תועלת שהיא העולה מהסתירה אף אם אינה קשורה לבנין מחודש. ב. תועלת של בנין ממש שיכולה היתה להגיע רק מכח הסתירה.
לשם המשך העמקה בסברא נלך עם ההעמדה הפשוטה בתוס' לפיה רבי יהודה דורש כתנאי לחיוב סותר שהבנין החדש יהיה במקומו של הראשון. ואילו לפי רבי שמעון תנאי החיוב בסותר הוא שיהיה לשם תיקון שלא היה במצב הראשוני.
סברת רבי יהודה לגבי הצורך בבניה במקום – שלא יהיה הקלקול גובר על התיקון או אפילו רק משתווה לו. אפשר להתבונן כך שה'רושם' הנשאר ממעשה האדם הוא קלקול או תיקון. וכוונת האדם היא זו שמבארת את המעשה. כעין פיצוץ מבוקר שודאי שלא ייראה כמעשה הרס לשם הרס. ועל כן אם אין הבניה נעשית במקום הקלקול עצמו אזי הדבר נראה שני חלקים שונים של המעשה הריסה מחד ותיקון אחר שאינו קשור לכך.
ואילו סברת רבי שמעון שאין סוף המעשה משליך הסבר על תחילתו, ואם בסוף יש תיקון אין רואים שני תהליכים נפרדים זה מזה, הריסה מחד ותיקון מאידך. אלא רק מעשה תיקון.
ועיין עוד בביאור הרב רבינוביץ' לרמב"ם (יד פשוטה), לדידיה לכו"ע סותר הוא רק ע"מ לבנות במקומו, ואף רבי יוחנן לא חולק על כך. עיי"ש באורך.
הערה אחרונה חשובה בדין סותר נביא מדברי חוט השני שכתב שביטול או העלמה מן העולם אין בה גדר סותר, דא"כ אזי יהיה חייב על אכילת גבינה (וכבר הבאנו לעיל עוד יישוב מדוע אין באכילת או חיתוך גבינה משום סותר).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
