ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- שבת ומועדים
- שבת
- שיעורים במסכת שבת
אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. - אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! - אמר אביי: מדרבנן. - אמר ליה רבא: והא דבר תורה קאמר! ועוד, כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן! - אלא אמר רבא: אמר קרא זכור ושמור - כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי, הואיל ואיתנהו בשמירה - איתנהו בזכירה.
ולמדו רבים מן הראשונים שמצוות הקידוש היא מדאורייתא. וכך כתב הרמב"ם (כט, א):
מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.
וכן כתב גם בספר המצוות (עשה קנה):
והמצוה הקנ"ה היא שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו נזכור בם גודל היום הזה ומעלתו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו. והוא אמרו יתעלה זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכר קדושה והגדלה. וזו היא מצות קדוש. ולשון מכילתא זכור את יום השבת לקדשו קדשהו בברכה. ובביאור אמרו (פסחי' קו א) זכרהו על היין. ואמרו גם כן קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו. כלומר ההבדלה שהיא גם כן חלק מזכירת שבת מתוקנת ומצווה.
ומשמע מהרמב"ם ומעוד ראשונים (חינוך מצוה לא, ושם במנ"ח) שעיקרו של הקידוש הוא הזכרה שיום השבת הוא מיוחד ומובדל. עצם המושג של קדושה עניינו הבדלה וייחוד משאר הדומים לו (ראה תוס' קידושין ב, ב ד"ה דאסר). וממילא אפילו באמירה בלבד מקיימים את ההכרזה הזו. וכתב כן הרשב"א (שו"ת חלק ד סימן רצה):
כן קידוש היום לזכור אותו בכניסתו כעין שבח וקילוס כענין מאמר' (שבת דף קיט) רבי חנינא שהיה אומר נצא ונקבל פני שבת מלכתא כו'. והיה מקלס ואומר בואי כלה בואי כלה וכיוצא בזה בקריאת פסוקי קדושת השבת בקריאת ויכולו או ושמרו בני ישראל את השבת וכיוצא באלו. וכל אחד ואחד אומר כפי שיזומן לו מעניני שבחו וקדושתו והזכרת קדושתו ובעל פה ובלא שום נקיטת חפץ לא כוסו ולא פתו.
ועוד חשבתי שתועלת יש בהכרזה-אמירה זו בכדי לזרז את בני ביתו לשמור את כל דיני השבת. וכעין מה שאומרת המשנה (ב, ז):
שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר.
הוספת קדושה
לעומת הסבר זה עומד הסברו של הרמב"ן על התורה (שמות כ, ח). הרמב"ן מחלק בין ציווי 'זכור' לציווי 'לקדשו'. וכה דבריו ביחס למצוות זכור:
על דרך הפשט אמרו (במכילתא כאן) שהיא מצוה שנזכור תמיד בכל יום את השבת שלא נשכחהו ולא יתחלף לנו בשאר הימים, כי בזכרנו אותו תמיד יזכור מעשה בראשית בכל עת, ונודה בכל עת שיש לעולם בורא, והוא צוה אותנו באות הזה כמו שאמר (להלן לא יג) כי אות היא ביני וביניכם. וזה עיקר גדול באמונת האל:
וממשיך הלאה לבאר את מהותה של מצוות לקדשו, אך נעבור לנקודה המשמעותית לסוגייתנו:
אבל לרבותינו עוד בו מדרש ממלת לקדשו, שנקדשהו בזכרון, כענין וקדשתם את שנת החמשים שנה (ויקרא כה י), שהוא טעון קדוש ב"ד לומר ביובל מקודש מקודש, אף כאן צוה שנזכור את יום השבת בקדשנו אותו. וכך אמרו במכילתא (כאן) לקדשו, קדשהו בברכה, מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו, אין לי אלא ליום, ללילה מנין, ת"ל ושמרתם את השבת (להלן לא יד), וזהו קדוש היום, והוא מן התורה, אינו אסמכתא. וכך אמרו (ברכות כ ב) נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה, וזה על קדוש הלילה, לפי שכל הטעונים קדוש מתקדשים בכניסתן פעם אחת, כגון קדוש החדש, וקדוש היובל, אבל ביום אסמכתא, ואין אומרים בו מקודש כלל, שדיינו בפעם אחת בכניסתו. וכן על היין אסמכתא ואינו קבע כלל:
בשונה מהשיטה הקודמת, עצם ההבדלה של שבת על פני שאר הימים וזכירתו, אינה מתקיימת בשבת עצמה, שכן זכירה קיימת תמיד בריחוק מהדבר הנזכר. ועל כן לא נראה שהקידוש בא להזכיר את מעלת היום. אלא הזכרון האמור פה הוא אולי יותר דומה לעשיית זכר, עשיית רושם, הנוצר ע"י כך שאנו מקדשים את השבת כעין קידוש היובל. והוא נתינת שם קדושה לשבת על ידינו.
אך הקושי הוא מה דקיי"ל ששבת היא קביעא וקיימא (פסחים קיז, ב) וזאת בניגוד למועדים שישראל הם המקדשים את המועדים. ומה תועלת אם כן יש בתוספת קדושה לשבת על ידי עם ישראל?
אולי אפשר לומר שהתוספת היא מה שאנו מוסיפים מחול על הקודש, ועל אף שהקידוש נעשה אח"כ, הוא מבטא את התוספת המוקדמת. ואולי עוד אפשר לומר שהקידוש הוא מה שאנו מתרוממים בעצמנו אל מדרגת קדושת השבת וממילא קדושת השבת מתפשטת אלינו.
זכרהו על היין
עניין נוסף הוא האמירה על היין. אומרת הגמרא (פסחים קו, א):
תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין. אין לי אלא ביום, בלילה מנין - תלמוד לומר זכור את יום השבת לקדשו. בלילה מניין? - אדרבה, עיקר קדושא בלילה הוא קדיש, דכי קדיש - תחלת יומא בעי לקידושי! ותו: בלילה מנין - תלמוד לומר זכור את יום. תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא! - הכי קאמר: זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין בכניסתו.
ומהיכן למדו שצריך לומר על היין? אומר התוס' כאן (ד"ה זכרהו):
דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע יד) נזכירה דודיך מיין (שיר א) והאי זכירה היינו קידוש.. ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא.
וכך משמע מרוב הראשונים, ולדוגמא מה שהבאנו לעיל מהרמב"ם שמצוה לקדשו בדברים. אמנם התוס' עצמו בהמשך מסתפק בדבר, שאולי אכן הקידוש על היין הוא דאורייתא והטעימה היא מדרבנן, וכן משמע מדברי המפרש בנזיר (ד, א ד"ה והרי).
למעשה נראה שהכריעו שקידוש על היין הוא דרבנן (ראה בהרחבה בשאגת אריה סימן ס) ואעפ"כ יש תוקף מיוחד לקידוש על היין. הט"ז (סימן רעא סעיף טו, אות יט) דן לגבי אדם שקידש ולבסוף גילה שלא היה זה יין אלא מים או משקה אחר הפסול לקידוש. והרי אם מדאורייתא אין צורך ביין, יצא י"ח, ולא צריך לקדש. אך למעשה מאריך לדון בדבר ומכריע שכיון שלא קידש כתקנת חכמים הרי זה כלא קידש וצריך לשוב ולקדש. אא"כ היה לפניו יין אחר או שכר, עיין מ"ב שם בסוגיא.
טעם האמירה על היין
ואולי טעם האמירה על היין היא נתינת הכבוד לשבת, יין הוא משקה חשוב בהיותו מזין ומשמח, וכאשר אנו מבשרים את כניסת השבת עליו, זו מעין קביעה של כבוד, ונתינת חשיבות ולא סתם הכרזה. ועל כן מובן גם מי שסובר שמדאורייתא צריך יין, שכן אמירה בלבד אין בה מן הכבוד הראוי. אך לאידך גיסא, העיקר הוא בעצם ההכרזה וההכרה בקדושת השבת, והיין על אף חשיבותו רק נותן כעין 'רקע' אך אינו העיקר.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











