ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- קומי אורי
- כב - געגועים למקדש
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- הכיסופים והבית השלישי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
הרמב"ם וכל מוני המצוות מונים את בניין בית המקדש כמצווה לדורות. וכך פסק הרמב"ם בספר המצוות (עשה כ): "שצוונו לבנות בית הבחירה לעבודה".
וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה: "מצוות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקורבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר: 'ועשו לי מקדש'" (פ"א ה"א) מבואר מדברי הרמב"ם שמצוות בניין בית המקדש הרי היא ככל מצוות התורה המוטלות על עם ישראל, ואם המקדש ירד משמים הרי בטלה מצוות עשה מהתורה, ונגרעה מצוות עשה מתרי"ג מצוות.
מכיוון שלדעת הרמב"ם מצוות בניין המקדש הרי היא ככל מצוות התורה שמחויבים בהם עם ישראל, פסק הרמב"ם את הלכות הבנייה: "אין בונים את המקדש בלילה, ועוסקים בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבים לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלים תינוקות של בית רבן לבנין, ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב". (בה"ב פ"א ה"יב), ובוודאי שהרמב"ם פסק את הלכות בניין המקדש בידי אדם כלפי בית המקדש העתיד להיבנות.
יסוד חשוב זה מופיע בפירושו של הרמב"ם למשנה. בהקדמה למשנה כתב הרמב"ם: "והתועלת בכך (בכתיבת מסכת מידות) שכשיבנה לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת ה'".
כלומר, כתיבת מסכת מידות לא נועדה לתאר את העבר, שהרי אין זו מטרת המשנה לתאר תיאורים היסטוריים, אלא מסכת מידות נכתבה כדי שנדע באילו מידות עלינו לבנות את בניין בית המקדש. ואם המקדש ירד משמים אין צורך בכתיבת מסכת מידות והלכות בית הבחירה.
לעומת דברי הרמב"ם כתבו רש"י ותוס': שהמקדש העתיד יגלה ויבא מן השמים שנאמר:
"מקדש ה' כוננו ידיך". וכתבו התוס' שכן מפורש במדרש תנחומא (סוכה, מא., ר"ה ל., שבועות טו:) על דברי רש"י ותוס' כתב התפארת ישראל: "על כורחנו צריך לומר שהתנחומא שהביא התוס' שלעתיד יבנה המקדש בידי שמים דברי אגדה הם ואין למדין ממנה, אלא רצונו לומר שהקב"ה יסיעם בדרך נס שיבנוהו". (מידות פ"א מ"א).
ואכן, מצאנו שהפסוק שהביאו רש"י ותוס' "מקדש ה' כוננו ידיך" נדרש באופן הפוך, וכך לשון הגמרא (כתובות ה.): "במעשה ידיהם של צדיקים כתוב 'מקדש ה' כוננו ידיך'" ופרש"י: "מקדש מעשה ידיהם של צדיקים הוא". כלומר שהמקדש ייבנה בידי אדם.
גם בספר יחזקאל (מג, יא) פרש"י שהמקדש ייבנה בידי אדם.
כשהקב"ה מתאר ליחזקאל את מבנה בית המקדש העתיד להבנות לכל פרטיו ומידותיו הוא מצווה אותו "וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם".
ופירש רש"י - "'וישמרו' ילמדו עניני המידות מפיך שידעו לעשותם לעת הקץ".
כמו כן דבריהם של רש"י ותוס' שהמקדש ירד משמים נכתבו כתירוץ להבנת מהלך הסוגיה בשיטה הסוברת שבזמן שאין בית המקדש קיים איסור אכילת תבואה חדשה כל יום ט"ז בניסן הוא מדרבנן, אבל להלכה אנו פוסקים כמסקנת הסוגיה כרבי יהודה שהאיסור הוא מהתורה ולכן אין אנחנו זקוקים לתירוץ של מקדש משמים.
וכתבו הפוסקים שבית המקדש צריך להיבנות לשם מצווה ולכן אם מקדש ירד משמים אי-אפשר יהיה להשתמש בו, שהרי יש בו חסרון של לשמה (מקדש מלך עמ' 5 בהערות שם).
בבראשית רבה (פס"ד י) מסופר שבימי רבי יהושע בן חנניה נתן הקיסר הרומאי רשות לבנות את בית המקדש. בעקבות ההיתר התחילו להיערך לבניית המקדש, אך בעקבות הלשנה של הכותים הקיסר חזר בו מהבטחתו, דבר שכמעט גרם למרד של היהודים כנגדו לולי דברי ההרגעה של רבי יהושע בן חנניה. ומכאן שאם המקדש היה צריך לרדת משמים העם לא היה נענה להיתר ובוודאי שלא היה נערך למרד כנגד השלטון הרומאי.
בנוסף לכל האמור נראה פשוט שכל הדיון נסוב על בניין בית המקדש, אבל ודאי שרש"י מודה שצריך לחדש את עבודת הקורבנות ואם כן ברור שלכל הדעות אנו חייבים לבנות מזבח.
ואכן, בשנת הי"ז עלה לארץ ר' יחיאל מפריז מגדולי בעלי התוס' בראש שלש מאות מתלמידיו, מתוך מטרה לחדש את עבודת הקורבנות כפי שהעיד על כך ר' אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" (כפתור ופרח כ"ו).
לפני יותר ממאה וחמישים שנה, כאשר עורר הרב צבי הירש קלישר את הדיון על חידוש עבודת הקורבנות, בדיונים שנדפסו אחר כך בספרו "דרישת ציון", דנו גדולי ישראל בשאלות ההלכתיות הנוגעות בכך. הרב קלישר דן בדבר לפני רבו הגדול, ר' עקיבא איגר, ולבסוף פנה ר' עקיבא איגר בעצמו אל חתנו ר' משה סופר, "החתם סופר", אשר השיב לו כדברים הבאים:
"יקרת קדשו הגעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נרו יאיר לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא (הסולטן) קפדן גדול, כי הוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל" (שו"ת חת"ס יו"ד רלו).
מקדש קודם למלכות בית דוד
לדעת הירושלמי המקדש ייבנה עוד לפני מלכות בית דוד, וכך נאמר שם: "אמר רבי אחא, בית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד". (ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב). וכתב שם הפני משה: "כך יהיה לעתיד שמתחילה יבנה בית המקדש, ואחר כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד, ותהיה תשועה גמורה במהרה בימינו".
והוסיף על כך התוספות יו"ט: שבית המקדש עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד, ונמצא שעד מלכות בית דוד יהיו לאויבים קצת ממשלה עלינו וכמו שהיתה בתחילת בית שני. (מעשר שני פ"ה מ"ב).
גם מהתלמוד הבבלי משמע שהמקדש ייבנה לפני מלכות בית דוד. דבר זה עולה מדברי הגמרא במסכת מגילה שדנה בסדר תפילת שמונה עשרה שתקנו אנשי כנסת הגדולה. הגמ' מסבירה מדוע נסמכה ברכת בונה ירושלים לברכת מלכות בית דוד: "וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר 'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם'" (הושע ג,ה). ופרש"י שם: "אחר ישובו לבית המקדש ובקשו את הקב"ה ואת דוד מלכם". מכאן שבבית המקדש יתפללו תפילה מיוחדת להחזרת מלכות בית דוד.
מדברי הבבלי והירושלמי עולה שהמקדש ייבנה כשלב במהלך הגאולה כשעדיין אין מלכות בית דוד, וההנהגה תהיה דומה להנהגת בית שני שבזמנה נבנה בית המקדש בידי אדם.
על מהלך כזה כתב הרב צבי קלישר בספרו דרישת ציון (עמ' 44, מוסד הרב קוק): "'והביאותים אל הר קודשי' הוא ראשית הגאולה שיהיה רק קיבוץ אל הר הקודש ולא בית המקדש, ואחר כך 'ושימחתים בבית תפילתי' כי יתפללו שם רבים צדיקי עולם המתאספים ונקבצים שם, ואמר 'עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי' שיהיה רק מזבח בנוי בראשית הגאולה ולא בית המקדש, ואחר כך 'ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'".
לדעת הרב קלישר גאולת המקדש תהיה קמעא קמעא בשלבים מעשיים.
לא בשמים היא
לאמירה "מקדש משמים" משמעות מסוכנת שפירושה "שב ואל תעשה", שהרי ממילא מהלך הגאולה יהיה בדרך הנס ולכן אין צורך להתערבות ארצית. רעיון זה של גאולת שמים עמד במרכז ההתנגדות להשתלבות במהלך שיבת ציון שהחל לפני כמאה וחמישים שנה. שהרי אין צורך בעלייה מעשית לארץ-ישראל, עלייה הכרוכה גם בסכנה שהרי ממילא תהיה עלייה ניסית. את התוצאות המחרידות של מחשבה זו חווה עם ישראל בדור הקודם.
ואכן, בעקבות השואה נשתכחה תורת העלייה הניסית לארץ-ישראל ויהודי התפוצות עזבו את הגולה ובצורה מעשית עלו לארץ.
מתוך אותו כיוון מעשי אנחנו פועלים בהתיישבות בארץ-ישראל ולא אומרים שהיישובים יירדו משמים. ולכן אל לנו לחזור על אותה טעות ולהימנע מכל עשייה למען בניין המקדש מתוך מחשבה שהדבר מיותר שהרי ממילא המקדש ירד משמים.
לסיכום: המקדש ייבנה על ידינו, וברכת ה' היא שתרד משמים ותשלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
